עם כל השמחה המתבקשת אני חייב להודות על האמת, כי לא לסיום הזה ייחלתי; מהזווית החיובית, ווינטר הגיע להישג מפואר, שחם/קיד הבזיקו ביצועים שהפתיעו גם את האירופאים, הימן/סגל היו המהירים ביותר כל עוד לא הסתבכו בתקלות, עומר שושני הגיע לטקס הסיום בחתיכה אחת. גם בזה לא היינו בטוחים לפני כמה ימים, אבל באנו לכאן עם ציפיות גדולות יותר.
גזוז בטעם 'חמוץ-מתוק'
ציפיותינו לא היו לשמוע את ה-Wilhelmus ההולנדי, את ה-Мила родино הבולגרי או La Marseillaise הצרפתית; היו רגעים במהלך הראלי בהם שאלנו את עצמנו אם המארגנים הכינו את המנון 'התקווה' שלנו, אותו רצינו לשמוע מעל הדוכן... האמת? מארגן הראלי Kovatchev Alexander אמר לי אתמול שגם הוא ווידא שיש לו את 'התקווה' כי שיער שצוות פוינטר עשוי לזכות בכל הקופה, ולנצח את ברסלאו 2013.
אבל זה לא קרה, והגיע זמן סיכומים. בחזית האופנוענים, המצב פשוט יחסית. עומר שושני יצא לראלי עם מלוא האנרגיות והאופטימיות ואכן, ביום הראשון הגיע להישג מצוין. אבל רגע קצרצר של היסח דעת הפגיש אותו עם גזע עץ, הוא נפגע קשה ופרש מהמרוץ; האכזבה גדולה, אבל האמת? הוא יכול היה להפסיד את חייו אז יש גם לו, סיבה למסיבה. בטקס הסיום העניקו המארגנים את 'גביע האנושיות' לTina Meier- הגרמנית שפרשה מהמרוץ כדי לסייע לשושני לאחר התאונה, וגם לצוות מתחרים בריינג' רובר, אשר פינו את שושני לידי המארגנים. כבוד לספורטאים היודעים מהם סדרי העדיפויות הנכונים!
בדידותו של הרוכב למרחקים ארוכים
לאחר הטראומה של התאונה, יכולנו לחשוש שווינטר יאבד מרוח הקרב שלו. אבל הבחור הנמרץ הזה, אב מאושר לארבעה ילדים, נתן בגז עד קו הסיום. לפרקים נדמה היה שהוא מהיר מדי, מכיוון שנפל מהאופנוע ארבע פעמים במהלך המרוץ. נפילות הן חלק בלתי נפרד ממרוצי שטח, ודורון פוטר אותן בזחיחות מצטנעת; זה לא נחשב, אלו נפילות במהירויות נמוכות. ווינטר גם סבל מתקלות רבות במערכת הניווט, וכמה פעמים נאלץ אף לדהור בעקבות מתחרים עליהם סמך; היו אלה ההולנדים המובילים, או מכוניות החוד. הבחור גילה דבקות נדירה במטרה, תושייה ורכיבה מקצועית, לא תפס בטחון-יתר, ואלת המזל לא בגדה בו. כי לכן מצא את עצמו מניף את הגביע בטקס הניצחון לחופי הים השחור, שמחה גדולה לכולנו!
ניצחונם של ה-Rookies
גל שחם אינו פיגורה חדשה בספורט המוטורי הישראלי, וגם לא נמרוד 'קיד' אופיר. אבל לאף אחד מהם אין ניסיון בינלאומי, למעט 'באחה' בודד של גל, לפני מספר שנים. הם התגבשו כצוות רק לפני חודשים ספורים, יצאו לראלי ברסלאו עם רכב שעבר מהפיכת תכנון לפני זמן קצר ואפילו לדברי עדו כהן, לא הספיקו לבדוק אותו כהלכה. כל אלה שיחקו לרעתם, ולא היו לנו ציפיות גדולות. בקטעים הטכניים התקשה צוות 'קוקה-קולה זירו' להתבטא, אבל ברגע שנפטרו מהסטייגי'ם הטכניים בלב היערות? קיד ניווט במקצועיות רבה, וגל הטיס את הזיבאר בשבילים המהירים. בתושייה רבה הצילו את הזיבאר מקריסת המתלה הקדמי, ביום השלישי; שיקמו את הזיבאר, אבל ספגו עונשים כבדים שהרחיקו אותם מסביבת הפודיום. לשיא יכולתו הגיע צוות קוקה-קולה זירו ביום השביעי עם ניצחון משכנע מאוד בדירוג היומי, וגם ביום הסיום הצליחו לשחרר את 620 כוחות הסוס, ולטוס על החוף הלבן. אין ספק שהם עוד יחזרו, עם לקחים חשובים מראלי 2013.
אכזריותו של הספורט המוטורי
ראלי בלקן הוא אירוע ארוך ומפרך; הוא נמשך שמונה ימים, 1800 קילומטרים טכניים ותובעניים, בסבך יערות בהם קשה מאוד לנווט ולשמור על מהירות גבוהה. העומס על הצוותים גדול, וכל טעות עלולה לעלות ביוקר. לרז הימן והלל סגל מצוות פוינטר היו כל הסיבות לצאת לבולגריה עם תקוות גדולות; יש להם זוגיות מוטורית ארוכת שנים, ניסיון מוכח בתחרויות הבלקן, ארון מלא גביעים בינלאומיים, ורכב מאוזן והומוגני להפליא. הציפיות המוקדמות טופחו על ידי הישגים מצוינים במהלך התחרות, וכל עוד היו בתנועה הם היו המהירים מכל המתחרים, על כך אין וויכוח. אבל גיבורינו לא הצליחו לייצב קצב זורם ונטול תקלות; תיבת ההילוכים בגדה בהם פעמיים, הם נקלעו טעויות ניווט ונהיגה, ובכל פעם נזרקו לאחור בדירוג הכללי.
עוד מוקדם להסיק מסקנות אבל אחת הראשונות עליה מדבר הלל היא, שהם פיתחו קצב מהר מדי. ברסלאו 2013 היה ראלי קשה מאוד מבחינת הניווט, ובמקומות רבים היה עדיף להאט את הקצב כדי לאפשר לנווט לשמור על איפוס. אתה יכול לעקוף את המתחרים אחד אחרי השני, תוך לקיחת סיכונים ובנהיגה מחודדת להפליא; אבל ברגע שפספסת פנייה ימינה, זה יעלה לך בדקות יקרות מפז... רז סיפר על פעמים בהן עקפו את אותו המתחרה שלוש או ארבע פעמים, מכיוון שהם נסעו מהר והתברברו, עקפו והתברברו שנית... בראלי כזה כולם טועים ומתברברים, אבל מי שטועה פחות מהאחרים הוא הראשון על קו הסיום.
מקור לחץ נוסף היה ההחלטה שלא לזנק לפרולוג, מפאת קיומו ביום הכיפורים. היה זה ויתור נאצל אבל הוא הכניס את המתחרים הישראלים למצב של לחץ, החל מהיום הראשון. הזינוק מזנב השיירה חייב אותם להכתיב קצב נהיגה מהיר ועקיפות רבות מאוד, יותר מהמתבקש.
ונסיים בנימה אופטימית
החיים נראו יפים במועדון החוף האלגנטי, עם בירה צוננת וצלוחית שרצים מטוגנים. לפתע נשמע מעלינו טרטורו של המסוק ואנו נאלצנו לנטוש את הסרדינים, ולדהור לעבר קו הזינוק. את המקום הראשון בקטגוריית 'קרוס קאונטרי' לקחו צ'נקוב ומרינוב הבולגרים, עם אופל אנטארה הלבנה שלהם, אבטיפוס נדיר שכבר השתתף בדקאר, דרך המשי ועוד. הבולגרים היו מהירים ועקביים, הכירו היטב את השטח והתגברו על תקלות טכניות מגיע להם! למקום השני עולים דסיסלב ומרגריטה הבולגרים, עם מרצדס G אימתני ושחור. במקום השלישי ווירש ומוריס ההולנדים, עם טנדר טויוטה צהוב ורב יכולות.
בערב נערכה על החוף מסיבת סיום גדולה עם נאומים, ריקודים, ומטח זיקוקין די נור שנורה לצלילי We are the champions. הקבוצה הישראלית הייתה דומיננטית מאוד במהלך הראלי, ואנחנו שמחים לחזור לארץ עם גביע הניצחון של ווינטר. אין לי ספק כי במהלך השנה הקרובה יגובשו מסקנות, יושחזו יכולות, ועוד נזכה לשמוע את 'התקווה' מעל פודיומים ברחבי הבלקן!
