כדאי לתקן "בלי חשבונית"?

משפחת יוסף מסרה את רכבה לתיקון ושילמה עבורו, אך התיקון היה לקוי לטענתה. אז מה הבעיה, שיפנו למי שתיקן את הרכב ולקח כסף ושחייב לקחת אחריות, ואם הוא מסרב שיתבעו אותו. הגיוני, נכון? כמעט. משפחת יוסף אכן תבעה, אבל גם בסופו של ההליך המשפטי אף אחד לא לקח אחריות על התיקון והרכב נשאר לקוי.

איך זה יכול להיות? הרי התשובה העגומה – משפחת יוסף לא הכניסה הרכב לתיקון במוסך מוסדר. היא גם לא יודעת למי בכלל מסרה אותו ולמי שילמה בלי לקבל חשבונית המהווה אסמכתא לקבלת כסף וגם כתב אחריות. ולמה הפסידה משפחת יוסף במשפט? כי מילה שלהם מול מילה של "המתקן" שתיקן או אולי לא תיקן, לא הספיקה. כי בסופו של דבר, בכלל לא נדון הליקוי אלא ה"קייס" נפל באופן מקדמי על השאלה למי בכלל מסרה משפחת יוסף את הרכב.

משפחת יוסף תבעה פלוני "הכהן" אשר לטענתה מסרה לו את ביצוע התיקון ברכב (לא הוברר האם לנ"ל היה מוסך ואם כן באיזו תקופה). אלא שזה טען להגנתו בבית המשפט, שאמנם היתה קיימת היכרות קודמת בינו לבין המשפחה כשעוד עסק בתיקוני רכבים, אבל כבר אינו עובד בתחום ובכלל לא הוא ביצע את התיקון ברכב אלא כשפנתה אליו המשפחה, הפנה אותם לאדם בשם "חאדר" שעבד אצלו בעבר. ולא שהיה לו עניין כלשהו, חלילה. רק מתוך רצון לעזור. כך לשיטתו.

הכיצד? תמה מר יוסף. הלא אתה עצמך אמרת לי שאתה מוכן לבצע את התיקון ואני אישית שלשלתי לידיך 1,000 שקלים מקדמה בעבורו. ומי זה "חאדר" בכלל? אינני מכיר אותו ולא סיכמתי איתו דבר. והלא אתה גם לקחת את הרכב אותו השארנו לך יחד עם מפתחות במקום מוסכם מראש. ואם זה לא אתה אישית, כי באמת לא ראינו מי לקח אותו (בשביל זה השארנו מפתחות, לא?), אז מישהו מטעמך ומה לנו אם הוא "חאדר" או "משה"?

לא ולא, השיב לכך הנתבע. לא אני נטלתי את הרכב ואינני יודע כלל על אילו מפתחות אתה מדבר. עובדה, "חאדר" ביצע את התיקון בפועל ואתה ידעת על כך.

אבל "חאדר" הוא האיש שלך, ואני תקשרתי רק איתך, וגם באתי אליך אחרי התיקון והתלוננתי בפניך על "חאדר", עמד על שלו מר יוסף.

נכון שהתלוננת, השיבו הנתבע, ואני גם הסכמתי לגשר בינך לבין "חאדר", אבל רק בגלל שאתה לקוח ותיק שלי ואין לי דבר וחצי דבר עם התיקון הזה.

אבל הכסף! הכסף ששילמתי לך עבור התיקון, מה איתו? זעק מר יוסף בכאבו.

לזאת השיב "המתקן" בדימוס – נכון, שילמת לי 1,000 שקלים, אבל זה היה לכיסוי חוב בשל עבודות שביצעתי עבורך בעבר ונותרת חייב לי כ-8,000 שקלים או יותר והיית פורע מדי פעם חלק מהחוב.

אך איני חייב לך דבר, דברי מר יוסף.

ואף לא אחד מהצדדים הביא אסמכתא כלשהי בכתב לטענותיו.

בסופו של דבר קבע בית המשפט: "לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי גרסותיהם שקולות. כל אחת מהגירסות אפשרית, ועל פי החומר שלפני, אין בידי להעדיף איזו מהן. נטל הראיה הוא על התובעים, ובמצב של שקילות, מסקנתי היא כי הם לא הרימו את נטל הראיה כנגד גרסת... הנתבע".

בכל הכבוד, נדמה לנו כי התוצאה שגויה. כל עוסק באשר הוא חייב על פי החוק, להמציא חשבונית מס בגין כל תשלום שהוא מקבל וגם לכתוב בגין מה התשלום. וגם אם הפסיק העוסק לעבוד בפועל, הרי שאם המשיך לקבל תשלומים עליו לדווח עליהם ולתת חשבוניות. גם טענה לקיום חוב של "כ-8,000 שקלים או יותר" אינה יכולה להטען באוויר, אלא צריכה הוכחה ברישומי הנהלת חשבונות, חשבוניות, כרטיסי עבודה או כל מסמך אחר שמוסך מסודר ומורשה מפיק. לפיכך הנטל כאן לדעתנו היה דווקא על המתקן בדימוס או שלא בדימוס, להוכיח עבור מה קיבל הכסף ולא על הלקוח (שאולי כלל אינו לקוח שלו?). נזכיר גם, שמסמך שמוציא מוסך מורשה ביחס לתיקון מהווה למעשה גם את כתב האחריות שלו על התיקון.

כמובן אין לנו כל מושג מי מהצדדים במקרה זה צודק ודובר אמת, והשורה התחתונה היא שהאמת כלל לא התבררה והליקוי ברכב נותר, ויתוקן כבר כנראה על חשבון משפחת יוסף בלבד. לצערנו, אזרחים רבים הצורכים שירותי מתקנים לא מוסדרים, מגיעים למצב כזה, במיוחד כאשר אין לתיקון "אבא" ואין מי שייקח אחריות וגם, כפי שראינו, אין דרך להוכיח בכלל מי ביצע אותו.

זיכרו, העובדה שהמתקן אינו מורשה ואינו מוציא חשבוניות תועיל דווקא לו בבוא היום כשתבואו לטעון כנגדו, כיוון שלא תוכלו להוכיח שהוא ביצע את התיקון וששילמתם לו. ה"קומבינה" היא חרב פיפיות.

ואיך אתם יכולים להמנע ממצב כזה? פשוט וגם משתלם – לפעול בדרך החוקית והנכונה ושהיא גם הכי פשוטה בסופו של דבר: להכניס את הרכב אך ורק למוסך מסודר ששוכן במקום פיזי ידוע; למסור את המפתחות לעובד של המוסך ולא להשאיר אותם במקום עלום; לדרוש חשבונית בגין כל תשלום, ולקבל אחריות עבור התיקון.


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח