תאונות דרכים: מחלת היאפים

ר', מנהלת כוח אדם בחברה תעשייתית גדולה, החלה לפני כחצי שנה לחוש עייפות בלתי מוסברת אף במצב בו הייתה במנוחה. תחילה, ניסתה ר' ליטול הפסקות קצרות על מנת להתאוורר, אך היא גילתה כי אינה זוכה למזור לכאביה. לאחר מספר ימים, החלה לסבול מירידה ברמת הזיכרון, שהתלוותה לקשיים מהותיים בריכוז. אם לא די בכך, הרי שכאבי ראש, שרירים ופרקים טרפו את מנוחתה.

העובדה כי אינה מצליחה לישון באופן רציף, גם היא הוסיפה ממד של קושי לחייה של ר'. לאחר מספר בדיקות, הוברר כי לקתה בתסמונת התשישות הכרונית, המוכרת גם כמחלת העייפות או מחלת היאפים. למזלה, רופא המשפחה זכר כי לפני שנתיים הייתה מעורבת בתאונת דרכים, הגורמת מעת לעת לתחושת דחק המהווה טריגר להתפרצות המחלה.

בזכות רופאה, יכלה ר' להציג קשר סיבתי בין התאונה למצבה הרופואי. אולם, לא כך בקרב נפגעי תאונות דרכים אחרים אשר לקו במחלה ללא שתשומת ליבם הופנתה לעובדה שייתכן וקיים קשר סיבתי שכזה. משמעות הדבר כי נפגעים רבים לא מימשו את זכותם לקבל את מלוא הפיצוי המגיע להם מחברת הביטוח ובעצם הפסידו בשל כך כספים רבים.

אך לא רק מחלת היאפים עשוייה להיגרם לאחר תאונת דרכים. במהלך הזמן הוברר, כי בין שאר המחלות שמתעוררות נמצאת גם מחלת הפיברומיאלגיה – מחלת רקמות שבאה לידי ביטוי בעיקר בכאבי שרירים. לרוע המזל, מאחר והתסמונת אינה נתמכת על ידי ממצאים אוביקטיביים של בדיקות רופאים ומעבדה ותלויה בעיקר על דיווחי החולה, על תלונותיו והרגשותיו, היא נתפסת כלא אמיתית.

מחקרים מוכיחים כי המחלה עלולה להיגרם כתוצאה מתאונות דרכים ובעיקר מפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, בפציעה הידועה יותר בשם 'צליפת שוט'. המצער הוא, שסביר להניח שמרבית תושבי ישראל מעולם לא שמעו על המחלה שנקראת פיברומיאלגיה. גם חלק גדול מרופאי המשפחה וחתמי הביטוח בישראל טרם נתקלו במחלה זו.

התביעה של ר' אשר עתידה להתברר בקרוב בבית המשפט, מקבלת משנה תוקף מפסק דין שניתן אשר קבע באופן חריג כי קיים קשר סיבתי בין מחלת היאפים ותאונת דרכים. כך למשל, במקרה של ג' שנפצע בתאונת דרכים בשנת 2002. זמן קצר לאחריה, החל להתלונן על הפרעות בריכוז ועייפות פיזית ונפשית בלתי מוסברת. מצבו המשיך להדרדר באופן שיטתי, עד שלא התאפשר לו יותר להמשיך ולעבוד. החמרת מצבו אף הביאה לכך שנפרד מאשתו.

התובע הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כנגד מבטחת הרכב, בה נטען כי תסמונת התשישות הכרונית בה לקה הינה תוצאה ישירה של תאונת הדרכים. חברת הביטוח אליה ג' הגיש את תביעתו, דחתה את טענתו כי קיים קשר סיבתי בין תסמונת התשישות הכרונית לפגיעה עקב תאונת דרכים. לאור כך, מינה בית המשפט מומחית רפואית שקבעה בחוות דעתה כי התסמונת בה לקה התובע נובעת בדרך כלל משילוב של זיהום ויראלי ואירוע של מצב דחק, כמו תאונת דרכים ועל כן, יש לקשור בין התפרצות התסמונת אצל התובע לתאונת הדרכים בה נפגע.

בסופו של ההליך, בית המשפט פסק כי יש לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד בשיעור של כ-1.7 מיליון שקלים.

מעבר למחלות המתוארות, במהלך השנים האחרונות נפסק כי קיים קשר סיבתי בין תאונות דרכים לעוד שורה של מחלות. כך למשל, בית משפט השלום בחיפה הכיר בקשר סיבתי בין סטרס כתוצאה מתאונת דרכים, לבין מחלת הטרשת הנפוצה. במקרה המדובר, עסקינן בחולה שהוכר כסובל ממחלת הטרשת הנפוצה וכעבור שנתיים נפגע בתאונת דרכים.

לטענת התובע, קודם לתאונה הוא תיפקד באופן רגיל ומלא, אך בעקבותיה, הוחמרה מחלתו באופן שפגע בתפקודו. חברת הביטוח לא נאותה לקבל את עמדתו וטענה מנגד כי לא נמצא בספרות הרפואית קשר בין סטרס ובין מחלת הטרשת הנפוצה. בית המשפט זימן רופא מומחה שקבע כי במסגרת מחקר שנעשה, הוברר כי המתח במלחמת לבנון השנייה גרר עליה במקרי הטרשת הנפוצה, עובדה אשר מלמדת כי קיים קשר בין סטרס הנגרם בשל ארוע טראומתי כמו תאונת דרכים והתפתחות המחלה. בסופו של יום קבע בית המשפט כי קיים קשר סיבתי וחייב את הנתבעת לשלם פיצויים בגובה 70 אלף שקלים.

במקרה אחר, בית משפט השלום בירושלים קיבל את תביעתה של קטינה בגין תאונת דרכים אשר אירעה לה וקבע כי לתובעת התפתחה מחלת סכרת בשל אירוע דחק בתאונה. בתביעתה לבית המשפט, טענה התובעת כי תאונת הדרכים והנזק הנפשי בעקבותיה, הביאה להתפרצות המחלה (Diabetes Mellitus). בית המשפט מינה מומחה לרפואה פנימית לבדיקת התובעת וזה קבע כי קיים קשר בין תגובת הדחק לתאונה לבין התפרצות מחלת הסכרת. בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בשיעור של 587 אלף שקלים בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות לעתיד, עזרה וסיעוד.

מעטים יודעים זאת, אך גם מחלת הלופוס (זאבת) יכולה להיגרם על ידי תאונת דרכים. הזאבת היא מחלה בה הגוף מפתח נוגדנים נגד עצמו וכך פוגע באיברים שונים ובעיקר בכליות ובכלי דם קטנים. מחלת הלופוס עלולה להתפתח כתוצאה מטראומה, וגם במקרה הזה הכיר כבר בית המשפט בתאונת דרכים אשר היוותה הגורם למחלה ופסק פיצוי כספי לטובת הנפגע.

בלא מעט מקרים, נתקל התובע בבעיה להוכיח באופן מדעי את הקשר בין תאונה ומחלה, אך לא מדובר בסוף פסוק שכן ההכרעה עוברת לבית המשפט. בהתאם לכך ובשל מורכבות העניין, מומלץ לכל נפגע בתאונה למסור לעורך דינו מידע מפורט אודות הכאבים והתחלואים, גם כאלה שלא נראים כקשורים לתאונה. עורך הדין יבחן את האפשרות לקשור בין השניים, ככל שהדבר מעוגן במציאות, ויעשה כמיטב יכולתו על מנת שהתובע יקבל את הפיצוי המגיע לו.

על ציבור נפגעי תאונות הדרכים לדעת כי ניתן לממש את הזכות להכרה במחלות, כל עוד לא ניתן פסק דין בתיק התביעה. סביר להניח כי מסתובבים בישראל מאות רבות של נפגעי תאונות דרכים שלקו במחלה זו או אחרת ושסיימו את הליכי משפטם, ללא שתבעו את המגיע להם. יש לזכור כי מועד ההתיישנות בתביעת ביטוח פוקע כעבור שבע שנים ועל כן, יש להיות קשובים לגוף ולהיבדק בכל אימת שמתעוררים סיפטומים כמתואר מעלה. נפגע אשר יזכור לקשור סיבתיות בין התאונה לבין המחלה לאחר שבע שנים מיום קרות התאונה, לא יוכל לקבל פיצויים. הדבר תקף גם באשר למבוטח אשר לא טרח ליידע את עורך דינו באשר למחלתו, עובדה אשר לא באה לידי ביטוי בפסק הדין, אף אם ניתן במסגרת תקופת ההתיישנות.


* הכותב הוא ד"ר ועו"ד מומחה בדיני ביטוח ונזיקין