מהו, לכאורה, ראלי 'קרוס קאונטרי'? מזנקים מנקודה A לנקודה B, ומי שמגיע ראשון הוא המנצח, הלא כן? לא. ראלי ברסלאו-בלקן חזר והמחיש עד כמה אכזרי הספורט המוטורי, עד כמה שברירית ההצלחה, כמה קשה לאזן בין ערכים אנושיים לבין תשוקה אישית, עד כמה 'זה לא נגמר, עד שזה לא נגמר'. את דיווחי הראלי קראתם במהלך התחרות, לא נחזור עליהם כאן. אבל זה זמן טוב להתבונן בהתרחשויות, בפרספקטיבה של זמן ומרחק.
מקום ההתרחשויות, אגב, שונה מאוד מהמוכר לרובנו; בולגריה היא עולם שלישי בעיבורה של אירופה, שילוב הזוי של אצולת ממון הדוהרת בלימוזינות ב.מ.וו ומרצדס, ובצדן מדשדשות עגלות צוענים עם חמורים. אחוזות פאר נוצצות ליד מבנים מתפוררים מתקופת הקומוניזם, ולידם רכבי שטח סובייטיים מיושנים, וואז, גאז ו-זיל, מרקיבים להפליא אבל במצב נסיעה. תנאי השטח משתנים משבילים אלפיניים ליערות-עד וסוואנות פתוחות, עד הדיונות הטובעניות של הים השחור. ומעל לכל, אוכלוסייה שבחלקה מנוכרת ובחלקה מסבירת פנים, והמשותף לכולם - אף לא מילה באנגלית.
דורון וינטר - על בדידותו של הרוכב למרחקים ארוכים
במבחן התוצאה, וינטר הוא היחיד שהביא גביע, מקום שני ומכובד בקטגוריית האופנועים. במבחן התהליך, וינטר ביצע את הבלתי יאומן - הוא יצא למרוץ של 8 ימים בתקציב צנום ובסיוע מוגבל, בלא חלקי חילוף, וכפי שהוא אומר: "בלי הלוקסוס המטורף של נהג, שלידו יושב נווט עם ספר דרך". בבלוג שלו מתאר וינטר את המתרחש בתוך קסדת האופנוען, בכתיבה מקסימה ובסרטוני וידיאו הכוללים סטנד-אפ רעשני, קללות, תובנות וזעקות קרב. כדאי להקליק!
דורון מבקש לציין שלא היה מגיע לשום מקום ללא הספונסור היחיד (והעצמי) שלו, המכינה הבינתחומית לעיצוב ואדריכלות, ללא אשתו אהבת חייו, וללא... רז היימן, שהמילה 'תודה' קטנה על מעשיו, תרומתו ותמיכתו לפני ובמהלך הראלי. כדי לסדר את הדברים, הצגתי בפני כל אחד מהצוותים הישראלים שלוש שאלות זהות:
האם תחזור לראלי ברסלאו, ב-2014?
כמובן שכן, אבל בהתארגנות נכונה יותר.
מה היה הרגע הקשה ביותר בראלי? הרגע המשמח ביותר?
הרגע הקשה ביותר, הייתה החזרה למחנה לאחר התאונה של עומר. רכבתי עם טינה בקצב טיול, שקוע במחשבות פילוסופיות על מהות החיים, מנסה לאסוף את עצמי לקראת המשך המרוץ; למחרת, אגב, סיים וינטר במקום השני!
הרגע השמח ביותר, מפתיע אותי דורון, דווקא לא היה על פודיום המנצחים. הרגע השמח ביותר היה כאשר הלל סגל, נווט הראלי מספר אחת בארץ ומנטור גדול, אמר לי שהוא "המום מהיכולת שלי לרכב כל כך מהר ולנווט בו זמנית". גם אני הייתי המום, שקיבלתי כזאת מחמאה!
ל-2014, מה תשנה באופנוע ובהיערכותך האישית?
האופנוע די בסדר, למעט אולי, מתקני הניווט שאכזבו פעם אחר פעם. בנוסף, לא אצא יותר כמו חפ"ש, הרגשתי כאחרון החובבנים. ללא סיוע של ממש, ללא חלפים נאותים... תנו לי ספונסור, ואזיז את העולם!
עומר שושני - על אכזריותו של הספורט המוטורי
עבור השתתפותו הקצרה בראלי ברסלאו שילם שושני את המחיר הגדול ביותר, ארבע צלעות שבורות ועצם שכמה נקועה (והוא עוד יצא בזול, אומרים הציניקנים). בתמורה זכה לביקור ב'קצבייה סובייטית', כך הוא מכנה את בית החולים אליו פונה לאחר התאונה... בעודנו מתלבטים אם לפ?נות אותו לישראל, עומר עוד קיווה לרכב סטייג' סמלי בסוף המרוץ, אבל כמובן שזה לא התאפשר.
האם תחזור ב-2014?
בוודאות כן, יש לי חשבון לסגור עם העץ ההוא.
הרגע הקשה ביותר בראלי? השמח?
הרגע הקשה הייתה, כמובן, התאונה. הרגע השמח ביותר התרחש כמה שעות מוקדם יותר, כאשר צמצמתי למקום שני בין האופנוענים.
ל-2014, מה תשנה?
ארכיב מיכל דלק גדול יותר, ואשדרג את מערכת הניווט ותאורת הלילה. מבחינת רכיבה, אצטרך להפנים שעלי להיות מוכן גם לסכנות הכי ביזאריות; לאחר שלושים שנה על אופנועים, למדתי שגם ענף שבור יכול להרוג אותי, וגם לזה צריך להיות מוכן וערני.
גל שחם ונמרוד 'קיד' אופיר, צוות 'קוקה-קולה זירו'. על ניצחונם של ה'רוקיז', ומו?רכבותו של הרגע
לפני היציאה לבולגריה אמר לי עדו כהן, שבנה את המיני-זיבאר: "אני חושש שהאוטו עוד לא מוכן. בקושי בדקנו אותו, אני לא יודע איך יעמוד במרוץ של 1800 קילומטרים". העובדה המשמחת היא שהזיבאר לא רק עמד במרוץ, הוא עף אותו. עף עם מינימום תקלות, למעט אחת מסיבית: שבירת מתלה עליה התגברו גל וקיד, בעזרת הרבה תושייה וקצת חוצפה ישראלית, ובעיקר - בעזרת מסגר אומן שהתגלה בשיפולי כפר נידח. לקח ל'קיד' כמה ימים להתאפס על הניווט, גם גל קלט את הקצב, ומאז אי אפשר היה לעצור את צוות 'קוקה-קולה זירו'. ניצחון מרשים ביום השביעי, ניצחון בסטייג'ים נוספים, וביצועים משכנעים בקטעי המהירות - טיסה נמוכה על החוף, 185 קמ"ש על מסלול שדה התעופה.
אין ספק שגל וקיד גילו את עצמם והגיעו להישגים אישיים, החורגים ממסגרת המרוץ. הם יצאו לבולגריה עם רכב 'בהרצה' וחזרו לאחר טבילת אש בינלאומית, בה גיבשו את עצמם כצוות המסוגל להביא גביעים ופודיומים. גל השחיז את הנהיגה, קיד השתלט היטב על הניווט הקריטי ועל תחזוקת הזיבאר. אני משער שהם גם למדו משהו על ההתנהלות כחלק מקבוצה ישראלית בחו"ל.
האם תחזרו ב-2014?
ברור!!!
הרגע הקשה ביותר בראלי? השמח?
קשה ביותר היה הרגע, בו הבנתי את גודל אכזבתו של הלל מכך שלא חילצתי אותו מהסטייג' ביער. הרגשתי שעשיתי כל מה שאפשר ופתאום הבנתי שלא כך ראה את זה הלל, איש יקר וחשוב לי מאוד. הרגע השמח ביותר היה יום לפני כן, לאחר שבזבזנו שעות ארוכות בריתוך המתלה השבור; כבר היינו בטוחים שאיבדנו את המועד לזינוק מחודש והתבאסנו לחלוטין. איזה אושר היה לראות מכוניות נוספות עומדות על קו הזינוק לסטייג' הבא, ולחזור לתמונת המרוץ!
ל-2014, מה תשנו?
מנוע הזיבאר מעולה, וכך גם תיבת ההילוכים. אבל אנו חייבים לשפר את מערכת העברת הכוח עם טרנספר בעל LOW, ונעילות דיפרנציאל. מבחינת נהיגה, ברור לנו שהנהיגה צריכה להיות פחות מהירה. אנו חייבים לעבוד על איזון טוב יותר בין נהג, נווט ומכונה, כי רק כך ננצח
רז הימן והלל סגל, צוות 'פוינטר' - על ציפיות-יתר ועל צחוק הגורל
על מעמדם הבכיר של רז והלל בעולמנו, אין מה להוסיף; הם בכירי ספורטאינו המוטוריים, לזכותם עשרות גביעים, מצאלים ועד דקאר. על משקלם הסגולי ניתן להקיש לא רק מהתמיכה לה זכו ממשרד התרבות והספורט, אלא גם מהחשיבות המיוחסת להם על ידי שניים ממשתתפי הראלי, גל שחם ודורון ווינטר - שהרגעים החזקים שלהם בתחרות היו נעוצים בדברים שאמר הצעיר בזקני השבט, הלל סגל.
לאחר הניצחון בראלי יוון יצא צוות 'פוינטר' לבולגריה, עם ציפיות בגובה הפסגות המקיפות את הים השחור. ציפיות גבוהות עשויות לעודד, אבל עלולות גם להפיל בפח. נוסיף עליהן את הזינוק מזנב השיירה (עקב הוויתור על פרולוג יום הכיפורים), ונקבל מצב של לחץ רגשי חזק על רז והלל. זאת, כמובן, מבלי לומר מילה על מתחריהם המקומיים, צ'נקוב/מרינוב באופל אנטארה רבת העוצמה, ו-דסיסלאב/סטיינובה במרצדס 500G השחור.
