ראלי דקאר לא מפסיק להפתיע

נאסר על-עטייה טס על הדיונה ב-140 קמ"ש, מתקרב לסדרה של סכיני חול בגובה 15-20 מטרים. נהגים רגילים מורידים מהירות לקראת הסכין, ניגשים אליה ב-90 מעלות ועוברים בזהירות. אבל לא כך נוהג הקטארי שצריך לצלוח עשרות סכינים כאלו בכל יום, וכל שנייה חשובה לו. אל-עטייה צימצם מהירות ל-90 קמ"ש, וטיפס על הדיונה באלכסון שטוח ומהיר; הייתה לו עשירית שניה כדי לראות מה מחכה מצידה השנייה של הדיונה, הטויוטה הכבירה התעופפה באוויר, ונחתה בתוך ענן חול אדיר. נאסר מעך את הדוושה והמשיך בדרכו אל הדיונה הבאה; ככה עושים הצ'מפיונים אבל רבים למדו בדרך הקשה, שזו טכניקה השמורה רק לטובי הנהגים.

סביב אל-עטייה דוהרים טובי הנהגים בעולם, עם צ'ימידאנים המלאים בגביעים ובמדליות; לפטרהאנסל יש 13 גביעים עולמיים, לסבסטיאן לואב תשע אליפויות עולם, נאסר וקרלוס סיינז כבר הוכיחו שהם אלופי העולם. גם קבוצות המשאיות והאופנוענים שוקקות צ'מפיונים, וכמותן גם קבוצת רכבי ה"צד בצד". עבור שוחרי המדבר, ראלי דקאר הוא 'הר האוורסט' של הספורט המוטורי: כולם רוצים להשתתף בו, מעטים יוצאים לדרך, רבים אינם מגיעים אל קו הסיום.

השנה התייצבו על קו הזינוק שני צוותים ישראליים - משאית המרוץ של קבוצת CRV עם אביב קדשאי על ההגה, יזהר ערמוני במושב הנווט, מעוז וילדר מכונאי מוטס. נכון למועד סגירת הכתבה מתמקם הצוות במיקום מצוין, 18 בדירוג הכללי. הדמות המובילה בצוות CRV הוא אביב קדשאי, הישראלי הראשון שיצא למרוץ מדברי בינלאומי, כבר ב-1990. מאז הספיק קדשאי להתחרות באפריקה, אסיה, דרום אמריקה ועכשיו ערב הסעודית. הוא רכב על אופנוע, נהג בג'יפים, ועכשיו עם משאית המרוץ המדהימה. הצוות מיומן ומשופשף ובכל זאת, בכל יום יש הפתעות שונות ומשונות.

כזו הייתה הדיונה התלולה שהמתינה להם בוואדי דוואזיר, 30 קילומטרים לאחר הזינוק ליום השני; היה זה קטע דירוג באורך 457 קילומטרים, רובו מתפתל בדיונות טובעניות שהצטברו בסופת החול האחרונה. אביב הגיע לפסגה בתנופה ראויה אבל בשבריר שניה האחרון, הבין שהוא נקלע למלכודת חול מסוכנת; ניסיון הצלה אחרון לא צלח ומשאית מס' 536 נשכבה על החול בהילוך איטי, באלגנטיות של פיל אפריקני. בדיקה מהירה הראתה כי לצוות שלום, החלון הקדמי התרסק, אבל המשאית במצב טוב.

בעזרת שתי משאיות חולפות הצליח הצוות להעמיד את ה-DAF הכחולה על הגלגלים - זה לקח שלוש שעות ועבודה קשה, אבל הצוות המשיך לחניון הלילה. שם פגשו את משאית הסיוע עם הצוות הבלתי נלאה, יונתן לוינסון, רותם, ודני גל. שיקום הנזקים והכנת המשאית הסתיימו ב-04:00. למחרת זינקה 536 לסטייג' חדש שזרם להם בטוב - על הדרך הספיקו לשבור קפיץ ולעגן אותו בעזרת ראצ'ט, לחלץ משאית יפנית שהתהפכה, ולסיים במקום ה-18. יישר כוח!

הצוות הישראלי השני במרוץ מתחרה עם מאבריק X3 מספר 434 בחסות My Heritage; דני פרל וצ'ארלי גוטליב סיימו את היום השני למרוץ ב-02:00 בבוקר, לאחר 700 קילומטרים קשים מאוד. המאבריק לא סבל מתקלות מיוחדות אבל המרחק העצום, קשיי הניווט ואמבטיות החול הטובעניות, הותירו בהם את אותותיהם. המכונאי אמדאו השלים טיפולים במאבריק, עומר פרל סגר מנהלות, ולאחר כמה שעות שינה יצא הצוות לדרך חדשה. צוות My Heritage שומר על קצב סולידי, המטרה היא להגיע לקו הגמר בלי דרמות מיותרות.

על הניצחון בקטגוריית המכוניות מתחרים שלושה ארכי-יריבים ותיקים, המוכרים לכולנו; נאסר אל עטייה (טויוטה גאזו 4X4) הוא שועל דיונות וותיק, המדבר הסעודי מתאים לו ככפפה ליד מיוזעת. נאסר הפסיד זמן רב בקטע הדירוג הראשון, אבל ניצח בשלושת הקטעים הבאים; כרגע הוא במקום שני בדירוג הכללי, בכל יום הוא סוגר כמה שניות על פטרהאנסל.

פטרהאנסל (מיני רייד 2X4) מוביל בדירוג הכללי, במהירות וביציבות המאפיינות אותו מזה שנים. "מר דקאר" מודה שקשה לו לשמור על הקצב של נאסר, והוא בונה בעיקר על יציבות. ניתן ללמוד על הקרבה הגדולה בין שני המתחרים, על ידי ניתוח זמני קטע הדירוג הרביעי, באורך 337 קילומטרים; נאסר ניצח בסטייג', קובע מהירות ממוצעת (בחולות!) של 129.63 קמ"ש. פטרהאנסל היה איטי ממנו ב-11 שניות בלבד, ורק על מנת להסביר כמה קטן הפער - מדובר בפחות מ-400 מטרים, לאחר מרוץ המקביל לנסיעת שטח מהחרמון לאילת. היריבים קרובים זה לזה בצורה מפתיעה ולכן, כל תקלה או תקר יכולים לשנות את התוצאה הסופית.

קרלוס סיינז ניצח בדקאר 2020 והיה מצוין בתחילת המרוץ, אבל טעויות ניווט קשות עלו לו בכחצי שעה, ואולי אף באובדן הסיכוי לניצחון - למרות שהוא שומר על מקומו השלישי בדירוג הכללי, מחכה לתקלה אצל אחד מיריביו. סבסטיאן לואב (באגי BRX 4X4) סבל מתקלות צמיגים ומנוע, ואפילו 5 דקות עונשין; אבל הוא נוהג מהר, מדורג במקום העשירי. גם הפיג'ו DKR3008 של סיריל דספרה וחאלד אל קאסימי שומרות על קשר קרוב עם חבורת החוד.

כמו בכל שנה, קבוצת קמאז הרוסית מכתיבה את הטון בקטגוריית המשאיות. לאחר ניצחון בשלושה קטעי דירוג רצופים, דמיטרי סוטניקוב נראה בלתי מנוצח. הוא שולט במרוץ ביד רמה אבל מספיקה טעות או תקלה בודדת, וחבריו לקבוצה ייסגרו עליו מאחור - פערי הזמנים בקטעי הדירוג מצטמצמים לפרקים לשניות ספורות, הכל מדוד על הקשקש.

באגף האופנועים ציפינו לראות את קבוצת KTM נלחמת על כבודה האבוד, לאחר שהונדה גזלה ממנה את הניצחון ב-2020. שלושת רוכבי KTM הם אלופים עתירי נצחונות, טובי פרייס האוסטרלי, סם סנדרלנד ומטיאס ווקר. אבל בשלב זה נדחקו הכתומים (רוכבי KTM) למקום הרביעי ומטה, בעוד את הדירוג הכללי מוביל בנוווידאס. במקום השני מפתיע קסבייה סולטריי הצרפתי, עם הוסקוורנה.

מי שחשב שהמגבלות החדשות על רוכבי אופנועים (לא יותר משישה צמיגים למרוץ, חלוקת ספר דרך רק בדקות האחרונות, צמצום מספר החלפת בוכנות) יורידו את מהירות השיוט שלהם, טועה לחלוטין. האופנוענים טסים בשטח כאילו אין מחר, מדלגים מעל מכשולים וערוצי נחלים, טוחנים את הדיונות ולוקחים סיכונים רבים. זה נראה כמו ספרינט קצר, ולא כמו מרתון הקשה ביותר בעולם.

קטגוריית הקלאסיים אינה משתתפת במירוץ המהירות, הם נעים בקצב הרבה יותר איטי. אבל גם הם נאבקים בדיונות ובקשיי הניווט, גורמים לכולנו נחת רוח ותחושות נוסטלגיות עתיקות. קצת התבאסתי על כך שאין במקצה שום פיג'ו או סיטרואן (205 טורבו 16, 405 או ZX) אבל האמת היא, שיכולות המכוניות הצרפתיות עולות בכמה דרגות של שאר הקלאסיות המשתתפות; אם כבר, הייתי משלב אותן במירוץ הכללי, בקטגוריית 'סניורס'.

פטרהאנסל נוהג לומר שראלי דקאר מתחיל רק בשבוע השני, לאחר יום המנוחה... למרות זאת ניתן כבר לסכם את חמשת ימי המרוץ הראשונים, ולזהות מרוץ יוצא מן הכלל. נופי המדבר בסעודיה מדהימים, המשתתפים אוהבים את המסלול (המזכיר במידה רבה את מסלולי אפריקה ההיסטוריים), ויש איזון מרתק בין הקבוצות המתחרות.

בקבוצת המכוניות מתנהל קרב סכינים בין אל-עטייה לפטרהאנסל; לצרפתי יש יתרון זניח של שש דקות, אבל הוא מגדיל אותו בקטנה, מיום ליום. קרלוס סיינז נוהג מהר אבל טעויות שביצע בתחילת המרוץ תוקעות אותו במקום השלישי, 54 דקות אחרי אל עטייה. יש לסיינז מקום על הפודיום, והוא מחכה לשגיאה של אחד משני המובילים.

בקבוצת המשאיות שולט סוטניקוב (קמאז) עם יתרון משמעותי של 34 דקות על פני חברו לקבוצה, שיבלוב. האיווקו של מאקיק נמצאת בעמדת המתנה, 17 דקות מאחור - זה ממש לא הרבה. צוות CRV הישראלי שומר על מקום 18 מצוין בדירוג הכללי; זה מיקום פנטסטי, בהתחשב בעוצמת התחרות במרוץ.