הכביש טומן לנו שלל סכנות ובניהן גם מהמורות ושלל מפגעים אחרים. המציאות מלמדת, כי הרשויות המקומיות מקימות לא פעם קשיים רבים בפני הניזוק שמבקש לקבל פיצוי על הפגיעה בריכבו, זאת באמצעות שלל טענות שמועלות ובלבד כי הן לא תאלצנה לשאת באחריות.
על המבקש לקבל פיצוי מהעירייה עבור נזקיו לדעת, כי לא תמיד יש הכרח להסתייע בשירותיו של עו"ד ובכל מקרה, דלתות בית המשפט פתוחות בפניו. אך קודם לכן, יש לברר האם הנזק נגרם בשל מפגע או שמא, אין כך הדבר.
ולפני פיקח מותר לתת מכשול?
המציאות מלמדת, כי לא כל מהמורה או סדק בכביש ייחשבו כמפגע ובתי המשפט קבעו לא פעם כי "...רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים, כאלו או אחרים". ניתן יהיה להתייחס לדבר כזה או אחר כמפגע בכביש, אם מדובר בהפרעה משמעותית שבאחריות הרשות היה לתקנה, והוכח כי לא היה כל שלט, תמרור או סימון שקיימת הפרעה ואף שהנהג היה זהיר מספיק ובכל זאת לא היה ביכולתו לזהות את ההפרעה מבעוד מועד.
כך למשל, קבע בית משפט השלום באשדוד כי נהגת שנכנסה לשטח פתוח ובו מהמורות ומפגעים בדמות בורות ביוב בולטים, אשר מתוך הראיות עלה כי קשה היה שלא לראותם, לא תקבל פיצוי והיה עליה לצפות כי רכבה עלול להיפגע. במקרה אחר, לעומת זאת, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי בור בעומק העלול לגרום לפגיעה בגלגלים ולעיקום חישוקי מגנזיום, הוא מפגע בטיחותי אשר היה על העירייה לתקנו בהקדם ולא נראה כי על הנהגים בדרך לצפותו שעה שהכביש מוצף.
וכך, במקרים רבים קובע בית המשפט שבור ביוב פתוח בכביש, ללא כל שלט או תמרור המזהירים על קיומו ובמיוחד אם ידוע לעירייה על עצם קיומו, יחשב בגדר מפגע. יש לזכור, כי במקרים בהם אין הנפגע מוכיח כי הבור בכביש היה עמוק או משמעותי דיו, אלא בגדר "שקע" קטן בכביש, נטיית בית המשפט היא לקבוע כי לא מדובר במפגע. לפיכך, חלה על הנפגע חובת התיעוד אם זה רוצה לקבל פיצוי עבור נזקיו.
כתם שמן על הכביש הנו מפגע?
הימצאות כתם שמן או שברי זכוכית שניסיון החיים מלמד שהם תופעה מוכרת בכביש, מאלצים את הנהג לנסוע בזהירות תוך שזה מביא בחשבון את האפשרות שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. וכך, ככל שהוא נוהג במהירות רבה יותר, כך יקשה עליו לשלוט במכוניתו אם ייתקל באיזה מסיכוני דרך אלו ומשכך, נטיית בית המשפט תהיה שלא להחשיב את אותה ההפרעה במפגע.
כך למשל, במקרה בו החליק רכב בכביש כתוצאה מכתם שמן ופגע ברכב שלפניו, קבע בית המשפט כי לנהג המחליק לא היתה כל אפשרות למנוע את התאונה שהתרחשה, זאת מאחר ולא ניתן היה לזהות את כתם השמן, כל שכן שהוא נסע במהירות סבירה לתנאי הדרך. בית המשפט כאמור, דחה את התביעה שהוגשה על ידי הרכב שנפגע כנגד הנהג שהחליק על כתם השמן.
במקרה אחר לעומת זאת, קבע בית המשפט כי אין הוא מקבל את טענת כתם השמן על הכביש וקבע שלנהג הייתה יכולת מלאה למנוע את התאונה לו היה נוהג בזהירות שכן כתם השמן אינו היה משמעותי. כמובן שהעירייה עשויה להיות אחראית בשל כתם שמן שלא הוסר בזמן, אולם יש לבחון כל מקרה לגופו.
הרשויות מטרטרות את הניזוק - עניין שבשגרה
לא פעם מתנערות הרשויות מאחריותן לסילוק המפגע ומטילות את האחריות מזו לאחרת, תוך שהן גורמות לניזוק לתחושת חוסר אונים משווע. המציאות המשפטית מלמדת כי לא פעם, ישנו הכרח להיעזר בשירותי חקירה ועזרים חיצוניים על מנת להצביע על הגורם שאחראי לנזק בין אם באמצעות בירור הזהות של זה שתיקן את המפגע לאחר המקרה, ובין אם באמצעים אחרים. כך או כך, בסופו של יום לרוב קיימת היכולת לגלות באחזקת מי השטח ומי נדרש לשאת באחריות ובחובת הפיצוי.
במקרים רבים, טוענת העירייה כי המפגע בכביש מקורו בפעולה שביצעה החברה הקבלנית ומשכך האחריות חלה על האחרונה. בחינת פני הפסיקה מלמדת כי בית המשפט חילק לא פעם את האחריות בין הגורמים השונים על סמך הנתונים שלפניו וקבע כי אין הניזוק צריך להיפגע ממערכת היחסים שבין רשות לקבלן או בין רשות אחת לאחרת. בית המשפט אף קבע לא פעם כי על העירייה שהזמינה את העבודה מהחברה הקבלנית, חלה החובה לפקח כך שהעבודה תבוצע כהלכה. חשוב לזכור, כי ישנם מקרים בהם כן יש צורך לבדוק את החוזה שנחתם בין העירייה לאותה חברה קבלנית, ונכון יעשה כל ניזוק וניזוק אם יבחן באמצעות גורם שבקיא בכך את הנושא.
מקרה שכיח נוסף הוא, כאשר רשות מקומית אחת טוענת כי מקום האירוע שייך לרשות אחרת וזו האחרונה מפנה אצבע מאשימה לגורם אחר או חזרה. במקרה כזה, יש לתעד את מקום האירוע המדויק, לעיתים במדידות של מטרים ספורים, וזאת באמצעות איש מקצוע על מנת שניתן יהיה לבדוק למי מהרשויות שייך אותו קטע כביש.
כביש 6 - אחריות מוגברת
לא פעם, טוענות הרשויות כי אחריותן אינה אבסולוטית ותלויה ביכולתן הפיננסית ובסדרי העדיפות בהתאם לדחיפות העניין. על ציבור הנהגים שמשתמשים בכביש 6 לדעת, כי בית המשפט קבע שלכביש אגרה ישנה אחריות מוגברת בפינוי מפגעים. בפסק דין שניתן בתאונה בה שני כלי רכב פגעו בלוח עץ, קבע ביהמ"ש כי לבעלי הכביש אחריות לפנות מכשולים בכביש, גם אם אינם קבועים. במקום התאונה לא פעלו מצלמות החולשות על הכביש ובהיותה מודעת לכך, הרשות לא פעלה להגדלת תדירות הסיורים ולבדיקה האם קיימים מכשולים ובכך התרשלה והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעים.
ככל הנראה, לו הדבר היה קורה בכביש עירוני שאינו כביש אגרה, אזי בית המשפט היה קובע סטנדרטים שונים מאלה שהחליט וייתכן אף שהיה קובע כי ללא תלונות מהציבור על היות המפגע בכביש לא הייתה צריכה הרשות להוציא סיור מיוזמתה.
חובת התיעוד
קיים משקל רב להצגת הוכחות בדבר קיומו של המפגע. משכך, במידה וישנם עדים לתאונה, יש לקחת את פרטיהם. כמו כן, יש לנסות ולתעד את המפגע בזמן הקרוב ביותר לאירוע - הן את הנזק שנגרם והן את מקום ההתרחשות. מצלמות שממוקמות בחלק מהכבישים יכולות לשפוך אור על הנעשה ועל כן, במידה והתאונה ארעה בכביש בו יש מצלמות, יש לפנות לאחראים ולנסות לאתר את סרט הצילום. אלה יוכלו להוכיח את קיומו של המפגע ואת משך הזמן בו היה בכביש ללא כל טיפול וללא הסרתו. במידה ונתקל הניזוק במידה נמוכה של שיתוף פעולה מצד הרשות, יש הכרח להיעזר בשירותים חיצוניים על מנת להשיג פרטים אלו.
מבעד לסרטי הצילום ניתן אף לבדוק האם נפגעו רכבים אחרים מאותו המפגע. קיומן של פגיעות נוספות מגדיל את הסיכויים כי אכן מדובר במפגע. סרטי הצילום יכולים אף להוכיח מעבר לכל ספק כי על אף נהיגה זהירה לא היה ניתן לחמוק מהמפגע ולא נהיגתו הרשלנית של הנהג היא שגרמה לו את הפגיעה.
יש לכם שאלה בנושא משפטי או ביטוחי בתחום הרכב? שילחו אותה אלינו באמצעות אפשרות ה"כיתבו אלינו" באתר.
* הכותבים הנם עו"ד ממשרדו של ד"ר אסף ורשה, המתמחה בדיני ביטוח ונזיקין