דסיסלאב אמר לי באחת ההפסקות: "כנהג, התפקיד שלי הוא לנהוג מספיק לאט כדי לא להוציא את הנווט שלי מאיפוס, וכדי לא לשבור את האוטו". האנגלית הייתה עילגת, אבל הביצוע חד וחלק. הבולגרים נתנו קרב יציב ומהיר, עם מינימום טעויות. גם את המרצדס השחורה עקפו רז והלל פעמים רבות, אחת מהן ב'פוטו פיניש' מרהיב על חולות הים השחור. אבל כל אלה לא הספיקו כדי לייצב נהיגה מהירה ובוטחת, שתביא אותם אל הפודיום. אם אתה עוקף את אותו מתחרה שש פעמים ביום אחד, יש משהו לקוי בניהול הזמן והמהירות - את כל שהרווחת בנהיגה מהירה, אתה מפסיד בטעויות ניווט.
אבל בואו לא נתבלבל; למרות שהציפיות לפודיום לא התממשו, רז והלל סיימו במקום החמישי, לפני 24 צוותים אירופאים שהיו איטיים מהם. אם נכניס למשוואה את הזינוק לסטייג' הראשון מזנב השיירה, ואת סדרת התקלות הבלתי פוסקת - נוכל להעניק להם את גביע אלוף האלופים! התקלות הרבות היו קשורות זו בזו; ירידה מהציר במקצה הראשון וחילוץ לילה, למחרת היום התהפכות במהירות נמוכה, בעקבותיה נשבר ההילוך האחורי. לעולם לא נדע מה היה קורה אילו החליפו את תיבת ההילוכים לאחר היום השלישי - האם הייתה זו ההחלטה השגויה של הראלי, או שמא הייתה זו הדרך לשמור תיבה רזרבית, להחלפה ביום המחרת?
כך או כך, הלחץ נתן את אותותיו גם בניווט של סגל שהצהיר על ימים אלה כעל הקשים ביותר בקריירה הספורטיבית שלו, בין השאר עקב כאבי גב קשים ומשככי כאבים אותם לקח מלוא החופן. חוסר ריכוז גרם גם לתאונה של רז עם גל, שבנס עברה ללא נזקים מסיביים אבל דרשה שעות נוספות במשטח הטיפולים. בקיצור, החיפזון מהשטן, והדרך לגיהינום רצופה ציפיות גבוהות...
למרות התלאות המרובות המשיך צוות 'פוינטר' לנצח בסטייג'ים היומיים, אבל את הפודיום כבר לא ראה השנה. "אי אפשר תמיד לנצח" אומר רז בנימה פילוסופית משהו. "עוד יחזור יומנו, אל חשש". לשאלותיי ענה הלל:
האם תחזרו ב-2014?
כן; ראלי ברסלאו-בלקן תפור ככפפה ליכולותינו כישראלים מבחינת זמינות ומורכבות, תקציב ומנהלות.
הרגע הקשה ביותר בראלי? השמח?
הקשה ביותר, היה שבירת תיבת ההילוכים ביום הרביעי. הרגע השמח ביותר, כאשר חולצנו מהתקיעה בלילה הראשון. בעצם, מנצל הלל את זכות השינוי, עקיפת ה-500G על החוף הייתה הקטע המלהיב ביותר!
מה תשנו ב-2014?
האוטו מאוזן, אבל הוא נוקשה מדי למסלולים טכניים ואיטיים כמו הברסלאו. הוא מכויל למהירויות 120-150, ובמהירויות נמוכות יותר הוא קשיח מדי, פוגע במכלולים המכאניים ובשלמותנו הגופנית. נהיה חייבים גם להוריד מהירות כדי שאני אספיק לנווט, ולרז יהיה מספיק זמן להגיב להערותיי. נפסיק גם את הזינוקים האגרסיביים בתחילת כל סטייג'; הם מעניקים לנו שניות ספורות בלבד, ואין ספק שהם תרמו לשתי התקלות הקריטיות בתיבות ההילוכים.
ותודה למי שהביאנו הלום!
הקבוצה הישראלית נתנה הופעה מכובדת ביותר בראלי ברסלאו 2013, וזכתה להוקרת משתתפים ומארגנים כאחד. אין ספורט מוטורי ללא ספונסורים, ואת זה מבינים היטב אצל 'פוינטר', נותני החסות הקבועים של רז הימן והלל סגל. לשמחתנו הצטרף למעגל ספונסור רציני נוסף, 'קוקה-קולה זירו', שתמכו בגל שחם ונמרוד 'קיד'. ספונסורים בכירים נוספים היו צמיגי TOYO שסיפקו גומי משובח, חברת השילוח ICL, גילת תקשורת לוויינים, טלפארמה, וכמובן, מוסך 'היוגב' בו נבנתה הצהובה, וסדנת עדו כהן שבנתה את הזיבאר. גם עבורי היה ראלי ברסלאו מרתון ארוך ומתיש, אבל הייתה זו גם חוויה נדירה ומעשירה, תודה לכולכם!
עוד ספורט מוטורי בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל