אחד התירוצים הנפוצים בארץ נגד רכב עם תיבה ידנית נובע מהחשש לעמוד בפקקים. שיחות שנשמעות בין נהגים לרוב מסתיימות בתסכול: "עזוב. למי יש כוח לתזז ראשון-שני וכל רגע גז וברקס - הרי אפשר לצאת משוגע מזה". הגישה הזו היא חלק מהקיום בארץ משום שבניגוד לאירופה, שם אגב פקקי ענק שקשה לתאר, אין לנו חלופות של התחבורה הציבורית (אוטובוסים, רכבות תחתיות, טראמים וכו'), ועל כן נגזר עלינו לבלות בתוך פחית ממוזגת אוטומטית ולהזדחל בגסיסה מייגעת. ובכל זאת, בהחלט אפשר להצביע על התחלה של שינוי חיובי.
מה שמתחולל בשוק הרכב הישראלי על רקע פריחת המכוניות הידניות לא משקף את התפישה הכללית באירופה. כלומר, אף אחד לא מנחית על סוכן המכירות בתל-אביב בקשות הזויות למכונית סטיישן נטולת גיר אוטומטי עם מנוע דיזל, ועוד דורש חריצים למטבעות עבור כבישי אגרה. לא.
יבואני הרכב בישראל התאימו את המלאי לביקוש לכלי-רכב זולים, חסכוניים, וכאלה שמסוגלים להימכר בכמויות גדולות כי אנחנו (בין היתר) בעיצומו של מאבק חברתי. זהו סימן דרך בפרק התעצבות המדינה הצעירה שלנו שבה הגזילה הכספית מציבור הנהגים (ומכלל האוכלוסייה) אינה עוברת בשתיקה, ובאופן בלתי ישיר מחייבת הטמעת סטנדרטיים בטיחותיים גבוהים (6 כריות אוויר ובקרת יציבות לפחות).
מה שהתחיל עם מכוניות ב"שקל" כמו סוזוקי אלטו, יונדאי i10 ופיג'ו 107 מקבוצת המיני (גם פיאט פנדה) - דגמים שנמכרים במחירים שנעים בין 60 ל-70 אלף שקלים, והמשיך אל קיה פיקנטו, שברולט ספארק ועוד, טפטף אשתקד אל קבוצת הסופר-מיני וכן אל המשפחתיות הקומפקטיות. כיום, ניתן לדפדף בין כלי-רכב עם תיבה ידנית שמאובזרים היטב, ולא מרגישים עירומים במפרט או חסרים באמצעים להגן על הנוסעים במקרה תאונת דרכים.
מה שעלול לקלקל קצת את החגיגות אלו הם השינויים שיחולו במיסוי הירוק. בעבר, שיטת המיסוי הייטיבה עם מכוניות אלה, אך המדינה הבחינה לאחרונה בכמות כלי-הרכב המוזלים שעולה לכבישים והכנסותיה ממס על רכב חדש ירדו. לכן, החליטו פקידי האוצר כי חייבים לבצע רפורמה נוספת יחד עם הייקור הצפוי במע"מ ומסתמן כעת שתירשם עלייה מסוימת במחירים. מנגד, יש מי שכבר הודיעו שיספגו את הזינוק הכפול כמו סוזוקי למשל (מכשירי תנועה) ולא ייקרו את המכוניות.
אפשר ידני, וגם איכותי
ישנן לא מעט מכוניות שימושיות, מודרניות וידניות בשוק המקומי: פורד פיאסטה, סיאט איביזה, סקודה פביה, רנו קליאו, סוזוקי סוויפט, אופל קורסה, יונדאי i20 שהצטרפה השבוע לקולקציה המוזלת ואפשר גם לשבץ את פולקסווגן פולו 1.4 ל', על אף שמחירה גבוה במעט מהשאר.
המכנה המשותף לכולן פרט להיותן בעלות תיבה ידנית הוא היקף החיסכון בתחזוקה; היבט זה נגזר גם ממחירן הנגיש (סביבות 75 עד 85 אלף שקלים), אבל הן משליטה מבוקרת על תצרוכת הדלק (במקום מחשב הגיר האוטומטי), בלאי פחות מעיק (מצמד ומכללים פחות מתוחכמים) ורף בטיחות שלא מבייש מכוניות יקרות בהרבה. משמע, משלמים מעט ומקבלים מלוא החופן.
מול תעריף של 7.70 ש' לליטר דלק בתדלוק עצמי בחירה ברכב ידני קומפקטי מגלמת בתוכה הרבה פתרונות כלכליים ונבונים מבחינת ניצולו - מה רע בצריכת דלק של 15-16 ק"מ לליטר? חוץ מזה, מימדיו מאפשרים תנועה זריזה בערים, קל יותר למצוא חניה, החלפים לרוב אינם יקרים וכן, יש גם את העניין הזה של זיהום האוויר הנמוך שנפלט מהמנועים הזעירים ומותר גם למנות ביקוש ערני (יחסית) כמכונית משומשת אחרי כמה שנים (רכב קטן וידני תמיד ימצא לעצמו קהל).
בדגמים גדולים יותר להם מחוברת תיבה ידנית, כמו יונדאי i30 סטיישן או פורד פוקוס למשל, קשה יותר לשכנע את הנהג הישראלי שזו אופציה עדיפה על פני התיבה האוטומטית. לרוב, אבל לא ככלל, נעדרים מרכיבים חיוניים למשפחה מרשימת ההידור והפינוקים, ולא תמיד הטכנולוגיה המיושנת של המנוע יחד עם גיר ידני עתיק מומלצים לרכישה כשהמחיר לחבילה קרוב לדגם האוטומטי (או הרובוטי).
ההתחבטות, לגופו של דבר - בין דגם ידני לאוטומטי, תלויה באיזה שלב אתם נמצאים בחייכם וכמה התפשרות היא חלק מתהליך קבלת ההחלטות בבית. אבל, זה בהחלט מעודד לראות שישנה התגייסות של היבואנים לספק לנו הרבה יותר אפשרויות כדי שלא נרגיש מאולצים לשלם הרבה כסף לחינם, כשפשוט אין בכך שום צורך מציאותי.
עוד חדשות בוואלה! רכב
הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל