נוסעים ברכבת בתחנת סבידור ברחוב ארלוזורוב בת"א יגלו בעוד שבועות אחדים כי בפתח התחנה הוקם מוקד להשכרת אופניים, שישכיר בעיקר אופניים חשמליים. התעריף לשעה יהיה 20 שקל, תמורת ארבע שעות ייגבו 50 שקל, ו-90 שקל יהיה המחיר להשכרת זוג אופניים ליום שלם.
אין ספק כי מדובר על מהלך חיובי שעשוי להקל על מצוקת התנועה והפקקים בעיר תל אביב, שהופכת כל נהג שנדרש לנסיעה מנהלתית פשוטה וקצרה - לגיבור של הסרט "מת לחיות". עשרות אלפי מכוניות גודשות את העיר. מצוקת חניה בלתי נסבלת וזאת בלשון המעטה. חציית תל אביב בצהרי היום עם רכב מאלצת את הנהג לגייס את כל תעצומות הנפש שלו. וכל זאת, לצד הערך המוסף הסביבתי ורב החשיבות שטמון בהקטנת פליטת מזהמים, החיסכון שטמון בהותרת כלי הרכב בחניה. הגעה מדלת אל דלת. בריאות נפשית ופיזית כאחד. ברכה.
אולם לצד היתרונות הבלתי מבוטלים שטמונים במהלך עידוד החלופה התחבורתית ומעבר לאופניים, צריך להתבונן למציאות ולהכיר בעובדה כי רוכבי האופניים החשמליים בתל אביב, רואים בלשון החוק בגדר המלצה, אם לא בדיחה, על חשבון הולכי הרגל ונהגי המכוניות. המדרכה הפכה לשטח הפקר, בגדר כל מדווש ירכב במהירות הנראת לו, תוך סיכון בלתי פוסק שהוא יוצר להולכי הרגל. בעצם, הפסקה הזו עושה עוול וחוטאת למציאות. מייפה אותה. ואין לכך מקום כאשר מדובר על סיכון חיי אדם : גדודי רוכבי אופניים מתייחסים למדרכה כאילו אין עוד מלבדם. כאילו ירשו אותה מסבתא. שטח פרטי? מבחינת רבים , כל הערה על רכיבה לא חוקית על המדרכה ועוד במהירות גבוהה, היא בגדר הטרדה. לא פחות. בעיניים משתוממות הם מתבוננים על הולכי הרגל תוך תהייה כנה מדוע הם מתהלכים על המדרכה ומפריעים להם במהלך הרכיבה.
אם לא די במנטליות הנהיגה הפרועה שגבתה מחיר חיי אדם יותר מכל מלחמות ישראל גם יחד, לתוך הקלחת התחבורתית נוספו בשנים האחרונות גם רוכבי האופניים החשמליים שרוכבים בפראות בלתי הגיונית. רמזור אדום ? פס לבן? מתן זכות קדימה? השתלבות חוקית בתנועה? כל המילים האלו מהוות עבור רבים מהם כאסופה של הברות בג'יבריש. לתפיסתם הכה מוטעת - חוקי התנועה החריגו אותם מתקפותם. המציאות אליה נקלע נהג רכב בתל אביב, היא לא פחות ממוטרפת. אינך יודע מהיכן תיפתח הרעה. אולם דבר אחד אתה יודע בוודאות : שהמפגש של צד הרכב או חזיתו עם שלדת האופניים, ייגמר רע.
במסגרת התקנות הרלוונטיות שאושרו בחודש יולי הוסכם שהאכיפה תבוצע באמצעות משטרת ישראל ופקחי הרשויות המקומיות השונות ברחבי הארץ. נכון לרגע זה, הרשויות לא החלו לעשות את המוטל עליהן. יש לקוות כי הדיונים שמתקיימים בוועדה המשותפת למשטרה ולעירייה, בראשות סמפכ"ל המשטרה, במטרה למצוא פתרונות לסוגיה, יסתיימו במהרה והאכיפה הכה מיוחלת תגדע את נגע הרכיבה על המדרכה.
אך בזה לא תמה המשימה. לא ניתן להסיט את כל תנועת האופניים החשמליים לעבר הכביש מבלי שתוגבר האכיפה על נהגי כלי רכב שאילו לא כן, זו רק שאלה של זמן עד ששיעור הפגיעות של רוכבי האופניים החשמליים יעלה. כבישי תל אביב נתפסים עבור נהגים רבים מידי כמשטח התגוששות שיקומי לאגו נפול ולא כשטח שתכליתו לאפשר להם להגיע בבטחה מנקודה א' לנקודה ב'. זו טמינת ראש בחול להגביר את האכיפה באופן סלקטיבי. יש לאזן אותה כך שיתאפשר לכלל המשתמשים בדרך להגיע בשלום למחוז חפצם.
הכותב אזרח מודאג, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין