בשקט מופתי, בליווי הודעה חיוורת ותמציתית אחת, שזכתה לסיקור תקשורתי דליל, הודיע משרד האוצר החודש, בתחילת אפריל, על רבעון מוצלח מאוד בגביית מסים. בחודשים ינואר-מרץ 2014 נרשם זינוק ריאלי של לא פחות מ-10.7% בגביית המסים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בחודש מרץ לבדו עלו הכנסות רשות המסים בשיעור ריאלי (בניכוי שינויי חקיקה כגון העלאת המע"מ) של 9.1% לעומת מרץ אשתקד.
הנתונים החזקים הצליחו להפתיע אפילו את חוזי התחזיות המיומנים - והאופטימיים לעיתים תכופות - שעורכים את תקציב המדינה. הגביה בפועל בחודשים ינואר-מרץ הייתה גבוהה ב-3.4 מיליארד שקל מהתחזית המוקדמת; ובניכוי גבייה חד-פעמית עמד הפער על 2.6 מיליארד שקל. עיקר העודף מהתחזית - כ-1.6 מיליארד שקל - נוצר מגביית מסים עקיפים.
כאשר בוחנים לעומק את ההרכב של מסים עקיפים מגיעים לפרת המסים הוותיקה, שוק הרכב. ההסתערות יוצאת הדופן של הציבור הישראלי על רכב חדש ברבעון הראשון, "סדרה" לאוצר רבעון מוצלח של הכנסות ממסי-קנייה על יבוא, והצליחה לקזז במידה ניכרת את הירידה המשמעותית (כ-57%) בהכנסות ממסי-קנייה על יבוא דלק, שנוצרה בעקבות המעבר לשימוש בגז במגזרי האנרגיה והתעשייה.
אף שאין לנו נתונים מפורטים אפשר להניח כי הזינוק במכירות הרכב גם הרים תרומה נאה לעלייה של כ-700 מיליון שקל בהכנסות המדינה ממע"מ על יבוא, ולעליה של כ-300 מיליון שקל בהכנסות מאגרות ממשלתיות ברבעון הראשון. ואי אפשר בלי להזכיר את חביב האוצר, מס הדלק, שגם הוא רשם ברבעון עלייה ריאלית נאה של 6.6%, והסתכם בלא פחות מ-4.2 מיליארד שקל.
הציבור הישראלי אכן משלם
אז קודם כול, מזל טוב. נראה, כי מישהו באוצר ניצל היטב את חופשת הקיץ וחזר מחדר-הכושר הפיסקאלי עם יד שרירית במיוחד לסחיטה נמרצת נוספת של לימון המסים. אנחנו גם לא באים בטענות לגבי הצניעות יוצאת הדופן שבה הציג האוצר את הנתונים. נתונים על הכבדת נטל המס אינם תורמים במיוחד ליחסי-הציבור ולאג'נדה של הממשלה. אבל בהחלט היינו ממליצים לאוצר להתייחס לרבעון הראשון של השנה בתור סימולציה (הדמיה) לשאלה - "מה היה קורה אם היו מורידים את מס-הקנייה על רכב בישראל".
את הסימולציה הזו קיבל האוצר "במתנה" משערי המטבע, בלי שיידרש להכניס יד לכיס או לבצע תיקוני חקיקה כלשהם. מכירות הרכב ברבעון הראשון זינקו בשל ירידה חדה במחירים הריאליים (מחירי העסקאות בפועל) של כלי-הרכב החדשים, בשל שערו החזק של השקל ביחס למטבעות היבוא.
שערי המטבע-חוץ הנוחים אפשרו ליבואנים לצאת בשלל הנחות אגרסיביות ובמחירי חיסול לחברות הליסינג. בענף מעריכים, שרמת המחירים בפועל ברבעון הראשון בדגמי הרכב הנפוצים הייתה נמוכה בכ-10% לפחות ממחירי המחירון הרשמיים. זוהי תנודה, ששקולה - תיאורטית - להפחתה ריאלית של כמה אחוזים במס-הקנייה על רכב, גם תחת הנחה שהיצרנים והיבואנים היו "חוגגים" על הפחתת המס ומכניסים את חלקה לכיסם.
ומה קרה בפועל כתוצאה מאותה הפחתת מס "וירטואלית"? בדיוק מה שהיה צפוי. עקומת הרגישות למחיר של לקוחות הרכב בישראל נכנסה לפעולה, הביקוש לכלי-רכב חדשים עלה לרמה חדשה, והכנסות המדינה עלו במקביל. כלומר, אם האוצר היה מפחית את מס-הקנייה אפילו במעט, כדי להיות נחמד, לא היו מתרחשים כל תרחישי "יום-הדין" של אובדן ההכנסות ממסים, אלא להיפך, עלייה בהכנסות, וכולם היו נשכרים.
המיסוי על רכב בישראל הוא אנומליה בקנה-מידה גלובאלי. תקרת מס-הקנייה בישראל ניצבת כיום על יותר מ-90% (בחסות "מס היוקרה" החדש), המכס על יבוא רכב מהמזרח עומד על 7%, ועל כל אלה מתווספים מע"מ, אגרות שנתיות ומה לא. בשורה התחתונה, האזרח הישראלי משלם על רכישת רכב כפול כמעט מעמיתו האמריקני, שמרוויח הרבה יותר ממנו.
אז אין לנו אלא לשוב ולבקש מקובעי המדיניות באוצר: מספיק עם הצביעות. או שתפסיקו להיות חמדנים ותציגו תוכנית ויעדים - אפילו ארוכי טווח - לביטול העיוות של מס-הקנייה על הרכב. או שתפסיקו להשתמש בכסות של "אג'נדה חברתית". ב-100% מס על רכב אין שום דבר חברתי - או חברותי.