מבחן ראשון דוקאטי דיאבל: נשק להנאה המונית

אחרי יומיים ארוכים ומאות קילומטרים בתנועה, אני מוריד את מתג דימום המנוע והסערה המכאנית שוככת. לקול תקתוקי המתכת המתקררת אני מבין ששוב הדוקאטי הזה, האופנוע החריג הזה הצליח לעשות לי את ה'וואו' המופתע הזה שמשקף את הפליאה מיכולותיו בכל כך הרבה מישורים. בהתחשב בעובדה שזהו הדייט השני שלי עמו, זה כבר ממש מפתיע לטובה. בדייט נוסף שכזה, כבר אין מקום למשחקי היכרות שארוזים בכבישים באיכות חו"ל. עכשיו הוא כאן, אתנו בחום היוקד ועל האספלט המחורבן שלנו.

אם לא הייתם כאן בחודשים האחרונים, אספר לכם שאת המפגש הראשון ערכנו לפני מספר חודשים בהשקתו העולמית על הכבישים המסעירים של דרום ספרד וכעת, שוב זכינו להיות הראשונים לטעום מנחת זרועו, רק שהפעם, כאן על אדמת ישראל. אז איך ירגיש לנו הפאואר קרוזר, או הספורט קרוזר הזה, תקראו אלו איך שתרצו, כאן בשוק היעד שלנו? רמז: יצאנו ליומיים רכיבה והתקשינו לחזור.

אופנועים בפרט וכלי דו-גלגלי בכלל סובלים מתדמית די שלילית בקרב הציבור שאינו רוכב בארץ. כבר לא פעם הוטחו באוזני כינויי גנאי כמו מתאבד, חסר התחשבות במשפחה, משוגע... מה לא. גם מגברים וגם מנשים, בייחוד מאימהות. אולם, מדוע בכל פעם שעצרתי עם הדיאבל השחור ליד שאר בני תמותה, בין אם הם ארוזים בליסינגומטית אפורורית או גרמניה מתומנת צילינדרים או אפילו אם דחפו עגלת תינוקות, התגובות נעו על כל הרצף שבין "פששש..." לקנאה צורמת. גברים הפגינו הבעת פנים של "הייתי מת להתחלף איתך עכשיו" ונשים... "קח אותי איתך, לא משנה לאן".

אולי זה היה רק בראש שלי? אבל אפילו ההורים שלי שמצטמררים בכל פעם שאני מופיע בפתח דלתם עם אופנוע, עצרו להסתכל עליו ולשאול שאלות על כוחות סוס, וזה המון, האמינו לי.

כל זה הודות לשתי תכונות בולטות מאוד של הדוקאטי דיאבל, עוד לפני שזה ניתק את הג'ק מהרצפה וזז מטר אחד קדימה. התכונה הראשונה, ההופעה שלו. האם יש בכלל טעם להרחיב בנושא? האם לא דיי לרחוץ עיניים בתמונות שלו? לא. ממש לא, כי כמו רבים לפניו, גם הצילומים המושקעים ביותר, לא עושים עמו די חסד. אולם, במקרה שלו, כשמכוונים אליו את עדשת המצלמה, לרקע פתאום אין שום חשיבות. הוא ממלא את הפריים בגאון וכובש את תשומת הלב. כך הוא גם מרגיש כשמחנים אותו ברחוב סואן, בין אם בתל אביב המורגלת בכלי דו גלגליים ייחודיים או בעיירות הספר שאינן כאלה. הממדים הגדולים שלו, צנרת האגזוז המתפתלת, הזרוע האחורית החד צדית, מכל הדלק הענק והקרבון שבכל מקום פשוט עושים את העבודה. הדיאבל הזה מקרין על הרוכב שלו טונות של תדמית ומוניטין של אדם משוחרר, פראי משהו וכמובן, מסודר פיננסית. כל מה שאפשר לקנא בו.

לחיצה על מתג ההתנעה, אחראית לתכונה הבולטת השניה, או לאפקט שלה. האופן שבו המנוע האדיר הזה מזיז את האוויר דרך שני המפלטים גורם ליותר ראשים להסתובב אליו, מאשר פצצה ארוכת רגליים וקצרת מכנסונים הייתה משיגה. משיכה אחת במצערת, והניצחון שלו ללא עוררין.

הברכיים מפושקות וניצבות בכמעט 90 מעלות, הגב כמעט זקוף ונוטה קלות לפנים, הידיים פרושות קדימה ולצדדים עם מרפקים כמעט נעולים. הכל כמעט, רק הישבן נעוץ במקומו מבלי יכולת תזוזה לכאן או לכאן, מעט מגביל, אבל עדיין זה מרגיש בול במקום. אל הצורה הקעורה שלו מצטרפים ריפוד עמוק שמשמש כמסננת נוספת מהקיפצוצים המגיעים מהכביש וגם הבד-עור שהוא לובש מונע כל החלקה, אם היא אפשרית בכלל.

כן, כבר בתנוחת הישיבה שלו, הוא מעביר מסר מיוחד - לא אגרסיבית כמו זו של אופנועי ספורט טהורים כשהישבן נמצא מעל גובה הראש, אבל כזו שמרמזת לרוכב יותר מפעם אחת, "חביבי, תחזיק חזק שלא תעוף מהתאוצות" והתאוצות שלו הן באמת משהו לדבר עליו בכל הזדמנות. לעזאזל הכלי הזה מהיר. לא מהיר כמו אופנוע קרוזר, אלא מהיר בכל קנה מידה הידוע לאנושות.

קשה מאוד להסביר במילים עד כמה מסעירה הגמישות של המנוע שלו. כדי לעשות זאת באופן המוחשי ביותר, נצטרך להכניס אתכם לקסדה שלנו ופשוט לפתוח מצערת. במעמקי שלדת הצינורות שלו שוכנת גרסה נוספת של מנוע הטסטה סטרטה 11, שלה שני צילינדרים בצורת L ונפח של 1,200 סמ"ק. הנתונים אמנם מספרים על 162 כ"ס ב-9,500 סל"ד ו-13 קג"מ ב-8,000 סל"ד, אבל אין בהם די כדי אפילו להתחיל ולתאר את חווית השימוש בו.

כבר בעמידה ברמזור הסאונד המגרגר שלו מקיף ומגיע בסראונד 9.1 כאילו אנו נוסעים במנהרה אינסופית (וכשיש מנהרה אמיתית, זו בכלל חגיגה) ושחרור המצמד הקליל אך מדויק שלו בליווי סיבוב נדיב של המצערת גורם לו לשעוט קדימה כמו... (הרגישו חופשיים להכניס כל סופרלטיב שחוק ומוכר) באופן ששולח שאגה מקפיאה מצמד האגזוזים, מותח את שרירי הגוף למקסימום ומסחרר את הגלגל האחורי לקולות מחאותיה המוחשיות של בקרת המשיכה (מתערבת באגרסיביות), גם במצבה הנמוך ביותר. לקראת המפגש המהיר עם המנתק בכ-10,000 סל"ד, נורה מהבהבת, הילוך מוקפץ וכל חוויית התאוצה הפראית שבה עם כל הילוך. אפילו מד המהירות הדיגיטלי בקושי עומד בקצב עליית הספרות. תיבת ההילוכים לא חלקה, אבל מדויקת מאוד וגם יחסי ההעברה קרובים, כך שאין שום נפילות כוח או תחומי סל"ד מתים.

אבל לא רק להאיץ כמו להקה של צ'יטות הוא יודע. המנוע הזה מציע גמישות מרשימה בכל תחום סל"ד, ללא קשר להילוך הנבחר או למהירות הרכיבה וזה הופך את השימוש בו לא רק לקל מאוד, אלא למעניין מאין כמוהו. לא פעם מצאתי את עצמי פותח וסוגר מצערת סתם כדי ליהנות מהסימפוניה הדו-כיוונית או מאיץ באופן שמכווץ את שרירי הבטן ובולם, רק כי זה מגניב ואפשרי. גם בעיר לא תשמעו ממנו תלונות מיוחדות. הוא לא האופנוע בעל הצידוד החד ביותר, אבל משקלו הנמוך (207 ק"ג באופנוע המבחן), מרכז הכובד הרצפתי שלו, המנוע הגמיש (כבר ב-5,000 סל"ד המנוע מייצר 9 קג"מ) והמצמד הקליל תורמים לכך מאוד. על מה כן אפשר להתלונן? על מעט חימום של ירך ימין בתנועה איטית ודחוסה בימים חמים במיוחד?

במבחן שלנו צרך הדיאבל ליטר דלק לכל 14 קילומטרים עם מצערת נדיבה וב'מוד' רגוע יותר (עד כמה שניתן להיות רגועים עמו), ראינו גם 18 קילומטרים לכל ליטר.

התצוגה הדיגיטלית הצבעונית לאינפורמציה המוצגת לא רק נראית יעילה וברורה, אלא גם מרגישה כמו הדור הבא של התצוגות לרוכב ולטעמנו, בשנים הקרובות נראה גרסאות דומות בקרב שאר דו"גים, גם ממותגים אחרים. גם את יכולת ההתנעה ללא מפתח אהבנו ובעיקר את כיבויו והיכולת לנעול את הכידון בלחיצת מתג (קליק נוסף על מתג כיבוי המנוע). זה קל, מודרני ומבטיח שלא תשכחו את המפתח בסוויטש (תודו שזה כבר קרה לכם לפחות פעם אחת).

בתצוגה הדיגיטלית הזו מוצאים גם בקרת משיכה שלה שמונה רמות התערבות ושלושה מצבי רכיבה שונים. אורבן שמגביל את הספק המנוע ל-100 כ"ס בלבד ומיועד כשמו לרכיבה עירונית, טורינג שמעניק את כל 162 הסוסים, אך מספק אותם באופן מתון או ספורט שנותן גם כן 162 כ"ס, אבל דוחס אותם לעומק הגרון של הרוכב בכל אימת שהוא מסובב את המצערת. לפני שנתייחס לבקרת המשיכה, נספר בקצרה שאחרי שמתרגלים אל מצב הספורט ומתמכרים אליו, לא מצאנו שום סיבה או חשק לרדת אל מצב הטורינג, שלא לומר למצב האורבן החלש.

אז כאמור, את מצב הרכיבה תקענו בספורט, שגם מגדיר באופן טבעי את בקרת המשיכה על מצב 1 (הנמוך ביותר לפני כיבויה המוחלט) ועברנו ל'וואו' הבא של המבחן. זה הגיע בכביש המפותל, שם הדיאבל פשוט הוציא אותנו מדעתנו, במובן הטוב של המילה. ההיגוי שלו מרגיש חד מאוד, הוא פונה באופן טבעי, המתלים שלו חפים מכל נדנוד מיותר ולמרות המבנה הארוך והרחב שלו, כולל הצמיג האחורי הענק, הוא רוכן על הצד בקלילות. קלילות שתרגיז אופנועי ספורט רבים אחרים באופן שמאוד לא צפוי מאופנוע קרוזר במידותיו. גם האחיזה מהצמיג האחורי שלו פנטסטית, גם כשהכביש המקומי שלנו סלול באופן שלא משביע רצון. ועדיין, התחושות שעולות מהכידון והמושב, משאירות את הרוכב כל הזמן עם אינפורמציה מלאה בידיים, כל הזמן בשליטה וכשיש שם גם אלקטרוניקה הגנתית, על מה עוד אפשר לברך?

