בשבוע שעבר הסתיימה "עונת הדוחות" של הרבעון השלישי של 2013. רוב החברות הציבוריות בענף הרכב הפגינו שיפור ברווחיות, ואחת הסיבות העיקריות לכך היא שערי המטבע הנוחים. אלה מורידים באופן משמעותי את המחירים הריאליים של מוצרי היבוא העיקריים בענף - רכב וחלפים- ויוצרים בענף שכבה עבה של "שומן", שכל השחקנים בשרשרת הערך, כולל הלקוחות, חולקים ביניהם, מי יותר ומי פחות.
הדוגמאות הבולטות להשפעת שערי המטבע הן בשורות הרווח הגולמי של דלק רכב ו-UMI. הרווח הגולמי של שתיהן זינק באופן משמעותי, אף שהיקף המכירות שלהן בשלושת הרבעונים הראשונים ירד. אבל גם בין הנתונים הצפויים והמגמות החזויות של "עונת הדוחות", ניתן היה למצוא כמה פיקנטריות ורמזים לעתיד.
אלבר: שאיפות לעתיד
חברת הליסינג אלבר, אחת משלוש השחקניות הגדולות בענף הליסינג, הציגה דוח חיובי בכללו ודי צפוי. צי הרכב שלה, שעומד כיום על כ-37 אלף כלי רכב, צמח בשלושת הרבעונים בשיעור מתון למדי של כ-7%. גם הכנסותיה הכוללות צמחו בשיעור דומה והרווח הנקי שלה בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה עמד על כ-33.5 מיליון שקל, ירידה קלה יחסית לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
אבל כאשר חופרים לעומק יותר בדוח מגלים כמה רמזים מעניינים לעתיד, שראויים להכניס את החברה לרשימת המעקב. בתור התחלה, החברה הופכת בהדרגה למוקד גדול למכירת רכב, ולא מדובר רק על רכב שסיים את תקופת הליסינג שלו בחברה. הכנסות אלבר מסחר רכב בלבד זינקו בשלושת הרבעונים בשיעור של 57% והסתכמו בכ-368 מיליון שקל. כיום הכנסותיה מהתחום הזה הן יותר משליש מהכנסותיה מליסינג תפעולי.
מקורות בענף אומרים שרשת המכירות של אלבר מתפקדת כיום בתור "צינור ניקוז" מרכזי של היבואנים לכלי רכב עם אפס קילומטרים. מקור אחד אף העריך כי החברה מוכרת יותר מ-3,000 כלי רכב חדשים כאלה בשנה - נתון לא רע אפילו ליבואן קטן. אמנם כלי הרכב הללו (עדיין) נמכרים ללא רישום הלקוח כיד ראשונה בהתאם לחוקי המשחק הבלתי כתובים שבין היבואנים לחברות הליסינג, ובכל זאת זהו "פיילוט" רציני, שיקנה לחברה הרבה ניסיון אם וכאשר תחליט להפוך ל"סופרמרקט" ליבוא כלי רכב חדשים ולמכירתם.
עוד רמז בדוח אפשר למצוא בתחום הנדל"ן. ב-2011 החלה אלבר להיערך להקמת מרכז לוגיסטי גדול במעוין שורק, שאליו מתוכננים לעבור מתקני ההנהלה והתפעול העיקריים שלה ממיקומם הנוכחי מול קניון איילון. השטח המקורי שנרכש, כ-32 דונם, מכובד כשלעצמו ואינו נופל באופן משמעותי מגודל השטחים של "שכנים" מענף יבוא הרכב הממוקמים במעוין שורק, כמו טלקאר (קיה), מאיר (וולבו והונדה), לובינסקי (פיז'ו וסיטרואן) ועוד.
אבל מתברר שמסע רכישות הנדל"ן לא הסתיים. הדוח הרבעוני מגלה שביולי השנה רכשה אלבר שטח נוסף של כ-7 דונמים בסמוך למתחם המרכזי שלה בשורק, תמורת כ-16 מיליון שקל, ובסוף ספטמבר רכשה משבצת סמוכה נוספת של כ-4 דונמים תמורת כ-9.5 מיליון שקל.
שטחים בהיקף כזה נרכשים לרוב במחשבה על צרכים עתידיים. הפעם האחרונה שבה ראינו חברת ליסינג מקימה מרכז לוגיסטי בהיקף כזה הייתה במקרה של קבוצת שלמה. אז הפכה הקבוצה, בתוך שנים ספורות, ליבואנית רכב לכל דבר (אופל). האם זה יהיה גם מסלול האבולוציה של אלבר? באלבר טוענים באופן רשמי שמדובר בסך הכול בהזדמנויות נדל"ניות שנקרו בדרכה, וכי אין לה כל אינטרס להתחרות בספקי הרכב שלה.
קרסו: "מבצע ניקיון" לבטר פלייס
קרסו מוטורס, יבואנית רנו וניסן, הציגה דוחות תקופתיים נאים עם עלייה מכובדת ברווחיות, לא מעט בזכות השינוי בתמהיל המכירות של רנו שהביא לצמיחה במכירותיה. אבל האירוע הפיקנטי בדוחות שלה התרחש בסוף נובמבר, זמן רב אחרי התקופה המדווחת. מדובר בהודעה על החלטת החברה, בשיתוף עם קבוצת רנו, לרכוש את 359 מכוניות הרנו פלואנס ZE החשמליות של בטר פלייס זצ"ל, שנותרו בנמל. המכוניות נרכשו מהמפרק במחיר מציאה של 5.9 מיליון שקל, וזאת לאחר שרנו חסמה את הכוונות של מתמודדים אחרים לרכוש את המכוניות הללו לצורך יצוא.
הגרסה הרשמית של ההודעה טוענת כי חלק מהמכונית יועמדו למכירה ללקוחות בישראל "לאחר בדיקת תקינות ווידוא לגבי כשירותן". אבל צריך להיות מאוד נאיבי כדי להאמין שאפילו אחת מהמכוניות הללו תזכה לראות את הכבישים המקומיים. בפועל, נראה כי הרכישה הזאת היא מה שמכונה בסלנג של הסי.איי.איי "ניקיון", כלומר טיהור השטח משאריות מביכות של מבצע כושל.
נזכיר שפרשת בטר פלייס הייתה ועודנה מקור מבוכה גדול לרנו העולמית ולעומד בראשה, קרלוס גוהן, ששם הרבה מאוד מיוקרתו האישית על המיזם. מאז קריסת בטר פלייס לא שמענו שום התבטאויות ציבוריות של הנהלת רנו בנושא ונראה כי רנו עוסקת כיום בשקט בחיסול כל זכר לפרויקט.
לא נופתע אם הפלואנס ZE, שבחודשים ינואר-אוקטובר הסתכמו מכירותיה בכל אירופה במאות בודדות של יחידות, תרד בכלל מהבמה בעתיד הנראה לעין, ולא נופתע אם כמה מאות משתמשי הרכב הנותרים של הפלואנס החשמלית בישראל, בבעלות או בחכירה, יקבלו הצעה אטרקטיבית שקטה לרכישה או להחלפה של רכבם. קרסו, במקרה זה, היא רק ה"מטאטא" של מבצע הניקיון.
בהערת אגב נציין שטויוטה עשתה "מבצע ניקיון" דומה לפני עשור עם הראב 4 החשמלי בארצות הברית. בעקבות הצעד הזה הפכו המכוניות הנותרות, שלא חזרו לחברה לצורך פירוק, לפריט נחשק ויקר מאוד לאספנים.
החברה לישראל וקורוס: כאב ראש משפטי
פרויקט קורוס של החברה לישראל, שבמסגרתו הוקמה יצרנית רכב חדשה על בסיס ידע מערבי ובסיס ייצור בסין, מתקרב כיום לנקודת המבחן העיקרית שלו בשוק הסיני. הדוחות הכספיים הרבעוניים של החברה מגלים השקעות עתק בתשתית המפעל וקפיצה משמעותית בהוצאות על כוח האדם בשל שכירה מאסיבית של פועלים ומנהלים.
המחירון הרשמי בסין של הדגם הראשון והיחיד עד כה של החברה, קורוס 3, הוא שאפתני מאוד. טווח המחירים של הרכב בסין נע בין כ-19 אלף דולר (ארה"ב) לדגם 1.6 ליטרים הידני הבסיסי ומגיע עד כ-27 אלף דולר לדגם הטורבו האוטומטי המאובזר. לשם השוואה, מחיר פולקסווגן ג'טה 1.6 ליטרים מייצור מקומי, מגיע בסין עד כ-19 אלף דולר לגרסה האוטומטית המאובזרת ביותר. זוהי נקודת חדירה שיווקית גבוהה מאוד לקורוס, שלא תקל את החיים של אנשי המכירות של מותג חדש ואלמוני.
בינתיים, נרדפת החברה על ידי "רוחות העבר" של המיזם. מדובר בחברת V-CARS של היזם מלקולם בריקלין, שטוענת זה שנים כי היא אמורה הייתה להיות שותפה בפרויקט של החברה לישראל וצ'רי וכי רגליה נדחקו ממנו שלא כדין. לאחר שתביעתה של V-CARS נדחתה בארה"ב, החליטה החברה להביא את המלחמה אל הטריטוריה המקומית של החברה לישראל.
על פי הדוח הרבעוני של החברה לישראל, באמצע אוקטובר הגישה V-CARS לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה כספית בגין "דחיקת רגליה של התובעת ממיזם משותף ליצור כלי רכב על ידי חברה סינית ושיווקם בצפון אמריקה על ידי התובעת תוך הפרת הסכם וחוסר תום לב במשא ומתן לכריתתו", וכך הלאה.
התביעה הועמדה, לצורך אגרה, על סך של כ-106 מיליון שקל "למרות שבכתב התביעה טוענת התובעת כי היא זכאית לסך מוערך של כ-600 מיליון שקל, שהם לשיטת התובעת שיעור של 28% מהפעילות של חברת קורוס נכון למועד הגשת התביעה". בדוח כותבת החברה לישראל כי "עמדת יועציה המשפטיים היא שסיכויי התביעה קלושים". ייתכן, אך זה לבטח עוד כאב ראש שהחברה לישראל לא זקוקה לו בעיתוי הנוכחי.