טיול ג'יפים קשישים. רמי גלבוע
צילום: , רמי גלבוע

הכניסה לג'יפונים אסורה! אגדות השטח חוזרות למדבר

יצאנו לטייל עם שבעה רכבי אספנות נדירים וכריזמטיים להפליא, המייצגים את כל מה שטוב בג'יפאות אותנטית. החברותא הזכירה לי פלס"ר מגובש, חוץ מהצידניות שהיו גדושות כל טוב. קלאסיקה של טיול שטח

רמי גלבוע

בחמש אחר הצהריים נשבר השרב, הבריזה המדברית ליטפה אותנו ברוך השמור לרגעי חסד נדירים. ג'וי ואני הפלגנו בין הדיונות עם ה-CJ7 האדמוני, סופגים את הרוגע המדברי. "זהו" אמר ג'וי, "זה לא יכול להיות טוב יותר. אין יותר ג'יפאי מרגעים אלה". לא התווכחתי איתו, כל מילה, בדיונה. ה-CJ גלש בין הדיונות בהילוך שלישי-ארוך, מנוע ה-4.2 ליטר מפמפם חרישית; לרגע יכולנו לחשוב שזהו רכב חשמלי, שמנועו אינו נשמע.

עוד בוואלה!

לעצור את הזמן בג'יפ CJ7 מודל 1981

לכתבה המלאה
ג'וי מוביל את השיירה עם ה-CJ7, מאחוריו רכבי שטח נדירים ביותר. הריינג' המלכותי סוגר את השיירה (צילום: רמי גלבוע)

מאחורינו הפליגו בדיונות שישה רכבי אספנות עתירי תהילה; אין לתאר את כמויות הכריזמה, הייחודיות והנוסטלגיה שהתאבכו סביב שיירתנו, שכללה את מיטב הקלאסיקות של עולם השטח. אלו כלים שכבר ראו הכל אבל טיפול מסור ואוהב העניק להם חיים חדשים, כפי שמגיע לאייקונים נצחיים. למרות שלכל אחד יש אופי וייחוד משלו, אבקש גם הפעם לקרוא לכולם "ג'יפים" - כי כך נוח לי ובסופו של דבר, כולם הם חיקוי של האורגינל האמריקני. הג'יפים האלה נולדו בעידן אחר - בשיירתנו הצנועה היו פחות מיחשוב ואלקטרוניקה, מאשר באור ברקס של רכב מודרני. מערכות הבטיחות הצטמצמו לבלמי תוף פרימיטיביים, אבזרי תפנוקים אינם בנמצא, הכי בסיסי והכי מדליק בעולם.

רוב המסלול עבר בשטחי האש של ניצנה. אנשים נלהבים במכונות מופלאות (צילום: רמי גלבוע)

טיול הג'יפים הקשישים נולד בסוף השנה שעברה, אבל המסע חזר ונדחה כמה וכמה פעמים; בהתחלה היה קר מדי, אחר כך באה קורונה, תוכניות השתבשו ובסופו של דבר, נדחקנו לאחד הימים הלוהטים של השנה. היה חם אש, אבל שועלי מדבר ותיקים אינם נבהלים מ-37 מעלות המטגנות להם את המוח. ירדנו על הכביש למשאבי שדה שם קילפנו את גגות הברזנט, השכבנו חלונות קדמיים על מכסי המנוע, נעלנו לוקרים והורדנו לחץ אוויר, התמרחנו בקרם הגנה (בכל זאת, עכברי שטח בניחוח אורבני...). ג'וי הוביל אותנו אל שטחי האימונים של שבטה, חולות שונרא ופתחת ניצנה. לעת ערב התכנסנו אל המקלחות המשובחות במאהל הבדואי של חאן ניצנה שם צברנו כוח לקראת יום המחרת. החאן העניק לנו מרגוע, מטבח ושירותים נקיים. לאחר אתנחתא זו, היום השני היה קל יותר.

לחופש נולד. מכל השיירה, גם אני הייתי בוחר ב-Seven האייקוני (צילום: רמי גלבוע)

Jeep CJ7, אבי הג'יפאות המודרנית

על ההגה: ג'וי בירן + אורי הראל. שנת ייצור: 1981, מנוע: בנזין 4.2 ליטר שש בוכנות, הספק: 112/3,200 כ"ס, מומנט: 21/1,800 סל"ד. צמיגים: 235/75R15, משקל עצמי: 1,230 קילוגרם. אורך: 3.76 מטרים.

אני פותח את הכתבה עם ה-Seven של ג'וי, לא רק מכיוון שג'וי הוא חבר אישי ומוביל השיירות הטוב ביותר שאני מכיר; מבחינתי האישית, ה-CJ7 הוא הרכב הנחשק ביותר בשיירה. הוא לא קטן מדי ולא גדול מדי, אינו לוקח את החיים בפוזה קשוחה ומיליטנטית, הוא רך ונעים, מפנק ונוח, קל לתחזוקה והכי קרוב לעולם ההעדפות שלי ול-Six שהיה לי לפני שנים. מהלך מתלה דרמטי וזוויות מרכב מצוינות מעניקות ל-Seven עבירות מופלאה, גם בשטח טכני.

הנסיעה בג'יפ פתוח מחברת אותך אל הנוף – יפי המדבר, הבריזה, האבק וכן, גם לזבובים (צילום: רמי גלבוע)

ה-CJ נמוך וקטן יחסית, חלונו הקדמי מתקפל בהכנעה על מכסה המנוע ופנסיו מחייכים אליך בכל בוקר. דעתי הנחרצת היא כי לכל חובב שטח חייבת להיות לפחות חווייה אחת של ג'יפ פתוח - שאם לא כן, לעולם לא יבין מהי ג'יפאות טהורה. עבור מי שרוצה לטעום את חוויית הג'יפאות בקלות יחסית, CJ או 'סיקס' הם דלת הכניסה הזמינה ביותר. אפשר למצוא רכב מתוחזק בסכום של 40-50 אלף שקל, זה ממש לא נורא. ניתן לשדרג כלים אלה עד בלי די אבל אפשר גם להשאיר אותם במצבם המקורי, וליהנות מליטוף הרוח וניחוח ההדרים. החיים עם ג'יפ פתוח דורשים מחוייבות רצינית אבל רגעי האושר יישארו צרובים במוחך, גם אחרי שתחזור לנסוע ברכב שטח עירוני, מתוחכם ומפונפן.

CJ5 קצר משמאל, סקרמבלר CJ8 משפחתי מימין, CJ7 באמצע. שימו לב למנשא הציוד המסיבי באחורי ה-8 (צילום: רמי גלבוע)

הג'יפאי נוהג על קיבתו

ה-CJ8 האדום של גולן ושי תשבי היה הג'יפ הארוך והמסיבי בשיירה. ה-8 בנוי בתצורת 'סקרמבלר' נדירה, הוא קצת מגודל אבל מאפשר למשפחת תשבי לצאת לטיולים בהרכב של שני מבוגרים + 4 ילדים. הג'יפ של גולן הוא אחד המתוקתקים ביותר - מאייד 'וובר' מאפשר למנוע לפעום חלק ונקי, לוח המחוונים מנירוסטה חדש לחלוטין, זו מכונה חזקה ומסיבית. כמי שעושה בסקרמבלר שימוש משפחתי, גולן זקוק לכל אינץ' של נפח בתוך הרכב; לכן בנה מעל הגלגל הרזרבי מתקן מסיבי ועליו שני ג'ריקנים דלק, היי-ליפט וג'ק ערבי, ומשטח עליון המאפשר להעמיס ציוד מחנאות. יש גם 40 ליטר מים עם משאבה, כמובן.

חאן ניצנה העניק לנו מפלט מושלם מתלאות היום, עם מקלחות משובחות ותפנוקי טיילים. כייף לצאת מכאן על הבוקר, הישר אל הדיונות (צילום: רמי גלבוע)

אל גולן הצטרף הפעם רק אחד הילדים אבל מאחור היטלטל מטען יקר מפז; מקרר ובו נתחי 'בריסקט' ו'אסאדו' שעושנו 14 שעות, ועוד תופינים. בתור היינן הראשי של יקב תשבי, גולן פתח לנו יינות אדומים ששיפרו להפליא את שהותנו בחאן ניצנה; ברגע שנשלפו נתחי הבשר מהמקרר הסתערנו עליהם בלדרמנים פתוחים ובאצבעות. לא הצלחנו להכריע את כל הבשר אבל התחושה הייתה של ניצולים ששרדו את קרבות אל-עלמיין. שבעים ומדושנים התיישבנו לסדרת ברבורי לילה, עד שהעייפות הכריעה אותנו.

דרך ארוכה עשה הג'פס מנהר המקונג, אל ערוצו הצחיח של הבשור. שימו לב להגבהות המפלט והשנורקל, ולאנטנה המקופלת בחינניות קרבית (צילום: רמי גלבוע)

Goooooooooood morning Vietnam!

על ההגה: ציקי זלצמן + בני מאיר. שנת ייצור: 1961, מנוע: בנזין 2.3 ליטר ארבע בוכנות, הספק: 71/4,000 כ"ס, מומנט: 17.4/1,800 סל"ד. צמיגים: נאט"ו 7.00*16, משקל עצמי: 1,150 קילוגרם. אורך: 3.37 מטרים.

הג'פס M151 של ציקי תוכנן לצלוח את הדלתא של המקונג, אבל את שנותיו האחרונות הוא מבלה במדבר הישראלי. זהו רכב קרבי למהדרין אותו רכש ציקי בקולורדו, ארה"ב. הכלי הגיע במפרט צבאי מלא, הכולל מערכות לצליחת מים - שנורקל גבוה מלפנים, מפלט מוגבה המשמיע פירפור מקסים בכל פעם שאתה משחרר גז, ואנטנת VRC מוגבהת - אין ספק שהחבר'ה התכוונו לצליחת מעברי מים רציניים! הג'פס הקטון נושא עליו טונות של כריזמה, זהו רכב ייחודי ביותר - למרות שאלפים כאלה שרתו בצה"ל, רק בודדים מסתובבים אצלנו עם ניירת מסודרת וחוקית למהדרין. בשנות שירותו בצה"ל היה הג'פס אחד מג'יפי הסיור הנחשקים ביותר, לימים הוחלף על ידי האמר.

הכל מקורי וצבאי למהדרין כולל מגבים מופעלים פניאומטית, עיני חתול, מנשאי נשק וקשר, והוראות הפעלה באנגלית. כושר צליחה, 1.35 מטרים (צילום: רמי גלבוע)

מעבר לנוסטלגיה יש ב-151 גם פתרונות טכנולוגיים יוצאי דופן, שהקדימו את זמנם בעשרות שנים. אין לו סרנים חיים ושלדה, מה שמקנה לו צללית נמוכה להפליא ומשקל נוצה: משקלו העצמי כ-1,100 קילוגרם, מרווח הגחון 24 סנטימטרים והגובה 1,35 סנטימטרים בלבד (מוכן להטסה עם חלון מקופל וללא אבזרי הגבהה). זוויות המרכב פנומנאליות, גישה 66 מעלות, נטישה 52. בתיבת ההעברה אין 'קצר', יש רק ארבעה הילוכים קדמיים, עם ראשון קצר יחסית. ארבעה מתלים עצמאיים וקפיצי סליל מעניקים לו נוחות נסיעה מצוינת.

"ונער קטון נוהג בם" (צילום: רמי גלבוע)

על הכביש ה-151 הוא חילזון המעדיף לא לעבור 80 קמ"ש אבל בשטח, זהו כריש אמיתי. תנוחת ישיבה גבוהה מעל מכסה מנוע נמוך, מעניקה תצפית נהדרת על מפגעי השטח. ההיגוי אינו מוגבר אבל הוא סביר לתפעול, נוחות הנסיעה גבוהה, זה רכב שטח מהטובים שבנמצא. המנוע חלש יחסית והוא דורש תכנון מוקדם של ציר ההתקדמות. הג'פס רכש לעצמו מוניטין מפוקפק של רכב המתהפך בקלות רבה, בוודאי כאשר מעמיסים אותו בשלושה לוחמים עם ציוד לחימה ותחמושת. מסיבה זו הושמדו רוב ה-151 שהיו בשירות צבאי; איזו פריבילגיה הייתה זו עבורי, לנהוג בג'פס המקסים של ציקי.

הלנד קרוזר העתיק חסון ובנוי לתלפיות, רכב נדיר בישראל (צילום: רמי גלבוע)

טויוטה FJ40, התשובה היפנית לג'יפ האמריקני

על ההגה: אמיר פריזר. שנת ייצור: 1970, מנוע: בנזין 4.2 ליטר שש בוכנות, הספק: 135/3,600 כ"ס, מומנט: 28.4/2,000 סל"ד. צמיגים: 31/10.5R15, משקל עצמי: 1,480 קילוגרם. אורך: 3.68 מטרים.

צחוק הגורל הוא שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה, האמריקנים ביקשו מטויוטה לפתח רכב שטח עבור חיל הכיבוש האמריקני שהוצב ביפן. היפנים לקחו כדוגמא את הוויליס האמריקני, חיזקו והגבירו איפה שצריך; התוצאה היא סדרת FJ הקשוחה שיש לה חלק גדול בבניית המוניטין העולמי של טויוטה, כרכב בלתי ניתן להריסה (ע"ע ההילקס האדום בו התעלל ג'רמי קלרקסון בטופ גיר).

"באה מנוחה ליגע", בצילו של עץ נרחב (צילום: רמי גלבוע)

החרטום הרבוע משדר קשיחות גדולה, ובצדק. ה-FJ של אמיר מתוחזק ומשופץ מפגוש לפגוש, ברמה גבוהה מאוד; הוא לא רק נראה חדש, הוא גם הדוק ו'מחובר', כמעט ואין חופשים בתמסורות ובסרנים. המנוע חזק יותר מאשר ה-4.2 האמריקני, והרכב משדר תחושה מסיבית ביותר, מבחינתי קצת נוקשה מדי. הנסיעה אינה מפנקת ואני משער שניתן לרכך מעט את הקפיצים. זה רכב מדהים ונדיר ביותר, יש רק ארבעה כאלה בישראל.

שיירה קשוחה בלב המדבר (צילום: רמי גלבוע)

הקרוזר השרירי משך תשומת לב רבה משך כל הטיול; טלפונים נשלפו, אגודלים הורמו בברכה. זיהינו עניין מיוחד מצידם של תושבי הפזורה הבדואית, יש להם חולשה גדולה לטויוטות קשישות. זה לא רכב שאתה יכול להשאיר בדרום, ולמצוא אותו לאחר שתחזור מטבילה בגב מים.

סנדלר אינו מרחם על הבהמה הקשישה, רכב זה נועד לעבודה (צילום: רמי גלבוע)

לנד רובר 88 סדרה-2, הכרכרה הקשוחה מבריטניה

על ההגה: יוסי סנדלר + אבי גבע. שנת ייצור: 1962, מנוע: בנזין 2.250 ליטר ארבע בוכנות, הספק: 74/4,200 כ"ס, מומנט: 16.3/2,000 סל"ד. צמיגים: 90G 16/750, משקל עצמי: 1,300 קילוגרם. אורך: 3.61 מטרים.

הדימוי שמעורר בי ה-88 של יוסי הוא יחידת הקומנדו הבריטית LRDG אבל האמת היא, שלוחמי LRDGהשתמשו במשאיות קלות (חלקן 2X4), מתוגברות בג'יפי וויליס אמריקנים. ה"סדרה 2" והדיפנדרים הבריטיים נכנסו ליחידות הקומנדו הבריטיות (SAS) מאוחר יותר אבל נחמד לי להתייחס לרובר של יוסי סנדלר, כאל אבי רכבי הקומנדו הבריטיים.

חרטום אייקוני חייכני, מצידו הבריטי של האוקיינוס (צילום: רמי גלבוע)

סנדלר הוא שוחר וותיק של מוצרי לנד רובר, וה'סדרה-2' הוא הרכב הקשיש ביותר שברשותו. יוסי הוא איש שמח ועולץ, אבל הוא גם טהרן עקשן - הוא מסרב להתקין הגה כוח הידראולי, גג ברזנט או תיבת הילוכים אוטומטית? שומו שמיים, זה חילול הקודש... הלנד רובר הירקרק מעלה חיוך גדול על פני כל מי שרואה אותו, והוא מתוחזק ברמה גבוהה מאוד.

החיים בג'יפ פתוח תובעים מחוייבות מלאה ונכונות לאכול שמש, אבק וברחשים (צילום: רמי גלבוע)

צריך להיות נהג מחוייב טוטאלית כדי לצאת עם רכב כזה לטיול מדברי, או לקפוץ לחרמון בזמן סופת שלגים (כך קרה לפני חודשים ספורים). בנסיעה קצרה הצלחתי לספוג עד תום את הכריזמה של הבריטי הקשוח. ההגה כבד עד מאוד, מוט ההילוכים משוטט חופשי ברחבי הקבינה, המנוע משרג את שריריו המעטים, קפיצי העלים קשוחים וחובטים... ככל שאני שוחר מוצהר של רכבי שטח בריטיים, התקשיתי להתחבר אל האייקון הירקרק.

עם משקל כבד ומנוע חלש יחסית הקמפניולה עבד קשה, אבל סיים את הטיול בכייף. תראו כמה הוא נמוך מלפנים (צילום: רמי גלבוע)

פיאט קמפניולה, 4X4 בטעם ספגטי בולונז

על ההגה: אורי אילון. שנת ייצור: 1982, מנוע: בנזין 1.995 ליטר ארבע בוכנות, הספק: 80 כ"ס. צמיגים: 205R16 דקיקים, משקל עצמי: 1,800 קילוגרם. אורך כללי: 3.78 מטרים.

עוד רכב נדיר הוא הפיאט של אורי אילון. ה- Campagnola בעל שבעה המושבים הגיע לישראל במפרט נאט"ו צבאי, להנאת השגריר האיטלקי. אורי השאיר את כיסוי הברזנט במקומו, צעד מבריק בהתחשב במזג האוויר הלוהט של ימי הטיול.

אם זה לא הולך קדימה, דוחפים קצת אחורה (צילום: רמי גלבוע)

הקמפניולה בנוי במפרט HD צבאי, העומד בסתירה לשפע המתגים המוכרים לנו מדגמי פיאט ההיסטוריים; ידיות דלתות ומחוונים של 127 או 131, אפילו המגבה לקוח מעולם הכביש של פיאט. הקמפניולה בנוי בתצורה מקורית - יש ארבעה מתלים עצמאיים עם מוטות פיתול ארוכים במיוחד, המעניקים לאיטלקי נוחות נסיעה מצויינת. יש שני בולמי זעזועים קדמיים ועוד ארבעה אחוריים, מערכת חשמל 24 וולט ופילטר אוויר ענקי ואטום למים.

הקמפניולה היה הרכב המתורבת ביותר בקבוצתנו, נדיר מאוד (צילום: אנדרו מוריס)

עם פחות מ-90,000 קילומטרים על השעון זהו רכב רענן ביותר, נעים לנהיגה בשבילים זורמים, למרות הגה מכאני כבד להפעלה. אני בטוח שהקמפניולה מטפס כמו עז בהרי הדולומיטים אבל בדיונות של חלוצה הוא היה די אבוד. צמיגי ה-205 שקעו בחול הרך, המנוע (אקס-פיאט 131) לא הצליח לספק מומנטום וכוח לאינצ'ים האחרונים של הטיפוס. זה לא רכב אקסטרים אבל הוא מלא באופי וייחוד.

כרכרה בריטית מפוארת שאינה מפחדת מחולות וסלעים. סלון על גלגלים, בטעם של פעם (צילום: רמי גלבוע)

ריינג' רובר קלאסיק, יד ראשונה מרופא

על ההגה: אנדרו ובן מוריס. שנת ייצור: 1971, מנוע: V8 בנזין, 3.5 ליטר, 165 כוח סוס. צמיגים: 205/80R16, משקל עצמי: 1,980 קילוגרם. אורך: 4.44 מטרים.

הריינג' רובר הלבן הוא חתיכת היסטוריה מקומית; הוא הוענק על ידי פילנטרופ בריטי לדוקטור מוריס שהיה מטפל בבדואים של סיני בהתנדבות. הריינג' הזה תפר את סיני כמשלחת של רצון טוב, זקני הבדואים עוד זוכרים אותו. הריינג' הלבן שמור מזה ארבעים שנה בחיק המשפחה (יד ראשונה מרופא...), בן ואנדרו מבצעים את רוב הטיפולים בעצמם.

שטחי האש של צאלים מציעים את הדיונות הבתוליות ביותר בישראל. רוחות המדבר מוחקות את הקוליס של הטנקים והג'יפים (צילום: רמי גלבוע)

אנדרו ובנו הגיעו למסע כרכב ליווי שאינו כלול בקבוצת הג'יפים הקשישים, אבל לא יכולתי שלא לנצל את ההזדמנות הנדירה לנהוג בו. מתברר כי במרוצת השנים שכחתי עד כמה מעולה הוא ריינג'-רובר 'קלאסיק'; זהו רכב שטח מקסים, שיכול לתת בראש גם לרכבי שטח מודרניים - אין לו מתלי אוויר, בקרות משיכה או נעילות, אבל מהלכי המתלים וזוויות המרכב מכפרים לחלוטין על החוסר. 165 כ"ס זה לא הרבה אבל עם הילוכים ידניים, לריינג' יש את כל מה שצריך כדי לצלוח מדבריות ויבשות, ולשייט בכביש במלכותיות שכבר לא מוצאים היום. שכיית חמדה מוטורית.

תופסים בריזה של אחר הצהריים (צילום: רמי גלבוע)

במבט אישי - ג'וי בירן

ג'וי יזם את טיולנו, והוביל אותו ביד בוטחת וכריזמטית; לטובת הכתבה הוא נטש לרגע את ההגה, ואחז במקלדת:
"מזה שנים אני משתוקק לחזור ל-CJ איתו התחלתי את דרכי. לפני כשנתיים הזדמן בדרכי 'האדום הקטן' ומאז אני 'משנמך' אותו כדי לחזור אל תמצית הג'יפ האותנטי. החישוקים המבריקים הוחלפו במקוריים, הצמיגים הוקטנו, מתלים טופלו. סגרתי את רוב הפינות כדי להגיע לג'יפ אמיתי, פשוט ונאיבי.

אין כמו ה-DNA הקדום של ג'יפי CJ לדורותיהם (צילום: רמי גלבוע)

כך דימיינתי אותו ובניגוד לניסאן פטרול המאובזר והמפנק, פה אני מקבל חווית ג'יפאות מזוקקת. צריך לתכנן קו התקדמות (אין נעילות ובקרות משיכה), להצטמצם בציוד (אין מקום), להתמסר לטבע עד הסוף. החיבור לטבע מוחלט - השמש צורבת, הרוח מלטפת, האבק חודר לכל נקבובית. בשטח מתנהל האדום הקטן בנינוחות יוצאת דופן; מנועו שקט ומלא מומנט, יחסי העברה נמוכים מאפשרים לי להתקדם בשטח ברגיעה מדהימה. את רוב התחזוקה אני משתדל לבצע בעצמי - "חוט ברזל ופלייר", ככל האפשר. בניגוד לחמשת ה-CJ7 הקודמים שהיו לי, היום אני כבר לא פנאט המכרכר סביב הג'יפ, אני בעיקר נהנה ממנו.

רק לאחר שהזעת ואכלת אבק, אתה יודע להעריך את צילו של עץ במדבר (צילום: רמי גלבוע)

אני מקפיד לנהוג בו לפחות פעמיים בשבוע, ופעם בחודש לצאת לטיול אמיתי. ה-Seven מספק לי הנאות שאינן קיימות בצורות טיילות אחרות, ואני מודה על כך בכל רגע. עם האדום אני מוביל טיולי ג'יפים קלאסיים ומקווה לחזור גם לירדן עם מכונות המזכירות לכולנו, מאיפה התחיל הכל".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully