מסע בגאון הירדן(צילום: צביקה כהן)

בין מוקשים ושדות, מסע השטח לארץ האסורה

חושבים שאתם מכירים כל פינה ונוף בישראל? גם צביקה כהן חשב כך, אבל אז הוא גילה את המסלול הסודי ומוגבל הכניסה אליו זוכים מעטים להגיע

צביקה כהן
25/03/2022

נוסעים לתוך נוף שלא הייתי בו מעולם. הדרך טובלת במרבד ירוק של שיחים רעננים. משני הצדדים שדרות של חרציות, כלניות פזורות וגבעות בהירות של אדמת חוואר החושפת שכבות ריבוד מרהיבות, כארמונות המפוסלים בסלע. יום בהיר עם עננים גדולים שרק מוסיפים נופך לתפאורה. מהתקרה של הג'יפ בוקעת מוזיקה נעימה שהופכת לפס הקול של כל הצבעים והריחות שסביב.

בשבוע שעבר הוזמנתי על ידי איש הבקעה, נמרוד וידר, למסע ג'יפים שהוא מוביל עבור אתר השטח הישראלי בגאון הירדן. חבל ארץ מיוחד, שהכניסה אליו דורשת תיאומים, אישורים ופתיחת שערים של הצבא. לא יצא לי לטייל שם מעולם ולכן מיד קפצתי על ההזמנה. חמוש בג'יפ רנגלר ספורט ושלושה ילדים, שעדיין לא נרגעו מהעובדה שהגג פשוט נשלף ומכניס את הבחוץ פנימה, יצאנו למסע בחבל ארץ קסום זה, בעונה היפה ביותר שלו בשנה.

הנוף כאילו מוכר, אבל אחר לגמרי(צילום: צביקה כהן)

השבר הסורי-אפריקני החל לפני 25 מיליון שנים, בהתרחקות היבשות אסיה ואפריקה זו מזו. התרחקות טקטונית זו יצרה את נהר הירדן ולמעשה, לולא נוצרה בקעת הירדן, הרי שהרי הגלעד שבמזרח והרי יהודה ושומרון היו נותרים למעשה גוש הררי אחד.

מימיו של נהר הירדן מתחתרים בקלות בסלע החוואר הפריך של תצורת הלשון ויוצרים בתרונות רבים בבקעת הירדן. תוואי המקנה לנוף ייחודיות עצומה וגם את העובדה שהירדן נחשב לנהר מפותל במיוחד, ביחס לממוצע הפיתול של נהרות בעולם. הירדן הוא אחד הנהרות המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובספרות, בעיקר מבחינה היסטורית דתית.

במקרא נחשב הירדן כגבולה המזרחי של ארץ ישראל המובטחת, למרות ששבטי ראובן, גד וחצי המנשה התיישבו גם ממזרח לו. אם שינה הירדן מסלולו והרחיב או קיצר גבול אחד על פני השני, הגבול השתנה בהתאם למהלך הנהר. ההיסטוריה חוזרת וגם כיום תוואי הזרימה של הנחל מהווה כגבול הבינלאומי ביננו למדינת ירדן.

הנהר החותר בקרקע יוצר בתרונות רבים בערוץ(צילום: צביקה כהן)

גאון הירדן, ה"זור" בערבית, שפירושו הסבוך, הוא החלק הנמוך בבקעה, אשר מוצף כאשר הירדן גואה בשיטפונות החורף. קשה לשמור על גבול דינמי כזה וזו הסיבה שגדר המערכת ממוקמת רחוק יותר, במדרגה הגבוהה יותר של הבקעה, הנקראת כיכר הירדן, או ה"ע'ור" בערבית. הנהנים מהגאון הם חקלאים המעבדים את אדמותיהם ובעלי חיים רבים, שזוכים לשלווה וחיכוך מינימלי עם בני אדם.

ירדנו מזרחה מכביש 90 לכיוון גדר המערכת. בזמן שנמרוד ירד לפתוח את השערים, הרמנו מבט למופע אירובטי של דיות שחורות, זרזירים וחסידות מעל אתר מיחזור הפסולות הגדול במזרח התיכון. הריחות במקום קשים, אבל המטרה בעיניי בהחלט נעלה.

מטעי תמרים ובשמיים דיות האורבות למכרסמים הקטנים(צילום: צביקה כהן)

עם מעבר הגבול, אנו חוצים מטעי תמרים אדירים. גלגלי הג'יפים מרעידים את הקרקע ומכרסמים שחוששים להידרס, נמלטים ומדליקים את הדיות, המנסות לדרוס אותם בעצמן, תוך כדי תעופה נמוכה בין הדקלים.

אנו מתקדמים לעבר מופע חסידות החגות מעל מאגר תמר ועוצרים בחורשה של עצי פיקוס ודקלים הצופה על הסכר העליון במאגרי תרצה, ממאגרי המים החשובים בבקעת הירדן. התצפית מרהיבה ומשהו באוויר מאוד רגוע ושליו. נדיר לטייל במקום כה יפה בסוף השבוע ולהרגיש לבד ומיוחד. שורה של חסידות עומדות על סף המאגר ועופות מים שטים להם בשלווה בלב המאגר. נמרוד מסביר במקצועיות על הגיאוגרפיה באזור, בעלי החיים ונותן מענה לשאלות המטיילים.

מאגר תרצה(צילום: צביקה כהן)

המשכנו במורד הזרימה של נחל תרצה. חלפנו סמוך למפל גדול המשמש לשיקוע הבוץ והסחף בין המאגרים ומשם לעבר תצפית נוספת החולשת על מאגר תרצה. פריחה ססגונית מעטרת את גדות המאגרים, באופק הקרוב גבעות החוואר החשופות, שרק פלומה ירוקה צומחת בעיקר על מדרונותיה הצפוניים. במי המאגר משתקפים ענני הכבשים וגבעות החוואר כמו ציור שמן ריאליסטי.

בדרך לואדי אל אחמר, האדמה אדומה, האוויר צלול במיוחד. ברנגלר "שלנו" נטול הגג ועם חלונות פתוחים אנחנו נושמים את ריח המים, המדבר והפריחה המתוקה. אין בעיניי שילוב מרהיב יותר מפריחה מדברית. אנו עוצרים להפסקת בוקר. חלק מהג'יפים הופכים לרובוטריקים של דלת אחורית ההופכת לשולחן, ברזים נשלפים ובורקסים חמים. אחרים פורסים מחצלות משובצות וסלסלות קש מלאות כל טוב.

מבט מהחלק העליון ה"עור" אל ה"זור"(צילום: צביקה כהן)

ובדיוק כאשר הוא חשב שאנחנו נינוחים ושאננים מדי, נמרוד מראה לנו מעבר נחל תמים שתכנן עבורנו. הוא מספר בתדהמה עד כמה המקום בלתי עביר ובאילו חילוצים נעזר כדי לצאת. לשם המחשה הוא תוחב גזע עץ ארוך לנחל הרדוד והבול פשוט נשאב עמוק אל הבוץ. השקיע בשכנוע.

קל לעקוב במדויק אחר התוואי המפותל של הירדן בשל צמחיית המים שגדלה בו. המשכנו צפונה עד גשר אדם הישן, שם טיפסנו מגאון הירדן בשביל העולה על גבעות החוואר לתצפית על הירדן ממעל. מטעי תמרים צעירים מסודרים בחלקות כחיילי סיירת מג'הול, וכולם תחומים בין הנהר לגבעות החוואר שתחת רגלינו. מכאן ניתן לראות כי תבנית הנוף מעברו המזרחי של הירדן דומה מאוד לזו שכאן. אזור הזור עד גבעות החוואר ומעליהן הע'ור.

מסע בגאון הירדן. צביקה כהן,
מסע בגאון הירדן(צילום: צביקה כהן)

האזור עשיר בחיות בר כגון חתולי בר, קרקלים, חתולי ביצות, חזירי בר, נמיות, זאבים, תנים ומיני עופות רבים. הנהיגה דרומה על גבעות החוואר שונה לגמרי. האדמה הרכה הדוקה היטב ומתפתלת לכל כיוון וממד. ימין ושמאל, מעלה ומטה. כמו רכבת הרים רגועה בה אני קובע את הקצב תוך כדי שמירה על הנתיב. מזל שהמובילאיי לא יודע לצפצף בשטח.

השער נפתח שנית ואנו בנהיגה מנהלתית קצרה דרומה על כביש 90 לארץ המנזרים. הרנגלר משלב שני קצוות בלתי מובנים מאליהם - נהיגה נעימה מאוד בשטח ויחסית ליכולות שלו שם, הוא גם סביר בכביש.

מתחם תפילה קתולי פרנסיסקני נטוש(צילום: צביקה כהן)

באתר קאסר אל-יהוד "ארמון היהודים", לפי המסורת היהודית חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען. על פי הנוצרים, כאן הוטבלו ישו ומאמיניו. קדושת המקום לנוצרים הביאה לבנייה של מנזרים רבים ובתי הארחה לצליינים.

צה"ל פתח עבורנו את השער וחלפנו, בין שלטי אזהרה מפני מוקשים, על מתחם קתולי פרנסיסקני נטוש, מנזר סורי-אורתודוקסי, מנזר קופטי, קפלה רוסית, כנסייה רומנית וכנסייה אתיופית אליה גם נכנסנו לביקור, לאחר שבשנים האחרונות פונה המתחם ממוקשים. דיר אל חבש הוא המנזר הדרומי בשרשרת המנזרים שבסביבה. המנזר נבנה במאה ה-19 על ידי בית המלוכה האתיופי. לפי המסורת החבשית שלמה המלך ומלכת שבא הביאו לעולם צאצא, שלימים נקרא המלך שלמה אביהו. הם מאמינים שהם העם הנבחר, כיורשים של בני ישראל ומוצא מלכם מזרע דוד .הביקור במתחם המנזר הנטוש היה כעיירת רפאים. פחיות שימורים, בקבוקים על שולחנות, מיטות קפיצים ישנות. הכל עומד במקום ומספר איך נראה היום האחרון בו עזבו הנזירים את המקום לפני עשרות שנים.

בחלק מהחדרים הושארו הדברים בדיוק כפי שהיה עם נטישת המנזר(צילום: צביקה כהן)

דיר חג'לה הוא מנזר נוסף ויחסית קרוב. מטופח ושוקק חיים והתפתחות, המזמן אליו צליינים רבים. בדרך אליו, אנו עוצרים בעין נוּחֵיל. גבעת חוואר בה חצבו נזירי דיר חג'לה כוכי התבודדות במאה הרביעית לספירה. הנזירים שתו מהמעיין שהיה בואדי מצפון לכוכים, היכן שקיים כיום ריכוז של דקלים. ביקור רגלי במסדרון המוביל אל הכוכים מעצים את תחושת הבדידות שמעניק מקום זה. מקום בו ניתן להתמסר באופן מוחלט ללימודי הנצרות, התחברות והכרת העצמי.

כוך התבודדות, אחד מתוך רבים(צילום: צביקה כהן)

ציר התנועה ממשיך דרומה, בעקבות הזרימה של נהר הירדן. באזור מלחת א-רשידייה אנחנו יורדים אל הירדן כדי לצפות בגשר עבדאללה בן חוסיין, שליט ממלכת ירדן הראשון. הירדנים בנו את הגשר אחרי מלחמת השחרור עבור כביש הגישה מרבת עמון לירושלים. על קורות הברזל עדיין חתום Made in Yugoslavia. הגשר פוצץ במלחמת ששת הימים ע"י חטיבת הראל. משני עברי הנהר נישאים שני עמודי חשמל גדולים. משנת 2007 מספק העמוד הירדני חשמל לשטח ישראל עבור העיר יריחו בלבד.

פתיחת השערים למעבר הגבול(צילום: צביקה כהן)

באיזור הזה אין גדר גבול, רק הירדן הזורם לו בין מוקשים שנסחפו, ומן העבר השני עמדה ירדנית מאוישת.

חמשת הקילומטרים האחרונים של נהר הירדן חוצים מישור מלחה צחיח. אבק נישא מגלגלי הג'יפים והשטח ישר כמו ימה שהתייבשה. ימת מוות. בסופה של הדרך, כולנו יוצאים מכלי הרכב אל המראה המפעים. נהר הירדן מבצע במלוא הדר את הפיתולים האחרונים שלו לפני שהוא נשפך לים המלח. קירות החוואר יוצרים מראה קניוני מיוחד, המינרלים העשירים צובעים באדמה שסביב את גווניה. השבר הסורי אפריקני ממשיך מכאן, הירדן סיים את חלקו.

שפך הירדן בכניסה לים המלח(צילום: צביקה כהן)

אנחנו נוסעים חזרה בנוף שאני פוגש לראשונה. מישור צחיח במיוחד, במקום הנמוך בעולם. התפאורה הרחוקה שלו היא הרי מואב ממזרח ומצוק ההעתקים ממערב. יום בהיר עם ענני כבשים המייפים את המראות. מהתקרה של הג'יפ בוקעת מוזיקה רגועה שממשיכה להיות פס הקול של כל הצבעים והריחות שסביב.

מסע בגאון הירדן(צילום: צביקה כהן)

תודה רבה לסמלת, יבואנית ג'יפ לישראל שהעמידה לרשותנו את הרנגלר ספורט כרכב הליווי האולטימטיבי למסע. אבות אבותיו ההיסטוריים וודאי חלפו במקומות האלו נושאי מקלעי 0.3, אבל הכלי הלבן הזה מגיע לפה בעת שלום. שרק כך נטייל פה.

תודה לנמרוד ואתר השטח הישראלי על ההזמנה, ההזדמנות והטיול המושקע.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully