בקרת שיוט

נתחיל עם עובדה שאין בה טיפה מיסתורין: מאזדה 5 הוא המיניוואן הקומפקטי הנמכר ביותר בישראל. עם או בלי הסטטיסטיקות והמספרים, דומה שהוא לבד למעלה בפסגה במרחק משמעותי מהמתחרים. ההתנגדות האירופאית ניחנת אמנם באיכות, סגנון, ובתמהיל המנועי המומלץ, אולם היא מפגרת בכמות ובתדמית. וכשאין לה בלוע התותח את המאפיינים הפרובינציאלים, כלומר כוח מסחר ואת אמון הציבור, היא שולפת דגל לבן עוד לפני יריית הפתיחה.

ה-5 של מאזדה גם מתנהל בינינו כמי שזוכה ליחס של בן-מלוכה, כנדרש למי שמוצב בחזית בשליחותה של המכונית הכי פופולארית בישראל, מאזדה 3, שהוכתרה רשמית בתור המלכה העממית. באמצע שנות ה-90 המיניוואן של היפנית היה בכלל ה-MPV, לראשונה בישראל עם מנוע בנזין שהוא שתיין כפייתי ותחלואות כאלה ואחרות. אחרי הפוגה, קיבלנו את ה-5 עם טכנולוגיות חדישות, עיצוב מעוגל והתבוללות בציי הרכב. קפיצת ראש למעמקי הליסינג.

בתחילת השנה, מאזדה הציגה בתערוכת הרכב בז'נבה את הדור השלישי של ה-5. רכב משפחתי ארוז בשפת עיצוב אבולוציונית מכלי-רכב רעיוניים כגון הנגארי והפיורה - שניהם הוצגו במהלך השנתיים האחרונות. מבלי לגרוע שום דבר מתהליך הבשלתו, בפועל מדובר בערכת איפור עם מסקרה כבדה. אבל האם הקוסמטיקה החדשה אוצרת מהפכנות בתחום השימושיות, ההנעה ושאר היסודות? יצאנו לבדוק.

הדור החדש (וזה בסדר לכנותו כך) מפגין הופעה של רכב מהיר וסוער, נמוך ושרירי, קומפקטי בעל נוכחות וקווים מלאי דמיון. אבל צריך להודות במה שמתחוור לנגד עינינו בחלק האחורי: הזנב של מאזדה 5 לא מחמיא ליתר חלקי הגוף של המכונית. אפילו בוטה בכיעורו.

מכל צד שבוחנים זאת נפגשים במותניים משונים. ומאחר ואין לנו קו תקשורת למעצב הראשי של מאזדה, אין גם אפשרות לקבל תשובה אודות המחיצה שנפערה בין בתי התאורה לגוף המכונית. הוא אפילו מזכיר, שלא נדע, את הג'מוס הקוריאני רודאוס של מותג סנגיונג. טוב שהפרונט כולו מאזדה בלי שמץ של דליפות ממותגים אחרים.

גם בתא הנוסעים אין הפתעות מרתקות. קשה להימלט מאיכות רכיבים ענייה. זאת בחירה מאוד נוקבת בתיאור הפותח, אבל היות והמשטחים מורכבים מיציקות נפרדות של פלסטיקה עם מרחקי הרכבה ברורים, וחומרי מילוי שהיינו מצפים למצוא במכונית זולה יותר, כמו מאזדה 2 נניח, אין מקום להנחות. גם ההתקנות הישראליות של פקד משבת ההתנעה ומנגנון המוביל-איי הבטיחותי פגמו בחוסן הדיפונים.

בשלד הקונסולה המרכזי האינפורמציה המשודרת מהבקרות נגישה ופשוטה. הכיתוב מופיע הן על התריס הדיגיטלי הכתום המסורתי, והן בצג הממורכז בלוח המחוונים שהתחדש בקטנה, אבל בעצם לא מהווה שינוי של ממש לעומת הדור הקודם.

שימושיות היא הלחם והחמאה במיניוואן, ומהמבחן עולה שמאזדה 5 לא פוזל מהקווים שהנחו אותו עד הלום. רמות המפרט לא מחסירות אמצעים ויש בהן כל מה שנדרש למשפחה: בקרת אקלים אלקטרונית, מערכת שמע, חלונות חשמליים, 6 כריות אוויר, בקרת יציבות ובלימה. דלתות ההזזה הכפולות מקלות עלינו במקומות צרים ותא המטען נע בין 150 ל' ל-780 ל' של קיבולת במצב קיפול מלא. תאי אחסון פזורים פה ושם, אולם בפעם הבאה נקווה שאלה יהיו מקוררים. מתי הם יבינו שישראל זה לא קנדה?

המידות הרשמיות מספרות שמאזדה 5 מעט יותר ארוך מהדגם הקודם עם אורך של 4.59 מ', (בסיס גלגלים 2.75 מ') אך הרוחב שלו על 1.75 מ' מעניק הרבה מקום ליושבים בשתי השורות הקדמיות. גם גדולי גפיים לא יאלצו להצטופף בו יתר על המידה ואכן המרחב מלפנים נדיב והנהג והנוסע נהנים מסביבה תפעולית מרווחת.

גובה התקרה - 1.61 מ', מגביל ומשנה את דרך הגישה פנימה וכאן גם עולה השאלה אם המיניוואן של מאזדה הוא בעצם רכב עם שישה מושבים או סוג של מבנה כלאיים לשבעה. התשובה היא לטעמנו כי מדובר ברכב לשישה נוסעים בלבד. זאת משום שבשורת המושבים השנייה, אין באמת מקום לשלושה נוסעים, בין אם מבוגרים או ילדים, שכן רוחבו של המושב האמצעי נמדד בסנטימטרים ספורים וגם מרחב הברכיים מוגבל משהו במקום זה. על שלושה מושבי בטיחות לילדים כמובן שאין מה לדבר בכלל - יכולת שבה מתהדרים מיניוואנים אירופים כמו הרנו סניק והסיטרואן פיקאסו.

בכל כלי-הרכב של מאזדה, התחושה מדוושת ההאצה יוצקת תוכן נפרד אל אופי הנהיגה. התגובה המיידית, החדות, הקוהרנטיות של המנוע והגיר מתלכדים והמהירות מטפסת בביטחון. עקיפות בכביש המהיר מבוצעות בקלות, וזה בהחלט לא דבר שולי בעידן המצערות האלקטרוניות הספוגיות שחלקן מגיבות בעצלנות מבישה.

חטיבת הכוח בחזית היא 2.0 ל' בנזין אטמוספרית. מאזדה פיתחה בשנים האחרונות מנועים יותר טובים מסדרת ה-MZR הנוכחית, אבל עבור ה-5 אין שינויים דרסטיים שמשדרגים ומעלים אותו לרף של מנועי הטורבו הקטנים כמו בקונצרן פולקסווגן או בסיטרואן. העוצמה אם כן עומדת על 144 כ"ס ב-6,500 סל"ד ו-18.3 קג"מ ב-4,500 סל"ד. השידוך הוא לתיבה אוטומטית עם 5 יחסי העברה.

פעולת המנוע חזקה מאוד ורגישה. ווקאלית ונוכחת בקבינה (הבידוד אינו טוטאלי), אולם מאוד שלמה ותוקפנית מתי שמבקשים תוספות. האמת היא שלמרות יחסי העברה ארוכים, כמעט ואינה מורגשת הצניחה בכוח ובמומנטום. התאוצה ל-100 קמ"ש אורכת פה פחות מ-13 שניות, ותורמת להתנהלות זריזה מאוד היא התיבה האוטומטית שבמצב תפעול ידני עושה חשק לעוד, למרות היותה הפשוטה ביותר והבסיסית שפגשנו בשנים האחרונות במיניוואנים. במבחן שלנו, צריכת הדלק נעצרה על ממוצע של 9.5 ק"מ לליטר בתנאים משתנים.

מי שהורגל לתנוחת ישיבה גבוהה, עלול להרגיש כמו במיקרוואן ולא במיניוואן. ההפחתה בגובה התקרה הצניחה גם את המושב כמה מילימטרים אבל הנוחות והתמיכה של המושבים נשמרה, כך שאין מקום להלין על מה שהתחולל לאחר מתיחת הפנים. פחות התלהבנו מאריגי המושבים שהיו מעט מחוספסים למגע.

ה-5 מתנהג כמו מיניוואן מחונך. בין אם בפיתולים או בכבישים ארוכים ועיקולים מתמשכים, המשוב מההגה (אלקטרו-הידרואלי) עונה על הדרישות ובתמורה הנהג לא סובל מקצרים בתקשורת עם האספלט. הסידור של מערכת המתלים בו קונבנציונלי: מקפרסון מלפנים וזרוע רב-חיבורית מאחור. מבחינת מאזדה ההנחיה היא כשזה עובד אזי חל איסור לשנות, ובמותג היפני יודעים שלא משליכים לזבל נוסחה מנצחת. מיאטה, אתם יודעים.

את נוחות הנסיעה נגדיר כהולמת ומעל הממוצע בקבוצה, כשבנוסף נדגיש כי זו טובה יותר מכמה משפחתיות גדולות. שיכוך המהמורות מתחיל טוב ומסתיים באופן אגרסיבי בקצה מהלך הספיגה. הבולמים לא עובדים קשה מידי אלא מנסים לאזן בין ביצועים של מכונית פרטית לריסון מיניוואני. מצאנו כי ברוב הכבישים אין למוביל המשפחות קושי להתמודד עם התחלואות כל עוד אלה על גבול הסבירות: מצטיין בעיר, טוב מאוד בחוץ.

הצלחתו של מאזדה 5 נובעת משני מרכיבים: הראשון, שיוכו למותג מאזדה, והשני הוא שקוראים לו מאזדה 5. החיים מתנהלים בשלווה כשיש לך מצודה חסינה בפני קריסה כלכלית, והרגל הארוכה בועטת בכולם בתוך הסגמנט. המיניוואן היפני באמת לא זקוק לסדרה של ליטושים כדי להיות הקינג הדומיננטי של מובילי המשפחות בישראל. הראיות תגענה בטבלת המסירות.

ב-160 אלף שקלים לחבילת האבזור הבסיסית, התמורה היא פחות או יותר בגובה הנכון. מאזדה הקדישה תשומת-לב לטיפול בנקודות החשובות, ואין ספק שהיורש עושה כל מה שצריך באורח משכנע; מרכיבים כמו נוחות הנסיעה, העוצמה המנועית והמרחב מדגישים עד כמה הוא וורסטילי ומעודכן. ולכן, כנראה שזה באמת לא משנה אם מונים 7 או 6 מושבים ואיכות החומרים לוקה בחסר. במאזדה 5 הכול בילד-אין, כולל הרפטואר. או כפי שאומרת מאיה ישעיהו בפרסומת לשניצל: הילדים חושבים שאני קוסמת, התירס כבר בפנים".