השוואתי קשוח

שני רכבי המבחן הם מאחרוני הניצולים מקטגוריית ה"ג'יפים העירוניים" שפרחה בשנותיה האחרונות של המאה שעברה; במרוצת השנים נכחדו משדותינו פאג'רו, רודיאו וטרופר, טראנו ופטרול, טרקאן וסורנטו, דיפנדר ולנד קרוזר 75, ויטרה ובלייזר, ניבה וספורטאז', אפילו 'האמר' לא שרד את משא השנים. רוב רכבי השטח העירוניים נכחדו לחלוטין, או שהפכו לקרוסאוברים נטולי יומרות שטח. המחלקה הבריטית שומרת על יכולות שטח מצויינות אבל במחירים וברמת רגישות המרחיקה אותם מהשטח. ג'יפ גרנד צ'ירוקי מתקשר לחבורה הזו אבל יש לו רק חמישה מושבים ובגרסת טריילהוק הקשוחה, הוא עולה כ-440,000 שקלים.

ג'יפ רנגלר וסוזוקי ג'ימני הם רכבי שטח טובים מכל הנ"ל, אבל הם לא יכולים לשמש כרכבי משפחה קלאסיים; יוצא שלנד קרוזר ורקסטון הם הניצולים האחרונים של קטגוריית הג'יפים העירוניים שכיכבו בישראל עד לפני כמה שנים. הם יכולים להסיע משפחה של שבעה, יתמודדו היטב בנסיעת כביש יומיומית, ואינם מפחדים משטח טכני. הבעיה היא שפער המחירים ביניהם עצום ורב: הרקסטון נמכר בטריטוריית המחירים של קרוסאוברים 5+2, בעוד הקרוזר ממריא לגזרת ה-400,000 שקלים. נדייק ונאמר שיש רקסטון EX ב-245,000 שקלים, ואפילו לנד קרוזר TS ב-320,000 שקלים; בהמשך הכתבה נעמיק לחפור בסוגיית המחיר.

רכבי המבחן מגודלים ומרשימים, מעוצבים במיטב הסממנים המודרניים עם יחידות תאורה LED, חרטומים כוחניים וצמיגי M&S גדולים. סגנונותיהם העיצוביים שונים מאוד, לא צריך להתעמק כדי להבין מאיפה מגיע כל אחד מהם: הלנד קרוזר גדול וכוחני, משדר לעולם "אני חיית שטח!" בעוד הרקסטון מקומר ומשפחתי יותר, ניזון מרוחם האורבנית של קרוסאוברים עירוניים. חרטומו של הקרוזר רבוע וזוויתי, יש לו כונס אוויר גדול, פינות פגוש זוויתיות. חרטום הרקסטון מודרני ושובה לב, הוא מקומר ומעודן יותר; כונס האוויר מעוקל במתינות, הפנסים מלוכסנים, תחתית הפגוש מקומרת. תתפלאו לשמוע שהרקסטון ארוך ורחב מהקרוזר בסנטימטרים ספורים, מה שלא מפריע לו להשתלב טוב יותר בסביבה עירונית.

ההבדל העיצובי ניכר גם במבט צד; דופן הרקסטון מגולפת ומשתדלת, החלון האחורי מלוכסן. הקרוזר זקוף וגבוה, קשתות הגלגלים רבועות בהצהרה ג'יפאית, צמיגיו מעט יותר גדולים, אף אחד לא יתבלבל לחשוב שזה 'סתם' קרוסאובר עירוני. כבר בשלב זה מתכופף הג'יפאי ומתבונן בתחתית רכבי המבחן; פגוש הקרוזר מוגבה יחסית, עם זווית גישה של 30 מעלות הוא מבטיח יכולת שטח סבירה. הרקסטון מציג פגוש מונמך ופגיע, עם זווית גישה של 20.5 מעלות בלבד... נצטרך להשגיח עליו כעל בבת עינינו! אם תרשו לי להסתייע בשבלונות ודעות קדומות, אני משער כי גברים שופעי טסטוסטרון יאהבו את הקרוזר, בעוד נשותיהם העדינות יעדיפו את הרקסטון.

תא הנוסעים של רקסטון הוא המודרני והאלגנטי מבין השניים; לוח המחוונים מזכיר מאוד קרוסאוברים עדכניים, עם שילוב חומרים נעים, כולל ריפוד דמוי-עור עם תפירה מעניינת. בגרסת 'פרימיום' הנבחנת הוא מגיע עם מסך מולטימדיה 8-אינץ', ריפודי עור מלאים, מושבים חשמליים עם זיכרונות, גג שמש נרחב, מפתח חכם ועוד. תנוחת הישיבה גבוהה ונוחה, הרקסטון בהחלט מעניק תחושת עושר ופינוק.

מרווח הישיבה מלפנים מצוין, אם כי המושבים הקוריאניים קצת פחות נוחים מהיפניים. שורת המושבים השנייה של הרקסטון בסדר גמור, אם כי הקרוזר קצת יותר רחב ומאוורר; בשורה השלישית של הרקסטון יש יותר מקום מאשר בקרוזר, אבל גם הוא לא נועד לישיבת מבוגרים. רכב המבחן הגיע עם ריפוד כל-שחור, ניתן לקבל אותו גם בגוון חום, נעים יותר לטעמי האישי. בשתי המכוניות יש שפע תאים, נקודות טעינה ואפילו שקעי 220 וולט למי שמתעקש להפעיל מחשב או מכונת אספרסו.

בעוד הרקסטון מעניק תחושה עירונית נעימה, תא הנוסעים של הלנד קרוזר עם מסר מגושם ומיושן יותר. הוא מרווח מאוד, בנוי מחומרים איכותיים, ואין בו פגם. אבל העיצוב מיושן, יחידת המולטימדיה מולבשת בצורה לא אסתטית על לוח המחוונים; בגרסת 'לימיטד' קיבלנו מסך 10-אינץ' בהתקנה מקומית, בגרסת 'סהרה' תקבל מסך 8-אינץ' מקורי. ריפוד הבז' של הקרוזר נעים מאוד לעין ולישבן, שורת המושבים השנייה של הקרוזר מרווחת ומאווררת יותר. השורה השלישית פצפונת, פחות נוחה לפתיחה ולקיפול. לשני הכלים יש יציאות מזגן נשלטות בשלושת שורות המושבים.

גם תאי המטען מלמדים משהו על ה-DNA של שני הכלים. דלת הלנד קרוזר נפתחת הצידה, גלגל רזרבי בגודל מלא מוטמן מתחת לרצפת תא המטען, לא מפריע לכלום. דלת תא המטען של רקסטון נפתחת מעלה עם מנוע חשמלי, אבל המבנה הפנימי של התא לא מושלם; הרצפה אינה מיושרת עם המושבים המתקפלים ולכן נוצרת בו מעין מגירה תחתית, זה דווקא נחמד לאיכסון חפצים קטנים. הבעיה היא שהרקסטון מגיע בלי גלגל רזרבי, אלא רק עם מערכת ניפוח צמיגים - זה לא מתקבל על הדעת ברכב בעל יומרות שטח.

סאנגיונג מספקת לכל דורש גלגל חמישי בחינם, אבל איפה נעמיס אותו? מיכל האוריאה שמתחת לרצפה אינו מאפשר הטמנת הגלגל במקומו הטבעי, ולכן יש להעמיס את הגלגל על גגון (תמרון מאתגר מאוד, גלגל כזה שוקל 30-40 קילוגרם), או לנטרל חצי תא מטען. אופציה מקצועית יותר היא להתקין תושבת חיצונית הנפתחת הצידה על ציר מסיבי - זה מתקן לא נוח להפעלה, שיכול לעלות 3,000-4,000 שקלים. בסדנאות 'גתוס' ו-Mud Men עובדים כרגע על מתקנים כאלה, לא כייף לפתוח אותם בכל פעם שרוצים להכניס שקית קניות לתא המטען.

קשה להשוות את נפח תאי המטען מכיוון שטויוטה נוקבים בנפח 'עד גובה החלון', וסאנגיונג מודדים 'עד התקרה'. במדידה ידנית מצאתי כי תא המטען של טויוטה גדול יותר בסביבות 3-5 אחוזים, זה לא משמעותי; התא של רקסטון עמוק יותר, בטויוטה הוא גבוה יותר. הנפח הנקוב של רקסטון הוא 649 ליטר בתצורת 5-מושבים, 1,806 בתצורת 2-מושבים.

במחלקת המנועים ועל הנייר, הנבחנים דומים למדי; לשניהם יש יחידות כוח טורבו-דיזל 4-בוכנות, המוציאות הספקים דומים. מנוע ה-2.8 ליטר של טויוטה מוציא 177 כ"ס ו-45.9 קג"מ, העוברים לגלגלים באמצעות תיבת 6-הילוכים. לרקסטון יש מנוע 2.2 ליטר המייצר 181 כ"ס ו-42.8 קג"מ, ותיבת 7-הילוכים. הרקסטון שוקל 2,205 קילוגרם, הטויוטה 2,290.

הנתונים קרובים למדי, אבל הרקסטון נותן תחושה וביצועים טובים יותר; הוא מהיר מהטויוטה בזינוק מהמקום ובתאוצות ביניים, אם כי לא במידה מכרעת. הפערים הסתכמו בסביבות 12-8 מטרים, זה לא הבדל שאתה מרגיש בלי השוואה ראש בראש. הרקסטון מעניק תחושה הרבה יותר קלילה וזריזה, מנועו ותיבת ההילוכים הגיבו טוב יותר, ההיגוי קליל יותר, רמת הרעש פחותה מאשר בטויוטה. שני הכלים יכולים לבלוע את כביש 6 ב-150 קמ"ש, לא תהיה לכם בעיה לקפוץ לראות שטפונות ב'מרפסת' של נחל צין; אבל הרקסטון יעשה את זה מעודן ושקט יותר, הודות לבידוד אקוסטי טוב יותר, תושבות מנוע הידראוליות, ורמת עידון משופרת. הרקסטון גם יותר זול לתפעול - תצרוכת הדלק שלו טובה בכ-10% מזו של הקרוזר. במהלך המבחן התובעני עבר הרקסטון כ-10.5 קילומטרים לליטר, הקרוזר הסתפק ב-9.0 קמ"ל.

ככל שהלנד קרוזר מעודן ומשופר, הוא לא יאפשר לך לשכוח שזה רכב שטח. ה-DNA החקלאי עדיין קיים מתחת לשכבות הריפוד והדיפון. בשטח נאהב את מורשת השטח של טויוטה אבל בכביש, היא פחות נעימה. בסופו של דבר, הלקוח הטיפוסי יבלה את רוב זמנו על האספלט.

עם זאת, הטויוטה נוטל את ההובלה בסעיף נוחות הנסיעה - בכל מקום ובכל קצב, בכביש ובשטח הלנד קרוזר נוח יותר, ובמידה בולטת. הרכות המוגזמת של קרוזרים קודמים נעלמה כמעט לחלוטין ועכשיו הוא מציע שילוב מנצח של נוחות ועידון נסיעה, עם ריסון טוב של שיבושי כביש ושביל. זו מערכת מתלים שעברה דורות רבים של שיפורים והשבחות, התוצאה המתקבלת טובה מאוד - הכי טוב שאפשר לקבל ברכב שטח נטול מתלי אוויר (או מתלים אדפטיביים KDSS, המוצעים בלנד קרוזר 'סהרה' העולה 420,000 שקלים). צמיגי הטויוטה גדולים יותר, גם זה משפר את נוחות הנסיעה. בגרסאותיו הבסיסיות נועל לנד קרוזר צמיגי 17-אינץ' בחתך 65, שיעניקו עוד יותר נוחות.

התנהגות כביש, היגוי, בלימה? בואו לא ניסחף. שני הכלים מאפשרים נסיעה זורמת בכביש המהיר ואין להם בעיה לתפור גם כביש הררי, בקצב העולה על מה שיידרשו הלקוחות. עדיין, אלו בהמות השוקלות מעל שתי טונות, עם מרכז כובד גבוה ומתלים רכים יחסית. לא צריך לצפות ליותר מדי. שני הכלים מציעים בלימה אוטונומית והתראת (אך לא תיקון) סטייה מנתיב. לקרוזר יש בקרת שיוט אדפטיבית, לרקסטון בקרת שיוט רגילה. הרקסטון חמוש בתשע כריות אוויר, לקרוזר רק שבע. רדיוס הסיבוב של רקסטון קטן יותר, זה נחמד למשוטטי העיר. תפעול מוט ההילוכים של הרקסטון פחות נעים, אבל כמעט ואינך צריך להתעסק איתו.

כל קרוסאובר 5+2 ייתן לכם את מה שתיארנו מעלה ואף יותר, הרבה יותר, על הכביש. יתרונם של רכבי המבחן טמון ביכולות השטח שלהם - לשניהם שלדת סולם וסרן אחורי חי, עם מהלך מתלה גדול. לשניהם יש תיבת העברה מסורתית, הקרוזר הוא 4X4 קבוע לכביש ולשטח, הרקסטון נוסע על הכביש בהנעה אחורית בלבד. לשניהם יש הילוך 'כוח' המאפשר להתמודד בטיפוסים מאתגרים ואיטיים, לגלוש במורד בצורה מבוקרת, ולהתמודד עם קשיים שהיו תוקעים כל קרוסאובר עירוני.

למרות המפרט הדומה, הרקסטון אינו מסוגל לנצח בקרב הסלעים; ה-DNA העירוני שלו וזוויות מרכב גרועות לא מאפשרות לו להתמודד עם שועל המדבר היפני. למרות מרווח גחון זהה (21.5 סנטימטרים מתחת לדיפרנציאל האחורי), זוויות המרכב של הרקסטון פחות טובות. זווית הגישה בעייתית עם 20.5 מעלות, זווית הבטן מוכתבת על ידי בסיס גלגלים ארוך, אלה אינם מאפשרים התמודדות בשטח טכני. זה לא רק עניין של עבירות לשמה, אלו בעיקר הפגוש הקדמי וספי הדלתות שיחטפו את הנזק הראשון. הרקסטון יכול להגיע רחוק, אבל נזקי הפלסטיקה יהיו גדולים - אלא אם תיקח אותו למקצה שיפורים (הנדרש חלקית, גם בטויוטה).

הלנד קרוזר שלפנינו אינו גרסת ה-75 המוכנה לקרב, גם הוא נמוך ופגיע. אבל יש לו זוויות מרכב טובות יותר, פגוש קדמי פחות מועד לתלישה, ומהלך מתלים עדיף. הלנד קרוזר מתנהג טוב יותר בשטח; הוא הרמוני ומוצק כבטון, המכניקה פועלת ביעילות מלוטשת, הוא אינו גונח או מתקתק, אתה מרגיש בישבנך את ניסיון השטח האדיר של היצרן היפני. מכסה המנוע של הקרוזר קצת יותר גבוה, מגביל מעט את התצפית קדימה.

בדקנו את שני הכלים במעברי סלעים (מתונים...) ובבוץ, בשבילים מהירים ודיונות חורף רטובות. לשניהם אין נעילה אחורית נשלטת, הם מתבססים על בקרת משיכה אלקטרונית. לאחר שידרוג ביצועי בקרת המשיכה של הרקסטון, מצאנו כי שתי המערכות מתפקדות באופן דומה למדי. הן אינן מדוייקות כמו בקרות המשיכה המלוטשות של לנד רובר ו-ג'יפ (למה לא, לעזאזל?), אבל הן מספקות רמת עבירות לגמרי לא רעה. כל עוד תשמור על התקדמות איטית, בקרות המשיכה יאפשרו להתגבר על הצלבות סבירות. ברגע שתיעצר ההתקדמות, יהיה להן קשה לחדש את המומנטום. במקרים כאלה תיאלץ לסגת חצי מטר לאחור, ולהתחיל מחדש. במשחק הזה יש לטיוטה יתרון הנובע מגמישות המנוע, מהלך מתלה טוב יותר, צמיגים מעט יותר גדולים וזוויות מרכב עדיפות. שני הכלים נועלים צמיגים בחתך 60, על חישוקי 18 אינץ'; זו מידה סבירה לשימוש בשטח מתון, אבל היצע צמיגי השטח מוגבל למדי.

האמת היא שבפער המחירים העצום בין שני הכלים מתבקש לשפר את הרקסטון ולקבל רכב אטרקטיבי מאוד, לכביש ולשטח. בסדנת 'גתוס' פיתחו ערכת עבירות העשוייה להגיע גם אל אולם התצוגה, ולהימכר עם הרקסטון - בדומה לערכת 'פרו' שהוצעה בזמנו לפג'רו. הערכה כוללת הגבהת 2-אינץ' חוקית למהדרין, פגוש ברזל עם כננת, ומיגון גחון מלא. הערכה תעלה 20-22 אלף שקלים ותהפוך את הרקסטון לרכב טיולים מצוין וחסון, הרבה יותר מהטויוטה. כבונוס חשוב נקבל גם נוחות נסיעה משופרת, אם כי לא ברמת הלנד קרוזר. גם מי שיירצה לטייל בשטח עם הטויוטה, יכניס בו חלק משיפורים אלה. בנוסף מתבקש להוסיף לרקסטון מתקן לגלגל הרזרבי, לשני הכלים כדאי להרכיב (בהמשך) צמיגי AT. מדרגות צד, שנורקלים וכיו"ב? זו כבר אופציה פחות חיונית.

בפער המחירים בין רכבי המבחן אפשר לקנות ג'ימני חדש והשאלה היא, האם יש הצדקה לפער עצום שכזה? עבור רוב הישראלים, תקציב של 400,000 שקלים אינו בא בחשבון; 1,384 לקוחות רכשו ב-2019 לנד קרוזר, 440 קצרי מרכב, 944 במרכב ארוך ומשפחתי. יכולנו לחשוב שיהיה ביקוש גבוה לדגמי TS הנגישים יחסית - ה-TS עולה 320,000 שקלים 'בלבד' והוא מגיע בלי ריפודי עור ומושבים חשמליים, בלי חלון שמש ומפתח חכם, אין אפילו בלימה אוטונומית... אבל העובדה היא כי 540 לקוחות בחרו בקרוזר 'לימיטד' או 'סהרה', העולים 400 ו-420 אלף שקלים. זה אומר שקרוב ל-60% מרוכשי לנד קרוזר בכלל לא ניסו לחסוך כסף, הם לקחו את הכי טוב שיש.

לקוחות טויוטה אינם מפזרים את כספם לחינם - הם משלמים פרמיה מסויימת על המותג הנחשב, מקבלים בונוס של סחירות פנומנאלית בסוף התקופה, ונהנים מרכב טוב יותר - הרקסטון נותן לקרוזר פייט מצוין בכביש, אבל בשטח הוא פחות טוב. מי שאין לו 320-420 אלף שקלים מיותרים בכיס, יילך על רקסטון. אבל הלקוחות שבחרו קרוזר לא עשו טעות, הם קיבלו מוצר טוב יותר - אנחנו רואים בבירור לאיפה הלך הכסף.

אם אתם שוחרי ז'אנר הטנדרים, תוכלו לבחור בין טויוטה היי לקס קשוח לבין ניסן נבארה המצויין; עבור מי שאינו נרתע מתצורת השיפוצניק, טנדר הוא אופציה מלבבת מאוד. אבל היום אנחנו בודקים ג'יפים עירוניים טהורים, ולכן פתחנו את לוח המשומשות של יד-2. במחיר מבוקש של 250,000 שקלים גילינו היצע גדול של לנד קרוזרים מהשנים 2013-2015, רובם עם 150-200 אלף קילומטרים. עם כל הכבוד לעמידות ולסחירות המיתולוגיות של טויוטה, זו לא נראית לי חלופה ראוייה לרקסטון חדש מהניילונים. חלופה טובה יותר יכולה לחכות לכם במחלקת פאג'רו זצ"ל; ב-250,000 שקלים תמצאו דגמי 2017-2018 רעננים יחסית, חלקם עם פחות מ-100,000 ק"מ ועם אחריות יבואן לעוד שנה-שנתיים. זו אופציה מעניינת למי שאינו מתעקש על קניית רכב חדש, בוודאי אם תמצאו פאג'רו נקי עם שיפורי שטח ראויים.

אין לי ספק שגם ב-2020 יימכרו בישראל הרבה יותר קרוזרים מאשר רקסטונים. הקרוזר הגמלוני אינו רק רכב טוב יותר, הוא גם סמל סטאטוס וסחורה לוהטת בשוק המשומשים, שלא לדבר על היותו רכב שטח טוב יותר. אבל עבור מי שאינו מזדרז להוציא סכומים גדולים כל כך, סאנגיונג רקסטון הוא הצעה מצוינת. אפשר להזמין רקסטון פרימיום או להסתפק בגרסת EX העולה 245,000 שקלים, ולהוסיף עליה את ערכת השיפורים של גתוס. ב-265,000 שקלים (עדיין, זול יותר מסנטה-פה) מתקבל רכב שטח בעל יכולות מצויינות על הכביש, ופוטנציאל עבירות ונוחות שיספיקו לכל משפחה מטיילת. ככל שסגמנט הג'יפים העירוניים הצטמק במידה מבאסת יש לנו היום שתי אופציות טובות לרכב טיולים משפחתי, וטוב שכך.