במזראטי משחררים את הסוסים

בשנים האחרונות מזראטי הייתה שקטה, מרוסנת, חברת האם פיאט-קרייזלר הגבילה אותה לייצור של מכוניות בינוניות שיושבות בין אלפא לפרארי. כבר 12 שנים חלפו מאז הגראנטוריסמו, ומהמפעלים שלה לא יצאו דגמים ממש מעניינים.

הקוואטרופורטה, הגיבלי, והלבנטה - המזראטי לעקרות הבית - לא ממש עשו צדק עם התעוזה והחדשנות שהובילו את החברה לניצחונות לאורך השנים. כבר היה קשה לזכור שמזראטי היא אחת מיצרניות רכבי הספורט והמירוצים המבוססות ביותר, היא נוסדה לפני יותר מ-100 שנים על ידי האחים מזראטי שבעזרת יצירתיות חדשנות ותעוזה הצליחו לבנות דורות של מכוניות מרוצים מנצחות. הדבר המרגש היחיד שקרה בתקופה הזאת היתה האלפיירי שנחשפה כאב טיפוס ב-2014 ונגנזה. עוד כאב לב לחברה ששוב הוגבלה על ידי מנהלים אפורים בפיאט שלא רצתה תחרות עם דגמי הבסיס של פרארי.

מסתבר שכל התסכול הזה עשה לה טוב. כי עכשיו מזראטי לאחר שנים של חלומות וזכרונות עבר מפוארים, סוף סוף שיחררה את הסוסים והשיקה מכונית דגל מרגשת, יותר מרגשת מהאלפיירי, עם המנוע היחיד מסוגו ביצור סדרתי שמשלב בגאונות טכנולוגיות שהיו שמורות לעולם הפורמולה 1. מכונית דגל מרגשת שראויה למסורת של יצרנית מכוניות המרוצים המנצחת. מכונית שהולכת להתחרות עם למבורגיני פרארי ומקלארן במכירות על הכביש ועל הפודיום במרוצים. הכירו את ה-MC20.

MC20 נבנתה כפלטפורמה למרוצים, גרסת הכביש שהושקה משלבת גוף ושלדת מונוקוק מסיבי פחמן שפותחה בשיתוף עם יצרנית מכוניות המירוץ "דלארה" במשקל נמוך של 1,500 ק"ג. בעתיד תפותח המכונית גם לתצורת קבריו ולהיצע תצטרף גרסה חשמלית. בפינות המרכב עצמות עצה כפולות - סידור מאוד לא נפוץ ששמור למכוניות מירוץ לרוב. במרכז השלדה - מנוע טווין טורבו גאוני של מזראטי עם 6 צילינדרים בנפח 3 ליטר. המנוע מספק 621 סוסים ב-7,500 סלד ו-74.4 קג"מ בין 3,000-5,500 סל"ד, וקו אדום שיגביל את היללה שלו ב-8,000 סל"ד. תיבת הילוכים כפולת מצמד בת 8 יחסי העברה אחראית על העברת הכוח לגלגלים האחוריים.

ליחס ההספק והמשקל הזה יש גם משמעות בביצועים, היא מגיעה ל-100 קמ"ש ב-2.9 שניות ול-200 קמ"ש ב-8.8 שניות, המהירות המירבית היא 325 קמ"ש, ועל הבלימה בעזרת מערכת של ברמבו עם 6 בוכנות מקדימה ו-4 מאחורה. העיצוב ספורטיבי עם קריצות ל-MC12 (שהייתה למעשה פרארי אנזו בתחפושת) ועדיין חלק, אלגנטי ופשוט יפהפה, אה כן, כמו כל מכונית פוסטר ראויה - ויש לה דלתות מספריים.

כשמו, נה-טונו - נפטון (אל הים באיטלקית), המנוע הוא המרכיב המסעיר ביותר ברכב, במשך שנים המנועים במזראטי יוצרו על ידי פרארי, זהו המנוע הראשון מזה 20 שנים שתוכנן כולו על ידי החברה, רואים ששנים הם חיכו לבנות משהו מדהים כזה והם לא אכזבו, מנוע ה-V6 עושה שימוש ברשימה של מערכות אותן לרוב מקובל למצוא במכוניות מירוץ, כמו עוקת שמן יבשה (בה נעשה שימוש במכוניות מירוץ וראלי למשל שננהגות תחת כוחות G גבוהים), בהצתה כפולה. הרעיון הוא הצתה מוקדמת בתא נפרד הצמוד לכל אחד מהצילינדרים אשר מכניסה להבות דרך סדרה של חריצים קטנים ואלו מחממות את האוויר והדלק לפני שההצתה העיקרית בתוך הצילינדר מתרחשת. התהליך הלקוח ממנועי פורמולה 1 מייצר המון כוח יחסית לנפח המנוע הקטן יחסית. הוא חוזר להשתמש בהצתה יחידה במצבי הנהיגה הרגילים.

לאורך השנים נאלצה מזראטי להשתמש במנועים של פרארי, אחד הסיפורים מאחורי הסידור הכפוי הזה, הוא על המנוע של מכונית הדגל הקודמת של החברה, ה-MC12 אשר השתמשה במנוע של הפרארי אנזו, שהייתה בזמנו מכונית העל של החברה, פרארי הסכימו לתת את המנוע אך הגבילו את ההספק. למרות זאת והרבה בשל ההנדסה הגאונית של החברה, הMC-12 רשמה לא מעט פעמים זמני הקפה מהירים יותר מאלו של האנזו, ופתחה רצף ניצחונות למזראטי במירוצי ה-GT של ה-FIA.

היום, ולא במקרה, המנוע מספק את מספר הסוסים שהיו במנוע ההוא של פרארי אנזו שהניע את MC12, עם חצי מהנפח וחצי מהצילינדרים, מעבר להתקדמות הטכנולוגית יש פה אמירה על יכולות ההנדסה של החברה לעומת פרארי.

העיצוב החיצוני לא רק נראה מעולה עם פרופורציות שיש רק למכונית מנוע מרכזי, הוא גם מתוחכם. יש הפרדה בין חלק עליון יפהפה ונקי עם קווים חלקים שנראים כמו שצוירו בקווי מכחול ארוכים, מינימליסטים ואלגנטיים, לבין חלק תחתון מהונדס ואירודינמי לטובת יכולת הצמדה וביצועים. מה אין בה? את כל הקשקוש של הפתחים האירודינמיים המוגזמים שאנחנו רואים בכל מקום היום.

הדבר הראשון שרואים מקדימה זה את הגריל הקדמי האליפטי שמזכיר מכוניות כמו ה-S300 הקלאסית ושלל דגמים משנות ה-50 וה-60. כמו כל המכונית חלקו התחתון אירודינמי מקרבון שחור וחלקו העליון צבוע אלגנטי ונקי. "מכסה המנוע" מכיל שתי תעלות אוורור מוצנעות, וכונסי האוויר האחורים שמזינים את מגדשי הטורבו שקועים עד לכמעט בלתי מובחנים, נגיעות ספורטיביות מאופקות שחוברות למראה האלגנטי.

לרוחב יש ניגוד בין קווים מפוסלים ונקיים בחלק העליון ולקראת הכביש יש שוב אלמנט מהונדס יותר פראי של תעלת אוויר לא צבועה, עיצוב הגג נעשה אחרי אלפי שעות מנהרות אוויר על מנת לצמצם את הצורך בספוילר אחורי מוגזם והבחירה בלצבוע את הקורה בשחור נועדה לייצר אשליית אורך למכונית.

יש כרגיל אלמנטים בקבוצות של 3 כמיטב המסורת. "חורי הקוביות" שמופיעים בדגמי החברה על הכנף הקדמית, הוחלפו בריבועי מתכת ועברו לצדי החלון האחורי באופן לא מוקצן מדי. וחדי העין יראו שגם בגלגלים יש אלמנטים בקבוצות של 3. מכסה מנוע אחורי שקוף מלקסאן עם חריצים בצורת הקלשון מאפשרים להתפעל מהמנוע מבחוץ.

כמו בפרופיל הצד, גם מאחור המשיכו המעצבים עם האשליות האופטיות באמצעות פנסים אחוריים רחבים וצרים שנותנים אשליה שהרכב רחב יותר ממה שהוא באמת. בחלק התחתון דיפיוזר אימתני שמעיד על ההשקעה של מזאראטי עשו בטיפול באירודנמיקה של תחתית הרכב. שם יש עיצוב שבדומה למכוניות פורמולה 1 מייצר מערבולות אוויר אשר מגבירות את הלחץ ו"שואבות" מטה את הרכב.

כמו כל המרכיבים שלה, גם העיצוב הפנימי של ה-MC20 מכוון נהיגה, למרות רמת הגימור הגבוהה, השימוש בעור, סיבי פחמן ואלקנטרה, התחושה שניסו להקנות פה היא של מכונית מרוץ מינימליסטית, עם סביבת נהג נקייה מכפתורים. לוח המחוונים הדיגיטלי מאחורי ההגה מראה את כל מה שקשור במכונית ובנהיגה ומסך המולטימדיה את כל מה שקשור לנוחות, בקרת האקלים, מוזיקה ניווט והשאר.

על הנייר, יש למזראטי את אחת המכוניות המרגשות שיצאו בשנים האחרונות, לא רק מהמפעל בבולוניה, אלא בכל הקבוצה האקסלוסיבית של מכוניות ספורט טהורות גזע. גם בישראל היא מעוררת עניין רב ולדברי היבואנית, חברת סמלת, חמישה לקוחות פוטנציאליים בישראל כבר חושבים ככה והניחו הזמנה - יעלה כמה שיעלה.