המכוניות שיגיעו בינואר לשוק המשומשות

שוק המשומשות דומה במידה מסוימת לשוק היין האיכותי. בשני המקרים המחיר והאיכות של המוצר משקפים לא רק את ההווה אלא גם, ובעיקר, את העבר, כלומר את מה שקרה לרכב ב"שנת הבציר", שבה הוא יצא לשוק כחדש, מה היה ההיצע באותה שנה ואיך טופל המוצר בשנים שעברו מאז "נבצר".

חודש ינואר, שנחשב באופן לא רשמי ל"ראש השנה למכוניות", הוא תקופה טובה לבדוק את בציר המשומשות האחרון. בחודש הזה מחליפים רבים את כלי הרכב שלהם בחדשים, וכמות גדולה מאוד של משומשות פרטיות ומוסדיות נפלטת לשוק.

מכיוון שמחזור החלפת הרכב הטיפוסי בישראל הוא כשלוש שנים, בינואר 2014 יצאו לשוק כלי רכב רבים מ"שנת הבציר" 2010 ו-2011. באותה תקופה חלו בשוק הרכב הישראלי לא מעט תהפוכות: נישות חדשות (מכוניות מיני, ג'יפונים) עלו וכבשו את השוק, פלח רכבי היוקרה עבר טלטלה, וכך הלאה.

לכך יש להוסיף את ההתחזקות הדרמטית של היצע המשומשות ה"מוסדיות" ומגמות נוספות, שיכולות להשפיע גם על בחירת משומשת וגם על בחירת מכונית חדשה. להלן כמה טרנדים.

גם פלח הג'יפונים העירוניים עשה קאמבק לפני כשלוש שנים, עם נחיתתו של הניסן ג'וק. לפני כן הנציג היחיד בפלח הזה היה דייהטסו טריוס, שבינתיים נעלם משוק הרכב החדש. הג'וק זכה להצלחה מיידית בשוק וקרוב ל-15 אלף יחידות שלו עלו על הכביש מאז 2010. בעקבותיו הגיעו - ועדיין מגיעים - לא מעט מתחרים, שהשפעתם על שוק המשומשות עדיין לא מורגשת.

אם להתבסס על יכולת ההישרדות של הג'וק (ושל הטריוס) בפלח המשומשות, נראה שרכישת רכב מהפלח הזה היא לא רק אמוציונלית אלא גם רציונלית בכל הנוגע לשמירת ערך. הג'וק מזדקן בכבוד, שומר על אמינות גבוהה יחסית, וכמו הטריוס, המבוגר משמעותית, ממשיך להיראות ייחודי ובעל סטטוס "משודרג" גם אחרי כמה שנים טובות על הכביש.

רכבי ג'וק אוטומטיים מודל 2011 מבעלות פרטית (אין הרבה ממודל 2010 בשוק), שעלו בזמנו כמו משפחתית מאובזרת, מחליפים כיום ידיים תמורת כ-95 עד 105 אלף שקלים בהתאם למצב, ויש יחסית מעט כאלה בשוק, כך שהסיכוי למצוא "מציאות" עדיין אינו גדול. מחיר השוק של הגרסה הידנית נשחק בקצב מואץ יותר.

תופעה מעניינת היא כמות לא מבוטלת של כלים ממודלים 2012 ו-2013 שכבר יוצאים לשוק המשומשות במצב כמעט חדש; כנראה בגלל היצע הדגמים הגדול שהגיעו לאחרונה בפלח הזה ובעיקר הסוזוקי קרוסאובר ש"דורס" את השוק.

כדאי לזכור: הג'וק שווק בשנתיים האחרונות באגרסיביות עם הנחות לא מבוטלות במבצעי מועדונים וכו'. עובדה זו אינה משתקפת במחירון המשומשות הרשמי, כך שבפועל האלטרנטיבה לג'וק משומש עם כמה עשרות אלפי קילומטרים יכולה בהחלט להיות ג'וק חדש מהניילונים במבצע, שמחירו גבוה יותר בכ-15 אלף שקלים בלבד.

בינואר 2014 ימלאו שלוש שנים ליישום "המס הירוק" בישראל. זה, פחות או יותר, גם "זמן ההבשלה" הראשוני של המשומשות מפלח המיני-מכוניות, שנוצר בישראל באופן ישיר ובמקביל לאותו "מס ירוק". לפיכך מתחילות לזרום כיום לשוק כמויות גדלות והולכות של מכוניות כאלה מהשנתונים 2010 ומעלה.

איך הן שרדו את מבחן השוק? ובכן, באופן מפתיע, לא רע בכלל. מי שרכש ב-2010 באופן פרטי מכונית משפחתית "סולידית" כמו מאזדה 3 ומתחרותיה, יגלה כי שחיקת הערך שלה במכירה כיום נעה סביב 30%-25% ממחיר הרכישה המקורי - בתנאי שהרכב שמור ועם קילומטרז' סביר. לעומת זאת, רוב מכוניות המיני מבעלות פרטית מאבדות 20%-15% בלבד מערכן המקורי לאחר שלוש שנים, לעתים פחות. במונחים כספיים מדובר בשחיקה של כעשרת אלפים עד 15 אלף שקלים לרכב מיני שמור מיד ראשונה, לעומת 50-35 אלף שקלים ברכב משפחתי מקביל.

התופעה נובעת בעיקר מהיצע מוגבל. בשנה-שנתיים הראשונות לקאמבק של המכוניות הקטנות המכירות היו מוגבלות יחסית - לא יותר מ-15 אלף יחידות בשנה - לעומת כמעט 80 אלף משפחתיות בשנה. נוסף על כך, מעט מהמכוניות הקטנות הגיעו לשוק המוסדי, מה שמקטין את התחרות מכיוון מגרשי הרכב. ולבסוף, רוב המכוניות הללו נרכשו כרכב עירוני ו/או שני במשפחה, כך שהקילומטרז' שלהן נמוך מאוד יחסית לאלה של משפחתיות, אפילו מבעלות פרטית.

כדאי לזכור: שימוש עירוני שוחק מכנית ועתיר נזקי פח. לפיכך כדאי לקחת מכוניות מיני לבדיקה ראויה אפילו אם הן מגיעות עם קילומטרז' נמוך, יד ראשונה ואחריות לעוד שנה-שנתיים. ועוד דבר: חלק מהמכוניות הללו נמכרות לעתים תכופות במבצעים ובהנחות, כמו אלה של מועדוני חבר, הוט וכולי. במקרה של מכוניות כל-כך זולות, עם ירידת ערך נמוכה יחסית, אפילו הנחה של 7,000 שקלים יכולה לקזז את הכדאיות של רכישת משומשת מול חדשה.

הפלח הישראלי הנחשק של רכבי היוקרה עבר לא מעט תהפוכות בשלוש השנים האחרונות, ואלה משתקפות בצורה גלויה או סמויה במחירי המשומשות. השינוי המשמעותי ביותר היה מדיניות המחירים של היבואן החדש של ב.מ.וו, שלפני שנתיים פוצץ את בועת המחירים ה"רשמיים" בפלח, או לפחות הוציא ממנה חלק מהאוויר. בעקבותיו צעדו גם מרצדס וגם יבואנים נוספים, יישרו קו עם רף המחירים הנמוך יותר, אם כי תוך שמירה על פרופיל הנחות פומבי פחות.

כתוצאה מכך, מחירי המחירון הרשמיים של רכבי היוקרה צנחו, ההנחות הלא רשמיות קטנו, הטרייד-אין הפך לקצת יותר הגיוני, ומחירי המחירון של המשומשות היוקרתיות צנחו גם הם, ולא במעט. בנוסף נפלטים כיום לשוק, בקצב גובר, מכ-4,000 רכבי יוקרה מיבוא אישי, שהגיעו לישראל בשנים 2010 עד 2012. ההיצע הזה, שרובו יובא במחירים נמוכים משמעותית ממחירי המכוניות כחדשות, דוחף את מחירי המשומשות היוקרתיות כלפי מטה. מנגד, הוטל השנה מס רכבי יוקרה, שידחוף את המחירים של הכלים היותר יקרים כלפי מעלה - אבל בינתיים השפעתו זניחה.

השורה התחתונה היא שבתקציב נגיש (יחסית כמובן) של 180 עד 250 אלף שקלים, יכולים שוחרי הסטטוס לרכוש רכבי יוקרה עדכניים ומפנקים במצב טוב וליהנות מהמיטב של תעשיית הרכב בלי לקחת משכנתה. דוגמאות לא חסרות. בלוחות מצאנו מרצדס S350 יד ראשונה מודל 2009 עם מאה אלף קילומטרים בכ-250 אלף שקלים. במחיר של טויוטה ראב4 חדש אפשר לרכוש כיום אאודי Q5 בן שלוש שנים, וב-250-280 אלף שקלים אפשר למצוא ב.מ.וו X5 (מהדור החדש) בן 3, עם קילומטרז' נמוך מיבוא אישי.

כדאי לזכור: מחירי המשומשות של רכבי יוקרה רבים אולי צנחו, אבל הוצאות התחזוקה, החלפים, הדלק והביטוח לא צנחו באותו היחס, והם עדיין משקפים את מחיריהם כחדשים. בכל הנוגע לרכב יוקרה מיבוא אישי, צריך לבדוק את ההיסטוריה המתועדת שלו בקפדנות.

בין אם נרצה בכך או לאו, חטיבות הרכב המשומש של חברות הליסינג והיבואנים הן "עושות השוק" של המשומשות בישראל. הן פולטות יותר ממאה אלף מכוניות משומשות בשנה, וכאשר מדובר במכוניות משלושה-ארבעה השנתונים האחרונים, חלקן בשוק הוא יותר מ-60%. כלומר, כל משומשת שנייה מהשנתונים האחרונים שנמכרת בישראל, מגיעה ממשווק מוסדי.

זה אומר שמגרשי הרכב המוסדיים הם כמעט ברירת המחדל למי שמחפש משפחתית יפנית/קוריאנית "טרייה" יחסית. מכיוון שחברות הליסינג נוטות לעכב החלפות רכב בציים רבים עד לינואר כדי "להרוויח שנה", היצע המשומשות בתחילת השנה גדול במיוחד.

אנחנו נשאלים לעתים קרובות אם כדאי לרכוש משומשת מליסינג, והתשובה היא שתלוי איזו. חברות הליסינג מפרסמות לא אחת מבצעי הנחות של 30% ויותר ממחירון המשומשות, אבל במחיר הזה אפשר למצוא בעיקר מכוניות "מחוקות", עם כמות אדירה של קילומטרים ועם היסטוריה עגומה ומסוכנת. בשוק המוסדי יש גם מכוניות טובות, שעברו כמות קילומטרים סבירה (יחסית) על-ידי נהגים, שהתייחסו אליה כרכושם הפרטי. אבל אלה לרוב נמכרות במחירים שאינם נמוכים משמעותית משל רכב מקביל מיד פרטית, או שמגיעו ת למקורבים וכלל לא מגיעות למגרשים.

לפיכך, במשומשות מוסדיות צריך לאמץ את הגישה "אתה מקבל מה שאתה משלם עבורו". אנחנו שוב ושוב מופתעים ממספר המקרים של אנשים שרוכשים רכב כזה ללא בדיקת ההיסטוריה שלו. בדיקת ספר הטיפולים של רכב ליסינג, בין אם זה במגרש או אצל היבואן, יכולה ללמד לעתים יותר מבדיקת הרכב במוסך: תדירות טיפולים, תיקוני פח ושלדה, בעיות חוזרות. הכול אמור להיות מתועד ומוצג ללקוח על-פי החוק.

כדאי לזכור: לא מעט חברות ליסינג גדולות מציעות בשקט כלי רכב חדשים מהניילונים בהנחות משמעותיות מאוד. אם מוסיפים לכך תנאי מימון טובים, זו לעתים עסקה כדאית יותר מרכישת משומשת בת שנה-שניים שההיסטוריה שלה מעורפלת.