ריינג' רובר: קיצור תולדות האגדה

ההיסטוריה של תעשיית הרכב משובצת לאורכה ולרוחבה בכלי רכב שהותירו חותם באופן ששינה את התחום. הפטנט מוטור וואגון של קארל בנץ, המודל T של פורד שהכניסה את המכונית לעידן פס הייצור, סיטרואן טרקסיון אוונט בעלת ההנעה הקדמית, החיפושית המקורית, הג'יפ של וויליס, המיני הגאונית של איסיגוניס, למבורגיני מיורה שלימדה את העולם "מכונית על" מהי, קרייזלר וויאג'ר עם בשורת המיניוואן, דאצי'ה דלתא (סתם בודק ערנות - שום דבר לא היה טוב במכונית הזו), המהפכה ההיברידית של טויוטה פריוס, המהפכה החשמלית של טסלה מודל S, בוגאטי ווירון שהגדירה "מהירות" באופן הטהור ביותר שלה והרשימה ארוכה מאוד ועושה לי חשק לכתבה שלמה על זה.

ויש עוד אחד - לנד רובר ריינג' רובר - האב המייסד ורוח הקודש שטמן את הזרעים שגדלו לענף מסועף של כל מה שאתם מכירים כיום כרכבי שטח יוקרתיים.

ההתחלה של הריינג' רובר, לפחות לפי חלק מההיסטוריונים שלו, נטועה עוד הרבה לפני שהוצג רשמית בשנת 1970, אפילו לפני אב הטיפוס הראשון שלו מ-1967 - למעשה הרעיון לייצר מעיין "רובר כביש" התחיל להתגלגל עוד ב-1951, אבל הוא נזנח לקראת סוף אותו העשור. שני אקזמפלרים של אבות הטיפוס האלו נמצאים במוזיאון המוטורי הבריטי, והם נראים כמו מוטציה של שילוב של הסדרה 1 (הגלגול שקדם לדיפנדר) עם מכוניות של רובר ואפילו לא מזכירות את הרכב שנולד עשור לאחר מכן.

באמצע שנות ה-60, יוצאת קבוצת מהנדסים של רובר לביקור בארצות הברית, הדילרים של היצרנית בארצות הברית סיפרו להם על הדרישה ההולכת וגוברת לכלי רכב רב שימושיים בקרב קהלים שחיפשו יכולות טיול, מחנאות, גרירה ועוד. והיו כאלו, הג'יפ וואגוניר, האינטרנשיונל הרבסטר, פורד ברונקו - עם אפשרות לשלב להנעה כפולה, מנועים גדולים ומרכבים רבועים ומרווחים. הכלים האלו סיקרנו את המהנדסים של רובר בשל מזיגת היכולות האלו לרכב אחד - ובעיקר כי הם לא הכירו דברים כאלו באירופה.

וכך, ב-1966 חוזרת היצרנית לפתח את אותה גרסה מתורבתת יותר לרכב שטח, שנה מאוחר יותר נבנה אב טיפוס ראשון ועד 1969 הושלם הפיתוח. בשנה שקדמה להצגת הדגם הרשמית נסעו כבר 26 רכבי פיתוח בשלבים הסופיים שמותגו תחת השם "VELAR" - מעין חברת קש שהוקמה ונרשמה בלונדון על מנת להסוות את הקשר ללנד רובר עצמה. השם מגיע משיבושים של המילה בספרדית שפירושה שם הוא "להשגיח על משהו" ואיטלקית ששם משמעה של velare הוא "כיסוי" או "וילון". מין הומור בריטי שכזה אני מניח...

גרסה אחרת לשם הזה טוענת ש-VELAR הגיע מכיוון שניתן היה לכתוב אותו מהאותיות שהיו זמינות ליצרנית בשם החברה LAND ROVER.

1971 - הריינג' רובר הוא הרכב הראשון שמוצג בחזית הלובר בפאריז, כאשר בתוך המוזיאון נמצא מודל שלו בקנה מידה של 1:4 (רבע מהגודל המקורי).

1972 - הוא הופך לרכב הראשון שחוצה את יבשות אמריקה מקצה לקצה, כאשר שיירת ריינג' רוברים במשלחת מחקר של הצבא הבריטי מתחילה מסע של 29 אלף ק"מ ו-99 ימים מאלסקה לטרה דל פואגו בקצה הדרומי. שניים מהם מוצגים כיום במוזיאון המוטורי הבריטי

1974 - הפעם האתגר הוא מדבר סהרה. ממערב למזרח, 12,000 ק"מ ב-100 ימים

1977 - אחרי 30 אלף ק"מ, זה ריינג' רובר שזוכה במקום הראשון בקטגוריית 4X4 בראלי לונדון סידני, הארוך ביותר במירוצי הראלי עם מדידת מהירות בזמנו.

"הרעיון היה לשלב בין נוחות ויכולות הכביש של מכוניות הסאלון של רובר עם יכולות השטח של לנד רובר. אף אחד לא עשה את זה" הציטוט הזה שייך לצ'ארלס ספנסר "ספן" קינג - אבי הריינג' רובר. ספנסר היה ראש מחלקת ההנדסה והפיתוח בחברה האם - רובר. אבל היה לו קשר מיוחד עם רכבי השטח, הוא היה האחיין של האחים ווילקס - אלו שייסדו את לנד רובר ב-1948.

וכך, כאשר אלו קווי היסוד של הרכב החדש הלך והתגבש מי שהוצג בסופו של דבר כריינג' רובר. עם מאפיינים שמגיעים ממכוניות כביש כמו מנוע ה-V8 של רובר (שהיה במקור של GM), עם קפיצי סליל בארבע הפינות (ולא קפיצי עלים), בלמי דיסק ומצד שני עם מהלך מתלים נדיב והנעה כפולה לטובת יכולות השטח, וכמו הלנד רובר שקדם לו - גם הוא היה עשוי אלומיניום.

אבל הלידה של הריינג' לא עברה לכולם חלק בגרון, אחד מהם היה טום ברטון, המהנדס הראשי של לנד רובר שהיה טיפוס נחרץ, דעתן שקשה לשנות כיוון (אולי זה קשור לעובדה שהיה מהנדס רכבות לשעבר) - הוא פקפק בסיכוי של רכב להצליח לספק את הסחורה בשטח בלי קפיצי עלים. העובדה שטכנית, הרכב פותח על ידי אגף ה-4X4 של רובר ולא על ידי לנד רובר עצמה לא הוסיפה נקודות ליצור המוזר הזה אצל אנשי לנד רובר.

לא רק אנשי הברזלים חששו מרכב השעטנז הזה, גם אנשי הניירות והגרפים. הם חששו מהרגע הזה בו יצטרכו למכור לנד רובר במחיר של רובר. ושוב, השנים הן שלהי שנות ה-60 לנד רובר של אז היה מכונה חסונה, אבל עם עידון של בזנט חלוד. הוא שימש כרכב צבאי, אמבולנס שדה, כלי חקלאי, בן לוויה למשלחות מחקר באפריקה ועוד שימושים שהפינוק הכי גדול בהם גג לא חדיר למים (וגם זה לא תמיד קרה...).

אבל ברובר האמינו בפרויקט, הם זיהו שכבת לקוחות בעלת אמצעים שרכב כזה הוא בדיוק מה שהם רוצים; קציני צבא בכירים, מנהלים בדרג גבוה בחברות בנייה, חקלאים אמידים, בעלי אדמות שמעוניינים לסייר בשטח שלהם, שכבת האצולה שיוצאת למסעות ציד ארוכים או גוררים את קרון הסוסים שלה, כל זה בלי להיטלטל ברכב חקלאי למחצה.

השקת הריינג' רובר נערכה ביוני 1970, פרק השטח היה במחצבת בדיל נטושה ובברושור הראשון שלו הצהירה החברה כי זהו "כלי הרכב הוורסטילי ביותר בעולם". ומבחינת לנד רובר זה מה שהוא היה - ארבעה כלי רכב באחד. רכב יוקרה יומיומי במהלך השבוע, כלי תחבורה נינוח לכיסוי מרחקים, מכונית עם ביצועים מצוינים בכביש ובנוסף רכב שטח בעל עבירות מצוינת. במובן הזה, זה היה נכון, לא היה שום כלי רכב בעולם באותה תקופה שעשה את זה. זה גם מה שהגדיר על פי לנד רובר את קהל היעד - "אנשים שרוצים רכב הבנוי מראש לתכלית מסוימת ולא מותאם במיוחד עבורה - הדבר האמיתי במקום פשרה".

