מבחן ראשון: מיצובישי לאנסר

שנות התשעים היו תור הזהב של מיצובישי בישראל. אחרי שהשתחררה מכבלי החרם הערבי, הגיעה יצרנית הרכב מיפן לישראל ושברה את ההגמוניה של סובארו והמותגים האירופים. הלאנסר של אותם ימים הביאה לארץ הקודש תפנוקים שמרבית הישראלים רק שמעו עליהם מסיפורים – ארבע חלונות חשמל, תיבה אוטומטית, מזגן ועוד על מני פיצ'פקעס חשמליים שהיו עד לאותו רגע נחלתן הבלעדית של מכוניות הפאר. לא בכדי סלוגן הפרסומת של המותג נבחר להיות "מיצובישי ויש בה הכל".

אולם, עם השנים, כשמותגים נוספים החלו להגיע מארץ השמש העולה, הסטנדרט החדש של מיצובישי נשחק ואותם "מאה אלף ישראלים" שלא טעו, החלו לרעות בשדות זרים. והלאנסר? גם כאשר זו התחדשה והתרעננה, נשארה אפרורית, משעממת וממש ממש לא סקסית. למזלה, פריחת שוק הליסינג החזיר אותה אל כבישי הארץ במספרים נאים, אבל הלקוחות הפרטיים עדיין נותרו כמעט מחוץ לתמונה.

ובכן, ברגע זה ממש בו נכתבות שורות אלה מספרד הגשומה, נרקמת תוכנית קפדנית להסתערות מחודשת על שוק הרכב בישראל עם הלאנסר החדשה, ממנה ירדנו אך לפני שעות ספורות. לא פעם או פעמיים חשפנו בפניכם את התמונות של היפנית החדשה, אבל רק במפגש ישיר עמה אפשר להבחין עד כמה היא נאה ואפילו ממש יפה. אז אחרי שבנו אותה מחדש מהיסוד, השקיעו בטכנולוגיה וחתמו עם המראה הנכון, יצאנו לכבישי ספרד כדי לעמוד על טיבה ולראות אם יש מקום להחזיר את אותו סלוגן נושן. אז האם יש בה הכל? מייד נראה.

מיצובישי לא יכלו להרשות לעצמם לעשות שוב את אותה טעות – לייצר מכונית יעילה, אמינה ופשוטה, אבל גם חסרת אופי, ייחוד או כל שמץ של ערך מוסף. בטח לא כאשר כל מתחרותיה (מאזדה וטויוטה לדוגמה) בחרו ללכת בדרך זו כבר לפני שנים רבות – דרך שהביאה להצלחה מרשימה.

אז איך עושים את זה? מתחילים בקבלת החלטה נבונה שנוגעת להפסקת ייצור "מכוניות אזוריות" (מכוניות ייעודיות לשווקים ספציפיים) והתחלת תכנון וייצור מכוניות גלובליות אשר ימכרו כמעט ללא שינוי בכל רחבי העולם. שיטה זו תעלה באופן פרטני את איכות המוצרים ובאופן כללי תחסוך מיליארדים מיותרים בהוצאות החברה.

השלב הבא היה תכנון שלדה חדשה וגמישה לכל אותן מכוניות, במקרה זה עם קונצרן דיימלר-קרייזלר (ז"ל) ושלד זה משמש כיום את כל משפחת הלאנסר החדשה, שלל דגמי דודג' וקרייזלר (אוונג'ר, סברינג וכו') ועוד. כעת, אחרי שגם בחרו את ליין המנועים, הגיע השלב המוחשי של המראה והאופי. במקרה של המראה, אפשר בקלות לומר שהצליח להם ואנו עשויים להסכים עם ההנחה כי מדובר במשפחתית היפה ביותר כיום. ומה עם האופי? זו כבר שאלה מורכבת יותר ועליה ננסה לענות רק בסוף, אז התאזרו בסבלנות.

זה כלל לא קל לתכנן רכב. אחרי חודשים ארוכים (ואף שנים) של ויכוחים, דעות, פשרות ושוב ויכוחים, יורדת מפס הייצור מכונה עם ארבעה גלגלים שאמורה למלא אחר שורה ארוכה של משימות. נכון, המשימה הראשונה והעיקרית היא לקחת אותנו מכאן לשם, אבל כדאי שזה יעשה בבטחה, במהירות, בחסכוניות וכעת גם עם מינימום פגיעה בסביבה. אנחנו כמובן נשמח להוסיף לרשימת הדרישות גם מידה מסוימת של הנאה ורגש, גם אם אלו היו מושגים מעט חמקמקים בשנים האחרונות עבור מיצובישי. קחו לדוגמה את הכריזמה. מכונית משפחתית אשר באופן מאוד סותר לשמה, כריזמה הייתה התכונה העיקרית שחסרה לה.

ובכן, אחרי מאות קילומטרים בלאנסר החדשה, אפשר לומר בבטחה שעל מרבית המשימות היא מקבלת ציון גבוה. כאמור, את מרב הנקודות היא גורפת עוד בחניה, עם מראה ייחודי שמצליח לקחת את התצורה הבנאלית של "סדאן 3 קופסאות" אולי הכי רחוק שנעשה בקטגוריה זו עד היום, בייחוד אם מדובר בגרסה המאובזרת שנועלת חישוקי 17 אינטש ואי אילו תוספות ויזואליות כמו חצאיות ותוספות לפגושים. אהבנו.

תא הנוסעים לעומת זאת, השאיר מעט טעם של החמצה בפינו. אנשי מיצובישי סיפרו שהם בחרו ללכת על קלות בתפעול וצמצמו את מספר המתגים, אבל התוצאה פשוטה מדי בתחושה. הפלסטיקה היא לא מהסוג האירופי הרך אליו התרגלנו, אולם האיכות הכללית, כמו גם ההרכבה, טובה.

מעבר לכך, מדובר בתא נוסעים מרווח למדי, הן מלפנים והן מאחור, גם אם אתם גבוהים מהממוצע. הארכת בסיס הגלגלים, הרחבת השלד והגבהת הגג יצרו די מקום כדי לאכלס משפחה ממוצעת על ציודה בתא המטען, מבלי שישמעו תלונות מאף נוסע.

לפני שסבבנו את ה'כאילו' מפתח של הלאנסר (מצוידת באפשרות הנעה ללא מפתח) היינו חייבים להדחיק את העובדה שיש לה אחות מטריפת חושים, האיבולושן. למה? כדי שלא נפתח ציפיות של ממש בכל הקשור לחיבור בין הנהג למכונה במשפחתית הזו. ובאמת, טוב שכך, שכן בניגוד להצהרות היצרן, לא הצלחנו למצוא את אותו DNA.

כבר בקילומטרים הראשונים, מבינים שחדוות הנהיגה לא עברה בתורשה אל הלאנסר העממית. זו בנויה ממרקחת של רכיבים אשר נועדו למלא דרישות פונקציונאליות ותו לא. כך למשל היא צוידה במנוע 1.8 ליטר 143 כ"ס שאמור לתת הרבה יותר מחץ מכל מנוע 1.6 שנמצא היום בשוק, אבל זה שודך אל תיבת הילוכים רציפה ושילוב זה לא מצליח לעמוד בציפיות.

רמיסת הדוושה הימנית ממריץ את הסל"ד אל איזור ה-5,000 סל"ד ורק אז הקמ"שים מתחילים להיאסף – לאט מדי ורועש מדי. במבחני ההאצה שערכנו, במצבה האוטומטי הזדקקה הלנסר לכמעט 13 שניות כדי להגיע מעמידה ל-100 קמ"ש וזה לא רק מרגיש איטי. למרבה הצער, גם אפשרות התפעול הידנית המחלקת את התיבה ל-6 יחסי העברה שנקבעו מראש, לא משפרת את נתון ההאצה. מאוחר יותר גם עברנו אל הגרסה הידנית (כן, זו עם הקלאץ' שלעולם לא תראו בארץ) וגם שם המצב נותר בעינו ולנו לא ניתן אלא לקבוע שביצועים זה לא התחום שלה.

גם ההגה שומר על אותה פונקציונאליות מרגיזה. בהתאם לאופנה המחשמלת, גם זה מתוגבר חשמלית וכמו רבים אחרים, הוא חסר תחושה לחלוטין. סיבובו אמנם גורם להפניית הרכב, אבל משקלו קל מדי והתחושה שהוא מעביר מבאסת את הידיים עם בצקיות מעושה שאנחנו עיתונאי הרכב ממש מתעבים.

הלאנסר החדשה תוצע בשתי גרסאות מתלים – הראשונה רגילה לגמרי והשנייה מעט קשיחה יותר לטובת שיפור ההתנהגות. ואכן, הגרסה הראשונה מרגישה רכה ונעימה ודי אהבנו את יכולת השיכוך ובליעת המהמורות שלה. את המחיר כמובן משלמים בעודף זוויות גלגול בפניות, אך לא יותר מכך. הגרסה השנייה והקשיחה יותר שתגיע ברמת ה'ספורט' מציעה שליטה טובה יותר בגוף כנגד עומס הפניות, עם פשרה מסוימת בנוחות הנסיעה ושם גם נרשם שיפור קל בתחושה שמוקרנת מההגה.

את החולשה המוחשית ביותר בלאנסר מצאנו בסעיפי הרעש והבידוד. אל תא הנוסעים של הלנסר חודרים כל העת רעשים מסביבתה מכל כיוון אפשרי – מבתי הגלגלים, מתא המנוע, מהחלונות ועוד ואלו יוצרים המולת צלילים בעת שיוט, כמעט ללא קשר לאיכות האספלט עליו חולפים. בגרסת ה'ספורט' זה מוחשי אף יותר בעקבות השימוש בצמיגים גדולי קוטר ונמוכי חתך שמעצימים את רעשי הכביש.

בסיום הנהיגה באירוע ההשקה של הלאנסר החדשה אנו יכולים לברך על כך שסוף סוף יש למיצובישי את השחקנית שתוכל להחזיר אותה אל מרכז הבמה בישראל. בתחילת הדרך תשווק הלאנסר בישראל בגרסת ה-1.8 ליטר, עמה מקווים במיצובישי להחזיר את הלקוחות הפרטיים אל אולמות התצוגה. נכון לרגע זה, אין בשורה בשוק הליסינג וקבוצת רישוי 2 שכן מחירה יקבע בקצה קבוצת רישוי 3. את מקומה בקבוצה 2 תמשיך למלא הלאנסר הקודמת עד סוף שנת 2009. אופציה זולה יותר לשוק הליסינג היא גרסת ה-1.5 ליטר האוטומטית (4 הילוכים), אולם בשלב זה לא מקצה היצרן יחידות ממנה לשוק הישראלי. שינויים בתקנות המיסוי ב-2009 יכולים לשנות את המצב לטובתה של הלאנסר. על פי היבואנית כלמוביל, צפי המכירות עומד על כ-3,000 מכוניות עד סוף שנת 2008 וישנה תקווה למכור עוד אלפים רבים בשנת דגם מלאה.

את הלאנסר החדשה ניתן לסכם כפונקציונאלית, מרווחת ובעיקר מאוד יפה, אך לא ממש מבריקה בכל הקשור לאיכות תא הנוסעים ובידוד הרעשים. על צד הבטיחות ניתן למנות 7 כריות אוויר (ועוד 2 באופציה) ושלל הבקרות האלקטרוניות המוכרות מסגמנט זה. מתחרותיה הישירות בישראל יהיו הסיוויק של הונדה והג'טה של פולקסווגן והיא צפויה להוות להן מתחרה רצינית שאסור יהיה להמעיט בערכה.

ומה עם האחות הרעה? מבחן לאיבו החדשה תוכלו למצוא כאן בוואלה! רכב בקרוב מאוד.