א"פ ואשתו קמו בוקר אחד וגילו שבמהלך הלילה הצמיח רכבם כנפיים ועזב את המדרכה ליד הבית. לא נורא, אמר א"פ לעצמו, קצת בירוקרטיה וטרחה והנה אני כבר מקבל את הפיצוי עבור הגניבה מחב' הביטוח שלי, וקונה רכב אחר. הוא הגיש מיד תלונה למשטרה וגם דיווח לחב' הביטוח. אבל בסופו של דבר, הוא נשאר בלי הרכב, בלי הפיצוי וגם שילם לחברת הביטוח הוצאות משפט. איך זה קרה? הכול בגלל צרור מפתחות.
נספר לכם מיד את הסוף לא ידוע מה קרה לרכב, אם הוא נגנב או לא ואם א"פ ביים את הגניבה או לא. זה גם לא כל כך עניין את בית המשפט במקרה הזה, למרות שלפי מה ששמענו לאחרונה, תפקידו הוא לרדת לחקר האמת.
מיד עם ההודעה על הגניבה חב' הביטוח שלחה חוקר, למרות שלא היה שום חשד (היא מודה שהחשד התעורר רק לאחר שא"פ עשה את הטעות ודיבר), שהרי כידוע, חוקרי חברות הביטוח לעיתים יכולים להיות דייגים מוכשרים, וחלקם בהחלט יודעים איך להפוך אותנו לשקרנים ולנאשמים שאין להם סיכוי לצאת זכאים. החוקר ביקש מ-א"פ את מפתחות הרכב ובנקודה זו נגזר גורלו של א"פ, שכן הוא הציג לחוקר שני סטים של מפתחות. החוקר ואחריו עוד מומחים מטעם חברת הביטוח החליטו שלא יתכן ששניהם שייכים לאותו הרכב, ובית המשפט קיבל עמדה זו: "דבר אחד ברור. לא יתכן ששני הסטים של המפתחות היו יכולים להניע את אותו הרכב". על זה נפל א"פ.
בהמשך לכך, לא קבע בית המשפט ש- א"פ ביים את הגניבה או משקר לגביה, אלא פשוט שהוא "לא הוכיח" אותה. למה? כי אם סט מפתחות אחד חסר, ולא ניתן הסבר לחסרונו, לא ניתן "לבסס את הטענה" שהיעלמות הרכב היא גניבה.
ממצאי המומחים
לבית המשפט היה מאוד חשוב להדגיש את ההבדל בין השניים, אך נודה, שלמרות כל הפלפולים המשפטיים, בסופו של דבר זה נראה לנו די אותו הדבר. אם קרתה גניבה - לא"פ מגיע הפיצוי. אם לא קרתה גניבה כי א"פ ביים את כל העניין אז לא מגיע לו פיצוי. אבל בית המשפט לא קבע כך ולא כך, אלא מעין משהו א-מורפי "באמצע" שמוציא את א"פ שקרן ובלי הכסף, אך בלי לקבוע מה בעצם קרה לרכב.
לא נתיש אתכם ב- "מחלוקת המומחים" ביחס להתאמה או אי התאמה של צרור המפתחות השני לרכב הגנוב, ורק נספר, שכל ה- "שקרים" כביכול שבית המשפט מצא והסתמך עליהם, נבעו ממידע שא"פ עצמו נתן, כגון שהחליף את שלט הרכב ושניסה, ללא הצלחה, למכור את הרכב כמה חודשים קודם לכן.
ואותנו מטרידה שאלת תם אחת: אילו א"פ באמת רצה לרמות, לא יכול היה פשוט להגיד לחוקר שצרור מפתחות אחד אבד ולתת לו רק את הצרור האחר, שהוא באופן ודאי מתאים לרכב שנגנב? ולא היה יכול פשוט לשתוק ולא לספר שניסה למכור את הרכב כמה חודשים קודם לכן? לא ברור לנו למה ביה"מ הניח ש-א"פ הוא שקרן, אבל כל כך לא מתוחכם שיפיל את עצמו דווקא בעניין של המפתחות? הרי אם הוא "פושע" שלא מגיע לו כסף על גניבת הרכב, ודאי תיכנן את הכל מראש, ואז היה מוצא סיפור מוצלח יותר, לא? אין לנו כל ספק, שא"פ מצטער מאוד על ששיתף פעולה עם החוקר ועל שמסר בידיו שני צרורות.
כמובן אין לנו מושג מה קרה לרכבו של א"פ ומה קרה לצרור השני. אנו רק מרשים לעצמנו לאמר, שאפילו אם א"פ שיקר בקשר לצרור השני אין בהכרח פירוש הדבר שהוא משקר ביחס לכל האירוע. נסיון החיים מלמד, שאנשים הנמצאים בלחץ - ובטוח שמי שרכבו נגנב ואין לו רכב ואין לו כסף ופעמים רבות אומרים לו שאם לא ישתף פעולה עם החוקר לא יקבל כסף - "משקרים" לעיתים שלא לצורך בעניינים שוליים, ולא בגלל שהם "אשמים". בתי המשפט כבר הבינו זאת אפילו בהליכים פליליים, אבל כנראה שרק מול חברות ביטוח אנו נבחנים במידת סדום ולא במידת הצדק והרחמים.
ועוד דבר אחד, אותו אנו אומרים כבר בפעם המי-יודע-כמה: קורה שאנשים רוצים למכור את הרכב ואחר כך הוא נגנב להם. כולם רמאים? כולם שקרנים? רק לאנשים שלא מצליחים למכור את הרכב קורות גניבות?! לא ברור לנו מדוע פעמים כה רבות בתי המשפט "קונים" את התיזות המופרכות של חברות הביטוח, תיזות שמובאות מהגורן ומהיקב לצורך דחיית תביעות לכיסויים שנרכשו אצלהם בשיטת "מצליח" , וקושרים בין כשלון במכירה לביום גניבה?!
אז גם הפעם נראה ששיטת מצליח של חברות הביטוח הצליחה. שימרו על רכושכם!
לפסק הדין
דף הבית של עו"ד אינגריד הר-אבן