בעולם הסוגד לחיצוני, אופנתי ונוצץ, יש ערך מוסף לרכב השומר על שורשיו הקדומים בעיקר אם אלו שורשים האהובים עלינו, עכברי השטח. Jeep רנגלר אינו רק אייקון מוטורי עולמי, הוא גם השכיל לשמור על זיקתו הקשוחה לנהיגת שטח. מהנדסי קרייזלר השכילו לייצר SUV מפואר מאוד (ג'יפ גרנד צ'ירוקי), יש להם גם ג'יפון עירוני אופנתי (ג'יפ קומפאס), אבל ה'רנגלר' שומר על מורשת השטח הראשונית.
המורשת מתבטאת בעיצוב החיצוני (אותם פנסים עגולים, אותו גריל בעל 7 החריצים, הכנפיים הבולטות והמראה הקופסתי), אבל גם בארכיטקטורה המוטורית. כמו אבותיו בני למעלה מ-65 שנה, רנגלר 2014 מתבסס על שלדת סולם ושני סרנים חיים, יש לו הנעת 4X4 והילוך כוח... לכאורה, כלום לא השתנה! אבל האמת היא שהרבה השתנה, ומהפיכות נוספות רוחשות מעבר לאופק. יצאנו לנחל נקרות כדי לראות איך עומד האייקון האמריקני, במבחן השנים.
המראה הקלאסי
בזמנים בהם מגולפות מכוניות בקימורים זורמים, הרנגלר הקובייתי נראה כשמורת טבע. למרות מקצי עידון במהלך השנים הוא נשאר זקוף ורבוע, לוחם המשתוקק לצאת לשדות הקרב. אני אוהב את הצורה הגי'פאית הזו ומקבל בשמחה גם את מרכב ה-5 דלתות, גרסת Limited שנולדה ב-2007. תרשו לי להתקומם כנגד כנפי הפלסטיק השחורות ובעיקר, כנגד הפגוש הקדמי מגודל הפרא; עם כל הכבוד לבטיחות הולכי רגל, יצרני העולם מצאו דרכים אסתטיות יותר לפתור את הבעיה!... רכב המבחן צויד במדרגות צד ובערכת 'כרום' מיותרת, לעניות דעתי.
מעבר לעיצוב הארכאי (מי מייצר היום צירי דלתות פרימיטיביים כאלה, חוץ מהרנגלר והדיפנדר?...), מאופיין הג'יפ הקלאסי במבנה מודולרי. ניתן לפרק את גג הפלסטיק בקלות רבה, להחליפו בכיסוי ברזנט או בשמיים פתוחים. את הדלתות אפשר להשאיר בבית, או להחליפן בדלתות 'חצי' קיציות. תיאורטית ניתן לקפל את השמשה הקדמית על מכסה המנוע אבל זה תהליך טורדני. אף אחד כבר לא עושה את זה וחבל - אין עונג ג'יפאי גדול יותר, מאשר לטייל ללא שמשה קדמית.
הכניסה לתא הנוסעים לא נוחה, צריך להניף רגל מעל לסף בולט. הישיבה מלפנים נוחה למדי ומאחור אפשר להושיב זוג מבוגרים, אם כי זה לא מושלם. הבעיה הגדולה בתא הנוסעים היא הישיבה הנמוכה, ביחס לחלון קדמי קטן יחסית. התחושה צפופה ואפלולית, ממש לא המרחבים הפתוחים של דגמי רנגלר הקודמים, ושל מתחרים מודרניים. תא המטען מרווח למדי, אם כי לא עוצר נשימה.
בדרך המלך
צריך להודות שתצורת שלדת סולם וסרנים חיים, נחשבת היום לפרימיטיבית על גבול החקלאות. זה מצוין בשטח, אבל רחוק ממושלם על הכביש. עידוני השנים האחרונות והתערבות מערכות אלקטרוניות, שיפרו מאוד את נוחות הנסיעה על הכביש ואת רמת הבטיחות. על כביש טוב זה עוד סביר, אבל לא תוכלו להתעלם מאף קפל אספלט או גדודית מרושעת. רנגלר אינו רכב מהיר או מדויק, ועם גג הפלסטיק אי אפשר להתעלם מהרעש המתחולל בתא הנוסעים. אבל הרנגלר משייט בנינוחות ב-120 ואף יותר, ואסור להשוות אותו לרכבי שטח חדשים - לייחודיות שלו יש מחיר, המתאים למי שמתכוון ליהנות מיכולות השטח שלו, או להתענג על המראה הקלאסי.
מאז הותקן בחרטום הרנגלר מנוע פנטהסטאר 6V 3.6 ליטר, 285 כ"ס, ביצועי המנוע ותצרוכת הדלק סבירים יחסית. תיבת 5-ההילוכים עצלנית משהו, אבל מתפקדת בסדר. ההספק המרבי מגיע רק ב-4300 סל"ד, כך שנדרשת רגל כבדה כדי לנהוג מהר ולעקוף בזריזות סבירה, בוודאי כדי להאיץ מ-0 ל-100 ב-8.9 השניות הרשמיות. נהיגה כזו תעלה את תצרוכת דלק לרמה של 7-8 ק"מ לליטר, ממש לא חסכוני. בנהיגה חסכונית על כבישים בינעירוניים הוצאנו בקלות עשרה קילומטרים לליטר, סביר לגמרי עבור מכונה קובייתית שכזו. בעיר הגדולה ובשטח, אל תצפו לחיסכון כלשהו.