אולם צריך לומר את האמת, לכנות את הריינג' רובר בשנים הראשונות שלו כ"רכב יוקרה" זה יומרני מאוד. הוא אולי הציע עידון ונסיעה של אחד, אבל תשכחו ממשטחי העץ הטבעי, העור, והשטיחים הצמריריים של הדגמים הנוכחיים. בתא הנוסעים ההוא, הוא היה קצת מעל מכונית של פליימוביל. משטחי פלסטיק עם מרווחי הרכבה שבקלות יכולים להעלים ילד קטן, הוא הגיע עם תיבת הילוכים ידנית בלבד (תיבה אוטומטית נוספה כאופציה ב-1982), עם מושבי ויניל, שטיחי רצפה מגומי. הפשטות הזו הייתה ניצחון של המהנדסים של לנד רובר, שעדיין ראו בו רכב שטח קשוח ורצו תא נוסעים שניתן יהיה לשטוף בצינור אחרי שהרכב יטבול בבוץ כמו בסקוויט בספל בשעת התה.

1981 - עשור אחרי תחילת הייצור מוצגת סוף סוף גרסת 4 דלתות שימושית

1982 - תיבת הילוכים (3 הילוכים מתוצרת קרייזלר) מוצעת כאופציה

1984 - מה שהתחיל כמהדורה מוגבלת בשם in vogue וזוכה להצלחה הופך לרמת הגימור הבכירה ביותר של הדגם

1985 - אב טיפוס של ריינג' רובר עם מנוע דיזל מנפץ לא פחות מ-27 שיאי מהירות, כולל שיא למנועי דיזל של מהירות ממוצעת של מעל 160 קמ"ש למשך 24 שעות. שנה לאחר מכן מצטרפת גרסת ייצור, אבל עם מנוע 2.4 ליטר של VM האיטלקית שיאים היא לא שברה...

1987 - גילה את אמריקה - הריינג' רובר מתחיל להימכר בשוק האמריקני

1988 - את ערימת גלגלי השיניים של תיבת ההעברה של הריינג' מחליפה תיבת העברה מונעת שרשרת עם דיפרנציאל מרכזי ויסקוזי מתוצרת בורג וורנר, שמשפרת משמעותית את העברת הכוח והעידון בנסיעה.

1989 - רכב ה-4X4 הראשון לקבל מערכת ABS המתוכננת לפעולה אופטימלית על הכביש ובשטח

ועם כל החששות האלו של אנשי לנד רובר, מחלקת השיווק, תא הנוסעים הבסיסי ובכלל השאלה איך יתקבל כלי רכב שלא היה דומה לשום דבר אחר - הוא יוצא לשוק. והתוצאה הייתה שכולם היו בשוק. המכירות השתוללו, שוק שחור של ריינג' רוברים נוצר בן לילה, הביקוש עלה על ההיצע וכל כלי שנבנה נחטף. כבר בשלב המוקדם ההוא הם הבינו שהסיפור הזה של תא הנוסעים חייב להשתנות. בתחילה עם שטיחים על תעלת ההינע שהיה להם בונוס לא צפוי - השתקה של רעשי התמסורת ברכב. נוסף גם כיסוי לתא המטען שכלל כיסוי לערכת הכלים, האגדה מספרת שהבקשה לכיסוי הזה הגיע מארמון באקינגהם - שם אחד מאנשי הצוות העיר שהכלים החשופים עשויים לפגוע בכלבי הקורגי האהובים של המלכה אליזבת.

