תפישת המציאות בגיל עשר היא לא מהמגובשות שיש. העולם ה"אמיתי" מתדפק אמנם בעוצמה הולכת וגוברת על שערי נפשותיהם של ילדים, אבל לעולם ההוא, המלא באינספור סתירות פנימיות, לוקח זמן לחלחל ללב התודעה. לפעמים חיים שלמים לא מספיקים להשלמת התהליך.
הינה הבאטמוביל, אמר בן העשר בצהלה, יו, איזה מנוע יש לה, של מטוס. היא בטח מגיעה למאה בשנייה. המכונית הזאת עשויה מפלסטיק, היא לא אמיתית, השיב המבוגר, כמו שבאטמן לא אמיתי, כמו שסופרמן לא קיים, כמו שאתה לא תהיה שחקן אן.בי.איי, רצה המבוגר להמשיך, ועצר רגע לפני, כשנזכר שהילד לא אשם בפקקים, במזג הרע של אימו וביוקר המחייה. אם היא מפלסטיק, הקשה בן העשר, אז למה הביאו אותה לתערוכת מכוניות?
באמת למה? תמה המבוגר. לו הבאטמוביל הייתה מוצגת בסינמה-סיטי השאלה כלל לא הייתה מתעוררת. היא הייתה מתייתרת גם במקרה שמכוניות מפלסטיק היו מוצאות פינה פנויה בתערוכת רכב מעניינת ועשירה. תערוכה אמיתית, כולל דגמי קונספט עתידיים שמסעירים את הדמיון. לא מפלסטיק. אבל הינה אנחנו, מבוגר ובן עשר באוטומוטור 2013, עומדים מול הבאטמוביל ותוהים מה לכל הרוחות השתבש בחיים האלה.
תערוכת מכוניות היא חלק חשוב בתרבות-מוטורית של חברה. חובבי רכב רואים בתערוכה כזאת דרך בלתי אמצעית להתרשם, לחוות, להתרגש מיצירות מוטוריות חדשות וקלאסיות, לבלות במחיצת אנשים שחולקים תשוקה משותפת, לפתח טעם ולגלות העדפות. תערוכה כזאת במיטבה מבטאת שוק רכב משוכלל, ובעיקר את השפע שיש ליצרני הרכב להציג בקטגוריות השונות. שפע היה הדבר העיקרי שחסר באוטומוטור השנה, ותערוכה בלי נציגות של רוב יבואני הרכב בישראל דומה מדי למסיבה שאיש לא בא.
איפה מרצדס, ב.מ.וו ואאודי? התעניין בן העשר. ואיפה יגואר, פורשה ומאזדה 3 החדשה? השתומם המבוגר. לא היה זכר גם לוולוו, פיז'ו וסיטרואן, פורד, טויוטה, הונדה, פולקסוואגן. עולם הרכב על-פי אוטומוטור הצטמק להפליא, וכפי שתחקיר הטחינה הגדול של כלבוטק יכול היה להיארז יפה בכתבה באורך שבע דקות ולבסוף נמרח על-פני תכנית שלמה, כך גם תערוכת הרכב שלנו יכלה למלא שני אולמות סמוכים, ותחת זאת התפרשה בכל שטח גני התערוכה, מאלצת את הבאים לצעוד ארוכות בשמש הקופחת רק כדי לגלות שאת המעט שהיה לראות ראינו בחצי השעה הראשונה.
מחיר מופקע, כרגיל
עושה רושם שחובבי הרכב בישראל, שבעבר נהגו לפקוד את אוטומוטור בהמוניהם, הבינו מהר מאוד שאין סיבה לשלם 89 שקל דמי כניסה (ועוד 37 שקל לנקניקייה וקולה, ועוד 25 שקל חנייה סה"כ כ-280 שקל לילד בן עשר ולמלווהו המבוגר), כדי לראות "מכוניות מהסרטים" ולצפות בסרטי קולנוע מעופשים (חגיגה בסנוקר, אלכס חולה אהבה, נו באמת).
על-אף שמארגני התערוכה לא סיפקו עדיין נתונים רשמיים, אלה שבכל זאת באו יכלו לראות במו עיניהם שכמות המבקרים דלה. אם בעבר התגאו המארגנים בארבע-מאות אלף מבקרים, הפעם יהיה זה הישג עבורם להכריז על רבע מהכמות בשלושת ימי התערוכה.
שניים מהמבקרים, ילד בן עשר בגופיה של לברון ג'יימס ומבוגר בסנדלים, יצאו מהתערוכה בתחושת אכזבה קשה. עבדו עלינו, סיכם בן העשר, ועוד איך, הסכים המבוגר, וקילל בלבו את הרגע שבו החליט לאכול נקניקייה. אח הצרבת, הצרבת.