בשביל המתפתל
יש אנשים הקונים רנגלר כסמל סטאטוס, יבושם להם. מבחינתי, הסיבה היחידה והמאוד מוצדקת לקנות אותו, היא כדי לטייל בשטח. בזה הוא מצטיין, והוא מחזיר את מלוא המחיר אותו גבה על הכביש. רנגלר 2014 מגיע עם צמיגי 245/75R16 שמנמנים, המתאימים להפליא לעבודת שטח. ניתן להוריד בהם את לחץ האוויר, ולשפר פלאות את נוחות הנסיעה הקופצנית. קל גם למצוא צמיגי שטח בכל חתך ופרופיל, על פי רצון המשתמש. בסדנאות השיפורים תוכלו למצוא אינספור שיפורים למערכת המתלים, הגבהות מרכב, נעילות, מיגונים, יחסי העברה, קישוטים ובקיצור זהו רכב החלומות עבור מי שרוצה לתפור ג'יפ ייחודי ומותאם לדרישותיו.
אבל כרגע אנו בוחנים דגם 'ספורט' סטנדרטי הבולע בקלות כל מעבר והצלבה, הודות לדיפרנציאל מוגבל החלקה ומערכת בקרת משיכה העושים עבודה מצוינת. בלחץ אוויר 24PSI הוא נוח ואוחז היטב בקרקע, בדיונות של נחל סכר הוא עף כמו ציפור, ואת המדרגות של 'נקרות' עברנו מבלי להרגיש שהן שם. שילוב הנעה קדמית והילוך 'כוח' מתבצעים באמצעות מנוף מכאני; המנוף אמין ומסיבי, אבל תפעולו דורש יד חזקה.
זוויות הגישה והנטישה טובות, אבל לגרסת 'אנלימיטד' יש בסיס גלגלים גדול מאוד, 2,947 מטרים; זה המון, יותר מאשר לנד קרוזר או דיפנדר 110. אורך זה משפר את נוחות הנסיעה אבל מקשה על תמרון במעברים צרים וחמור מזה, פוגע בזווית הבטן למרות מרווח גחון נאה של 23 סנטימטרים. הוסף על כך מיכל דלק היורד נמוך מתחת לקו השלדה, ותשמע חריקות וחיכוכים בכל מעבר טכני או תקיעה מטופשת על סוללה תמימה למראה, זה מה שקרה לי לאחר הפסקת קפה בנחל נקרות... עוד אציין כי תצרוכת הדלק בטיול שטח רגוע הייתה 6-4 קילומטר לליטר; זה נתון גרוע למדי, אפילו במונחים של מנוע בנזין.
אבל למה לנו להתלונן? רנגלר היה ונשאר רכב שטח קלאסי. מי שלא רוצה את בסיס הגלגלים הגדול, יתכבד וירכוש רנגלר 3-דלתות, קצר וקליל באופן משמעותי. מי שרוצה יכולות שטח טובות יותר, יקנה רנגלר בגרסת 'רוביקון'; תמורת תוספת של 30,000 שקל יקבל מרכב גבוה יותר, צמיגים גדולים, סרנים מחוזקים, שתי נעילות רוחביות... ה'רוביקון' הוא רכב מעולה בשטח, ותוספת המחיר מוצדקת בהחלט.
קבלת החלטות
המהנדסים והמעצבים הצליחו לשמר את נשמתו הרומנטית של הרנגלר, ולקיים הצדקה מלאה למעמדו האייקוני ברחבי העולם. רנגלר אינו ג'יפ המתאים לכל אחד, אפילו אם יש לו כוונות שטח רציניות - למרות עידוני השנים האחרונות, הוא עדיין מחוספס ונוקשה על הכביש. עבור נהג רגיל הוא עלול להיות עונש, עבור אחרים הוא יהיה רכב החלומות המושלם. צריך לאהוב אותו כדי לרכוש אותו, ובעיקר לנצל את יכולות השטח שלו.
והאמת היא שבמונחים של היום, הרנגלר אפילו לא ממש יקר; גרסת 'ספורט' קצרה עולה 247,000 שקלים, ו'ספורט' ארוך עולה 269,000 שקלים. אין שום רכב שטח אמיתי העולה כל כך 'מעט'. אם תחפצו ב'רוביקון' המעולה תשלמו 299,000 שקלים, אפשר לחיות עם זה ואף להמשיך ולשפר את הג'יפ, ככל שיעלה על דעתכם וארנקכם. שמועות עקשניות מדברות על רנגלר כל-חדש לשנת 2017, עם מרכב אלומיניום ומתלים עצמאיים; בשלב זה איננו יודעים עליו דבר, אבל נראה שמי שרוצה רכב שטח עם 'ברזלים' קלאסיים ופוטנציאל שיפורים בלתי נגמר, טוב יעשה אם יזדרז לרכוש את הקלאסיקה האמריקנית.