הריינג' רובר כפי ששמתם לב בתמונות הוצג רק במרכב שתי דלתות, בלנד רובר היה ברור שיש צורך גם בגרסה בעלת יותר דלתות ואכן כ-18 חודשים אחרי הצגת הדגם הסדרתי עמד כבר אב טיפוס לגרסה עם 4 דלתות. אולם ההנהלה החליטה משום מה לאפסן את האפשרות הזו ועברו 10 שנים מאז אותו אב טיפוס ועד שבשנת 1981 הוצגה גרסת 4 דלתות.

לאורך שנות השיווק שלו, הלך וצבר הריינג' רובר שכלולים ועוד ועוד רמות גימור נוספו, הופכים אותו ליותר ויותר יוקרתי. בתחילה שטיחים, ואז עור ובהמשך גם עץ. כאשר בתהליך הזה הולך ומיישר הדגם קו עם המפוארות שבמכוניות הכביש של זמנו, והולך ובונה את המעמד ממנו הוא נהנה גם שנים קדימה כאשר מתחרים נוספים נכנסו למשחק. גם מבחינה מכאנית הוא הולך והתקדם. מנוע ה-3.5 ליטרים V8 הוגדל ל-3.9 ליטרים ואז ל-4.2 ליטרים. תיבת ההילוכים העצלה בת שלושה יחסי העברה שסופקה על ידי קרייזלר הוחלפה באחת של ZF עם ארבעה הילוכים ב-1985. זה היה הכרח לפני תחילת השיווק לשוק האמריקני ב-1987, שיווק רשמי הכוונה, כבר שנים לפני כן הגיעו לא מעט ריינג' רוברים במה שנקרא "ייבוא אפור" לארצות הברית.

גרסאות המרכב המוארך שלו, ה-LSE המבוקשות מאוד היום אצל אספנים נוספו ב-1992 יחד איתם הגיעו בולמי אוויר שאפשרו לשנות את גובה המרכב.

1991 - רוצים להדליק חובב ריינג' רוברים? תגידו לו שמצאתם מהדורת CSK. זו הייתה מהדורה סופר נדירה שיצאה לחגיגות 20 השנים וחלקה כבוד בראשי התיבות שלה למהנדס הראשי של הדגם צ'ארלס ספנסר קינג.

1992 - רכב ה-4X4 הראשון לקבל בקרת משיכה אלקטרונית ובולמי אוויר מתכווננים אוטומטית

1993 - מהדורת ה"אוטוביוגרפי" האולטרה יוקרתית מוכרזת. מאז הפכה המהדורה הזו לאקסלוסיבית ביותר בהיצע הגרסאות של הריינג' רובר

1994 - הדור השני של הריינג' רובר (P38a) מוצג.

1996 - אחרוני ה"קלאסיק" (כך הוא כונה אחרי הצגת הדור השני) יורדים מפסי היצור אחרי 317,615 יחידות.

הדור הראשון של הריינג' רובר הוסיף להימכר עד הצגת הדור השני ב-1994 ואפילו אחרי עד אחרוני כלי הרכב שירדו מפס הייצור ב-1996. כן, במשך 25 שנים רצופות כאשר סימני דעיכה נראים רק בשלוש השנים האחרונות לשיווק שלו. בהרבה מובנים הריינג' רובר היה הנס המדהים של לנד רובר. שנות ה-70 וה-80 היו שני עשורים נוראיים לתעשיית הרכב הבריטית. במהלכם נמחקו בזה אחר זה שמות מיתולוגיים של אחת מתעשיות הרכב המפוארות ביותר שידעה המאה ה-20. בעוד הוא רק הולך וצובר תאוצה כאייקון, וזו כנראה העדות המובהקת ביותר לעד כמה הוא היה מתקדם, מהונדס ועשה את הדבר הזה שאף רכב לא עשה לפניו טוב כל כך.

אז זהו, עד כאן הסיפור של הדור הראשון של הריינג' רובר, הידוע כיום כ"קלאסיק", אחריו הגיעו עוד שלושה שהמשיכו מאיפה שהוא הפסיק. מה הם עשו ואיך? האם הם הצליחו לשמור ולשחזר את הרוח ההיא? אם אתם רוצים את הפרקים הבאים בסיפור רק תבקשו בתגובות למטה ואתם מוזמנים גם לדסקס איתנו בעמוד הפייסבוק של "וואלה!רכב".