השקה: פיאג'ו וספה PX. חדשה, כמו ישנה

זה שהאיטלקים נוהגים כמו משוגעים, כבר ידעתי מזמן, אבל עכשיו אני גם מרגיש את זה בפול ווליום. התנועה מסביבי מסתערת מכל כיוון וצריך לבלוע כמות מפחידה של ממריצים סינטטיים כדי להספיק להבחין בהכל. כשאני רכוב על גבה של הווספה החדשה-ישנה, הולך מכות עם מנוף ההילוכים שמשמאל, בזעת אפי מנסה ליצור עצמת בלימה עם הדוושה המגוחכת שברצפה והמנוף העצי שמימין, אני נזכר מדוע אני כל כך שונא ואוהב באותה המידה כלי רכב מיושנים.

פעם אפילו כמעט שקניתי אחת. וספה ראלי 200 עתיקה, כמו שהייתה לאבא שלי בשנות השישים, כדי לסגור מעגל. אבל גם... חיפושית כזו, של פעם. אייקון מקביל בעוצמת השפעתו החברתית כמו הווספה המיתולוגית, רק על ארבעה גלגלים. חבר שלי בדיוק סיים לשפץ עד הבורג האחרון את הפולקסווגן הזו, בהשקעה פדנטית חולנית, עד לרמה שהמכונה הזו שנולדה בשנת 1959 נראתה כמו חדשה בסוף התהליך. גם המחיר היה מפתה. מה מפתה, כמעט חינם. פשע היה שלא לחטוף אותה. אבל אז ביקשתי לנהוג בה לפני שאני מעביר אותה לחסותי.

כמו הרכיבה על הווספה PX באיטליה, גם הנהיגה הזו הרגישה כמו טעות שאין כדומתה. מדוע? הסיפור בהמשך.

וספה, צרעה באיטלקית, נולדה כסקוטר (קטנוע) עממי ושימושי לעולם שאחרי מלחמת העולם השניה בשנת 1946. החיבה אליהן החלה כמעט מיד עם התחלת המכירות משום שהקונספט של מבנה פח אחיד, עם רצפה שטוחה ו'קיר' מול הברכיים, הפכו אותה לכלי התחבורה הנשי ביותר דאז, משום שכך יכלו העלמות האיטלקיות לרכב עליה עם חצאית ללא החשש שאנטוניו ופאבריציו יראו להן את התחתונים (את החוטיני עוד לא המציאו).

את שמה קיבלה הווספה אחרי שאנריקו פיאג'ו, הבן של בעל הבית, רכב על אב-הטיפוס שכונה MP6. בניגוד גמור לאי שביעות הרצון שלו מאב הטיפוס הקודם, ה-MP5, בסיום הרכיבה על הדגם הכמעט סופי, הוא חזר מבסוט עד השמיים ואמר "Sembra Una Vespa!" שזה אומר בתרגום חופשי, "היא מזכירה צרעה!" ולמעשה העניק לה את שמה. כך לפחות מספרת האגדה.

מאז ולאחר שסיים מסכת שיפורים שהעניקו לה למשל את הגלגל החלופי, באביב 1946 נמסרו העותקים הראשונים ללקוחות והיום, חוגגים פיאג'ו 65 שנים לסקוטר המטריף. חגיגות שעלו להם לראש וגרמו להם לייצר שוב את אותה וספה מקורית שעונה לשם PX, עם כל המאפיינים של פעם - גוף עשוי פח, גלגלים קטנים (10 אינטש בדור זה), מנוע דו פעימתי (גרסת 125 ו-150 סמ"ק), ארבעה הילוכים ידניים המופעלים ביד שמאל, בלם אחורי ברצפה ואפילו גלגל חלופי. מאחר שהזדמנות כזו לא יכולנו לפספס ולהזמנה שכזו לא יכולנו לסרב, עלינו על מטוס של אליטליה (שנמצאת בבעלות פיאג'ו) שאיחר כרגיל ועפנו לפגוש אותה בבית, ברומא.

חזרה אל הווספה. זו שחובטת לי בגב ומנערת לי את השלפוחית המלאה על הכבישים העלובים של רומא. וואלה יש מצב שהעינוי הזה בכלל לא בגללה, אלה הכבישים כאן שמחורבנים לגמרי. כמו לצרפתים, גם לאיטלקים מסתבר יש חיבה לאבנים משתלבות חלקלקות, רק שכאן הן גם יוצרות דרך חתחתים משובשת שמזעזעת ומאיימת לפרק את המתלים של הווספה שלנו, שממילא נראים מעט חלושים.

משום מה, כלום לא התחבר לי ברכיבה עליה. שום דבר. תנוחת הרכיבה שולחת את הידיים למטה, כך שאפשר לשכוח ממרפקים בגובה הכידון, המושב גבוה יחסית עם 81 סנטימטרים מהקרקע, דוושת הבלם נגישה רק לאחר עיקום הקרסול, מנוף הבלם הימני קשה כמו סלע ועוד לא הזכרנו את המנוע. לפחות ממול הברכיים יש תא אחסון נדיב מאוד וגם ננעל.

הווספה PX החדשה-ישנה מוצעת עם שניים לבחירה. צילינדר יחיד עם 125 או 150 סמ"ק ומשום שרק הראשון צפוי להגיע אלינו, בחרנו בו לרכיבת ההתרשמות ברומא. מבלי לרדת לעומקם של פרטים טכניים, נספר לכם שזהו מנוע דו-פעימתי, ממש כמו במקור רק שכעת הוא עומד בתקן יורו 3 המחייב בכל הקשור לפליטת זיהום אוויר ורעש. גם הפעם הוא ממוקם מימין לגלגל האחורי ואת הכוח הוא מעביר דרך תיבת הילוכים ידנית, ממש ידנית בצד השמאלי של הכידון שלה ארבע מהירויות.

אז רגע לפני שהחלטתי לקנות את החיפושית, התעקשתי לעשות עליה סיבוב. כדי לראות מה הקטע, אתם יודעים. והקטע, קטע קטע. כלומר לא משהו. הרכיבה על הווספה הזכירה לי עד כמה לא נוחה הייתה החיפושית הזו, כמה קופצנית וכמה מעייפת. כאילו שהכבישים לפני 60 שנים היו מה-זה-מושלמים, שהמהנדסים הרשו לעצמם לבנות מכוניות לא נוחות שכאלה.

והביצועים? הם היו בעיקר משהו ערטילאי כאן וגם בחיפושית ההיא. עם מנוע 1.2 ליטר מקורר אוויר שהפיק ביום טוב פחות כוח ממאוורר התקרה של קופת חולים כללית, אפס ל-100 קמ"ש היא לא עשתה. לא באיטיות, אלא ממש לא הצליחה להגיע ל-100 קמ"ש. גם הווספה שלנו, עם טיפה פחות מ-9 כ"ס ורק 1 קג"מ, בקושי מצליחה להזיז את עצמה והמהירות המרבית עומדת על 87 קמ"ש. עליות? נו, אל תצחקו עליה, זה לא מנומס. כי לא משנה כמה חזק מושכים את ההילוכים הקצרצרים ולא אכפת לה שהיא שוקלת רק 97 קילו (אנורקטית ביחס לקטנועי 125 אחרים), צריך סבלנות של ברזל בציפייה לצבירת מהירות.

גם כל ההתעסקות עם תיבת ההילוכים גרמה לנו להבין מדוע הווריאטור הפך להיות 'ה'דבר בקטנועים. באמת, למה להתעסק כל כך הרבה כשאפשר פשוט לסובב ולזוז? הווספה הזו בהחלט מצריכה התעסקות, אם לא רגילים לעיקרון העברת הילוכים זה ובוודאי אם מקבלים וספה אחת עם קלאץ' טחון כמו שאני קיבלתי. וזה מלחיץ כי כשהאור ברמזור הופך לירוק וההילוך הראשון המחורבן הזה לא רוצה להשתלב ועוד רגע רוברטו מאחור עם האלפא רומיאו המעשנת עולה עלינו, זה עושה לחצים בגולגולת.

אבל אחרי חצי שעה, בא הטוויסט בכל הסיפור הזה. למרות 1,000 המגרעות שלה והקריזה שהיא הכניסה אותי אליה ברגעים הראשונים, אי אפשר שלא למות על הקוליות שלה. מגה קולית. אפילו לרומאים שמסביבנו שרואים כאלה כל יום, כל היום, כמעט נפלו העיניים מארובותיהם כשראו אותנו רוכבים על וספות שכאלה. ההטיה שמאלה בראש וכיווץ העיניים חשפו מיד את המחשבות וכאילו אמרו "האם זו וספה בת כמה עשורים ששופצה למצב חדש או באמת וספה חדשה?"

ואני עונה, זה באמת משנה? כי גם אם חדשה לגמרי או משופצרת, הווספה PX הזו מצליחה להעביר את כל החוויה כולה, בלי פספוסים, בלי תחושת רטרו מזויפת (זה הדבר האמיתי!) ובלי ציפוי סוכר, כמעט. כמעט כי עדיין פה ושם אפשר למצוא סימנים של מודרניזציה (מתבקשת). על הכידון נמצאים מתגים חדשים לתאורה והצופר שממוקם קצת מצחיק (כי כשרוצים לצפצף, לוחצים על מתג ההתנעה ו... מתניעים) לצד צביעה רשלנית ומקורית של מספרי ההילוכים. כי למרות שיש לה רגלית התנעה (קיק-סטרט, שלא עבדה בווספת המבחן שלנו), יש לה גם מתנע חשמלי וכי מתחת לכיסוי המנוע אפשר למצוא קצת אלקטרוניקה לצמצום זיהום האוויר.

הווספה הזו תגיע אלינו, גם אם במספרים קטנים ולא רק למורעלי המותג שיש להם אחת כזו מחלידה או משופצת בבית. המחיר טרם נקבע, אבל אנחנו נהמר על סביבות ה-20 אלף שקלים ליחידה עם מנוע 125 סמ"ק. בסיכומה של החוויה הרומאית, הווספה התגלתה בדיוק כפי שאפשר לדמיין אותה - גסה, חלשה, מרושלת, אבל מדליקה שאין דברים כאלה. ווספה. אחד מהאייקונים המוטוריים, אם לא ה...

וחיפושית? אתם שואלים אם בסוף קניתי אותה? אז לא. לא קניתי. יצאתי טמבל ונכנעתי רק בגלל שטעיתי טעות גדולה - ניסיתי לשפוט אותה בעיניים מודרניות קרות והיא... היא פשוט נכשלה שם. אבל עכשיו הווספה הזו עשתה לי חשק חדש. אני מיד מצלצל לבדוק אם היא עדיין אקטואלית.