קרב קטנות

בתוך כל הבוקה ומבולקה שעובר שוק הרכב המקומי והעולמי, כאשר הג'יפונים והקרוסאוברים עוברים קטגוריה קטגוריה ומותירים אחריהם אדמה חרוכה, יש קבוצה אחת שנראה שנפגעת פחות מהמכה הזו - קבוצת הסופר מיני. מה הסוד? פשוט מאוד, בעוד מכוניות משפחתיות ומשפחתיות גדולות פונות לתחום שימוש מסוים מאוד, בו קל מאוד לג'יפונים להציע שימושיות עדיפה במחיר דומה עד זהה, בקבוצת הסופר מיני יש יכולת הרבה יותר גבוהה לפנות ולקלוע למגוון רחב יותר של לקוחות.

סטודנטים שמחפשים מכונית קטנה וזולה, משפחות שזקוקות לרכב שני, או מבוגרים שכבר לא זקוקים למכונית משפחתית, שהמושבים האחוריים מאכלסים מקסימום נכדים אחת לכמה שבועות. כל אלו מדרגים את הפוזה של הקרוסאוברים במקום נמוך יותר מאשר הצורך למלא משימות פונקציונליות ומחיר נמוך. הן גם מצליחות לשמור על ראש מעל המים בזכות מכירות נאות לציי רכב וחברות השכרה, שוב, שני סגמנטים בהם למחיר וליכולת יש משקל גבוה יותר מאשר רושם. שתי המכוניות האלו, ניסאן מיקרה החדשה ויונדאי i20 נמצאות על הצומת הזו בין הלקוחות הפרטיים לבין ציי הרכב.

ניסאן מיקרה היא החדשה במשחק הזה, גם אם לא חדשה באופן כללי. שלוש שנים לקח לה להגיע אלינו מהמפעל של רנו-ניסאן בצרפת בו היא מיוצרת (הדור היוצא הגיע מהודו). גם כאן, המנוע הוא בנפח 1.0 ליטר מוגדש טורבו ועם שלושה צילינדרים. כאן תיבת ההילוכים היא אוטומטית רציפה. מחיר הגרסה הבסיסית שלה עומד על 100 אלף שקלים (83 אלף שקלים לידנית) ובמקרה של מכונית המבחן ברמת הגימור הגבוהה ביותר ACENTA פלוס הוא 105 אלף שקלים.

את יונדאי i20 כמעט אין צורך להציג, רבת מכר מקומית בדור הזה, סליחה, גם בדור הזה. אבל בניגוד לעבר בו מכרה בעיקר מוניטין אמינות, פשטות מכאנית ומכלולים חסונים, היא כעת ביישור קו עם ה"תקן" האירופי - מנוע ליטר, מוגדש טורבו, 3 צילינדרים ותיבת הילוכים אוטומטית-רובוטית כפולת מצמד. למבחן התייצבה ה-i20 ברמת הגימור SUPREME שמחירה 107 אלף שקלים כאשר מתחתיה יש את ה-PRESTIGE ב-103 אלף שקלים ומעליה את ה-SUPREME פלוס ב-109 אלף שקלים.

בעולם שבו מכוניות פשוט משבטות את המראה שלהן מדור לדור עם מתיחה שם ואבולוציה פה, ניסאן מיקרה העיפה הכל משולחן השרטוט ועוצבה מחדש בלי זכר למראה העגלגל של הדור היוצא. על אף שלוש שנות קדנציה היא עדיין נראית רעננה, במיוחד באדום שלבשה לכבוד המבחן שלנו. העיצוב הזה גורם לה להיראות לא רק מודרנית, אלא גם גדולה יותר מאשר הנתונים במפרט. ליד אפקט ההגעה של המיקרה, יונדאי i20 שהיא מכונית נאה בפני עצמה נראית שגרתית, כמעט אנמית.

גם תא הנוסעים של מיקרה מביא לעימות יותר חיות ועניין כאשר יושבים בו. זה לא רק העיצוב הכללי שנראה מודרני בהרבה מזה של i20, אלו גם הגוונים ושילובי החומרים שיש פה, המסך, לוח המחוונים, בקיצור - ביונדאי ברור לך שבחרת לקנות מכונית קטנה ויעילה, עם עיצוב שבלוני, מפוהק ורמת חומרים די בסיסית למעט אולי ציפוי העור להגה. במיקרה יש ניסיון של ממש להכניס קצת אווירה וסגנון לבחירה הזו.

מבחינת האבזור, ברמות הגימור האלו שתי המכוניות מציגות רשימה נאה כאשר לשתיהן חישוקי סגסוגת בקוטר 16 אינץ' וצמיגים במידות זהות של 195 בחתך 55. תאורת יום עם לד, חיישני גשם, ואורות, בקרת שיוט, חלונות אחוריים כהים. מערכת המולטימדיה של ניסאן בעלת קישוריות למכשירי אפל ואנדרואיד וזו של יונדאי עם מערכת הקונקטד שמציעה ניווט, אפליקציות חניה, רדיו אינטרנטי ומצלמת רוורס. גם רשימת מערכות הבטיחות המתקדמות נאה עם בלימה אוטומטית, התרעת אי שמירת מרחק, תיקון סטייה מנתיב, כאשר במיקרה יש בנוסף גם זיהוי הולכי רגל ודו גלגלי.

העניין הוא שכמו בעניין המידות החיצוניות, כאשר עוברים מעולם הרשמים לעולם המדדים, מגלים שיונדאי אולי מורידים בהופעה, אבל מתעלים בתכל'ס. המרווח מלפנים דומה בשתיהן, תנוחת הנהיגה גם היא מושגת בקלות והמיקרה רושמת יתרון קל בכיוון המשענת באמצעות ברז שמאפשר מציאת זווית טובה יותר ושטח חלונות מעט נדיב יותר לטובת ראות לפנים בפינות.

לעומת זאת, במרווח מאחור ליונדאי יש ייתרון גדול משמעותית, לפער של בסיס גלגלים בן 253 ס"מ במיקרה ו-257 ס"מ ב-i20 יש משמעות של ממש במקום לברכיים וכפות הרגליים, כך גם מרווח הראש ביונדאי עם 147 ס"מ לגובה לעומת 145 ס"מ במיקרה. שתיהן יושיבו פה צמד מבוגרים בלבד. מיקרה מחזירה נקודות שימושיות עם תא המטען. למרות הנפח הזהה (300 ליטרים במיקרה, 301 ב-i20 ) זה של היפנית עמוק יותר. לחובת שתיהן סף הטענה גבוה.

שתי המכונית מתמרנות היטב בעיר, קוטר הסיבוב שלהן והמימדים של 4 מטרים מקצה לקצה בשתיהן מקל על החיים איתן בעיר. הן שתיהן עושות שימוש במנועי שלושה צילינדרים אם כי יש הבדלים ברמות העידון בין השתיים. בעוד זה של יונדאי יזכיר לכם את העובדה הזו רק תחת עומס בצליל שלו, זה של מיקרה נוכח גם בעמידה בסרק. המכונית פשוט ברטט קבוע בעמידה, אני חושב שזו הפעם הראשונה בה די חיבבתי את מערכת דימום המנוע בעמידה.

על כל סוגי השיבושים הייתה זו ה-i20 שהפגינה עליונות מובהקת ביכולת הספיגה של הבולמים שלה, לא משנה אם מדובר בכביש גלי, שבור, בורות או חריצים - היא זו שהשאירה יותר מהם מחוץ לתא גם ברמת השיכוך וגם ברמת רעשי הבולמים שנכנסו פנימה. בכביש המהיר אף אחת מהשתיים לא מספקת חווית נהיגה שקטה במיוחד, אבל גם פה ה-i20 מבודדת מעט יותר טוב את רעשי הרוח במהירות בין עירונית.

מבחינת יחידות ההנעה בניסאן מספק המנוע 100 כ"ס ב-5,000 סל"ד ו-14.7 קג"מ ב-2,000 סל"ד. אצל יונדאי ההספק זהה, אבל מגיע ב-4,500 סל"ד ונתון המומנט גבוה יותר עם 17.5 קג"מ ב-1,500 סל"ד. יתרון המומנט וזמינות הכוח ביונדאי באים לידי ביטוי בכביש גם בשל הבחירה לצייד את שתי המכוניות בשתי תיבות הילוכים שלמרות מטרה אחת - חיסכון בדלק, נמצאות פחות או יותר בשני קטבים הפוכים של אופי. לקוריאנית תיבת מצמד כפול מהירה וחדה, בעוד ביפנית תיבת הילוכים רציפה שמוסיפה למנוע הרזה בין כה וכה את האילוץ לטפס לסל"ד גבוה כאשר רוצים ביצועים ובעוד הוא מסתובב שם אנחנו ממתינים לסוסים שיכנסו לפעולה.

במבחני התאוצות זה בא לידי ביטוי בזינוק נחוש יותר של ה-i20 מהמקום כאשר עד 100 קמ"ש היא פותחת פער של כמכונית בינה לבין המיקרה. בתאוצות ביניים המדמות עקיפה הפערים היו קטנים יותר, אבל עדיין לטובת ה-i20.

בכביש המפותל, שתי המכוניות האלו לא מיועדות, לא מסוגלות ואכן לא מספקות חיוכים. ובכל זאת, ה-i20 היא הטובה יותר. למרות בסיס גלגלים מעט ארוך יותר, ההתמודדות שלה עם שינויי כיוון, העברות משקל ותחושת הזריזות הכללית הטובה יותר בצירוף תיבת ההילוכים כפולת המצמד הביאו אותה להיות זו שעשתה את החלק הזה במבחן טוב יותר. מולה, המיקרה התקשתה להרשים עם הגה מעט איטי יותר להגיב, פחות דיוק וכאשר כל זה נעשה בעליה אז גם בליווי צליל מנוע מתאמץ בשל תיבת ההילוכים הרציפה. שתיהן סלחניות גם אם מגזימים בקצב הנהיגה שלהם, כיול השלדה והמתלים העדיף בקוריאנית הביא אותה להציג רמה גבוהה יותר של סבלנות לטעויות נהיגה כמו בלימה מבוהלת בפניה או תיקוני הגה מהירים ומוגזמים. אגב בלימות, למרות השימוש בבלמי תוף אחוריים במיקרה, אין פער ביכולות הבלימה של השתיים.

במהלך יום המבחן ביצענו שתי בדיקות צריכת דלק, האחת בסיום קטע נהיגה תובעני והשנייה בנהיגה רגועה המדמה יותר את השימוש הסביר במכוניות. בשתיהן היתרון היה עקבי לטובת היונדאי. במדידה הראשונה השיגה המיקרה 10.7 ק"מ לליטר וה-i20 רשמה 11.6 ק"מ לליטר. בקטע השני למיקרה נרשמו 16.9 ק"מ לליטר ול-i20 מדדנו 17.8 ק"מ לליטר.

ניסאן מיקרה החדשה היא קפיצת מדרגה אדירה לעומת הדור היוצא, באמת שלמעט הסמל בחזית והשם באחוריה אין בינה לבין קודמתה דבר וחצי דבר וזה נהדר. לעומת הדור היוצא, עובד שיקבל אותה ממקום העבודה שלו יכול בהחלט לשמוח בחלקו. העניין הוא שהחלל בו היא חיה מלא במכוניות אחרות, כמו זו עימה היא עומתה במבחן הזה. עכשיו, יונדאי i20 אינה מצטיינת הקטגוריה, במבחן ההשוואתי שלה מול סיאט איביזה שערכנו לפני קצת יותר משנה (ולא נמצאת פה בשל רמת גימור רלוונטית שחסרה בצי רכבי ההדגמה) היא הייתה הרבה פחות מרשימה מהספרדית-גרמנית בכמעט כל סעיף.

במחיר של 107 אלף שקלים ל-i20 ברמת גימור זו ומחיר של 105 אלף שקלים למיקרה, פער 2,000 השקלים בין השתיים משקף במידה רבה גם את פער הטיב בין השתיים. הוא גם מובן אחרי יום נהיגה והשוואה בין שתי המכוניות האלו.

בשלב הסיכומים, למעט ההופעה החיצונית, מראה תא הנוסעים של המיקרה והמחיר הזול יותר ב-2,000 שקלים, בשאר הסעיפים בהם נמדדת מכונית, מהמרווח, הביצועים, ההתנהגות ועד צריכת הדלק - יונדאי i20 מציגה ציונים גבוהים יותר והיא גם יוצאת המנצחת בעימות הזה.