הבן נהג בשכרות, הרכב של האב הוחרם

בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור של אב שרכבו הוחרם ל-30 יום בשל נהיגת בנו החייל תחת השפעת אלכוהול, וקבע שורה של תנאים לפעול לפיהם - מעין מדריך להורים שמוסרים לילדיהם את מפתחות המכונית. אז בואו נבחן את הסוגייה לעומקה.

אין כמעט הורה לילד חייל שלא ניתקל בסיטואציה הבאה: הבן מבקש את מפתחות הרכב על מנת לצאת לבלות והאב או האם, נקרעים בין עולמות: מחד, הם מעוניינים לאפשר לילד לבלות במסגרת חופשתו הקצרה ואולם מאידך, הם חוששים שמא הרצון לבלות יפגע בכושר שיפוטו של הילד ויגרום לו (או לחבריו) לנהוג תחת השפעת אלכוהול.

בסופו של דבר, וכפי שקורה לרוב, ההורים מזהירים או משביעים את הילד לבל יבצע עבירות תנועה וחמור מכך - שלא יעז לנהוג תחת השפעת אלכוהול. הבן מהנהן בראשו והמפתח נמסר לילד. אולם הבטחה לחוד ומציאות לחוד: שכרון החופשה הקצרה משבש את שיקול דעתו וההבטחה שנתנה להורה נמוגה על הבר במועדון. את השוטר שעצר את הילד לבדיקת שכרות אין זה מעניין כי מדובר בחייל שרצה לפרוק את עול השירות: רישיון הנהיגה נפסל מנהלתית ל-30 יום וחמור מכך: גם הרכב המשפחתי מוחרם.

ההורה, שעשה לכאורה כל שיכול היה על מנת להטמיע בילד את נורמת הנהיגה כחוק ואף הזהירו לבל יפר אותו, נענש גם הוא – רכבו מוחרם, ולרוב, אף אם זה משמשו לצורך עבודתו. מדובר לעיתים בסנקציה פטאלית עבור ההורה שהשימוש ברכב הכרחי לצורך פרנסת המשפחה.

ההורים תוהים כיצד לפעול בפעם הבאה שהילד מבקש את המפתחות ? כיצד תקטינו את האפשרות כי רכבכם יילקח מכם בשל חוסר שיקול דעתו של הבן כשהוא אוחז בהגה ?

במסגרת פסק הדין כתב כב' השופט סלים ג'ובראן שורת הנחיות הכוללות "אמות מידה", מעין מדריך להורה המתבקש ע"י בנו לקבל לידיו את מפתחות הרכב המשפחתי.

היקף השימוש ברכב של הנהג : "ככל שתדירות השימוש של הנהג ברכב גבוהה יותר, והוא משתמש בו במהלך חיי היומיום, יש מקום להקל בנטל המוטל על בעל הרכב להזהיר את הנהג בכל מקרה ומקרה".

סוג האירוע : "אם הרכב ניטל כדי לנסוע למסיבה או לבילוי אחר שצפוי לכלול שתיית אלכוהול, יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב (ההורה) לוודא שלא יבוצע ברכבו שימוש אסור".

מרחק מקום הבילוי: "ככל שמקום הבילוי מרוחק יותר ואינו מציע חלופות תחבורתיות, דוגמת תחבורה ציבורית, כך ראוי שהנטל על בעל הרכב (ההורה) יהיה גדול יותר".

גיל הנהג,הניסיון של הנהג בנהיגה :"יש מקום לתת משקל לגיל הנהג, לניסיונו בנהיגה. ככל (ש)הנהג צעיר יותר, וללא ניסיון נהיגה, הסיכוי כי יעריך הערכת יתר את כישורי הנהיגה שלו וינהג בשכרות עולה".

עברו התעבורתי של הנהג : "ודאי שבמקום שבו לנהג הרשעות תעבורה בגין שימוש אסור ברכב, על בעל הרכב להקפיד הקפדה יתרה כי השימוש ברכב יהיה כדין".

בפסק הדין נדון מקרה של חייל סדיר בן 21 , אשר נעצר במהלך 2011 לבדיקת שכרות שהצביעה על כך כי האוחז בהגה נהג תחת השפעת אלכוהול. בהתאם ללשון החוק, פסל השוטר את הנהג מלהחזיק ברישיון הנהיגה למשך 30 יום (פסילה מנהלית) וכן הוגש נגדו כתב אישום. במהלך השימוע שבוצע לבעל הרכב - אביו של החייל, החליט קצין המשטרה כי יאסר השימוש במכונית המשפחתית למשך כ-30 יום.

האב, שסירב לקבל את רוע הגזירה, פנה לבית המשפט לתעבורה בת"א והגיש בקשה לבטל את צו איסור השימוש במכונית, תוך שזה טוען כי קודם למתן מפתחות הרכב לבנו, זה הזהירו לבל יבצע כל עבירה ולמעשה עשה כל שניתן, במסגרת יכולתו על מנת למנוע את העבירה של נהיגה בשכרות. לטענת האב, הרכב שהוחרם משמשו לצורך הגעה יומית לעבודה ועל בית המשפט להתחשב גם בכל ולהשיב לאב את הרכב.

בית המשפט לתעבורה לא השתכנע ממכלול טענותיו של האב, תוך שהשופט מציין כי " על המבקש{אביו של החייל}, להבטיח שאם הבן שותה משקה אלכוהולי, יהיה נהג תורן.. לא שמעתי מפיו שהוא דרש וקיבל הבטחה כלשהי לקיומו של נהג תורן". האב, לא אומר נואש ופנה בערעור לבית המשפט המחוזי, אולם גם בסופו של הליך זה לא הושבו לו מפתחות הרכב ולמעשה אושררה הקביעה כי האב לא פעל כנדרש על מנת לשלול את האפשרות שבנו לא ינהג כשהוא בגילופין.

האב, שהאמין בצדקתו, הגיש ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו אף טען כי החובה שהוטלה עליו ע"י בית המשפט לתעבורה, אינה יכולה לעמוד במבחן המציאות. לדבריו דרישה זו מהווה "דבר שאינו מקובל מבחינה חברתית, ועל כן מדובר בגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

כב' השופט נועם סולברג הבהיר כי "פקודת התעבורה קובע(ת) שני תנאים מצטברים: על-פי התנאי הראשון יש לבחון האם פעל הנהג בניגוד להוראותיו של בעל הרכב. על-פי התנאי השני יש להראות שבעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה".

עפ"י השקפת השופט סולברג, האב אינו עמד בחובתו קודם למסירת המפתח לבנו ולמעשה, כך הוסיף" לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית ואין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו" השופט אף הוסיף כי "המבקש טען כי נענש על מעשיו של בנו, והתוצאה היא ש'בנים אכלו בוסר, ושיני אבות תקהינה'",

אמות המידה שפורטו ע"י השופט ג'ובראן "אינן קובעות כלל קשיח וישנם אף מצבים, לעמדת השופט ג'ובראן, בהם על ההורה לסרב לבקשת הילד, אף אם זה התחייב שלא ינהג בשכרות.המוטיבציה של הילד ליטול את מפתחות הרכב אינה צריכה לפגוע בשיקול הדעת של ההורה. כך למשל, כאשר "מדובר בנהג צעיר, הנוהג באישון לילה לאתר מרוחק לבילוי המשלב צריכת אלכוהול רבה".

במצב שכזה, מוסיף השופט ג'ובראן, על ההורים "לוודא כי ישנו נהג תורן שלא ישתה". אולם לעיתים אין די בכך, ישנם מצבים בהם ההורה יידרש לפעולה נוספת " אפשר אף שההורה יידרש לרף גבוה יותר, דוגמת וידוא עם הנהג התורן בסיום הבילוי ובטרם הנהיגה ברכב, כי לא שתה אלכוהול... עדיפה הרתעת יתר על-פני הרתעת חסר. הנזק שייגרם לבעלי רכבים אשר נתנו את רכבם לאדם אחר שנהג בו בשכרות, קטן לאין שיעור מהחיים שיישמרו".

הכותב הוא עו"ד, מומחה לדיני תעבורה
לאתר של עו"ד אלעד שור
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב