רב פקד יגאל ליבוביץ', לא אוהב שמכנים את החדר הנעול שבפינת המסדרון חדר זבל, או חלילה, חדר מתים. "ארכיון" הוא שם ראוי יותר לטעמו למקום שבו מאוכסנים פגריהן של מצלמות הרמזור שנפחו את נשמתן. באופן שבו הוא נוגע בהן, מספר על יכולותיהן וההיסטוריה האישית של כל אחת ממצלמות הרמזור, נראה שרב פקד ליבוביץ קשור אל כל אחת ואחת באופן אישי. מאז שנת 1992 הוא מטפל בכל אחת מהן, מטעין בהן סרטי צילום, מפתח את התמונות המרשיעות בעזרת כימיקלים מסוכנים וגם מביא למשכב את אלה שספגו את חמת זעמם של הנהגים המצולמים.
"את זו בני מיעוטים ניסו וגם הצליחו לשרוף בצומת להבים שבדרום, זאת טנדר עקר מהמקום וזו... זו פשוט התקלקלה" הוא מסביר בסיור שערך לנו באגף פיקוח פרויקט המצלמות א' 3 בקריית המדע שבירושלים. "חלק גדול מהמצלמות האלה עדיין כשיר לפעולה, אבל למרות שחלקן, אפשר לומר, עדיין חדש, העולם כבר התקדם והמצלמות הרמזור והמהירות שנעזרות בסרטי צילום כבר לא מבוקשות עוד" הסביר.
בשנת 2012, פרויקט מצלמות האכיפה הדיגיטאליות א' 3 דחק את המצלמות הוותיקות לגמלאות ורגע אחרי שאלה חוגגות יומולדת 50 שנים, החלטנו להיפרד מהן באופן אישי ואולי גם להכיר לכם את המכונה שהבזיקה לעברכם, גם אם מצמצתם ולא הספקתם לחייך.
דור ראשון: החיים על פי אגפא
כבישי ארץ ישראל של שנות השישים אולי היו מקום תמים ומלא אופטימיות, אבל גם מסוכנים להחריד. מספר התאונות היה גבוה, הדרכים סלולות רק באופן פרוביזורי והמכוניות נבנו בעידן שבטיחות הייתה מושג חמקמק שהסתכם בעובי הפח של הרכב. בשנים אלה נכנס לשימוש גם פלא טורדני חדש בכבישי ישראל - מצלמות אוטונומיות שתעדו נהגים שחצו צמתים באור אדום. 7 מצלמות כאלה הטילו איימה על צמתי ישראל ולמרות גודלן הפיזי, תעדו מאות ואלפי נהגים שביצעו עבירה מסוכנת זו.
מצלמה זו יוצרה על ידי חברת אגפא-סימנס ועל ידי כבלים הקבורים באספלט מעבר לקו העצירה בצומת, רכב שחצה באור אדום, עורר את המצלמה שירתה שתי תמונות בהפרש של שניה זו מזו. במקרה הטוב, הרכב "רק" עבר באור אדום. במקרה הרע, גם גרם לתאונה קשה. סרט הצילום שהוטען בה הכיל 250 תמונות שאפשרו תיעוד של כ-120 עבירות (2 תמונות לעבירה כאמור) ועדשה משקפת (פריזמה) דאגה להופעת תצוגת השעה (אנלוגית) והתאריך על גבי התמונה לצורך התיעוד.
מצלמה זו שפעלה מתחילת שנות הששים ועד תחילת שנות התשעים, הביאה אמנם ללכידתם של מאות נהגים עבריינים, אבל סבלה משתי מכשלות עיקריות. מצלמה זו נעזרה בחיישן יחיד בכביש, כך שאם שני כלי רכב הופיעו בצילום שהופק, לא ניתן היה להנפיק דוח, שכן לא ניתן היה לדעת מי מכלי הרכב חצה את הצומת באור אדום וגרם להפעלתה. החיסרון השני נגע לאקלים החם בישראל - בקיץ, כשקופסת המתכת שהכילה את המצלמה להטה מעל ל-45 מעלות, המצלמה הייתה יוצאת מכלל פעולה.
תעודת זהות:
יצרן: אגפא סימנס
שנות פעילות: 1963 ועד 1990
מספר מצלמות פעילות: 7
סרט צילום: 250 תמונות
חסרונות: מספר נמוך, עמידות לחום, חישן יחיד בכביש, פריזמה שמסתירה חלק ניכר מהתמונה
דור 2: איי, רובוט!
ההצלחה של מצלמות הרמזור מהדור הראשון, שכנעו את קברניטי הבטיחות דאז של המדינה להרחיב את ההשקעה ברכישת מצלמות רמזור לאכיפה וכך נכנס לשירות הדור השני, שענה לשם רובוט 1 (Robot 1). המצלמה החדשה נכנסה לארץ באמצע שנות ה-1970 ופעלה במקביל למצלמת האגפא סימנס, רק הוסיפה בכמויות ובכך גם במספר הצמתים המצולמים בישראל.
20 המצלמות החדשות הביאו עמן שיפורים טכנולוגיים חדשים שאפשרו תפעול קל יותר של המצלמה וגם אכיפה יעילה יותר. כך למשל, העדשה המשקפת הציגה על גבי התמונה תצוגה חדשה לזמן ביצוע העבירה ומספר התמונה בצד השמאלי העליון ולזו נוסף חיישן שני בכביש, מה שאפשר לשוטרים המתפעלים להנפיק דוח גם כאשר שני כלי רכב מצולמים (ניתן היה לדעת במדויק מי מכלי הרכב גרם להפעלת המצלמה).
גם מצלמה זו נעזרה בסרטים של 250 תמונות וגם היא סבלה מבעית ההתחממות שגרמה לכיבוי המצלמה כאשר החום הפנימי במארז חצה את רף ה-45 מעלות.
תעודת זהות:
יצרן: טרפיפקס (Traffipax)
שנות פעילות: אמצע שנות השבעים ועד 1990
מספר מצלמות פעילות: 20
סרט צילום: 250 תמונות
חסרונות: עמידות לחום, פריזמה שמסתירה חלק ניכר מהתמונה
דור 3: המהפכה הדיגיטאלית
לא, שיטת צילום התמונות נותרה עדיין בגזרת סרטי הצילום, אבל ההתקדמות הטכנולוגית שהגיעה בתחילת שנות ה-80 עם המצלמה החדשה, קדמו בצעד גדול נוסף את אכיפת עבירות האור אדום ברמזורים. מצלמת ה'רובוט 2' שיוצרה על ידי טרפיפקס (Traffipax) קיבלה כבר ארבעה חיישנים על הכביש, מה שאפשר לה לעבוד בכבישים של עד 4 נתיבי נסיעה (2 בדור השני, 1 בדור הראשון).
בנוסף לכך, בתמונה המופקת ממנה נעשה שינוי חשוב בתצוגה, כך שנתוני זמן העבירה מופיעים כעת בחלקה העליון של התמונה ולמעשה לא מסתירים עוד את הרמזורים האדומים בצילום (פרט חשוב בהוכחת העבירה בבית המשפט) או חלקים ופרטים חשובים בצומת המצולם. כמו כן, מצלמה זו שיפרה את עמידותה בפני החום הישראלי, אבל הציעה חסרונות חדשים מצדה. תפעולה המסורבל בהחלפת סרטי הצילום גרם לכך שלאחר ההחלפה, לשוטר לא הייתה כל אינדיקציה כי המצלמה מוכנה וכשירה לפעולה וכן, סרטי הצילום שלה (250 פריימים) היו רגישים לקריעה על ידי גלגלי השיניים האחראים על הנעת הסרט. במקרים אלה, לעתים ליקויים (קריעה או התקנה לקויה של קסטת הסרט) היו גורמים לכך שהמצלמה "צלמה" עבירות תנועה, אך לא תעדה אותן בפועל.
תעודת זהות:
יצרן: טרפיפקס (Traffipax)
שנות פעילות: תחילת שנות ה-80 ועד 2012
מספר מצלמות פעילות: 20
סרט צילום: 250 תמונות
חסרונות: סרט רגיש לקריעה, לא נותנת אינדיקציה שמוכנה לפעולה, פריזמה שמסתירה חלק ניכר מהתמונה
דור 4: ספר את זמנו לאחור
הדור הרביעי של מצלמות הרמזור כבר החל להרגיש את סופו קרב. מצלמת ה'רובוט 3' (Robot 3) של טרפיפקס (Traffipax) הוסיפה להשתפר במירוץ הדיגיטאלי, אך הייתה למצלמה האחרונה שנעזרה בסרטי צילום. אלה נעשו מיושנים ונדירים יותר ויותר, כך שבעשור האחרון, נאלצה משטרת התנועה לרכוש את סרטי הצילום מחברת הילפורד, החברה האחרונה שהסכימה לייצר את סרטי צילום אלה במיוחד עבור מדינת ישראל, אך עשתה זאת במחיר עתק - אלפי שקלים לסרט בודד ב-250 תמונות, כך שגם המשטרה נקנסה במידת מה על הפעלת מצלמה זו.
ועדיין, הדור הרביעי המשיך להשתפר בשורה ארוכה של סעיפים. המידע על זמן ביצוע העבירה נעשה פס דקיק בראש התמונה, כך שאינו מפריע או מסתיר את האובייקט המצולם, התמונות קוטלגו גם במספר וגם באותיות לזיהוי העבירות (למשל תמונות עבירה מספר 36 A ו-B - שתי תמונות לעבירה כאמור, במקום לדוגמה, 36 ו-37 כפי שעשו המצלמות עד כה), המצלמה הייתה קלה יותר לתפעול על ידי השוטרים (ניתן היה להחליף סרט צילום ביד אחת) ועוד. מצלמה זו הוצאה סופית מהשירות בתחילת שנת 2012, עם כניסת הדור החמישי לשירות, מצלמות ה-א' 3. כן, הדבר אומר שכל אותם עמודי מצלמות ישנים שאינם מפרויקט א' 3 הפזורים בישראל, אינם פעילים עוד. בסך הכל, כאשר כל דורות המצלמות (ראשון ועד רביעי) פעלו יחד, תפקדו 45 מצלמות רמזור באותו זמן בישראל.
תעודת זהות:
יצרן: טרפיפקס (Traffipax)
שנות פעילות: תחילת שנות ה-90 ועד 2012
מספר מצלמות פעילות: 25
סרט צילום: 250 תמונות
חסרונות: מחיר גבוה מאוד לכל סרט צילום
דור 5: איימת הנהגים
פרויקט האכיפה הדיגיטאלית א' 3 הוא אחד המסעירים בתולדות האכיפה במדינה. כניסתן של המצלמות החדשות בשרה על עידן חדש באכיפת עבירות הצמתים והמהירות בישראל ואולי אף למהפכה של ממש בתחום. זו למעשה הפעם הראשונה שמערך המצלמות שיכלול עד סוף 2013 60 יחידות בסך הכל בישראל, מתופעל ומתוחזק על ידי קבלן חיצוני (חברה פרטית בשם מ.ל.מ טים), כאשר משטרת התנועה מקבלת לידיה רק את הקבצים (תמונות דיגיטליות) של העבירות עצמן.
במבט טכני יותר, המצלמה החדשה מורכבת מגוף דיגיטאלי לחלוטין, שמצלם את התמונות באופן דיגיטאלי, מתעד אותן על דיסק קשיח שמסוגל להכיל 5,000 צילומים (במקום 250 בעבר) ושולח אותן למוקד בתקשורת סלולארית תוך דקות מרגע הצילום. המצלמה החדשה גם כן נעזרת בפסי דריכה בכביש המופעלים על ידי הפרעה אלקטרומגנטית שיוצרים כלי הרכב, אך אינה מוגבלת בכמות של אלה (מתאימה גם לכבישים רחבים במיוחד).
מצלמה מתקדמת זו מאפשרת גם ביצוע אכיפת מהירות בצמתים בנוסף לאכיפת עבירות האור האדום והתמונות המצולמות לא רק נשמרות תחת הצפנה כבדה (למקרה שמישהו מנסה לפרוץ פנימה ולשדוד את הדיסק הקשיח), אלא מיד עם שליחתן למוקד, יכול השוטר המקבל לזהות אם המצלמה תקינה או האם מישהו ניסה לחבל בה. במקרה שכזה, המצלמה מכבה את עצמה מיד ובבדיקה היומית תוחזר מיד לפעולה. המוקדן שמקבל את תמונות המצלמה ישירות מהשטח, מפענח את סוג העבירה (מהירות או רמזור אדום) ומסוגל להפיק דוח לנהג העבריין בזמן קצר של 72 שעות (לכל היותר שבוע ימים).
תעודת זהות:
יצרן: מ.ל.מ טים
שנות פעילות: 2012
מספר מצלמות פעילות: 60
סרט צילום: אין. צילום דיגיטאלי, שליחה מידית למוקד ואחסנה של עד 5,000 תמונות בדיסק קשיח
חסרונות: עדיין לא ידועים
מתנקשים במצלמות
אכיפה אוטומטית נעשתה לאחת השנואות בישראל ולכן לא פעם, מצלמות האכיפה נפלו קורבן בידי נהגים מתוסכלים ש"נפגעו" מהן. רב פקד יגאל ליבוביץ' שהיה עד לא מכבר אחד מ-17 השוטרים האמונים על תפעול מצלמות הרמזור בישראל ותפקד כראש מעבדת מצלמות רמזור באגף התנועה, ידע לספר על שורה ארוכה של שיטות הסבת נזק למצלמות האכיפה. בעוד שהעבירה הנפוצה ביותר (אלפי מקרים מתועדים) היא ריסוס צבע שחור על עדשת המצלמה (חוסם את יכולתה לצלם), נרשמו עשרות מקרים בהן עמודי המצלמות נפרצו עם כלי עבודה, נעקרו ממקומן (על ידי טרקטורים או משיכה על ידי כלי רכב כבדים), העלו באש וישנם אפילו מספר מקרים בהן נפתחה ש חיה על מצלמות אלה, הכל מתוך המטרה להוציאן מכלל פעולה ולהשמיד את ה"ראיות" שבתוכן (סרט הצילום).
למרות זאת לדבריו, ב-99 אחוזים ממקרי הנזק הקשים, הצליחו השוטרים לשים את ידיהם על המבצעים. בחלק גדול מהמקרים, היו אלה מהמצולמים אחרונים במצלמות ובמקרי הצתות, המבצעים אף נרנו בסרטי האבטחה של תחנות דלק סמוכות כשהם רוכשים דלק בבקבוקים, דקות לפני הצתת עמוד המצלמה. אבל גם מציתם עקשניים לא חסרים. בצומת להבים למשל, יום לאחר שבו הוצתה מצלמת הרמזור והותקנה במקומה חדשה, היא הוצתה שוב.
למרות המחאה בציבור, המשטרה גאה במערך מצלמות האכיפה שברשותם. על פי נתוניהם, בכל מקום בו הותקנה מצלמת רמזור ואו מהירות, נרשמו בחודשים הראשונים מספר רב של דוחות (מאות בכל חודש), אך ככל שעבר הזמן, ירדה כמות הדוחות לעשרות בודדות (כ-60 בשבוע) ועד כדי 3 ביום ועמם גם מספר התאונות בצמתים. כך שהנהגים לא רק לומדים להיזהר ממצלמות האכיפה, אלא גם מביצוע עבירות מסכנות חיים כמו חציית צומת באור אדום.
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
