צילום: יצרן
לפני ימים אחדים, בעודי יושב בבית-קפה תל-אביבי, קלטו אוזניי שיחה שהתקיימה בין ככל הנראה בני זוג בשולחן שלצדי. הוא נעץ עיניו באייפד שלו והיא מיקדה מבטה בסמארטפון שלה. בבת אחת, מתוך דממת שתיקתם, התחילה שיחה: פששש, סחתיין עלינו מאמי, התחלנו למכור מכוניות לאירופה.
מכוניות לאירופה, אנחנו? מה הבחור יודע שאני לא? מאותו רגע רשמתי את המשך השיחה: זה מה שכתוב בערוץ הספורט? לא מאמי אני קורא גלובס, כתוב שיצרנית הרכב הסינית-ישראלית "קורוס" התחילה למכור באירופה, אז היא סינית, מי? המכונית הישראלית, היא לא סינית היא סינית-ישראלית, איפה מייצרים אותה? בסין, אז היא סינית, תקראי בעצמך מאמי סינית-יש-ר-א-לית, מוכרים אותה בישראל? מוכרים אותה בסין ועכשיו גם בסלובקיה, ואיך יוצא שהמכונית חצי-ישראלית? כי החברה-לישראל של עידן עופר שותפה בחצי, עידן עופר ההוא מבטר-פלייס? כן מאמי, סחתיין שאת זוכרת, אני זוכרת שהם פשטו רגל, נכון זה בדיוק מה שקרה, אז הוא מצא דרך חדשה לשרוף עוד כמה מיליארדים?
בחייאת מאמי, למה את כזאת שלילית? כי כשאמרתי לך בפעם האלף שאתה בקושי מדבר איתי, לא התכוונתי שתחפור לי על מכוניות, או על כדורגל, או על טקסס-הולדם, אז שאני אשתוק? תשתוק, יותר טוב, ככה אני יכולה לחלום שכשתפתח את הפה ייצא לך משהו מעניין, זהו, אני שותק, הכי טוב, טמבל.
פטריוטיזם מעוות
קשה להחליט מה מפתיע יותר נושא השיחה, סיומה העגום, קלות הדעת שבה רוב האנשים הצעירים בוחרים את בני-זוגם, בלי לצפות את העלול להתרחש בסמטאותיה האפלות של הזוגיות, או העובדה שמישהו לוקח ברצינות את התואר "ישראלית" שמודבק למכונית הסינית מבית קורוס.
על-אף נטייתי הביולוגית להזדהות עם הבחור, צודקת הבחורה. אין מכונית ישראלית ואפילו לא חצי-ישראלית, גם אם "החברה לישראל" היא בעלת 50% מהמיזם המשותף עם יצרנית הרכב הסינית "צ'רי". אם יום אחד יתגלה שבכל זאת היה משהו ישראלי במכונית הסינית הזאת, הרי שזה יהיה מחצית החוב.
ולמה גם אני כזה שלילי? כי אם הכסף שזורם לחברת הרכב הסינית היה כל כולו של עידן עופר, ההוא משיטת-השקשוקה, היינו מביטים בו בהשתאות נוכח נועזותו ומאחלים לו שיצליח במקום שבו מנוסים ממנו נכשלו. הבעיה היא שמקובל בקרב טייקונינו שאת רוב הכסף הם מקבלים מהציבור, דרך חברות ציבוריות (כמו החברה-לישראל) שבשליטתם. כשהכסף אצלם, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לישון בשקט. ובאופן ספציפי, ניסיון העבר מלמד שאמביציות הרכב של עופר לאו דווקא מבוססות על היגיון בריא. להיפך.
בטר פלייס כמשל?
מוקדם לקבוע אם גורלה של קורוס יהיה כשל המכונית החשמלית. התכנית העסקית של בטר-פלייס הייתה מופרכת מיסודה, כאילו נכתבה על-ידי תלמידו רפה השכל של הרב פינטו. הצמד עופר-אגסי רצה לגרוף הון מכלום, ובאורח פלא זה לא הצליח. המקרה של קורוס שונה בשני דברים קודם כל יש מוצר אמיתי, מכונית רגילה שנמכרת ונוסעת ללא מגבלות, ודבר שני, יש שותף סיני, שהמפעל נמצא אצלו בבית.
תעשיית הרכב הסינית מתאפיינת בכושר ייצור אדיר ובתיאבון עצום לידע טכנולוגי ולהשקעות. כמעט כל יצרני הרכב בעולם ניסו ומנסים, בצורה כזאת או אחרת, לזכות בנתח מהשוק הסיני הענק. לא פעם קרה שיצרן רכב אירופאי מכובד חשב שפיצח את צופן שיתוף-הפעולה עם הסינים, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהסינים לוקחים מה שנותנים להם, ולפעמים גם מה שלא נותנים להם, אבל בסופו של דבר עושים עסקים באותו סגנון פרדוקסאלי שבו מתנהלת אצלם כלכלה קפיטליסטית תחת משטר טוטליטארי. עידן עופר לא הביא לשת"פ עם הסינים ידע טכנולוגי, ספק אם הוא יודע להחליף גלגל מפונצ'ר. הוא כן הביא לסינים כסף, הרבה כסף, את הכסף של כולנו.
מכונית סינית בשוק סיני, שמעדיף אירופיות
לכאורה, בינתיים הכול טוב. קורוס 3 כנראה מצליחה להיות המכונית הסינית הטובה אי-פעם (היא עדיין לא נבחנה בישראל, ולפי הצהרות היצרן אין כוונה לשווקה בארץ), ובימים אלה מנסים למכור אותה באירופה, בשוק הסלובקי הקטן. יחד עם זאת, מאבקי הכוחות בענף הרכב העולמי לא יאפשרו למכונית סינית להצליח כל-כך מהר בשוק המערבי, ואילו באותה רוח סינית-פרדוקסאלית, הסינים עדיין מעדיפים לקנות מותגים מוטוריים מערביים. בין שתי המגמות הללו לקורוס לא יהיה פשוט להצדיק את סיבת קיומה, וסביר שיידרש עד הרבה מאוד כסף כדי לבנות את המותג ולייצבו.
האם החברה-לישראל תהיה מוכנה להשתתף בהזרמת המיליארדים הנוספים שיידרשו להבטחת קיומה של המכונית הסינית? לפי הסטנדרט שנקבע בבטר-פלייס, עופר לא מרים ידיים לפני שהוא מוחק לפחות שני מיליארד שקל, כך שהסינים יכולים להיות רגועים, כספי הציבור הישראלי עומדים לרשותם. אם עופר יכשל גם הפעם, הוא אפילו לא יצטרך לברוח מהבית, הוא גר בלונדון.
* התכנית טסט ראשון תשודר היום בשעה 21:40 בערוץ הראשון.