בשנת 2013 יוקם פארק מוטורי בישראל ובו מגוון מוקדי תיירות ובילוי, שבמרכזם מסלול מירוצים אמיתי, ארוך, רחב ואינשאללה מרופד באספלט איכותי. מזל. באמת מזל. כי שבועות אחדים לאחר פיזור ההצהרות לאוויר התקשורתי, אנחנו עולים על גבו של אחד מהאופנועים המסעירים והמרגשים ביותר שאי פעם עשו עליה לישראל - על הסופרבייק הקיצוני ביותר של KTM האוסטרית, ה-RC8R החדש מבציר 2011. אופנוע שנולד למסלול, אבל בדרך קיבל מראות, פנס ומאותתים והגיע גם לכביש הציבורי.
הסופרבייק החדש, שמגיע אלינו מהחברה שמתמחה בעיקר בייצור אופנועי שטח מקצועיים, נכנס אצלנו לפלח שוק נכחד של אופנועי ספורט קיצוניים, שבו, למרות מספרי המכירות הזעומים והמצטמקים בעקביות, ישנה נוכחות ערה של מותגים רבים וגם רצף מאבקי כוחות. לא תמצאו כאן ילד אחד שלא מכיר את ה-CBR של הונדה, או את הג'יקסר וה-R1 של סוזוקי וימאהה, את הנינג'ות של קוואסאקי ולאחרונה גם את ה-S1000RR של ב.מ.וו. יודעי דבר יוכלו לספר לכם גם על ה-1198 האקזוטי של דוקאטי ואפילו על האפרילה RSV4-R. חבורה ענפה של בעלי מנועים שריריים בנפח ליטר ++ במגוון תצורות.
אבל דווקא האורח החדש שלנו, ה-RC8R של הכתומים, מבטיח להביא אותה ב'שוס' אחר, בקטע ייחודי משלו, עם עיצוב קיצוני, מנוע אדיר ובלי שום הגנה אלקטרונית כפי שהורגלנו מהמתחרים. שילוב כמעט בלתי אפשרי של סגנונות ויכולות שיצריך יד מקצועית כדי לנצלם עד תום וכדי לגלות מה הבשיל מהמרקחת הזו, לקחנו את ה-KTM החדש לרכיבת בכורה בכבישי ישראל.
עיצוב והנדסה - חשיבה משוחררת
אז בשנת 2013 יהיה לנו כאן מסלול מירוצים? מזל, באמת מזל, כי ה-RC8R הזה נולד קודם כל למסלול ורק אחר כך זלג משם אל הכביש הציבורי. לפני שניגע בגאונות היצירה הטכנולוגית, נספר לכם שהכתום הזה, בזכות עיצוב חד ואלים, הצליח להעפיל אצלנו לראש רשימת ממגנטי תשומת הלב ביחס לכל מבחני האופנועים שערכנו בעבר. לכל מקום אליו הגענו עמו, מיד התגודדה המולה, ליטופים נשלחו אליו מכל עבר ובעצירות הרמזורים מעריצים מריירים ביקשו ש'ניתן קטנה בגז' וכשעשינו זאת, זכינו לאגודלים מורמים.
ה-RC8R באמת לא דומה לשום דבר אחר על שני גלגלים. רצף הקווים הישרים והפינות החדות הזכירו לנו (ולא רק לנו) את המטוס החמקן. רק סכמת הצביעה הלבנה-כתומה והרקע האפור של המנוע, בידלו אותו גם מדודו המעופף. במבט קפדני יותר, מוצאים שלל פריטי חמדה כמו שיני המסור בפנס החזית, פתחי האוויר בצדי חיפוי הגוף, שלדת הצינורות (פלדת כרומולי) החשופה, הזרוע האחורית האימתנית, החישוקים הכתומים (מרצ'סיני קלילים ויקרים) וכמובן הזנב הזקור שנראה כמו נחש קוברה בזינוק להכשה קטלנית. גם ההקפדה על הגימור בולטת מכל עבר.
היצירתיות של המהנדסים האוסטרים ממשיכה גם הלאה. בהתאם לייעוד המירוצי על המסלול ולמוטו של החברה "Ready To Race", הכל ניתן לכוונון ב-RC8R. מלבד כוונוני המרחק למנופי הבלם והמצמד (5 מצבים), מתלי ה-WP מלפנים ומאחור מתכווננים בכל צורה אפשרית, ניתן גם לקבוע את גובה הזנב ולדבר גם אפקט על ההיגוי, את רגליות הרוכב ניתן למקם בשני גבהים שונים (תשכחו ממורכבת מאחור), כך גם את הקליפאונים (שני גבהים וזוויות), ניתן לבחור בין שני גבהי ישיבה - 80.5 ס"מ או 82.5 ס"מ וכן את זוויות רגלית הבלם וההילוכים. כשמוסיפים לכך את המושב המרווח שמאפשר תנועה חופשית לפנים ולאחור, התוצאה היא תנוחת רכיבה מושלמת ומרווחת מאוד שמאפשרת גם התאמה אידיאלית לכל רוכב (גבוה או נמוך) ואו סגנון שימוש - תנוחה מכווצת וקרבית למסלול או תנוחה מתונה ומרווחת יותר לשימוש יומיומי, הכל במרחק חופן ברגים.
ממול עיני הרוכב נמצא לוח מחוונים לא קונבנציונלי, כזה שנראה כמו מכשיר טלמטריה דיגיטלי ממסלול המירוצים וזה מסוגל להעניק המון אינפורמציה, מזמני הקפה ועד שיאי מהירות, סל"ד וכו', כולל חיווי ההילוך המשולב, טמפרטורת מנוע, סל"ד מהירות ועוד (בורר מצבים נמצא בידית שמאל). בעזרתו ניתן לבחור גם בין שתי מפות הצתה, אחת לדלק 95 אוקטן והשניה ל-98 אוקטן.
למרות ההשקעה הרבה שניתנה כאן לפרטים הקטנים החשובים שיכולים להפוך את הרכיבה לנעימה בהרבה, יש גם מקום לשיפור. המושב של ה-RC8R מרגיש לא יותר מאשר מריחת צבע שחור על הפלסטיק - הוא קשה כמו אבן, הזוויתיות שלו מעט מכאיבה בירכיים בעמידה ובבלימות מבנהו המחליק גורם להצמדה רצינית של הענבים אל מכל הדלק. במראות רואים בעיקר את המרפקים ובתמרוני חניה בהם נדרש צידוד מקסימלי, כפות הידיים שעל הקליפאונים נמעכות מתחת לגוף המראות.
מכאניקה וביצועים - ללכת שבי אחריו
אז בשנת 2013 יהיה לנו כאן מסלול מירוצים? מזל, באמת מזל, כי ביציאה מגוש דן ובדרך אל כבישי הרכיבה הראויים, מגלים שה-RC8R הזה לא ממש מסמפט את התנועה האיטית שמסביבנו. כמו מרבית אופנועי הספורט, גם הוא מרגיש צפוף ומסורס בעיר. הוא לא רוצה להיות שם בדיוק כמו שהרוכב עליו לא רוצה להיות שם. המתלים מתמודדים בכלל לא רע עם השיבושים המקומיים, אבל למרות שהאגזוז נדחק לתחתית הגוף, המנוע האדיר שתחתיו ובייחוד הצילינדר האחורי והרדיאטור מלפנים, מפנים חום רב אל ירכי הרוכב ומזכירים שאנו בעצם עדיין רוכבים על תנור עם גלגלים. אולם, ככל שהמהירות עולה, החום מפונה ביעילות טובה יותר וחדל מלהציק.
כששוכחים מהחום, אפשר לשים לב אל המנוע האדיר ששוכן בקרבו ומשמש כחלק אינטגרלי משלדת הצינורות שלו. זהו מנוע בעל שני צילינדרים ממשפחת ה-LC8 של KTM שממוקמים בזווית של 75 מעלות ביחס זה לזה. נפחו עומד על 1,195 סמ"ק והנתונים על הנייר מדברים על 175 כ"ס ב-10,250 סל"ד ולא פחות מ-13 קג"מ ב-8,000 סל"ד. כשבצד השני של המשוואה הזו נמצא משקל עצמי של רק 184 ק"ג (לפני דלק, כ-16.5 ליטר), מתחילים לקבל מושג לרמת הביצועים שהוא מנפק.
ושוב המילה מסעיר עולה על הכתב. מנוע ה-LC8 מתחיל לשחרר סוסים ולהפגין גמישות מרשימה כבר מ-2,000 סל"ד, תחום שבו מנועים רבים עדיין לא מתעוררים. משם הכוח מגיע בשפע תוך התגברות לינארית גם עד המפגש האכזר עם מנתק ההצתה בסביבות ה-11,000 סל"ד (מנתק ההצתה חותך בחוזקה את פעולת המנוע וזו גורמת אפילו לזעזוע האופנוע כולו). עבודת המנוע שלו חלקה ועגולה ואין שום נפילות כוח או גמגומים, רק טונות של מומנט שדוחף קדימה ללא שום קשר להילוך או למהירות הרכיבה. אולם, מצאנו את המצערת לרגישה ורגיזה להחריד, כל כך שבתחילה הדבר מצריך מסכת הסתגלות ממושכת כדי להפיק מינון נכון של הכוח. גם תחושה של ממש חסרה לנו בה. כשמוסיפים לזה מצמד קשיח (הידראולי) עם הפרדה נקודתית בקצה מהלך הידית, מבינים שתופעות של כיבוי המנוע בזינוקים ברגעים הראשונים של הרכיבה, הן כורח המציאות ולא טעויות של מתחילים, לפחות עד שמתרגלים.
תיבת ההילוכים מפגינה גם היא רגישות מאוד גבוהה בהעברות ההילוכים - מהלך הרגלית קצרצר והעברות ההילוכים חלקות ומהירות. אולם, דווקא בגלל המהלך הקצר והרגיש, מציאת הניוטרל בעמידה, יכולה לעתים להיות משימה מייגעת. יחסי ההעברה בה לעומת זאת מחולקים בקפידה ובסמיכות זה לזה, כאשר שיוט בהילוך השישי והאחרון ב-100 קמ"ש מתרחש ב-3,500 סל"ד אדישים. במבחן שלנו צרך ה-RC8R ליטר דלק לכל 15 ליטר בממוצע והתריע על המפלס הנמוך במכל אחרי שנגמעו מזה 12.5 ליטרים.
החיפוי הפלסטי של ה-RC8R לא רק נראה מצוין אלא גם מסיט ביעילות את האוויר מסביב לרוכב. הדבר גורם לכך שמהירות השיוט הטבעית שלו נעה סביב ה-160 קמ"ש, אך גם במהירויות גבוהות בהרבה שהשתיקה יפה להן, הכתום הזה מפלח את האוויר כאילו נע בוואקום סטרילי. עוד סיבה מדוע קשה כל כך להתנהל עמו ביומיום - הוא פשוט דורש מהירות רכיבה שכאן תשלח כל אחד מאתנו מאחורי סורג ובריח. אבדן הרישיון ל-אקדח לייזר, דבורה, מסוק (מחק את המיותר) היא רק שאלה של זמן.
אולם למרות כל הביקורת, יחידת הכוח ומערכת העברת הכוח של ה-RC8R מצליחות בקלות להעלות את הדופק אצל הרוכב ולרגש. ממש לרגש. פעימות ה-V טווין, תדירות הרטט, הצליל המתכתי שבוקע מהאגזוז התחתי והתגובה החדה של המנוע בנסיקת הסל"ד מעלה ומטה במשחק עם המצערת (כאילו לגלגל התנופה במנוע אין משקל כלל) הופכים כל סחיטת מצערת לחוויה כשהאדרנלין מפעפע בגוף. ובכל זאת, עדיין לא ברור לנו למשל מדוע עדיין לא הותקן באופנוע זה מצמד מחליק שכבר מזמן נעשה לפריט חובה בקטגוריית הספורט.
התנהגות ונוחות - לא לוקח שבויים
אז בשנת 2013 יהיה לנו כאן מסלול מירוצים? מזל, באמת מזל, כי לרכב עם כלי מוכשר שכזה על הכביש הציבורי לא רק מרגיש כמו בזבוז. זה חמור הרבה יותר. זה ממש פשע. הצמיגים הדביקים שלו לא ממש אוהבים את האספלט הציבורי שלנו ולפעמים הם מרגישים עליו כמו מרגרינה שהושארה בשמש. מעגלי תנועה, הם מכשול בפני עצמם שצריך להתייחס אליהם בחשדנות, משום שגם כאשר הצמיגים חמים ומוכנים לאקשן, המומנט הרב שמגיע לגלגל האחורי עלול להפתיע בסחרור הגלגל, אם לא מוכנים לכך. אם כן מוכנים לכך, זה עשוי להיות משעשע במיוחד משום שה-RC8R הוא כלי מאוד נשלט וצפוי.
אולם לפני שמתחילים להפליק אותו מצד לצד בכביש סדום-ערד, חייבים להכניס טוב טוב לראש את העובדה החשובה הבאה: בניגוד למקובל היום בליגה העליונה (ב.מ.וו, דוקאטי, אפריליה, קוואסאקי ואחרים), ל-RC8R אין שום אלקטרוניקה מצילה, שום גמדים נסתרים שתפקידם למנוע פרעות ופוגרומים, אין אף מלאך שומר מפני כל צרה ומצוקה. אין טרקשן קונטרול, אין ברייק קונטרול, יש רק ריידר קונטרול. רק הרוכב לבדו עומד בפרץ מול הכוח להאיץ ולבלום. זה וודאי יקסום לטהרנים שבניכם שבעבר הביעו את מחאתם כנגד האלקטרוניזציה של הכלים החדשים בטענה שהם בעצם גוזלים מהרוכב את המקצועיות שלו ומסרסים את החוויה, אבל העדר האלקטרוניקה מחייב את הרוכב להיות דרוך ומוכן לכל. אנשי KTM מספרים שבמקום אותן בקרות, הם מעמידים לרשות הרוכב מכאניקה מתקדמת לשיפור האחיזה והתחושה.
וזה בהחלט מרגיש כך כי גם ללא הבקרות האלה, למרות הכוח האדיר שלו, רכיבה עליו לא מרגישה כמו עמידה על סף תהום והתגרות בגורל. כן, הוא יינשך אם תטעו 'ביג-טיים', אבל התחושתיות שלו, שמגיעה ברמות הגבוהות ביותר, הופכות אותו לשקוף מאוד עבור הרוכב בין אם אתם מזדחלים ב-20 קמ"ש או בפי 10 ויותר מכך. הוא לא מסתיר דבר, להיפך, בכל רגע נתון הרוכב מוצף במידע מכל כיוון אפשרי - מהכידון אודות רמת האחיזה של הגלגל הקדמי, מהמושב על פועלו של הגלגל האחורי, מהמתלים על העומס שהם מתמודדים עמו וממנופי הבלמים מהעוצמה שהם מעבירים מטה. ואם כבר הזכרנו את הבלמים, מערכת הברמבו מגיעה אליו מהמדף של 'הביוקר', עם צמד קאליפרים רדיאליים בעלי 4 בוכנות כל אחד מלפנים והם נושכים דיסקים חצי צפים בקוטר 320 מ"מ ואלה מייצרים עצמת בלימה אדירה ממש ודי בלחיצה על המנוף עם אצבע אחת כדי לנעוץ את הפרונט באספלט.
אז אחרי ההפנמה שרק אתם שולטים בעניינים והתחברות לתחושות, הרכיבה עליו הופכת להיות נוחה ומהירה כאחד. רק תנו לו את פרק הזמן הדרוש להסתגלות. בזכות המשקל הנמוך, שגם ממוקם פיזית נמוך בכל הקשור למרכז הכובד, הכתום הזה מסוגל לשנות כיוון בזריזות של נמיה. די בהעברה קלה של הגוף הצידה או בדחיפה קלילה בכידון (יש משכך היגוי מתכוונן של WP) כדי לגרום לו לרכון לתוך פניה, להדק אותה או להרחיב בהתאם לצורך. והחזרה לגז? גם כן ביחס ישר לכמות האחיזה ואם זו נמצאת בשפע, הוא מסוגל לפרוץ החוצה בכוח בזכות המומנט הרב שלו, גם אם נמצאים בהילוך גבוה מהמתוכנן.
אבל למרות כל העזוז והקרביות, זה גם די נוח להעביר עליו את הזמן. תנוחת הרכיבה לא מפעילה לחץ מיותר על שום חלק בגוף, קל לחבוק את מכל הדלק עם הברכיים ומיגון הרוח היעיל עושה לצוואר ובכלל לפלג הגוף העליון חיים קלים מאוד. כמו כן, גם למרות הקשיחות של המושב ושל המצמד, אחרי סשן של למעלה מ-500 ק"מ ב'לג' אחד עם עצירה אחת לתדלוק ושתיה, לא נרשם סבל מיוחד או כאבים מקומיים. גם שיבושים נספגים היטב במתלים האיכותיים שלו, לפחות עד שפני הכביש נעשים מצולקים ושבורים מדי, אז הבולם האחורי מגיב בקשיחות יחסית אליהם.
וביום הרביעי...
אז בשנת 2013 יהיה לנו כאן מסלול מירוצים? מזל, באמת מזל, כי כבר ארבעה ימים שאני מסתובב עמו ברחבי המדינה ומחפש מקום ראוי עבורו ו... אין ממש כזה, לפחות עד שיבנה כאן מסלול מירוצים ראוי. אז עד אז, מי שיבחר לרכוש אותו ולשלם עבורו 162 אלף שקלים, יקנה כלי מטריף ביכולותיו, מסעיר בביצועיו וייחודי מאין כמוהו. הוא לא זול, בטח שלא בהתחשב בחוסרים הרבים שהתגלו ברשימת האבזור שלו לרבות אלקטרוניקה הגנטית, אבל יתכן שהוא בדיוק מה שמחפש הרוכב הטהרני, שרוצה להרגיש הכי גבר-גבר על הכביש בזכות עצמו, זה שלא מפחד ללכת על הקצה, לחזור ולספר לחבר'ה.
בסופו של דבר, הכתום הזה הוא כלי מטריף שנע על הגבול הדק שבין גאונות לטירוף - הוא מסוגל להעניק לרוכבו אינסוף ריגושים, רק שזה דורש ממנו להגיע אליהם בכוחות עצמו בלבד, לטוב ולרע, ללא שום פילטר אלקטרוני לשעת חירום. הוא לא רק מפתה לדבר עבירה, עצם היותו על הכביש הציבורי, הוא דבר עבירה בפני עצמו, אבל עבירה שכיף לבצע.
על הצד הטכני - KTM RC8R
מנוע: 2 ציל', 1,195 סמ"ק
הזנה: הזרקת דלק
קירור: מים
הספק: 175 כ"ס ב-10,250 סל"ד
מומנט: 13 קג"מ ב-8,000 סל"ד
מתלה קדמי: מזלג הפוך, קוטר 43 מ"מ
מתלה אחורי: זרוע אלומיניום, בולם גז
בלם קדמי: דיסקים חצי צפים, 320 מ"מ, 4 בוכנות לקאליפר
בלם אחורי: דיסק, 265 מ"מ
גובה מושב: 82.5-80.5 ס"מ
מכל דלק: 16.5 ליטר
צריכת דלק (מבחן): 15 ק"מ לליטר
משקל: 184 ק"ג
מחיר: 162,000 שקל