גם בלמי הברמבו שלו עושים עבודה נפלאה. מילא אלה הקדמיים הענקיים, החזקים מאוד ומלאי הרגש, זה האחורי לבדו הרגיש חזק ויעיל אף יותר מכמה קדמיים של אופנועים "רגילים" עליהם כתבנו לאחרונה. והמתלים? אלה לא רק מחמיאים להתנהגות הכביש לו, אלא גם יודעים להעניק ספיגה מצוינת למפגשים עם סלילה רשלנית ואפילו להציע נוחות של ממש, ללא חבטות, ללא זעזועים. הדיאבל הזה מצליח לטפל בכביש ולהתנהג בצורה מפתיעה מאוד והרצון הזה למצוא את גבולותיו הסתכם אצלנו במאות רבות של קילומטרים של חיפוש. ומה מצאנו? הרבה מחמאות. אין ספק.

אז בעוד המתכת מתקררת בתקתוקים, אנחנו עוצרים כדי להתרשם שוב מהעיצוב שלו ומהירידה לפרטים (החישוקים המעובדים, ידית האחיזה המתקפלת למורכבת, צנרת הפליטה המעוקלת ועוד). זהו לא עוד אופנוע שמחקה ליין קיים או מתחרה קודם של יצרן אחר. זה לא עוד טיל מפשעה צנום ומלוכסן. זו מכונה איטלקית שמתכננה קיבל מהבוסים יד חופשית בכל מובן של המשמעות והתוצאה, בין אם אוהבים או שלא, מהפנטת. למעשה, האופנוע הקרוב ביותר לחשיבה החדשה הזו של דוקאטי, הוא ה-V רוד של הארלי דייווידסון, ואולי זו הייתה כוונת המשורר - לגנוב את חולי המותג האמריקני עם מכונה שמשדרת 'וויב' דומה, אבל מבטיחה לעשות הכל יותר טוב, יותר חזק, יותר מהר. ועדיין, שניהם רחוקים כל כך זה מזה. שנות אור ממש.

הדיאבל הוא לא אופנוע זול כלל וכלל. מחירו ברמת הבסיס מתייצב על 163 אלף שקלים ויכול להאמיר כמעט ל-200 אלף שקלים בגרסת הקרבון המאובזרת, מה שמרחיק אותו מרוב הרוכבים בישראל, אך אולי בכך טמון קסם נוסף - נדירותו והיותו קשה להשגה. כך או אחרת, אנו יכולים לומר שהדקה האחרונה ברכיבה עליו הסעירה בדיוק כמו זו הראשונה וכל רגע על המכאניזם האורגני הזה מרגיש כמו מסע מתחדש. הוא נראה כמו האופנוע הכי פסיכי שדוקאטי יכלו לחשוב עליו והוא עשוי לעשות לפלח הקרוזרים מה שהמולטיסטרדה עשה לפלח הדו"שים הגדולים. כל התכונות האלה יחד מסייעות לו לכבוש את התואר 'האופנוע הכי מגניב של השנה'.

מנוע: 1,200 סמ"ק, 2 ציל', L טווין, מקורר נוזל
הספק: 162 כ"ס ב- 9,500 סל"ד
מומנט: 13 קג"מ ב- 8,000 סל"ד
משקל (יבש): 210 ק"ג, 207 בגרסת קרבון
מצמד: רטוב, מחליק, הידראולי
מתלה קדמי: מרזוקי 50 מ"מ כוונון מלא
מתלה אחורי: זרוע צדית, בולם זקס, כוונון מלא
צמיג קדמי: 120-70 R17
צמיג אחורי: 240-45 R17
בלם קדמי: 2 כפול 320 מ"מ ברמבו 4 בוכנות
בלם אחורי: 265 מ"מ, 2 בוכנות
מכל דלק: 17 ליטר
גובה מושב: 77 ס"מ

טיפול 1,000 ק"מ: 886.59 שקל
טיפול 12,000 ק"מ: 1,141.79 שקל
טיפול 24,000 ק"מ: 3,991.91 שקל

*המחירים כוללים מע"מ