דעה: האם הג'יפאים פוגעים בסביבה?

מוזר ומוגזם לי לראות כיצד כל כתבת שטח ואפילו התמימה ביותר, מייצרת זעקות חמס על 'רמיסת הטבע בצמיגי הג'יפים'. כג'יפאי אוהב טבע המטייל בארץ למעלה מארבעים שנה, יש לי דעה אחרת. ברוכים הבאים לפינתנו הירוקה!

שטח ירוק ( , רמי גלבוע)
טוסקנה הפורחת, או עמק יזרעאל? זה הכל אצלנו, מקסים ופורח עבור כולם (צילום: רמי גלבוע)

לפני כמה חודשים בילינו לילה קסום בחורשת האקליפטוסים בעמק יזרעאל. בקבוצתנו היו חמישה עשר ג'יפים וכחמישים גברים, נשים וטף; הגענו בשבילים מסומנים, הדלקנו מדורה מסודרת ועזבנו כלעומת שבאנו – לוקחים איתנו את האשפה שלנו ועוד זבל ישן שהושאר על ידי מטיילים אחרים. קרטונים ריקים נשרפו במדורה, בקבוקי פלסטיק נדחסו לסלי מיחזור - מה יותר פשוט ויפה מזה? חמישים אנשים נהנו מחיבור עמוק לטבע, בני נוער בילו יומיים ללא מחשבים וטלוויזיה, צעדו ברגל ושמעו סיפורי מורשת. כייף גדול, טוב לסביבה ולאהבת הארץ!

במסע הפטרולים לא הורדנו צמיג משביל מסומן ובכל זאת, קיבלנו תגובות מתלהמות בסגנון "צריך להוציא את הג'יפים מחוץ לחוק!", "אתם הורסים את הארץ!", "אימפוטנטים שמחפשים פורקן מתסכוליכם!"... הלו, מה קרה? אסור לטייל בארץ הזאת? האם חשבתם שבמקביל לכל 15 ג'יפים המטיילים בשטח ארבע פעמים בשנה, יש 30,000 פחיות כביש 'חסכוניות' המבלות שעות בפקקי תנועה בדרך לאירוס הגלבוע, מזהמות את האוויר פי 8,000? האם חשבתם על כך ש'יונימוג' בן ארבעים שנה יוצא מהאורווה רק 15 פעמים בשנה, ובשאר הימים הוא לא שורף טיפת דלק? ולעומת כל יונימוג קשיש יש 40,000 יפי-נפש שמחליפים מכונית 'חסכונית' כל שנתיים, וייצור מכוניתם החדשה גורם לזיהום גלובאלי גדול פי מאה? פי אלף?

על מנת לסבר את אוזנכם הירוקה וממש לא כדי להתנצל, אתייחס לנזיפות שספגנו בתגובות לכתבת היונימוג; תשמחו בוודאי לדעת שהיונימוג המתפלש במים צולם בשביל האדום הנמתח לאורך מסילת הברזל, בין רשפון ואודים. זהו נתיב תנועה חוקי וכשר למהדרין, בקיץ וגם בחורף. מעברים טכניים? צולמו במחצבה נטושה. צילומים אחרים נערכים בשטחי אש מכורסמים, בהם אנו טורחים למצוא נקודה שנראית כאילו לא נטחנה על ידי טנקים ונגמ"שים.

שטח ירוק ( , רמי גלבוע)
תחרויות עבירות מעוררות התנגדות אבל הן נערכות במתחמים סגורים ומסודרים, בתיאום ובאישור רשות שמורות הטבע והמשטרה

חלק מהמגיבים ממליץ לעזוב את הג'יפים ולרכוב על אופניים; בשיחתי האחרונה עם שחר ישכרוב, מנהל מרחב הר הנגב, הופתעתי לשמוע כי "בשנים האחרונות, אין לנו בכלל בעיה עם ג'יפים. רוכבי האופניים מסתמנים כאיום גדול יותר על הטבע מכיוון שמספרם העצום, הולך וגדל". המשיך שחר הסביר – לרוכב בודד אין טביעת שטח משמעותית אבל 200 אופניים הפורצים סינגל פיראטי ביער בן שמן, זו כבר פגיעה ממשית. בוודאי כאשר הם חורגים מהשבילים, מתקרבים לקיני נשרים, ומבהילים בעלי חיים. ועוד משהו, הוסיף שחר – האופניים עצמם אינם מזהמים אבל כדי לדווש 30 קילומטרים בשטח, עשויים הרוכבים לנהוג 400 קילומטרים על הכביש וזה כבר זיהום קשה מאוד, במכפלת הכמויות.

שטח ירוק ( , רמי גלבוע)
אופניים זה יפה מאוד, אבל גם להם יש השפעה משמעותית על זיהום הסביבה

ג'יפאות מזויפת כזן נכחד

אני כותב את הדברים לא כדי לנגח את רוכבי האופניים ושומרי הסביבה. אני כותב כנגד המתלהמים הסדרתיים, אלה שכל הנאה מוטורית נראית להם כפשע חברתי. יש נהגי שטח שאינם מכבדים את הטבע, ואת אלה צריך למגר ולהעניש – לתקוע להם קנסות ומבחינתי, להשבית להם את המכוניות. אבל רובם המכריע של הג'יפאים הם אוהבי טבע, המתחשבים במשתמשים האחרים בשבילי ישראל.

האמת היא שהמצב השתנה מאוד לאורך השנים; בעבר הרחוק נהגו בג'יפים שוחרי טבע אמיתיים, אבל בתחילת שנות ה-2000 הפכו רכבי השטח לסמל סטאטוס נוצץ. כל מי שהיה לו עסק עצמאי וכמה שקלים פנויים, ירד עם המיצו-קרוזר לדרום, לשחרר אגרסיות ולהראות לכולם איזה 'גרזן' הוא. בתקופה ההיא געשו שבילי הנגב מג'יפים רבים ולא כולם כיבדו את החוקים; ירדו משבילים מסומנים, גרמו נזקים סביבתיים, הציקו לבעלי חיים, צועדים ורוכבי אופניים.

עם עליית הכמות הידרדרה האיכות, ורבים השאירו צלקות בנופי המדבר השבריריים; קוליס פראיים, אשפה מפוזרת, ועימותים עם פקחי רשות שמורות הטבע והגנים. החבר'ה בטנדרים הירוקים ניסו לעמוד בפרץ אבל זה לא תמיד הצליח, ונשארו משקעים לא נעימים בין קהילת הג'יפאים לבין הפקחים – שבסך הכל מנסים לשמֵר את הטבע, גם לדורות הבאים.

רכבי סיור, רשות הטבע והגנים (רשות הטבע והגנים)
פקחי רשות הטבע והגנים. מתמודדים עם תופעות קשות של זיהום הסביבה ופגיעה בבעלי החיים (צילום: רשות הטבע והגנים)

לאושרנו, האבולוציה עשתה את שלה; 'ג'יפאי החארטה' מאסו ברכבי שטח ועברו לקרוסאוברים נוצצים, מותירים את הנגב לטיילים שבאמת אוהבים ומכבדים את הטבע. מחירי הסולר נסקו מארבעה שקלים לליטר לפני עשר שנים, לכמעט כפליים; כאשר כל ירידה לדרום עולה מאות שקלים יש פתאום יותר מקום פנוי בחניוני הלילה, הצבאים מרימים את הראש בערוצים המדבריים.

שטח ירוק ( , רמי גלבוע)
בחלוף אופנת השנים הקודמות, נשאר לכולנו יותר מקום ליהנות מהטבע, באחריות ובתבונה

גם חינוך והסברה עושים את שלהם, ואוכלוסיית הג'יפאים למדה לשמור על הכללים. "היום יש פחות צפיפות של ג'יפים ואלה שעדיין מטיילים, שומרים על החוקים" מוסיף שחר. "הבעיה החדשה היא טרקטורונים ואופנועי שטח, שאופי הנהיגה בהם ופרופיל הנהגים, פחות מסודר וממושמע. הם גם יכולים להגיע לכל מקום, ולכן נזקיהם גדולים".

שטח ירוק ( , רמי גלבוע)
טרקטורונים ואופנועים דורשים תשומת לב מיוחדת, בגלל יכולת הכלים האלה ואופי הנהיגה בהם

איך נחזיק את הגבעול בשני קצותיו?

יש ניגוד אינטרסים בין הרצון לשמר טבע בתולי, לבין הרצון ליהנות ממנו ברגל או על גלגלים. לכאורה, נכון היה שנשב כולנו בבית, ונראה את הטבע מבעד למסכי הטלוויזיה... אבל אנחנו חושבים שהדרך היא דו קיום בשלום, ומידתיות. יש מקום לכולם בארץ הזאת, צריך רק לשמן את הגלגלים החורקים. בפינתנו הירוקה ננסה להסביר מהם הכללים שבעזרתם נשמור על ישראל נקיה וירוקה, לראות כיצד מכילה הארץ צבים וצועדים, צבאים וטרקטורונים, נחלי מים וג'יפים – עבורנו, עבור ילדינו ונכדותינו החמודות. נשמיע גם את קולם של הבחורים הטובים בטנדרים הירוקים ויהיה מקום לכולנו, בלי נזקים ובלי התלהמויות!

שטח ירוק ( , רמי גלבוע)
נהיגה אחראית על שבילים מסומנים מבטיחה את שמירת הטבע במלוא יופיו, גם לדורות הבאים

עוד הרבה על פנאי ושטח בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל