בין אם בשל המשבר הכלכלי שפוקד את המשק, ובין אם בשל הרצון המובן של הורים לשאוף להיות במחיצתם של ילדיהם זמן רב יותר : עצמאיים רבים עובדים מביתם. עושים לביתם מביתם. זכותם.
לכאורה, אין כל הבדל היכן העצמאי מייצר את פרנסתו וההיגיון מנחה כי מבחינת כיסוי ביטוחי ע"י המוסד לביטוח לאומי, אין שוני אם העצמאי נפצע בתאונת דרכים בדרך לעבודה, שנעשית ממשרד הממוקם בבניין משרדים או בבית. אולם היגיון לחוד ומציאות לחוד. לשיטת ביטוח לאומי, אם מקום העבודה ומעונו של העובד אחד הם, הרי שפציעה תוך כדי נסיעה הלוך או חזור מהבית אינה עונה להגדרה של תאונת עבודה. אך יש נקודת אור : פסיקת בית הדין שנתנה לאחרונה מתקנת את התפיסה השגויה ופותחת פתח לרבבות עובדים מהבית לקבל את מלוא זכויותיהם במקרה של פציעה בתאונת דרכים.
במה מכיר המוסד לביטוח לאומי?
בפסק הדין, נידון מקרה של עצמאית, שנפגעה בתאונת דרכים לאחר שהסיעה את ילדיה לגן, בדרכה לביתה בו היא עובדת. הפגיעה הפיזית שהיא ספגה כתוצאה מפגיעת רכבה בעץ מהווה משום תאונת דרכים, ובגלל הנסיבות זו פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה שיכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה.
במסגרת תביעתה, היא ציינה כי מקום עבודתה ממוקם בביתה, ותחום עיסוקה כעצמאית הוא פיתוח תוכניות לימוד וכן שהתאונה התרחשה בעת שהיא שבה מביתה כאמור, במטרה להתחיל את יום עבודתה. אם לי די בכך, ציינה התובעת כי במהלך הנסיעה היא שוחחה בטלפון(באמצעות הדיבורית) בענייני עבודה ועל כן, בהתאם לכך, על ביטוח לאומי להכיר בתאונה כתאונת עבודה.
תביעתה לביטוח לאומי נדחתה על ידו, ועל כן פנתה התובעת לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שם טען המל"ל כי לאור העובדה שמעונה ומקום עבודתה של התובעת חד הם, הרי שלפיכך אין לה דרך מהמעון לעבודה, כל שכן שאין בכך "סיכון דרך". כמו כן, הוסיף המל"ל כי אין כל זיקה בין שיחת הטלפון שנוהלה במהלך הנסיעה, אף שזו נעשתה לצורכי עבודת לבין התביעה, והתביעה נדחתה לאור הנתונים שקבע המחוקק ולא כנטען בשל אפליה.
זמנים מודרנים, חוקים מודרנים
עיקר המחלוקת בין התובעת וביטוח לאומי נסובה סביב ההגדרה שבחוק: חוק הביטוח לאומי מגדיר תאונת עבודה ככזו שהתרחשה בהתייחס לעצמאי "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".כמו כן, קובע החוק, כי סטיה מהדרך לעבודה על מנת ללוות את הילד לגן או למעון, אינה מהווה סטיה מהדרך המקובלת לעבודה ונכללת במסגרת הכיסוי הביטוחי. אולם כאמור, לטענת המל"ל, לאור העובדה כי התובעת עובדת מהבית, אין להחיל עליה את הרחבת הגדרת הדרך לעבודה הכוללת גם ליווי ילדים לגן.
בסופו של הליך, הכיר בית הדין לעבודה בבאר שבע בתאונת דרכים של עצמאית (או עצמאי) העובדת מהבית, שאירעה בדרכה חזרה מגן הילדים לביתה, כתאונת עבודה, וקבע כי יש לראות בה כמי שהיתה בדרכה לעבודה.
במסגרת פסק הדין, נכתב כי אין מנוס אלא להתאים את פרשנות החוק לימינו אנו לעידן המודרני, אשר במסגרת השינויים שחלים בו, השתנו דפוסי העבודה ובכלל זה גם מיקום העבודה. הקידמה הטכנולוגית, מאפשרת להורים רבים להמשיך ולהתפרנס מבלי שייווצר הכרח לצאת מהבית.
בהתאם לכך, הורים שמשרדם ממקום בביתם, זכאים להיכלל במסגרת הכיסוי הביטוחי בעת שאלו מלווים את ילדיהם לגן הילדים. אין זה הגיוני כי הורה שמסיע את ילדו לגן הילדים בתחילת יום העבודה לא יהיה מבוטח רק בשל העובדה כי משרדו ממוקם בביתו.
מדובר בתפיסה שגויה שבית הדין תיקן, והיטיב בכך עם רבבות עובדים במשק. ההפליה המובנית כפי שבאה לידי ביטוי בעמדת ביטוח לאומי בתיק זה אינה תואמת את פני המציאות של העת המודרנית. הזמנים השתנו ובית הדין מבין זאת היטב. גישתו תכליתית וכך גם פסיקתו בעניין זה.
נהג אשר נפצע בנסיבות אלו זכאי להגיש תביעה לביטוח לאומי על מנת שיכיר בו כנפגע בתאונת עבודה, אולם כידוע חותמות של פקידי המל"ל אינן "חותמות גומי"- ונפגע שירצה לממש את זכאותו יאלץ להוכיח כי התאונה התרחשה בנסיבות המתוארות.
לאתר של עו"ד וד"ר אסף ורשה
פס"ד - ב"ל 25478-06-11 בר נ' המוסד לביטוח לאומי.
הכותב הוא ד"ר ועו"ד,מומחה לדיני ביטוח ונזיקין