מתלוננים על זמני ההגעה של האוטובוסים? מקטרים על כך שהקיבולת מוגבלת בזמן הקורונה? הפקקים מוציאים אתכם מדעתכם? עכשיו קחו רגע להסתכל על התמונות האלו ולהבין שלשבת בפקק במכונית מודרנית משלכם, לעלות לאוטובוס ממוזג ולהמתין לרכבת ברציף עם מכונת שתייה בהישג יד - כל אלו הם לוקסוס שהישוב היהודי של טרום מדינת ישראל כלל לא העלה בדעתו.
קרן קיימת לישראל, החוגגת השנה יום הולדת 120 סיפקה לנו הצצה נדירה לארכיון התמונות שלה. תמונות שמספרות סיפורים קטנים של התחבורה בארץ ישראל - פלסטינה של אז - לפני הקמת המדינה.
הדיליז'נסים - כרכרות הנוסעים שהיו אמצעי התחבורה הציבורית העיקרית בארץ ישראל עד ראשית המאה ה-20, הסיעו בין שישה לעשרה נוסעים בקווים עירוניים, שם היו רתומים לה שני סוסים או בקווים בין עירוניים שם היו מצוידים בשלושה נוסעים.
ראשונות הכרכרות הגיעו ב-1867 על ידי הטמפלרים שהפעילו שירות נסיעות בין המושבות שלהם. אם רציתם להגיע מיפו לירושלים, אתם צריכים להתכונן ל-14 שעות על פני יום וחצי עם עצירה ללינה בשער הגיא - אם היה בוץ בדרך, אתם הייתם מתבקשים לרדת ולסייע בדחיפות. את הדרך מירושלים בחזרה ליפו עושים צ'יק צ'ק - ב-12 שעות בלבד...
עוד הרבה לפני שהוקמה "אגד" ב-1933 מאיחוד ארבע מחברות התחבורה הציבורית שפעלו בארץ ישראל, היו אוטובוסים שהובילו לירושלים מחברון, יפו, שכם ועוד. כאן הם חונים באחת מנקודות המפגש המרכזיות מחוץ לחומות העיר העתיקה מתחת לשער יפו ומגדל דוד. היום במיקום הזה פחות או יותר נמצא קניון ממילא.
לעומת מפלצת הבטון רב המפלסית שעד היום מסתובבים בה טירונים ממחזור גיוס מרץ 2000 בחיפוש אחר הרציף לבאר שבע - התחנה המרכזית בתל אביב של ראשית שנות ה-40 הייתה לפחות הרבה יותר פשוטה להתמצאות. בפינה השמאלית התחתונה: האיש שמבקש חמישה גרוש להגיע לבאר שבע.
כפר חסידים, שהוקמה בשנת 1925 על ידי ובכן, חסידים שהתארגנו בשתי קבוצות לעלות להקים יישוב חקלאי בארץ ישראל. חלק מההון שנדרש לרכישת הקרקעות ולא היה בידי החסידים נתרם על ידי הקרן הקיימת לישראל. למרות התחלה קשה מאוד של מאבק בביצות, באדמות שאינן מתאימות לחקלאות ותמיכה חסרה של המוסדות הלאומיים הצליח הישוב להתבסס.
מסתבר שגם הרבה לפני בעיות הקישוריות שיש כיום בין אמצעי התחבורה, גם בשנות ה-20 להגיע מעין חרוד לתחנת הרכבת לא היה תענוג גדול. כאן נראה שירות הכרכרות לתחנת הרכבת.
תחנת הרכבת בעין חרוד, ישבה על תוואי המסילה ההיסטורי של "רכבת העמק". בתחילה היה הקיבוץ סמוך לתחנה ובשנת 1927 עבר הקיבוץ לגבעה סמוכה. בהמשך שונה שם התחנה לתחנת "כפר יחזקאל" או "תחנת גבע" על שם המושב והקבוצה הסמוכים - תלוי את תושבי מי מהמקום שאלתם.
אגודת "ועד העזרה לנוער יהודי" הוקמה בגרמניה בינואר 1933, ממש עם עליית היטלר לשלטון. היא שמשה מעין ארגון גג כולל לתנועות הנוער הציוניות שתמכה במטרה אחת מרכזית - העלאת בני נוער רבים ככל האפשר לארץ ישראל. קבוצת הנוער הראשונה נקלטה ב-1934 בעין חרוד ומנתה כ-50 נערות ונערים.
טקסי הבאת ביכורים שמורים היום בעיקר לקיבוצים ומושבים. אולם בשנות ההתיישבות המוקדמות צוינו ימים אלו בטקסים בכל הארץ. בהם לקחו חלק גם ילדי הגנים ובית הספר בשנתם הראשונה. כאן באוטובוס של חברת "המקשר" הירושלמית שהוקמה בשנת 1931 ובשנת 1967 אוחדה לתוך "אגד".
התאחדות הנהגים השרון הייתה למעשה חברת התחבורה הציבורית של איזור כפר סבא והשרון בשנות ה-30 עד ההתמזגות שלה לתוך אגד בשנת 1933. אגב, שווה לפשפש במגירות של סבא וסבתא, לקט כרטיסי נסיעה בחברה הזו ובחברות נוספות בישראל מאותן שנים, נמכר על ידי בית המכירות "קדם" תמורת 440 דולר לפני כשנה.
לא היה מעניין כל כך בקריית חיים מאז עברה שם הרודסטר הבריטית הזו ביום צילום התמונה בשנת 1934. שימו לב למיכל הדלק הנוסף של SHELL מאחורי הכנף הקדמית.
בשנים טרום קום המדינה, הרבה לפני שהפך לטיילת שוק איכרים, מועדוני כושר ומתחמי יוגה - נמל תל אביב שימש אחת מנקודות היצוא של המשק העברי המתפתח - כאן נראית תוצרת בית החרושת "עסיס" שהחל את דרכו בשיווק תרכיז מיצים טבעיים לאירופה. לאחר שהחליפה מספר ידיים נמצא המותג כיום בבעלות אסם, אתם מכירים את המוצר העיקרי שלו בתור "וויטמינצ'יק".
מראשית ימיו ועד לשנות ה-70 המוקדמות, היה נתון כפר רופין לאיומים בטחוניים. כאן בתמונה רכב משוריין משנת הקמת הקיבוץ בתקופת חומה ומגדל בשנת 1938. אנחנו רק מקווים שהם הבינו שהמיגון עובד הרבה יותר טוב כשנמצאים בתוך הרכב...
בית החולים הדסה שנפתח בשנת 1938, היה למודרני ביותר מבין בתי החולים בתקופתו. סמיכותו למרכז מחקר, הפעלת בית ספר לכוח האדם, הציוד החדיש הפכו אותו למתקדם ביותר במזרח התיכון. אגב, למרות שעל התמונה כתוב שצולמה בשנת 1940, חזית זו של כלי הרכב המסחריים של פורד שכונתה "גריל סורגי הכלא" הופיעה רק בשנת 1942.
דניאל עטר יו"ר קק"ל: "ארכיון הצילומים של קק"ל הוא אוצר של ממש עבור מדינת ישראל, באמצעות חשיפת התמונות שבו, אנו מאפשרים לציבור לנבור בהיסטוריה של עם ישראל ולהנות מתמונות מתקופת קום המדינה, בארכיון יש תמונות שמעולם לא נחשפו דבר אשר מרגש כל פעם מחדש. צלמי קק"ל תיעדו למשך דורי דורות את ההתפתחות בישראל, ובין היתר גם את התפתחות כלי התחבורה".