היום הזה לא התחיל על מי מנוחות: "סליחה אפשר קפה?", הבחורה החביבה בדלפק המזנון מסתכלת עליי במבט מבטיח ועונה: "כן, רק התשלום בקופות". עניתי לה במהירות, והוספתי גם מאפה שוקולד כשר לפסח. מה שהתברר לי אחר כך זה המחיר - שלושים שקלים חדשים. עשיתי פרצוף עגום, הוצאתי כרטיס אשראי ונחשו מה, הוא לא עבר. מזלי שהכרטיס השני עבר.
אמרתי לעצמי לא נורא, והמשכתי לדוכן המרכזי של התערוכה - דוכן מספר אחד. כבר מכאן, הרגשתי שהיום הזה עוד עלול להיות שחזור משודרג של מכות מצרים.
החנייה
כל מי שמצא את עצמו מגיע עם רכב פרטי לתערוכה, גילה שאלמלא הוא משכים עם שחר, הוא לא ימצא חניה קרובה בחיים. ולהחנות בחניון של גני התערוכה שווה ערך להוספת 70 שקלים חדשים לחשבון המנופח של אירוע ההפנינג שמחכה לכם בפנים.
הספוילרים
הודות למארגנים אשר ניסו ליצור המולה ועניין רב ככל האפשר סביב התערוכה, בלי לשים לב הם גם הרסו את כל ההפתעות הגדולות של התערוכה: החל מהטסלה החשמלית, דרך הלקסוס LFA וכלה בפרארי והמזרטי. כל הכבוד.
ונדליזם
בתור איש של אופנועים, כאב לי מאוד לראות את היחס של הבאים לתערוכה למכוניות. מי שהשכילו היו דווקא אנשי פרארי: הם דאגו להעמיד את המכוניות שלהם על דוכנים גבוהים מאוד ומרוחקים להפליא מקהל הלקוחות - דבר שהתברר גם כיוצר באזז מטורף סביב המכוניות וגם שומר עליהן. כאב לי במיוחד לראות את ה-LFA של לקסוס, אשר הוצגה בצורה קרובה מידי לאנשים. לפעמים נדמה שעוד רגע ילד קטן חמוש באייפון יתלוש את הסמל המודבק של החברה.
מחסור מביש של מופעים
פרט למופע הקצר של גאס גאס, אשר מופיע בתדירות של אחת לכמה שעות - לא היו כלל מופעים. דבר שהוא מביש בפני עצמו בהתחשב שזו תערוכת הרכב הגדולה בארץ.
יקר
כמה יקר בדיוק זה היה? נניח שאתם משפחה ממוצעת עם זוג הורים וזוג ילדים (החישוב הבא הוא לא לבעלי לב חלש): 89 שקלים לכרטיס כפול 4, ועוד "דיל" נקניקיה בלחמניה כשרה לפסח עם שתיה ב-35 שקלים. תעשו את המתמטיקה לבד ויום כזה עלול לטפס למחיר ממש לא מבוטל.
פרארי
נכון, האנשים שם נחמדים. ונכון שהמכוניות מהממות, אבל המכוניות עצמן ממוקמות רחוק להחריד מהלקוחות (הם למדו את הלקח שלקסוס לומדים השנה בדם). כך, שהאדם הממוצע לא יוכל להתקרב אלא בעזרת עדשה טלסקופית. אם זה טוב או רע, תחליטו בעצמכם.
בווריאן מוטורס
ראה ערך פסקה קודמת. רק שתוסיפו על זה חוסר התחשבות שאי אפשר להתקרב ללמבורגיני שלהם, כי היא באמת משהו מיוחד.
מבנה התערוכה
במילה אחת: זוועה. התערוכה הזאת בנויה כך שכדי לעבור את כולה, אתה חייב, עם דגש על חייב, לעבור בתוואי שהמארגנים בחרו לך. נניח ואינך מתעניין בחלק מסויים - הבעיה שלך, ואתה ככבש חייב להתמיד ולהשלים עם גורלך להיות מובל במבוך הזה.
אופנועים
הייתי מסתפק במילה אחת ואומר שאין. אבל זה מביש מידי. הונדה הביאו את את מרכולתם המרשימה מתוגברת בכמה סוכני מכירות. KTM הסתפקו בתצוגת כוח מרשימה ביותר בדוכן מרשים, וגאס גאס עברו מצד לצד עם אופנועי הטריאל שלהם. עובדות לא מרשימות כלל בזמן שמעבדים את המסקנה, שאלו למעשה כל האטרקציות שהוקצו לחובבי אופנועים.
נ"ב, היו גם כמה ווספות.
טל שביט
בהנחה שיש לסדר ההופעה חשיבות מסוימת, פוזרו במסגרת התערוכה תמונותיהם של 50 האנשים המשפיעים בארץ על התרבות המוטורית לדורותיה. מסיבות שאינן ברורת לי, בחרו המארגנים לשבץ את העתונאי טל שביט ז"ל במקום האחרון ברשימה. מדוע?
אז מה היה לנו?
לבסוף, אפשר לסכם ולאמר שכל התערוכה הזאת הייתה יריד מכירות אחד גדול, ולא האוטומוטור שכולנו הכרנו משנים קודמות ובטח שלא התערוכה ברמה הבינלאומית אליה קיווינו. חג שמח.
תל-אביב אינה פרנקפורט (ניר בן-טובים)
גדולות, טובות ומושקעות היו מתערוכת אוטומוטור 2012 בישראל - לפני שנתיים, וגם עוד קודם לכן. מחד, כל מי שביקר בתערוכה התוודע לחסרונותיה הרבים, אותם כאמור מנה אדם בלנגה בעשר המכות. מצד שני, ובניגוד לשנים עברו, אני מוכן לחיות הפעם (לא בשלווה) עם השקפתו של דורון גילר, מפיק המיזם, שבלב פתיחת האירוע הגדיר בעדינות ובצורה כנה את מהות התערוכה: "בבואה של השוק הישראלי".
ניסוחים כאלה לא חייבים לקבל בהבנה, אלא רק בתנאי שמוותרים על השוואות חסרות שחר לתערוכות רכב בקנה מידה אירופאי. זו גישה שגויה שנובעת מחתך אוכלוסיה שמזהה בתרבות המוטורית בחו"ל, את כל נקודות התורפה בענף המקומי. ואולם עד כמה שידוע לנו - ישראל היא איננה אירופה - וודאי שלא אחרי 64 שנות עצמאות, ובטח לא עם אפס תעשיית רכב ישראלית, למעט יצרניות ממוקדות לצרכים צבאיים. שלא להזכיר את לקויות התחבורה הציבורית המקרטעת.
בתוך כל זה, ישנן ביקורות מוצדקות שצריך לחדד אותן. מחיר כרטיס הכניסה למשל לא השתנה כבר כמה שנים. וכאשר האירוע מצטמק בהיקפיו ובאירועיו באופן ניכר בשל העידרותן של כמה יבואניות מובילות, או מרוכז על רקע אטרקציות שמסתכמות במבצעי מכירות מטעם קבוצות ליסינג, יש חשיבות גדולה להפחתת העלויות כך שהציבור לא ירגיש מקופח (על גבול מרומה), מעצם התחושה הצורמת שהוא משלם 90 שקלים לצפיה בתכנים דלים.
תערוכת אוטומוטור הבאה תיערך כאמור כבר ביולי 2013. אפשר וצריך, כמו ההמנון הלאומי, לדבר על תקווה (להוזלות מחירים), ולשמור על אופטימיות. על פניו, כנראה שזה כל מה שמותר לצפות מתערוכת הרכב הישראלית.
הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל