מבחן דרך: יגואר F טייפ (P300)

טכנית, יגואר F טייפ נמצאת איתנו משנת 2013, ואני לא אומר את זה רק מהבחינה שהמראה שלה כאילו ולא הזדקן ביום. אני אומר את זה כי למרות שהדגם עצמו הוצג ב-2013, למי שמכיר את יגואר ואת הסיפור של מכוניות הספורט שלה, הרוח של ה-F טייפ מנשבת כבר משנות ה-30 של המאה שעברה. כי המכונית הזו היא פשוט עוד חוליה בשרשרת שהתחילה ב-1935 עם ה-SS 90 (SS היה קיצור השם של החברה שהפכה ליגואר, אבל בשנת 1945 שונה בשל הקונוטציות של צירוף האותיות SS ומלחמת העולם השנייה). אבל עזבו, גם אם אנחנו נשארים בעולמות עם השם יגואר, היו את ה-XK120 של 1948, ה-XK140 ו-150 שאחריה וה-E טייפ - והיום זו ה-F שכולן נושאות את אותו DNA בסיסי. גם היום, בכל ההיצע של יגואר הוא הנאמן ביותר למקור, למהות שלה. זה DNA שקצת נשחק פה ושם בעבר עם מכוניות כמו XJ-S, ה-XK8 וה-XK שהיו הרבה יותר "גראן טורר" מאשר מכוניות ספורט קלילות וזה משהו שנשחק גם היום כאשר מחצית מההיצע שלה הוא קרוסאוברים. אבל היי, זה מה שאנשים קונים היום ואם זה מה שימשיך לממן מכוניות כמו ה-F טייפ - אני בעד.

העיצוב החיצוני שעבר מתיחת פנים בשנה שעברה הפך מ"מהמם" לכזה שבאמת דופק לכם את המוח. מיחידות התאורה שנמתחו לפס לד, הנחיריים במכסה המנוע הארוך ועד שכל העסק מגיע להתפוצצות חמוקיים של תא נוסעים וזנב קצוץ, רק שעל הספוילר ההוא? אני הייתי מוותר - את לא מהבחורות הזולות של טריקים כאלו. יש כל כך הרבה מכוניות שעולות הרבה יותר ממה שהן נראות וממש מעט מכוניות שנראות כאילו הן עולות הרבה יותר מתג המחיר שלהן - ה-F טייפ אחת מהן. אבל בה יש עוד קסם, בניגוד למכוניות ספורט אחרות, בעיקר הגרמניות - היא כרטיס ביקור של טעם ו"כסף ישן" ולא ראוותנות נובורישית מנקרת עיניים.

הטיפול שקיבל תא הנוסעים רענן אותו למה שמקובל היום, זה לוח המחוונים הדיגיטלי, מערכת המולטימדיה המודרנית הרבה יותר למראה ותפעול, הקישוריות, אבל גם התקדמות באיכות החומרים שהיום תואמת הרבה יותר את טווח המחירים שלה. ויש לה מושבים שהם פלא אמיתי, יש דיסוננס מוחלט בין מה שמשדר המוח כשרואים כמה הם דקיקים וה"אוחחח..." שאומר הגוף בפליאה כשיושבים בהם. אבל למעשה, כאן זה נגמר, לא, בחיי, למראית עין זה כל מה שיש בתא הנוסעים פה, סביבת נהג ושני מושבים. והייתם מתנחמים בתא המטען הגדול שלה - אלא שהוא תפוס ברובו על ידי הגלגל הרזרבי שלה. ככה זה כשרוצים לארוז הנעה אחורית ועצמות עצה כפולות לישבן קטנטן כמו שלה.

ואלו לא החסרונות הפרקטיים היחידים שהיא כופה עליכם. החל מזה שכדי לפתוח את הדלתות שלה אתם צריכים המון מקום פנוי במקביל למכונית, עבור בגמישות הנדרשת כדי להיכנס ולצאת ממנה, שדה הראייה שאינו מהמוצלחים ועד נוחות הנסיעה שממש לא מהמעולות ביום-יום.

אם מכסה המנוע הארוך שלה גורם למוח שלכם לדמיין מנועי V6 או V8 ועדיף על שניהם - שישה צילינדרים בטור כמו בקלאסיות על אמת של יגואר, אז זהו שלא - המנוע כאן הוא ארבעה צילינדרים בטור, בנפח של 2.0 ליטרים, מוגש טורבו שמעמיד 300 סוסים ו-40.8 קג"מ לפקודת רגל ימין. משם הם ירוצו דרך תיבת 8 הילוכים של ZF לגלגלים האחוריים.

ארבעה צילינדרים, אבל הביצועים בהחלט מספקים, אלו לא רק 5.7 השניות הרשמיות שלה, בשביל מספרים מרשימים יש גרסאות חזקות יותר, מכוניות מהירות יותר בהרבה פחות כסף, אבל באמת שמעל גיל ורמת מיומנות מסוימת - זה רק מספר.

אז מה כן? הקלילות שבה המכונית הזו זזה, למרות 1.5 טון על המשקל היא מצליחה לשטות בחוקי הפיזיקה, בין אם בקו ישר ובין אם בפיתולים. כי אם יש משהו שה-F טייפ עושה יותר מלהיראות טוב בעמידה, זה להעניק תחושה של כיף פשוט וטהור בנהיגה בה. כשהיא נועצת גלגל קדמי בנקודת ההפניה וצוללת פנימה, ימינה ושמאלה, מהדקת קו ומרחיבה אותו עם משחק של מצערת והיגוי. ככל שמעלים את הקצב מגלים שהמנוע הזה, אפילו עם השיכלולים והתחכום שלו, קטן על השלדה שלה.

והיא לא מושלמת כן? פורשה בוקסטר וקאיימן הן מכונות נהיגה מדויקות יותר, מכוילות יותר ועם הגה עדיף על שלה. ואצלן, העובדה שהמנוע קל וקטן נפח פחות מפריעה - כי הוא באמצע. ביגואר, כאשר באמת דחפתי אותה חזק היה חסר לי המשקל על הגלגלים הקדמיים, כזה שמאפשר מניפולציות של העברת משקל והצמדה של הצמיגים הקדמיים לאספלט. ועוד משהו, התיבה של ZF באמת פנטסטית ביום יום, אבל במצב הספורט מישהו ביגואר לא עשה את העבודה עד הסוף, ותמיד העדפתי לתפעל אותה ידנית מאשר לתת לה לעשות את העבודה.

יש מעט מאוד היגיון בבעלות על מכונית ספורט, עוד פחות מזה בבעלות על מכוניות ספורט בישראל, וכאשר היא עם שימושיות פרקטית של פומפיה מגומי זה יורד אפילו יותר - אז מה נשאר? נשאר הדבר שגורם לנו לרצות מכונית מסוימת, לא, לרצות זו לא המילה שחיפשתי - לחשוק, או, זו המילה הנכונה. כי ה-F טייפ מדברת כולה בשפה של חשק ואמוציות.

במחיר של 588 אלף שקלים למכונית המבחן (או 528 אלף שקלים לרמת הבסיס), מתיחת הפנים זולה בכ-50 אלף שקלים מזו המקבילה לה בעבר ועם הרבה יותר אבזור. האם היא פתאום הפכה למציאה מדהימה? קשה לומר שכן, אבל מי שמגיע להשכיב סכומים כאלו על מכונית שהיא קודם כל לטיפה ענוגה על בלוטות החשק, כבר נמצא במקום שהוא הרבה מעבר לסל השיקולים שאני או אתם נפעיל - ואחרי יומיים איתה, תנו לי לומר לכם שהנוף מהמקום הזה פשוט נפלא.

מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, 4 צילינדרים, אחורית
נפח: 1,997 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 5,500/300
מומנט/סל"ד (קג"מ): 1,500/40.8
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 447
רוחב (ס"מ): 192
גובה (ס"מ): 131
בסיס גלגלים (ס"מ): 262
תא מטען (ליטרים): 299 (עם כיסוי), 509 (ללא כיסוי)

ביצועים:
תאוצה 0-100: 5.7 שניות
מהירות מירבית: 250 קמ"ש

מתחרים:
פורשה קאיימן, אודי TT, ב.מ.וו Z4

מחיר:
588 אלף שקלים (528 אלף שקלים לגרסת ה-S)