על שומה וכמה?

מהו סיפור קפקאי? מעשה בו האדם ניצב אובד אל מול מציאות החיים הבלתי מובנת, והעולה על כל דמיון. לצערנו, בתחום הרכב יש סיפורים רבים כאלה, והפאנץ' ליין בדרך כלל בא על חשבוננו. לעיתים, וכנגד כל הסיכויים לכאורה, התוצאה האבסורדית מושגת דווקא באדיבות בתי המשפט שלנו.

גילגולו של רכב שהוכרז "אובדן להלכה" תואר פעמים רבות בתקשורת, בפסקי דין וגם בהצעת החוק של ח"כ אמנון כהן המונחת בימים אלו על שולחנה של הכנסת לביטול "מוסד" זה. נחזור בקצרה - שמאי חברת הביטוח קובע לרכב נזק שבין 50 ל-60 אחוזים מערכו, חברת הביטוח משלמת למבוטח את מלוא ערכו ולמעשה קונה אותו ומוכרת אותו הלאה לסוחר רכב. הלה אמור לתקן את הרכב בהתאם לדוח השמאי, אך הסטטיסטיקה מלמדת כי כמעט לעולם אינו עושה זאת (אחרת איך ירוויח?) ואחר כך מוכר אותו לקונה התמים, שלרוב אינו יודע על עברו ה"מפואר" של הרכב.

המוזרות בתיק שבפנינו מתחילה בזהות הצדדים. התובע הוא סוחר רכב והנתבע הוא שמאי רכב. האחד רוצה לשקם ולמכור, השני קבע שצריך לפרק. ההבדל בין שתי האופציות הוא כמובן תהומי, למרות שלעיתים מפרידים רק שברירי אחוזי נזק ביניהן.

סוחרנו רכש רכב לשיקום שעבר תאונה קשה. שמאי ראשון נתן חוות דעת לפיה שעור הנזק שנגרם הוא 49.06 אחוזים. התפעלנו מאוד מהווירטואוזיות שתוצאתה עשיריות האחוז הבודדות שאחרי הנקודה. התכלית ברורה בדרך כלל - הימנעות מקביעה של נזק בשעור 50 אחוזים ומעלה.

והיכן מתקנים נזק משמעותי וגדול שכזה שיש לו כמובן משמעויות בטיחותיות כבדות (ובמיוחד שמדובר ברכב יוקרתי)? בשטחים, במוסכים מפוקפקים, במקרה הטוב. כי זה מה שמגיע לקונה הרכב הבא, לא? והמשוואה ידועה ולא מסובכת - אם מתקנים את הרכב כמו שצריך, במוסך חוקי בתוך ישראל ובחלפים איכותיים, לא נשאר "בשר" לסוחר. בית המשפט אמנם ציין כי כיום תיקון כלי רכב בשטחים הוא עבירה פלילית, אך לא התייחס לכך שגם באותו הזמן, היתה - ונותרה זו עבירה פלילית לתקן שלא במוסך חוקי. בהמשך לכך ובאופן תמוה יש לאמר, התעלם בית המשפט גם מהעובדה שמי ששולח רכב לתיקון ב"משחטה" ב"שטחים" כנראה שאי אפשר ל"האשימו" בדאגה יתרה למצבו הבטיחותי של הרכב.

כאן חלה תפנית מפתיעה בעלילה שיכולה היתה להציל את הרוכש התמים מהרכב הזה. יחידת אתגר במשטרה, האמונה על צמצום הגניבות והעבירות בכלי רכב, עשתה את תפקידה באמונה ונאמנות ופשטה על אותו "מוסך" בשטחים בו מצאה כלי רכב רבים ב"תיקון", כולל את הרכב המדובר. תמונות מאותה הפשיטה מצורפות בזה והנכם מוזמנים לצפות ולהתרשם, בעין לא מקצועית, ממצבם של כלי הרכב שם. כן, אלו כלי רכב שאתם ואני היינו אמורים לקנות אחר כך ככלי רכב "במצב מצויין".

הרכב נתפס על ידי המשטרה ובמסגרת זו בדק אותו שמאי מטעמה, זה הנתבע כאן. השמאי העריך ששיעור הנזק ברכב הינו למעשה מעל 60 אחוזים, כלומר הרכב הוכרז כ"טוטאל לוס". אך אבוי, משמעות הדבר היא שהסוחר יפסיד את הכסף ששילם עבור הרכב ואף לא ירוויח בעסקת המכר הלאה. לפיכך, גייס שמאי מטעמו אשר קבע ששעור הנזק הינו 49.68 אחוזים בלבד (על וירטואוזיות ושברירי אחוזים כבר דיברנו?), אך המשטרה עמדה על שלה ומכאן תביעה זו, שמשום מה הוגשה נגד שמאי המשטרה ולא נגד המשטרה עצמה.

סכום התביעה, מוזרות נוספת, עמד על לא פחות מ-234 אלף שקלים. לרגע כבר נדמה, שעדיף לרכב שיפורק כפי שקבע השמאי הנתבע מאשר שיתוקן ויימכר, כפי שרצה הסוחר במקור. בית המשפט פסק לו בסופו של דבר, תוך הקביעה כי התביעה מופרזת ולא מבוססת, "רק" 25 אלף שקלים. אך לטעמנו ובמחילה, מדובר ב-25 אלף שקלים יותר מדי או לפחות, מוקדמים מדי. ובכלל, זה לא העניין הכספי, אלא שאלה עקרונית האם מוצדק שהרכב הזה יחזור לכביש.

הוכח במשפט, כי השמאי הנתבע שגה בדגם הרכב - בשנתון. מעבר לכך, לא הוכחה אף טענה מבין הרבות האחרות שנטענו כנגד חוות הדעת. בית המשפט הסיק, כי הפועל היוצא מהשגיאה בשנתון עלול היה להיות פירוק הרכב בעוד למעשה היתה הצדקה לשיקומו, ובמקרה כזה זכאי היה הסוחר לפיצוי גדול יותר, בשל כך שהרכב פורק ולא שוקם.

אבל, חוזר ומדגיש בית המשפט, יכול היה הסוחר לפנות למשרד התחבורה ולדרוש את תיקון השומה על ידי רפרנט מקצועי, על אפו ועל חמתו של השמאי הנתבע, וכך היה "מחלץ" את הרכב מציפורני ה"טוטאל לוס" לזרועות המחבקות של ה"שיקום", וממילא מקטין את הנזק שנגרם לו. בית המשפט אף מרחיק לכת וקובע מראש כי תוצאות אותו בירור מקצועי היו תיקון השומה לטובת התובע (על בסיס מה? האם תוצאות בירור מקצועי במשרד התחבורה תמיד ידועות מראש? האם גם אנו נוכל לקבל ממשרד התחבורה תוצאות מראש לפני שנפנה אליו?). אבל, מנחם בית המשפט, לעולם לא מאוחר מדי, גם כיום עוד אפשר לעשות את הפניה למשרד התחבורה ובעצם לא רק אפשר אלא גם כדאי, וכדי לעודד אותה כנראה, הוא מורה שפסק הדין יישלח ישירות למשרד התחבורה. בואו ננחש כולנו אם יש סיכוי שמשרד התחבורה, כרשות, יסטה מהתוצאה שבית המשפט כבר קבע שהוא אמור להגיע אליה?

בין אם שגה השמאי הנתבע ובין אם לאו, ובין אם היה ראוי לפסוק לאותו סוחר נזק או הפסד כלשהו ובין אם לאו, אנו מוטרדים מאוד מהמסר שהעביר בית המשפט לציבור במקרה זה:

1. מדוע מי שהיה מוכן "לתקן" רכב במוסך לא חוקי בשטחים - לא רק עבירה פלילית אלא גם סיכון בטיחותי ממדרגה ראשונה, כפי שכבר ידוע לציבור, למחוקק, ואמור להיות ידוע גם לשופטינו - זוכה לסעד מבית משפט שאמור להיות אמון על אכיפת החוק במדינה?

2. מדוע רכב אשר נתפס במהלך פשיטה משטרתית תוך כדי ביצוע עבירה (גם אם על ידי אחר), יהיה בסיס להפקת רווח?

3. מדוע ועל בסיס מה קובע בית המשפט מראש מה תהיינה תוצאות הבירור המקצועי במשרד התחבורה? אולי במשרד התחבורה דווקא היו רוצים לבחון את המשמעויות והנסיבות השונות העולות מהמקרה? ולמה בעצם מעודד בית המשפט את הפניה הזו?

4. על פי תקנות התעבורה, שמאי יכול להכריז על רכב כ"טוטאל לוס" גם אם שיעור הנזק בו למטה מ- 60 אחוזים, אם יש ליקוי המצדיק זאת. ואולי זהו המקרה?

5. מדוע המשטרה לא היתה מעורבת בתיק הזה כצד? מדוע לא ניתנה בימה לקולו של הציבור בסוגיה הכל כך חשובה הזאת, של שיקום כלי רכב לאחר תאונות?

ולנו לא נותר אלא לקוות, שרכב זה יחזור להיות אלמוני, ולא יהיה מושא לתיק אזרחי (תביעה של הרוכש התמים) או חלילה - תיק פלילי (כגורם לתאונת דרכים).


* הכותבת הינה היועצץ המשפטית של איגוד המוסכים ופורום התיקון הבטוח