כתבתי כאן על נ', נהג משאית בן 61, בטור שפורסם בוואלה-רכב ב-20 באוגוסט. האיש הרשים אותי בכנותו הנדירה ובפילוסופיית החיים הפשוטה אך מדויקת שלו. עניין אותי לשמוע עוד על ימיו כנהג תובלה במלחמת יום-כיפור ובעשור שבא אחריה. קבענו להיפגש שוב לפני היארצייט למלחמה ההיא.
אתה רוצה לדעת למה כמעט אבדנו באוקטובר 1973? שאל נ' והזמין אספרסו כפול עם חלב בצד. ארבעים שנה אחרי, כולם יודעים את התשובה, המשיך, וזו אותה תשובה שהייתה ברורה כשמש תכף אחרי שאבק הקרבות שקע. גולדה ודיין עפו על עצמם, כמו שאומרת הנכדה שלי, ולא הבינו את המציאות שבה חיינו אז לא מדינית ולא חברתית. הם והגנרלים מתחתם לא למדו מההיסטוריה, וטעו לחשוב שהניצחון הצבאי ב-67' שינה את כללי המשחק. מעולם ניצחון במלחמה לא החזיק מעמד לנצח, ותמיד בסופה של כל מלחמה לא חשוב מי ניצח החלו ההכנות למלחמה הבאה. חוץ מהפעמים שהצדדים הסכימו על תנאי שלום הוגנים.
היה משהו בטון דיבורו שגרם לי לחוש שהוא בעצם סיכם את הנושא. חשדתי שהוא רומז לי משהו גם כשאמר שכל מה שמעניין אותי לדעת על 73' אשמע בוודאי בפסטיבל התקשורתי לציון השנה הארבעים. ולסיכום, אמר נ' כשגמר ללגום את הקפה, מה שחשוב הוא שעד עכשיו מנהיגינו לא למדו דבר מההיסטוריה, ומה שנעשה בעוד כמה ימים יהיה לשקוע ברחמנות עצמית ולהתבשם בצדקנות ובאשליית כוח. לעולם לא עוד, יגידו המנהיגים, בלי לדעת לא-עוד מה. לעולם לא עוד ישמידונו, לעולם לא עוד יאיימו על קיומנו, לעולם לא עוד יפתיעו אותנו, לעולם לא עוד יתפסו אותנו עם המכנסיים למטה. למה, כי הם אומרים? אז הם אומרים. גם גולדה ודיין אמרו. הקפה של פאול'ס באמת הכי טוב שטעמתי בתל-אביב, קבע נ' לסיום סיכום דבריו בנושא המלחמה שקרתה מזמן. אנחנו ביפו, הזכרתי לו.
אתה לא יודע לנהוג
וזה מוביל אותי לנושא שעליו רציתי לדבר איתך, השיב נ'. רצית לדבר איתי על יפו? איבדתי אותו לרגע. מה פתאום, נעץ בי מבט זועף, והזמין אספרסו-כפול שני. אם אני זוכר נכון, תחום העיסוק שלך הוא רכב, לא דמוגרפיה ונדידת עמים. אוקיי, ציינתי לעצמי, נ' עצבני למדי היום, כנראה בגלל הזיכרונות הקשים מ-73'. אם לא איכפת לנו מעצמנו, למה שיהיה איכפת לנו מערבים? הפתיע נ' בשאלה שאפילו מנהיגים דגולים היו מתקשים להשיב עליה.
איך ערבים קשורים לרכב? שאלתי בהיסוס. לא יודע, ענה נ', לחלקם יש רישיון, לא? כן, זאת עובדה ידועה, אז אנחנו מדברים עכשיו על ערבים עם רישיון נהיגה? לא, מר מזרחי, איבד נ' את סבלנותו, אולי בצדק, אנחנו מדברים על זה שלא אומרים לנו את האמת. מי, שאלתי וקיללתי בלבי כי שוב נפלתי קורבן להערצת הפילוסופים האינפנטילית שלי, מי לא אומר לנו את האמת, ועל מה? המנהיגים שמופקדים על הנושא, המומחים, נציגי הציבור, אבירי האקדמיה אמר נ' כאילו הדברים מובנים מאליהם, כל האנשים האלה לא אומרים לנו את האמת על נהיגה.
אתה מוכן להסביר למה אתה מתכוון? שאלתי בנימה של עיתונאי שמשים עצמו כלא יודע, כי הוא לא יודע. כמובן, ענה נ' וחייך לראשונה בפגישתנו. מהן ארבע מערכות הבטיחות החשובות ביותר בכל רכב? שאל. אה, הייתי אומר שחגורות הבטיחות, כריות האוויר, מערכת ה-ABS ומערכת בקרת היציבות, עניתי. ואתה קורא לעצמך עיתונאי-רכב? הגיב נ' בבוז. אתה שטוף-מוח כמו כולם, תראה את עצמך מזמין תה-צמחים במקום שבו מגישים קפה מעולה ונדיר.
הבטתי בספל חליטת הלואיזה שהזמנתי והנהנתי במבוכה. התשובה היא ההגה, הבלמים, המראות והצמיגים כל הדברים שהזכרת לא שווים כלום אם לא תדע להשתמש בהגה, בבלמים, במראות ובצמיגים, הבהיר נ'. אני מדבר איתך על מידע בסיסי שצריך ללמד ילדים כבר בגן, בטח בתיכון ובטח שבטח בלימודי הנהיגה. הנכדה שלי לומדת נהיגה אצל קלוץ שלא הייתי נותן לו לדחוף עגלת-סופר, והוא לבדו שולח עשרות ילדים בשנה לנהוג בכבישים המוטרפים שלנו.
אם אתה טוען שלימודי הנהיגה בישראל הם בדיחה עצובה, אז אני לגמרי מסכים איתך, ניסיתי לפייס את נ'. איך אפשר ללמד משהו כשלא מבינים את מהותו ואת תכליתו? הקשה נ'. בעיקרון, נהיגה היא תפעול הרכב בתנאי דרך משתנים במטרה להגיע ליעד בבטחה, אמרתי, משוכנע שהפעם הפתעתי אותו עם הגדרה מלוטשת שאין להפריכה. את החלק הזה בהגדרה גם הנכדה שלי יודעת, השיב נ', אבל מה התכלית, מה החלק השני בהגדרה. יש חלק שני? תהיתי בקול רם. אדוני העורך, אמר נ' בנחרצות, אם הייתה לך טיפת כבוד עצמי, היית מתפטר.
בשבוע הבא: נ' מסביר לז'ק מזרחי כיצד אביזרי בטיחות-פאסיבית מנוונים את האנושות, מה הקשר בין נהיגה לסוציולוגיה, מדוע כל נהג הוא מטרד על הכביש, ולמה המלחמה במלאך המוות אבודה מראש.