מבחן דרכים: ריינג' רובר ספורט

הריינג' נהם בצליל אופנוע ספורטיבי, מפלטיו יורקים אש, צמיגיו אוחזים באספלט בעקשנות: גז, הרפיה, בלימה, העברת משקל, חידוד קו ויישור הגה, גז, ימינה, שמאלה, ימינה... פנייה אחר פנייה תפרתי את כביש המבחן במהירות בה לא נהגתי כאן מעולם, בוודאי לא עם רכב השוקל 2,150 קילוגרם, בעל מרכז כובד גבוה יחסית. וכשהגיח מולי הטרקטור המיתולוגי התיישבתי על הבלמים, נושך את האספלט לעצירה כמעט מלאה. ממהירות זחילה שבלולית מעכתי שוב את דוושת הגז, אבל זה כבר היה יותר מדי; התאוצה הפתאומית בכניסה לעיקול הכניסו אותי לתחושה של "תפסיק עם זה, לפני שייקרה פה משהו לא טוב". ממרום שנותיי כבר למדתי להאזין לקול הפנימי, הורדתי לחץ והמשכתי הביתה בנינוחות.

המספרים היבשים אינם עושים חסד עם הריינג' רובר ספורט 3.0 ליטר בנזין; מנועו מספק 340 כ"ס ו-45 קג"מ, נתונים מעולים בכל קנה מידה. אבל גם ה'ספורט' דיזל מייצר 292 כ"ס ו-60 קג"מ שזה לא פחות טוב, ולשתי הגרסאות נתוני ביצועים זהים: 7.2 שניות ל-100 קמ"ש, עד 210 מרביים. שוויון מושלם? ממש לא. המספרים משקרים כי הדיזל אמנם מהיר מאוד, אבל אין לו את תגובת הדוושה המידית של מנוע הבנזין. ברמות ביצועים אלה אתה רוצה להרגיש שאתה מנהל את העניינים, וגרסת הבנזין מפגיזה אותך במסרים ובתחושות אדירות – הורדות הילוכים מהירות כברק, נהמות מנוע ספורטיבי, תגובת דוושה משכרת, אתה רק רוצה להמשיך למעוך את הדוושה הימנית! צריך לפרגן גם לתיבת 8-ההילוכים האוטומטית המופעלת, לשמחתי, באמצעות מוט רגיל ולא עם החוגה של יגואר. התיבה מהירה ומגיבה היטב, מנופי הגה מעניקים שליטה ידנית.

האם רכב המבחן הוא ה'ספורט' החזק ביותר? לא, כי אפשר גם לשדרג לגרסת הבנזין 8V 5.0 ליטר, המספקת 510 כ"ס. המנוע הבכיר מגלח כמעט שתי שניות מעמידה ל-100 קמ"ש (5.3) ומגיע למהירות 250 קמ"ש. זה המקום בו אתם אמורים לשאול האם הוא שווה את המחיר, 845,000 שקלים לגרסת המבחן ו-1,025,000 לגרסת ה-5.0 ליטר? התשובה היא כמובן, 'לא'; לא שהוא 'לא שווה את הכסף', השאלה עצמה אינה נכונה, לא רלוונטית. ברמות מחירים כאלה, המחיר אינו מכשלה, לפעמים הוא אפילו היעד.

לקוחות הקונים ריינג' ספורט (או 6X, או קאיין) אינם חושבים כמונו, בני תמותה רגילים. המחיר לא ממש בעיה, ירידת הערך אינה בעיה, גם לא עלויות הביטוח. עבור מי שקונה מכונית העולה כמו דירת ארבעה חדרים בעיר שדה, השאלה אינה של כדאיות כלכלית אלא של תשוקה, סטאטוס, הרצון לשדר הישגים ומעמד. יחד עם זאת אפשר למצוא בין לקוחות ה'ספורט' גם אנשים שהשתוקקו לקנות ריינג' רובר גדול, והחליטו לחסוך 300,000 שקלים בקניית ה'ספורט'.

מבחינה מסוימת, ריינג' רובר ספורט 2014 מתקן את חטאי העבר; ה'ספורט' הקודם ישב על שלדת ברזל של דיסקאברי, תצורה פחות מיוחסת ואיכותית מזו של הריינג'. מה שהיית מקבל זה מרכב חינני היושב על שלדת רכב העולה הרבה פחות. ב-2014 נבנה הספורט על רצפת האלומיניום של ריינג' רובר 'הגדול', תוך שהוא מאבד כ-360 קילוגרם ממשקלו הקודם. יש לשער שדיאטה זו העניקה לי את התגובות החדות בכביש ההררי, ואת יכולת תפירת הדיונות.

'ספורט' 2014 מחודד ומעוגל יותר מגרסאותיו הראשונות, מגולף בקווים נועזים ודרמטיים. קורות הגג דקיקות למראה, המעצבים שמרו על קו מותנים נמוך ועל הגג ה'צף', המנמיך לקראת הירכתיים ומסתיים בספויילר מחודד. מדרגה מסוגננת גולפה בתחתית המרכב, תזכורת למורשת השטח. הפנסים הקדמיים נמתחו באלכסון, לובשים ארשת כמעט קוריאנית - לא אהבתי. נראה כי עיצוב ה'ספורט' הלך בעקבות ג'יפון היוקרה Evoque, ואני דווקא חשבתי שהקטנים הולכים בעקבות הגדולים! עדיין ברוח הא?יו?וק, ריינג' ספורט מציג נוכחות צעירה וסקסית מאוד, בניחוח בושם יוקרתי (ולא, חס וחלילה, צחנת שמן מנוע).

תא הנוסעים של הספורט מרווח ומפנק, מחושמל ואוטומטי, ממוחשב ופניאומטי. לוח המחוונים ברור ואיכותי בצבעי שחור-בז', מדופן ומגומר בעור משובח, גימורי אלומיניום, ומסכי תצוגה דיגיטליים. לא אבזבז את זמנכם בפירוט מערכות האלקטרוניקה אבל יש כאן כל מה שצריך (וגם מה שלא ממש נחוץ). תנוחת הנהיגה גבוהה, לא כמו בריינג' הגדול אבל עדיין, נישא מעל העם. גלגל ההגה קטן יחסית ומדגיש את התחושה הספורטיבית, כמו גם המושבים החשמליים התומכים היטב.

כמו בכל ריינג' רובר, יש רק שתי שורות מושבים; זה פחות מתאים למשפחות מרובות ילדים, אבל מותיר מרחב מצוין לנוסעים מאחור, ולמקלות גולף המיטלטלים בתא המטען. בעתיד תוצע אופציה לשורת מושבים שלישית (מופעלת חשמלית) ואז יוכלו האריסטוקרטים לקחת לצייד גם את ילדי השכנים.

אני רוצה לחזור לשאלת הזהות אותה העליתי בתחילת הכתבה. לנד רובר ידעו תמיד מה הם מייצרים; דיפנדר היה ונשאר רכב מסעות מסוקס, ריינג' רובר המציא את המלכותיות המכובדת, דיסקאברי הוא הפתרון למי שמחפש את הטוב משני העולמות. ה'ספורט' הוא הדבר הכי ספורטיבי שיצא משערי לנד רובר, אבל בוודאי לא לימוזינת כביש חורכת אוטובנים. הקניית מנהגי כביש משובחים ל'ספורט' עשתה אותו פחות נוח מהריינג' הגדול, אמת-המידה האולטימטיבית למלכותיות נינוחה. לא רק שה'ספורט' יותר נוקשה על גדודיות ושיבושי כביש, הוא גם קצת מטריד עם מנוע בנזין 'מחודד' כל כך. זאת מכיוון שכאשר נמאס לך לתת בגז, אתה רוצה גם לנסוע בשאנטי; נהמת מנוע הבנזין תעיר אותך מרבצך לעתים קרובות, תיבת ההילוכים פעילה מדי עבור מי שרוצה לתפוס שנת צהריים. הייתי שמח לקבל אופציה למצב רגוע יותר בתיבת ההילוכים, מצב "S" המסמן "שאנטי" ולא "ספורט"... אני משער שהבחירה במנוע דיזל תרגיע את הרוחות הסוערות.

הזהות המפוצלת יורדת עם ה'ספורט' גם לשטח. לכאורה יש לו כל מה שצריך – הילוך כוח קצר כנדרש, מתלים פניאומטיים המניפים את המרכב 28 ס"מ מעל לקרקע, זוויות מרכב מצוינות ופגושים עמידים יחסית, Terrain Response היודעת להתאים את תגובות המנוע לתנאי שטח משתנים. מה שחסר ל'ספורט' הוא מהלך מתלים נדיב ודיפרנציאל אחורי ננעל, כמו של הדיסקו או הריינג' הגדול.

אבל מה אני מדבר שטויות? כפי שהוא יוצא מאולם התצוגה, ה'ספורט' עושה בשטח פי עשר מכל מה שלקוחותיו יידרשו ממנו. הוא יצלח כמעט כל שביל בישראל, ויידע להתמודד גם עם מכשולים טכניים. נקודת התורפה היא צמיגי 255/55R20 הרגישים לפגיעת סלעים ורתיעת הנהג מחדירת גרגר אבק סמוי, אל לוח המחוונים המהודר.

רכב המבחן עולה 845,000 שקלים, כולל הילוך כוח. באותו מחיר תוכל לקבל ספורט עם גג שמש פנורמי אבל בלי הילוך כוח. תמורת 6000 שקלים נוספים תקבל גם וגם, גג שמש + הילוך כוח ושאר תופינים. רוצה ספורט דיזל המגיע למהירות מרבית של 222 קמ"ש? עוד 18,000 שקל, וגימור 'דיינמיק' עומד אצלך בחנייה. מגוון האופציות ענקי, ותוכל לבחור כל צירוף של צבע חיצוני, דיפונים וריפודים. מה שלא תוכל לקבל הם צמיגי שטח טובים כי אין במידה הזאת, גם לא בבריטניה. תשמח לגלות כי לאתלט הבריטי אין בעיה לעבור 10 קילומטר לליטר, בנסיעה בינעירונית רגועה. לחץ על הדוושה והשקלים יעופו מהמפלט, בקצב הרבה יותר מהיר.

משפחת המלוכה קצת מתקשה לעכל את יורש העצר החדש; הוא יותר נועז מהמקובל אצל הוד מלכותה ה'ריינג', מפונק ביחס לציפיות סבא 'דיפנדר' החקלאי. הוא גם לא יושב במרכז המשבצת המשפחתית של סיר 'דיסקו' ומנהגי הכביש שלו פרועים למדי, לטעמם של שליטי הממלכה. אבל האמת היא שהספורט נועד לפרוץ טריטוריות חדשות, מעבר לאלה שלנד רובר כבר חזקה בהם.

בתור שכזה, ריינג' רובר ספורט עושה את העבודה. מאז הוצג ב-2006 הוא מקושש לקוחות שמעולם לא חשקו ברכב עם סמל האליפסה הירוקה, וחודר לנישות חדשות. ה'ספורט' נמכר היטב בלוס אנג'לס וברובע צ'לסי שבלונדון, כובש קהל חדש, צעיר ובעיקר – בעל כיסים תפוחים, המוכן לשלם פרמיה עבור רכב בעל הילה מכובדת כל כך. בתור צ'ופר, ה'ספורט' גם מאפשר לישראלים החושקים בריינג' רובר 'גדול', לקנות ריינג' צעיר ורענן בחיסכון של מאות אלפי שקלים. האם כך נראה קניבליזם במשפחות המלוכה?

ריינג' רובר ספורט במדריך הרכב


לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל