על הליפט – יונדאי גטס

למרות ההומור הנזרק בעקצנות אל קוריאה מידי פעם, יונדאי הצליחה להתקבע בישראל כמכונית ברוכה באמצעים. כל מי שחבר ליונדאי אקסנט או האלנטרה, אחיותיה לבית, אמנם הרגיש בהתחלה מעט מקופח או כרוך בחיקוי זול ליפניות. אך עם הזמן, הוכח כי רושם אפשר לבנות בהדרגה ובעלות לא גבוהה במיוחד. במועד עלייתה של הגטס, הובילו את קבוצת הסופר-מיני הילידות האירופאיות: סיאט איביזה, פיג'ו 206, פולקסווגן פולו – כולן היו טובות ממנה, אולם יקרות לרכישה ולעתים גם לתחזוקה.

מאידך, אף אחת מהן לא הפכה לחביבת ציי הרכב. ואולי מוטב שכך. העדפות הלקוח הפרטי שיגרו את הגטס למגרשי ההשכרה והליסינג והפכו אותה למבוקשת ולוהטת בקרב החברות הגדולות. אחרי 7 שנות קיום בישראל, יצאנו לבדוק מה עבר עליה בשוק המשומשות, ואם למיתוסים על צריכת דלק של 747, יש מקום בין העובדות, ומה זה אומר לגביי הנהג הפרטי שמפשפש בלוחות למכירת כלי רכב משומשים?

הגטס שווקה בישראל בשתי תצורות מרכב: שלוש וחמש דלתות. בחטיבת המנועים המצומצמת ניתן לבחור בין 1.35 ל' (שהוחלף ב-1.4 ל' לאחר מתיחת הפנים ב-2006) או 1.6 ל' בנזין ותיבות הילוכים ידניות ואוטומטיות בנות חמישה או ארבעה הילוכים בהתאמה עבור שני המנועים.

מנוע ה-1.3 ל' 12 שסתומים מפיק כ-82 כ"ס ב-5,700 סל"ד ו-97 לאחר מתיחת הפנים ב-2006 (16 שסתומים). מנוע ה-1.6 ל' מתעלה על אחיו הקטן אך במעט, כך שהכוח הועצם אל 106 כ"ס ושיפור חל באגף היכולת עם האצה למאה קמ"ש האורכת 11.8 שניות ו-172 קמ"ש מרביים.

לגטס רמות אבזור מגוונת ומספקות. אך השכיחות הן ה-GLF, GLX, וה-GLS. מרבית הדגמים משווקים עם ארבע כריות אוויר או שתים בלבד. יש גם פשוטות וותיקות יותר נטולות ABS או עם כרית אוויר אחת בלבד בשנתונים המוקדמים. מנגנון סיוע לבלימה, מערכת ABS, ובקרת יציבות כסטנדרט בדגמי ה-1.6 ל', והחל מ-2008 גם ב-1.4 ל' (GLX). במקביל לכך, גם גרסאות FUN צעקניות משהו בנמצא ולהן משטחי ריפוד ססגוניים וצעירים. ההיצע מצוייד בחלונות חשמליים בכל הדלתות, מערכת השמע ניתנת לתפעול מההגה בחלק מהמפרטים, והמיזוג הינו מכאני ופשוט.

תשמחו לדעת שגטס אינה חולנית במיוחד ולפיכך אינה גוררת ייאוש או מביאה למריטת שיערות (למי שעוד יש). הוצאות בסכומים גבוהים חלות לעתים נדירות ואם כן, אלו נגרמות בעקבות תפקוד לא תקין של המנוע או הגיר. טיפול נעשה כל 15 אלף ק"מ או פעם בשנה והוא די והותר עבור כל גטס משופשפת. רק במידה והנסועה שלכם גבוהה במיוחד, רצוי לצמק את מרווחי הטיפול כדי לשמור על תקינות מערכות המכונית. טיפול בסיסי (שמן, פילטרים) עלותו כ-500 שקלים ועד 900 לטיפולים גדולים. רצועת תזמון (טיימיניג) דורשת החלפה כל 5 שנים או 75 אלף ק"מ, אולם גם במקרה זה רצוי להקדים את המאוחר ולעשות זאת פעם ב-4 שנים (מומלץ 3 שנים). עלות החלפתה כולל מותחנים, מחזירי שמן וכל הרכיבים כ-1,700 שקלים.

בנושא צריכת הדלק הדעות לכאן ולשם. אולם ממבחנים שנערכו לגטס על ידי משתמשים, עולה כי הממוצע נע באיזור ה-10 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת. יש להניח שבעיר הנתון צונח אולם לא מספיק כדי להכתים את תצרוכת הדלק הממוצעת למדיי.

הגטס זרועה בזירת המשומשות בכמויות לא קטנות. מה שדורש מכם עין בררנית היות וחלק לא מבוטל נחת והשתקע בחברות ההשכרה. אליהן מן הסתם, מוחזרות המכוניות מתיירים ואזרחים לאחר שימוש ברברי לעתים. אלא שגם בתום שימוש פרוע, מפגינות הגטס הקרועות אמינות סבירה לאחר מאות אלפי ק"מ ומי יודע כמה נהגים, כשלכל אחד סגנון נהיגה אחר. לכן, יש לשים לב לרכישת רכב מציי רכב - אלה מוכרים כחסכנים במיוחד בטיפולים ותיקונים – תחזוקת שבר.

בסופר מיני הקוריאנית קיימות מחלות לידה ומחלות פוסט התבגרות. המזוהה מכל נוגעת לאיכות הפלסטיקה והגימור: פתחי מזגן רופפים, כיסויים ודיפונים חלושים, קרקושים נקודתיים וכלה בריפודים נקרעים. מעבר לעניין הקוסמטיקה החשוב כשלעצמו, עושה רושם כי בהיבט המכאני, הגטס היא מכונית אמינה מאוד. התקלות בה נגרמות בד"כ מטיפול גרוע או שימוש ברכיבים לא מקוריים הגורמים נזקים חמורים. שני הדורות: 2003 ו-2006 חולקים מכלולים עם אלו המשרתים את האקסנט, אולם האחרונה פחות מחושלת ממנה וסובלת ממצוקות נוספות.

התקלות המוכרות נגרמות בין השאר מהתחממות יתר או כפי שצוין, טיפול בלתי הולם. למשל, הצינור העליון מעל האלטרנאטור נוטה להתפוצץ מהדחיסות והעומס הסביבתי בתא המנוע, שלא לומר הקיץ הישראלי מאדה האיברים. רצוי גם להחליף את הלולאות הרגילות (פלסטיק) בכאלו העשויות נירוסטה ונחשבות עמידות בפני חום ושאר תחלואות בצינורות המנוע.

תושבות המנוע בגטס נודעות כמעט חלשות ודורשות החלפה לאחר כמה שנים. שמן הגיר הוא נושא לבדיקה קצת יותר מעמיקה: בדור ה-1 (2003) הוצהר על ידי היצרן כי יש להחליפו כל 60 אלף ק"מ ובדור השני – 90. בהמלצת מומחים, כדאי לעשות את זאת לא אחרי 45 אלף ק"מ. בתחומים אלו השמן הופך כבר בוצתי ושחור, וכל דחייה עלולה לגרום לנזק לתיבה ולתפעולה.

באגף הכשלים המשני הנשמע על ידי לקוחות יש תלונות על מצתים פגומים (פלאגים), או תקלות אקראיות במערכת החשמל – הופעת נורות על לוח המחוונים, או נורות נשרפות אשר זוהו יותר מכמה פעמים. יש לשים לב לגיר האוטומטי בעיקר על אופן העברת ההילוכים ובמנוע יש להקשיב היטב אם קיימות נקישות רעשניות במיוחד ממערכת השסתומים (רגישות).

הגטס הפתיעה לחיוב כאשר צברה ארבעה כוכבים במבחני הריסוק של היורונקאפ ב-2004. 25 נקודות על הגנת מבוגרים, 37 על ילדים וכוכב אחד בהגנה על הולכי רגל. תא הנוסעים נשאר יציב בהתנגשות חזיתית, אך קורות הישבן התעוותו ונרשמו פגיעות באגן ובירכי הנהג והנוסע. הגנה מפני חבטות מהצד נספגה היטב, אך עם סיכון לפגיעות קשות בחזה. הגטס היא מכונית סופר מיני שלא מקפחת חיים בקלות ושומרת על היושבים מפני פגיעות קטלניות וזה בהחלט נרשם לזכותה.

מ-30 אלף שקלים ל-1.35 ל' ידני מ-2003 עד 72 אלף שקל לדגם ה-1.6 ל' ספורט אוטומט משנת 2008, הכולל 4 כריות אוויר, מערכת ABS בקרת יציבות וחלון שמש בגג.

יונדאי גטס מומלצת בעיקר כמכונית שנייה במשפחה, או לצעירים שרוצים משהו קטן ובטיחותי. הדגמים המאוחרים לאחר מתיחת הפנים ב-2006 מומלצים יותר, ויש להימנע מגטס ערומות באבזור הגם חסרות ציוד בטיחותי בסיסי מעבר לכרית אוויר אחת כפי שמצוי ברמת הליסינג –GLF בשנים 2003-2004, בפרט בגרסאות הידניות.

הגטס מרווחת וקלה לנהיגה, ואין בה מגרעות ניכרות פרט לצריכת דלק מעט שנויה במחלוקת ומרקם רכיבים באיכות בסיסית. מחיריה הסבירים והפרקטיות מציבים אותה כאופציה ראויה לקנייה לכל מי שחפץ במכונית סופר-מיני אמינה, אם כי עלולה להיות מחוספסת לטעמם של לקוחות שיעקרו את ישבנם מאירופה לקוריאה. שורה תחתונה: מכונית טובה, מעט עצלה, וקיימות על פניה אלטרנטיבות מערביות מפנקות ומהנות, אך לא בהכרח משתלמות יותר לטווח הארוך.

בסיום שוב נחזור ונדגיש את עניין ציי הרכב: מרבית הגטסים שנמכרו בישראל יועדו לשוק ציי הרכב, ליסינג, השכרה ושירות המדינה והדבר אומר כי מרביתן מצוידות באבזור בטיחותי דל, עברו חיים קשים תחת ידיים לא סלחניות ויתכן שגם לא תוחזקו כראוי - לבדוק בשבע עיניים.

* תודה ליוסי מ'מרכז שירות זיסו' ולרפי לין על תרומתם בהכנת הכתבה.