כשהשוטרים משקרים, המצלמה מצילה את הנהג

א' נסע ברחוב צדדי של יהודה המכבי בתל אביב בדרכו לבית הקפה, כשלפתע עוכב על ידי שוטר בתואנה שלא נתן זכות קדימה. השוטר ניגש אליו לחלון, העיר לו וביקש את רשיון הנהיגה על מנת למלא דו"ח. הנהג מצידו סירב להודות במעשה, אך השוטר הזדרז לפסול את טענותיו. מכאן, הבין הנהג כי נחוש השוטר בדעתו לקנוס אותו בכל מחיר, שלף את מצלמת הדשבורד והוכיח באמצעות הקלטה שהרכב האט במקום הנכון ובזמן. השוטר, עמד על טעותו ושחרר אותו לדרכו.

יותר ויותר מקרים בהם מחולקים דוחות לנהגים חפים מפשע, מגיעים לפתחם של בתי המשפט בישראל. נהגים מוצאים את עצמם מתגוננים בפני עדויות מטעם גורמי האכיפה שרושמים קנסות על עבירות שלא היו ולא נבראו. ואולם, אם עד לפני כמה שנים קו ההגנה היחיד נשען על מילה מול מילה, היום מצויד האזרח הקטן בנשק אלקטרוני שקשה לערער עליו: מצלמת דשבורד, קופסא קטנה שמצלמת ומתעדת את כל זמן הנסיעה מהרגע שנכנסתם לרכב ועד לכיבויו.

מצלמת דש-בורד, או Dashcam, קיימת מאז תחילת המאה הקודמת. בגלגוליה המוקדמים, היא שימשה את תעשיית הסרטים הדוקומנטריים, לאחר מכן הופצה עבור אולפני הקולנוע הגדולים, ואלה החלו לעשות בה שימוש במרדפי מכוניות כדי להעביר לצופה את תחושת המהירות מנקודת מבטו של הנהג. במישור הטכנולוגי, עדיין היה מדובר במתקן ארכאי, מסיבי ועשוי מעין חצובה על צינורות שהושתלה על חזית הרכב, על גביה נעלו מצלמה גדולה ויקרה (שרוסקה לא פעם ולא פעמיים).

החברה ששיפרה את הפטנט והפכה אותו לקומפקטי ומסחרי, וגם זול בהרבה לתחזוקה, הגיעה מאוסטרליה. הייתה זו רשת טלוויזיה בשם Seven network שהתבקשה על ידי מארגני סדרת מירוצי ה'נאסקאר' האמריקניים לספק להם אמצעי מעקב בסבבים של שנות ה-80. באותה תקופה, אומצה הטכנולוגיה בפעם הראשונה גם במירוצי פורמולה 1, כאשר הגרנד פרי הגרמני חנך את מצלמת ה'דש-קאם' הראשונה ב-1985 על גבי מכונית רנו. החל מסוף שנות ה-90, כל מכונית פורמולה 1 משתמשת במספר מצלמות עבור הסיקור של ערוצי הטלביזיה השונים, כמו גם בראלי ויתר ענפי הספורט המוטורי.

רשת האינטרנט גדושה סרטונים של תאונות קטלניות והקלטות של אירועים שהתרחשו על כבישי העולם. אבל, אם תמיינו אותם ותכמתו את הנתונים, תגלו כי רובם הגורף זורם ממקום אחד בלבד: רוסיה. החצר האחורית של מדבדב התעצבה לקרקע בשלה להתפתחותן של מצלמות הדשבורד הקומפקטיות יותר מכל נקודה על הפלנטה. מדוע? משום שא', מתרחשות שם ה-מ-ו-ן תאונות דרכים (28 אלף הרוגים בשנה) ו-ב', בתי המשפט יעדיפו עדות מצולמת על פני מעשיות מפי עדי ראייה שלא זוכרים לפרטי פרטים, או מעוותים את תמונת המציאות ככל העולה על רוחם.

אולם, הנימוקים העיקריים להימצאותן של מצלמות השדבורד כמעט בכל מכונית ברוסיה, הוא החשש מפני תביעות ביטוח כוזבות, תאונות מסוג "פגע וברח", או שחיתות מצד השוטרים שסחיטת נהגים היא תחביבם העיקרי, שכן סרטונים רבים מלמדים על רמת המוסר הירודה של אוכפי החוק והתנהגותם הברוטאלית בכביש: על פי מחקרים שנערכו לאחרונה, רוסיה מדורגת 143 בעולם במדד השחיתות, ו-32% מתושבי רוסיה סיפרו כי המשטרה היא הגוף המושחת ביותר. ישראל אגב, במקום ה-36 במדד זה (המדורגים גבוה יותר פחות מושחתים).

דוגמא נפוצה להונאות המתחוללות ברוסיה, היא זו של סרטון בו הולכי רגל נשכבים על הכביש ללא כל סיבה, כאשר למראית עין, רגע לפני כן פגעה בהם מכונית על אף שבהקלטה רואים בבירור את המרחק בין העצמים. דוגמא נוספת, היא זו של אדם שרץ לכוון מכונית ממתינה ברמזור. בעודו מגביר את קצב ההליכה הוא עובר לריצה ו"מגיש" עצמו על מכסה המנוע כדי להוציא כסף מחברת הביטוח במרמה - באמתלה שהנהג פגע בו - תאטרון לכל דבר.

בנוסף לכך, קיימים ההבדלים תהומיים בסוג פוליסות הביטוח ברוסיה. הפער הוא עצום ונאמד לעתים באלפי דולרים, ועל כן ישנה חשיבות גדולה לראייה המצולמת.

רוסיה, כמו כמה מדינות באיזור ברית המועצות היא גם לא מקום רגוע לנהוג בו, ביום או בלילה: הצמתים ענקיים, התנועה מגיעה מכמה כיוונים במהירות מסחררת, אחוז השתויים עולה על גדותיו, שלג כבד, תנאי ראות קשים, אין הפרדות בטיחותיות בין נתיבים וזעם בכבישים (Road rage) הוא דבר שבשגרה - אתם לא רוצים להכנס לעימותים מול קהילה על פתיל קצר שמחזיקה קלצ'ניקוב באוטו ותפתח עליכם באש רק בגלל שעקפתם. צפו ב"תקציר" התאונות הקטלניות והקשות כדי להבין את היקף התופעה.

בלי תשתית ראייתית מוצקה, קשה יהיה להוכיח את חפותנו בבית המשפט. ומול 45-60 מצלמות מהירות שתכליתן לנפח את קופת המדינה, כבישים בסלילה מבישה (בעיקר בעיר), ושוטרים עם יד קלה על עט, עפרון והממל"ז, המצלמה הקטנה הזו היא הגבול הלא מצויר בין רשיון נהיגה לשימוש בתחבורה ציבורית (שגם היא, בפני עצמה, סוג של חדלון מתמשך).

אחד האנשים המפורסמים ברשת ובפורומים בישראל הוא "דניס", שאף התארח אצל גיא לרר בתכנית 'צינור לילה'. לא נכנס לכל פרטיו של האיש, אבל הברנש רודף הצדק העלה ל'יוטיוב' מספר סרטונים מקוממים שבהם תיעד שוטרים מעכבים אותו על עבירות תנועה שלכאורה ביצע, ועוד מספרים לו כי היו "עדי ראייה בשטח" - כלומר שוטר נוסף. צפו בתקרית ההזויה:

בסרטון שהועלה לרשת, יכול כל אחד להבחין כי דניס נוהג כפי הנדרש, ומבצע בלימה מלאה על פי חוק ולפי המחויב לפני קו העצירה (שימו לב להעברת המשקל בין שני קצוות המכונית – מכסה המנוע צולל ועולה בהתאם לתנועת המתלים).

שנייה לאחר מכן, מורים השוטרים לדניס לסור למדרכה שם הוא מתעמת עם השוטר. התמלול המלא של השיחה ביניהם, לפי דניס, התנהל כך:

השוטר: למה לא עצרת בעצור?
-עצרתי

השוטר - לא רק שלא עצרת, גם לא התכוונת לעצור!!!
- לא נכון, עצרתי עצירה מוחלטת.

השוטר - אני והשוטר השני ראינו כי לא התכוונת בכלל לעצור, תן לי את הרישיונות.

-לאחר מס' שניות השוטר השני אומר משהו לשוטר שעצר אותי,
השוטר ניגש אליי.

השוטר - מה, צילמת הכול?
- כן, אני אומר בתגובה.

השוטר - תראה לי את צילום הוידיאו, אם אכן נראה שם כי כן עצרת בתמרור עצור, לא תקבל קנס.

-לאחר שהרצתי את הוידיאו לאותו הרגע בו אני עוצר עצירה מוחלטת, השוטר מחזיר לי את הרישיונות.

זוהי ההמחשה המדויקת ביותר, מדוע נחוצות כיום מצלמות דשבורד בכל מכונית; מי היה מאמין לגרסתו, אילולא הייתה מותקנת מצלמה במכונית? איך היה מוכיח שלא עבר על החוק?

כדי להבין טוב יותר את המשמעויות של שימוש במצלמת דשבורד ואת ההשלכות שתהיינה לכך בבתי המשפט, ביקשנו את סיועו של עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה, על מנת לחדד את הצדדים השונים בתפעולן:

א.מהי המשמעות המשפטית של להגיע עם סרט שהנהג צילם לבית המשפט? תמונה שווה אלף מילים. צילום אותנטי של מה שהתרחש יש בו כדי לקעקע את עדות השוטר ולהביא לידי חזרה מאישום או זיכוי.

ב. האם להראות לשוטר בשטח את הסרטון, או להגיע עם זה לבית משפט? נתקלתי במצבים ששוטרים החרימו טלפון נייד ללא סמכות והכחישו זאת ולכן על פי רוב, נראה כי עדיף לפנות לאחר קבלת הדו"ח למשטרה ולהעביר לידיהם עותק הצילום על מנת שיסגרו את הדו"ח, קרי יחזרו מאישום. אף על פי כן, ייתכן והשוטר בשטח עושה רושם טוב - ואולי רק טעה והצגת הצילום יכולה לחסוך זמן רב. זה עניין של שיקול דעת בשטח.
.
ג.מה יעשה בית המשפט לשוטר כזה אם יימצא אשם? אם בימ"ש יתרשם כי השוטר טעה בתום לב סביר שלא יהיו לכך משמעויות אישיות כנגד השוטר וייתכן וביהמ"ש יחייב את המדינה בהוצאות הנהג. במידה וביהמ"ש יתרשם כי השוטר פעל בזדון סביר שיעביר בהחלטתו לתביעה המשטרתית להורות על פתיחת חקירה כנגד השוטר.

ד. האם שימוש במצלמה הינו חוקי/לא חוקי, האם השוטר יכול להורות לך להפסיק לצלם? השימוש במצלמה הוא חוקי כל עוד הצילום נעשה על פי דעתו של אחד הצדדים לאירוע, קרי הנהג הנאשם.

ה. המיקום של המצלמה: האם השוטר יכול לתת קנס על מיקום המפריע לשדה הראייה? כן

ו.צילמת מקרה, מהי הדרך הנכונה לטפל בקבץ שייחשב חוקי, האם מותר לערוך וכו'? השאלה היא לא חוקיותו של הקובץ אלא קבילותו קיימת גישה משפטית המתפתחת בשנים האחרונות שהנה מעבר מקבילות ריאה למשקל ראיה, קרי ביהמ"ש יכול לאשר קבלת ראיה ועל פי התרשמותו יקבע את מידת המשקל שניתן לייחס לראייה, לפיך עריכה של צילום יכולה להפחית משמעותית את משקלה הראייתי.

ז. האם יש דגמים לא חוקיים בעליל? מצלמות שמשמשות לתיעוד בלבד תמיד יהיו חוקיות. דגמים לא חוקיים הנם מכשירים שיש בהם כדי לשבש את פעולת המשטרה כמו משבשי לייזר למיניהם.

לאתר של עו"ד אלעד שור

מצלמות "דרך" המשווקות לציבור בחנויות ובתחנות הדלק ("חנויות נוחות") מקרינות את ההקלטה באמצעות מסכי TFT קטנים בטכנולוגיות DVR עם כרטיסי זכרון מסוג SD בקיבולת של 16 ג'יגה לערך (כמה שעות טובות). הן מסוגלות לשדר גם בתנאים קשים ונעזרות בחיישני אינפרא אדום ותאורת LED כדי לספק תנאי תאורה מרביים תחת העלטה. מיקרופון פנימי רושם את פס הקול, בעוד טעינת המכשיר נעשית דרך שקע USB או כניסת 12V. הרזולוציה תלויה באיכות המכשיר, אבל בדגמים הסטנדרטיים צילום וידאו נעשה ב-1280, בעוד סטילס אפשר לקבל באיכות של 640 על 480.

ישנן לא מעט תחנות בישראל שניתן לרכוש בהן מצלמות דשבורד, אבל למען תקינות הפלט ואיכות הצפייה – מוטב לעיין במוצרים המפורסמים באתרים בינלאומיים כמו EBAY או במשווקים גדולים בישראל. רובן של החברות המייצרות מצלמות דשבורד הן אנונימיות, ועל כן רוב המכשירים האיכותיים, מחירם יכול לנוע בין 100 ל-200 דולרים, ותמיד מומלץ יהיה לבחור בחברה שמגבה את המכשירים באחריות ומסוגלת לספקם בזמן, ומבטיחה תמיכה גם בתום תהליך הרכישה.

מצלמות דשבורד מאתר EBAY
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל