במהלך השנה וחצי האחרונות, אני משקיע זמן רב על מנת להביא בפניכם הקוראים את מירב המידע כך שתוכלו להתנהל בחוכמה וביעילות אל מול חברות הביטוח, בבואכם לקבל מהן פיצוי כספי.
המפגש עם מחלקת תביעות הגוף של חברות הביטוח מייצר לא אחת תסכול רב אצל המבוטחים, הנאלצים להתמודד עם שיהוי מיותר במתן הפיצוי הכספי המיועד לשיקומם והחזרתם לפסים של חיים נורמטיביים. בתוך כך, איני יכול להתעלם מתופעה שיש לתת עליה את הדעת ואשר במידה רבה, מניעה את המבטחות לפעול בחשדנות רבתי כלפי ציבור המבוטחים ולהזיק באופן ישיר לאלו שפעלו בתום לב ורק רצו "להגיע הביתה בשלום" עם ההמחאה המיוחלת מחברת הביטוח.
אין בדברי הבאים משום להצדיק באופן גורף את התנהלותן של חברות הביטוח, שבמקרים לא מעטים מתברר כי מסלול הייסורים שהועברו התובעים בבואם לממש את זכאותם על פי תנאי הפוליסה, היה מפרך והוארך שלא לצורך. ידיו העמוסות של המפקח על הביטוח מעידות על מציאות שיש לתקנה. כוונתי לתופעה שהשתרשה עמוקות בלשד התרבות הישראלית, החוצה תרבויות ומגזרים, ומעלימה את האמון שנותר אצל פקידי התביעות בחברות הביטוח.
עסקינן ב"ענף ספורט אתגרי" העונה לשם "הונאות ביטוח". אפילו ההלכה גויסה לצורך כך, ומעת לעת אני שומע אנשים המעידים כי "מצווה" לדפוק את חברות הביטוח, אף אם מדובר באיסור חמור של הונאה, כפי שקורה לא אחת. אין המדובר ברצון הטבעי של המבוטח למצות את זכויותיו ולקבל את הפיצוי המגיע לו על פי כל חוק או דין, אם כי במעשה מכוון שכל כולו נועד להוציא כספים במרמה, תוך רמיסה בוטה וגסה של החוק ואף גרוע יותר, גרימת נזק במישרין לכלל הציבור שסובל מהעמדה שפיתחו חברות הביטוח.
שחיקה הדרגתית של המוסריות
העצוב הוא, כי אנו עדים לשחיקה הדרגתית ומואצת של המוסריות בחברה הישראלית, המשתקפת מבעד לתחום הביטוח. התופעה חוצה מגזרים, תרבויות, מקצועות ומתפשטת כסרטן גרורתי בכל רובדי החברה. כל חכמולוג שחושב שהוא "דופק את המערכת", למעשה פוגע במשפחתו ובחבריו משום שההונאות מביאות להעלאת תעריפי הפרמיות. צאו ולמדו כי חיסול הונאות הביטוח יכול לצמצם את עלות הביטוח באופן ניכר.
התפישה כי אדם חף פשע כל עוד לא יוכח אחרת, ניצבת אל מול המציאות המרה של חברות הביטוח, הנתקלות מידי יום בניסיונות חוזרים ונשנים של מבוטחים ואזרחים המנסים להוציא ממנה כספים ברמה. שוב אדגיש, אין כוונתי למבוטחים הפועלים על פי החוק ונתקלים בחומה בצורה, שבמקרים אלו, אין טוב מאשר לעמוד על הזכויות ולמצות את ההליכים באופן שיבטיח כי המבוטח יקבל את המגיע לו. בפועל, עברייני הביטוח, מניעים את המבטחות לבחון כל תביעה בזכוכית מגדלת ולהשהות את העברת התשלום, עד שכל הבדיקות תושלמנה.
הביצה או התרנגולת?
כל פלאי הטכנולוגיה וניסיונם של פקידי התביעות, אינם מאפשרים להם לדעת מראש האם מדובר בניסיון הונאה ולפיכך, לא מתאפשר לגורם המטפל בזמן אמת לקבל החלטה בלא להזמין חוקר בתיק. לאור כך, גם שכמדובר לכאורה במבוטח תמים, הרי שלא אחת, חברת הביטוח לא ממהרת לשלם את סכום התביעה והיא טורחת לבדוק את מהימנותה.
התהייה מה קדם למה, החשדנות של המבטחות או שמא מעשי ההונאה, מטרידה עד למאוד. בסופו של יום, כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו ניזוקים בשל מעשי ההונאה. ברצוני לשתף אתכם בהרהור. מה היה קורה לו מעשי ההונאה והתרמית היו פוחתים באופן דרמטי? האם לא ניתן היה לדרוש מחברות הביטוח להוריד את הפרמיות באופן משמעותי? הטיעון שלהן לגבי הרווחיות הנשחקת היה מאבד מכוחו, וספק אם הרגולטור היה מאשר להן להעלות שוב את התעריפים.
* הכותב הוא ד"ר ועו"ד , מומחה בדיני ביטוח ונזיקין