תביעת הפיצויים שהגישה זכיינית פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן, קבוצת MTS, היא "אות ומופת להתנהגות של מציעי הצעות שווא במכרזים, שכל רצונם הוא לזכות במכרז, להיפטר ממתחריהם ומיד לאחר מכן לפצוח במשא ומתן מחודש עם המזמין על הצעתם" - כך טוענת המדינה בכתב ההגנה שהגישה בימים האחרונים לצוות הבוררים בפרויקט.
"לשם כך, אין מציעים שכאלה מהססים להגיש הצעה שמלכתחילה משמשת אך בסיס למשא ומתן, שיחל לאחר שהצעתם מוכרזת כהצעה הזוכה - תופעה שחובה לעוקרה מן השורש", טוענת עוד המדינה.
בכתב ההגנה שהגיע לידי themarker, טוענת המדינה כי נקטה במאמצים עילאיים כדי לסייע ל-MTS לעמוד בהסכם הזיכיון לביצוע הפרויקט, לרבות הקלות פיננסיות וחוזיות והארכות זמן משמעותיות. ואולם, כך נטען, "MTS מעולם לא התכוונה לקיים את התחייבויותיה, וכשהתחוור לה כי הקמת הפרויקט אינה כדאית מבחינתה, הפרה את ההסכם באופן יסודי ומהותי, ולא הותירה למדינה ברירה אלה להכריז על ביטולו ולחלט את הערבויות שהפקידה. עתה, בעזות הפנים האופיינית לה, תרה היא אחר כיס עמוק במטרה לקבל כספים שלא כדין מן המדינה", נכתב.
תביעת הפיצויים לא צורפה
באופן מפתיע, לא צורפה לכתב ההגנה תביעת הפיצויים הנגדית שטענה המדינה כי תגיש נגד MTS. לפי הערכות, הוחלט במדינה על הגשת תביעה עצמאית - שלא במסגרת ההליך אותו יזמה MTS. זאת, כשכתב ההגנה מספק רמזים לגבי היקפה הכספי: "הפרותיה השיטתיות של התובעת את הסכם הזיכיון הסבו ומסבים לנתבעת, לקופה הציבורית ולמשק נזקים בלתי הפיכים בשווי של מיליארד שקלים, כשנזקים ממוניים אלה בטלים לעומת הנזקים העקיפים במישור הבטיחותי-תחבורתי, הסביבתי והביטחוני של ארבע שנות דחיית הפרויקט", נטען בכתב ההגנה.
לפני כשלושה חודשים בוטל סופית הסכם הזיכיון עליו חתמו המדינה ו-MTS במאי 2007. זאת, לאחר שבמשך שלוש שנים וחצי שחלפו, לא הצליחה הקבוצה להשלים את הסגירה הפיננסית של הפרויקט. הערבות שהפקידה MTS בסך 139 מיליון שקל חולטה בידי המדינה, לאחר שחלפו 30 יום מאז הכריזה המדינה על ביטול הסכם הזיכיון (termination) בנימוק של הפרת זכיין.
בתחילת אוקטובר נחשף ב-themarker כי MTS הגישה נגד המדינה תביעה כספית בסך 1.8-5.5 מיליארד שקל, בטענה כי הביטול נעשה שלא כחוק ותוך התעלמות ממשבר האשראי העולמי שייקר באופן משמעותי את עלויות המימון בפרויקט. תביעת הענק הוגשה לפאנל הבוררים בפרויקט בראשות השופטת בדימוס יהודית צור, שבו יישבו השופט בדימוס בעז אוקון (מטעם המדינה) ועו"ד אלי זוהר (מטעם MTS).
"דרישות סחטניות וחסרות תום לב"
בתגובה לטענת MTS בדבר השלכות משבר האשראי העולמי, טוענת המדינה כי המשבר נמשך לכל המאוחר עד הרבעון השני של 2009 וכי אי-עמידת MTS בהסכם הזיכיון תועדה כבר לפני שפרץ. זאת, תוך שהיא פורשת שורת תנאי זיכיון שבהם לא עמדה הזכיינית, בהם סיום התכנון המוקדם של הפרויקט.
"MTS בחרה להתמהמה ולנקוט בסחבת ממושכת כדי להקטין את העלויות והסיכונים שהתחייבה לשאת בהם ולהגדיל את הכנסותיה. היא בחרה במודע שלא להשלים את הסגירה הפיננסית במועד שלו התחייבה", נכתב בכתב ההגנה. המדינה טוענת עוד כי הניסיון לתאר את המשבר הפיננסי כ"כוח עליון", הוא "כפוי מלאכותי ומעושה", משום שמעולם לא טענה זאת במהלך המשבר, וכי "כל רצונה של התובעת הוא להשתחרר מכבלי הסכם הזיכיון שאינו כדאי ו/או רווי עבורה, מבלי שהדבר ייחשב כהפרה שלה את התחייבויותיה, וזאת כדי להימנע מלשאת בהוצאות המחייבות מהפרה וזה על ידה".
בתגובה לבקשת MTS מהבוררים לאסור על המדינה לקדם חלופות לביצוע הפרויקט, טוענת המדינה כי מדובר ב"צעד טקטי ומכוון שבו חפצה דה פקטו לכלוא את הנתבעת היא מדינת ישראל כבת ערובה לכל דבר ועניין בתוך כותלי התקשרות חסרת תוחלת עם התובעת בהסכם הזיכיון". זאת, תוך שהמדינה מציינת שורת דרישות שהפנתה כלפיה MTS למתן הקלות בהסכם הזיכיון, ושאותן כינתה "דרישות סחטניות וחסרות תום לב".
בין היתר, מדובר בקבלת הלוואות מדינה בהיקף של מאות מיליוני שקלים ללא ריבית והצמדה, הארכת הסכם הזיכיון ותקופת ההקמה, דחיית מועד הסגירה הפיננסית, העברת סיכוני הטיפול במי התהום למדינה ואף בקשה לייקר את מחיר הנסיעה ברכבת הקלה בסכום מצטבר של 100 מיליון שקל.
עוד תוקפת המדינה את הזכיינית בטענה כי: "אין התובעת חפצה באמת ובתמים באכיפת הסכם הזיכיון ככתבו וכלשונו, כי אם בכפיית חובה על הנתבעת להמשיל ולנהל עמה משא ומתן אינסופי שאחריתו אינה נודעת, עד שהנתבעת תיכנע בלית ברירה לכל תכתיביה של התובעת ותסכים לשנות כליל לרווחתה ולטובתה של התובעת את מנגנון חלוקת הסיכונים הניצב ביסודו של הסכם הזיכיון".
כדי לחזק קו הגנה זה, מזכיר כתב ההגנה את קריסתה הפיננסית של אפריקה ישראל, שבבעלות לב לבייב, המחזיקה ב-20% ממניות MTS ואת ההשלכות לכאורה של מצבה על יכולתה של הזכיינית לעמוד בהסכם.
מכתב ההגנה עולה כי במהלך ספטמבר קיימה המדינה פגישה, שנוהלה של ידי שוקי אורן, עם חלק מבעלי המניות ב-MTS, שבמהלכה התברר כי מרבית בעלי המניות מוכנים לקבל את תנאי המדינה - פרט לאפריקה ישראל. זאת, כשהסכם הפנימי של בעלי המניות קובע כי כל החלטה מהותית חייבת להתקבל פה אחד.
במהלך אותה פגישה, כך נטען, ציינו נציגי MTS כי אלה חפצים בהחלפתה של אפריקה ישראל בחברה קבלנית ישראלית אחרת כחלק מקונסורציום התובעת, וכי יש בכך משום הודאה בכך ש-MTS אינה מסוגלת לבצע את הפרויקט בשל הרכבה. כתב ההגנה הוגש בידי עוה"ד יוסף בנקל, שמואל גלינקא, שירי בר וסיון גליקמן-גבעוני, ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות'.