בעוד פחות משבועיים נצא לבחור, והמתמודדים עסוקים בלנגח איש את רעהו על האחריות ליוקר המחיה בישראל. תחום הנדל"ן, משמעותי ככל שיהיה, רחוק מלהיות הבעיה היחידה והמהותית של אזרחי המדינה. תחום התחבורה בישראל אינו מטופל כהלכה ופוסע במקומו, ומידי שנה נחשפים ערימות פגמים ובעיות שמשפיעים באופן ישיר על הכיס של כל אחד ואחד מאתנו. אם כן, מה הם הליקויים האקוטים שעומדים בפני הממשלה הבאה, ומהן השאלות שעלינו כבוחרים להפנות לנבחרי הציבור? וואלה רכב! משרטט את מפת הכשלים בענף בסיועם של מספר מומחים.
עו"ד אלעד שור , מומחה לדיני תעבורה:
אין טעם להמשיך ולסחוט את הציבור עם רשת מצלמות המהירות
הניסיון להקטין את היקף הקטל על הכביש נחל כישלון חרוץ והמדיניות לאורך השנים של כלל המעורבים והאחראים לכך, הוכחה כלא אפקטיבית.
גם גולת הכותרת של המאבק בתאונות באמצעות פריסת רשת מצלמות, הובררה ככושלת; ממחקר שנערך עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על-ידי חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון, עולה כי בתוך שנה הוכפל מספר התאונות הקטלניות בכבישים בהם הותקנו מצלמות מהירות. בין מרץ 2012 ותחילת 2013 הופעלו 31 מצלמות מהירות בכבישים בינעירוניים באורך כולל של כ-270 ק"מ. בכבישים אלה אירעו שבע תאונות קטלניות בשנת 2012 ו-14 תאונות קטלניות בשנת 2013 - זינוק של 100%. אם לא די בכך, מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה כי שיעור התאונות עם נפגעים שנגרמו כתוצאה מנהיגה במהירות מופרזת, קטן לאין שיעור בהשוואה לעבירות אחרות.
שאלה: מה למעשה תכלית המצלמות? לחלוב את הציבור או להקטין את היקף תאונות הדרכים?
תשובה אפשרית שאינה מספקת :
מומחי בטיחות מטעם המדינה: אין ספק כי יש טעם באכיפה נרחבת ואגרסיבית של עבירות מהירות, שכן מהירות מופרזת היא הגורם העיקרי לתאונות דרכים. אין חולק על כך שמהירות מחמירה את תוצאות התאונה.
מדוע התשובה אינה מספקת:
אמת כי מהירות מחמירה את תוצאות התאונה אולם הגיעה העת להפסיק להתבלבל בין עבירות שגורמות לתאונה ועבירות שמחמירות את תוצאות התאונה. הנתונים מוכיחים באופן חד משמעי כי מהירות מופרזת לכשעצמה אינה הגורם העיקרי לתאונות.
די לעשוק את הציבור עם מחירי ביטוח החובה לדו גלגלי
נתונים רשמיים מלמדים כי נעים כיום על כבישי הארץ כ- 118 אלף כלי רכב דו גלגליים, אשר חייבים בביטוח חובה. אולם מעשית, רק 76 אלף כלים בוטחו בפוליסות ביטוח חובה, קרי רק כ-35.6% מבין הרוכבים מבוטחים במקרה של פגיעה.
הנה לכם למשל, נתון חמור שההסבר לו גלוי: מדיניות התמחור הגזלנית של מבטחות החובה בישראל - פשוט שערורייתית; הסיבות לכך רבות. בתום כהונת המפקח על הביטוח, לאחר תקופת צינון למשך תקופה כזו או אחרת, ממתינות לו חברות הביטוח בזרועות פתוחות. כמו כן, חרף בכיינותן של חברות הביטוח אודות הפסדיהן מענף ביטוח זה, מסתבר כי במחצית הראשונה של שנת 2013 הניב תחום ביטוח החובה רווח כולל לפני מס מצרפי של כ-496 מיליון שקל.
בנוסף, עלות הביטוח מונעת מרבים לרכוש כלי דו גלגלי, אולם למדינה אין אינטרס להקל עם הרוכבים: הכנסות המדינה מבלו על דלק טיפסו ל-16.3 מיליארד שקל, לא כולל מע"מ על דלק. מדובר בעלייה ריאלית של כ-4.4% לעומת 2013. המדינה לא תוותר כל כך מהר על בוננזת מיסוי הדלק שצריכתו גבוהה משמעותית כאשר מדובר על כלי רכב בעל 4 גלגלים.
שאלה: הפיקוח על הביטוח התחייב בפני ועדת הכלכלה של הכנסת לבחון אם מתקיים צורך בשינוי תעריפי הביטוח לאופנועים באמצעות שינוי גובה הסכום שמועבר לטובת כיסוי הנזק לרוכבי אופנועים מתוך פרמיות הביטוח לכלי רכב ארבעה גלגליים. חרף העובדה כי הנתונים מצביעים על האפשרות להוזלת תעריפים, מדוע תעריפי ביטוח החובה לא הוזלו?
תשובה אפשרית שאינה מספקת:
משרד האוצר : יש טעם להמתין לתוצאות השנתיות של שנת 2014 בטרם יוחלט אם יש מקום לשינוי התעריפים.
מדוע התשובה אינה מספקת:
נתוני 2013, מלמדים כי על פניו, יש מקום להורדת התעריפים. האם אתם סבורים כי נתוני 2015, יציירו תמונה שונה בתכלית?
אלון טהורי - מומחה למיסוי
שינוי במיסוי הדלק? לא יקרה
אם למישהו יש ספק מדוע המדינה אינה משקיעה די משאבים לצורך שיפור איכות התחבורה הציבורית, אז התשובה ברורה: המדינה מודעת היטב לעובדה כי החלופה בדמות ביקוש הולך וגובר לדלק בקרב בתי האב בישראל, לא ישנה את היקף הנסועה וימשיך להניב למדינה מיסים בגובה מיליארדים רבים של שקלים בשנה.
נבחרינו מייחסים לנו מידה מסוימת של תבונה, הם לא מטילים עלינו גזירות מיסוי מפילות ממשלות, אלא מבצעים מהלכים להעלאת מיסים תוך בלבול הציבור. מנעד התירוצים למחירי הדלק הגבוהים רחב, אולם בשורה התחתונה הם ואנו יודעים כי אין לנו ברירה של ממש. בל ניפול להבטחות פופוליסטיות חסרות שחר - המדינה לא תוותר על היקף הכנסות כה דרמטי ממיסי דלק, כאשר אין בנמצא חלופה שיכולה למלא את החלל התקציבי.
השאלה שצריכה להישאל:
מדוע המדינה לא משקיעה די משאבים על מנת לעודד פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים להנעת רכב?
תשובה אפשרית:
המדינה בהחלט מנתבת משאבים לצורך כך, ואף הוקמה לצורך כך וועדה שמסתמכת בין היתר על חברות פרטיות וגופי מחקר
מדוע התשובה אינה מספקת?
ראשית, לא ניתן להעביר את מלוא האחריות לגופי מחקר פרטיים ששיקוליהם מושפעים בין היתר מהתנודות שחלות במחירי הנפט בעולם. שנית, ברור כשמש כי אף אם המדינה תקבל החלטה לעודד חלופות ירוקות, לבטח תימצא הדרך בה הם ימוסו, באופן שישמוט את הקרקע מתחת לתכלית האמיתית של העניין - צמצום משמעותי בהיקף גביית המיסים בגין צריכת הדלק מהציבור.
אלון טהורי, יועץ מס מוסמך
עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח
להפריד את הוועדות הרפואיות מביטוח לאומי
הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי חורצות גורלות: הן אלו שקובעות את אחוזי הנכות שמקבלים בין היתר עשרות אלפי נפגעי תאונות הדרכים שנפצעו בנסיבות המוגדרות כתאונת עבודה. תפקיד הוועדה לקבוע האם יקבלו קצבת נכות חודשית, ואם כן, מה יהיה גובהה. אחת מהבעיות המהותיות שמתעוררות בפעולת הוועדה, היא עצם חוסר ההפרדה בינה ובין המוסד לביטוח לאומי הגורם שמשלם בסופו של יום את הגמלה. קיים ניגוד עניינים מובנה הרופאים אמורים לפסוק עצמאית ובלי קשר לאינטרסים של המוסד, אך מנגד הם תלויים בו לפרנסתם.
שאלה: מדינות רבות בעולם המערבי שהבינו כי קיימת בעיה של ממש בניגוד העניינים הפוטנציאלי, נוקטות באמצעים כדי ליצור הפרדה בין הרופאים הפוסקים לבין המוסד המשלם את הגמלאות. אם כך, מדוע עד כה לא הופרדו הוועדות מהמל"ל?
תשובה אפשרית שאינה מספקת:
הביטוח הלאומי: הרופאים בוועדות הרפואיות הם מומחים בתחומם, ומקצועיותם אינה מוטלת בספק - רובם עוסקים ברפואה בבתי החולים ובקופות החולים, חלקם בכירים ביותר. החלטותיהם בוועדות מתבססות על מקצועיותם וניסיונם הרפואי ואינן נגועות בשום שיקול זר. הוועדות הן שיפוטיות וסוברניות, והביטוח הלאומי אינו מתערב בהחלטותיהן. גם על החלטות ועדות הערר ניתן לערער בפני בית הדין לעבודה בשתי ערכאות, ולשם כך להיעזר בסיוע משפטי הניתן חינם על ידי המדינה".
מדוע התשובה אינה מספקת?
כבר ב 2004 קבע בג"צ כי חיוני לקבוע הסדר חקיקתי חדש ומתוקן. מבקר המדינה המליץ ב2009 למשרדי הבריאות והרווחה לשקול לשנות את ההסדר הקיים, "בין אם על ידי הוצאת הוועדות מהביטוח הלאומי, ובין בדרך אחרת שתחזק את אי תלותן" לפיכך, אין מקום עוד לסחבת חקיקתית ויש לפעול בהקדם ליישום ההמלצות.
קטסטרופת הטיפול בנפגעי תאונות הדרכים בחדרי המיון
הצפיפות הבלתי נסבלת בחדרי המיון ובמחלקות האשפוז היא רעה חולה של המדינה. מדינת ישראל, המערבית לכאורה, היא הצפופה ביותר מבחינת שיעור האשפוז בבתי החולים שלה. עד כדי כך המצב כאן חמור, שפצועי תאונות דרכים שנפגעו באורך קל, נאלצים להמתין יחד עם עוד חולים שעות ארוכות, לעיתים מתייבשים וסובלים גם 10-20 שעות עד לקבלת מענה רפואי.
בבית החולים שיבא שבתל השומר למשל, התפוסה חסרת כל היגיון אנושי - בין 300 ל-400 אחוזים - ובבית החולים רמב"ם - מדובר על יותר מ-200 אחוזי תפוסה. גם בבית החולים פוריה בטבריה, עומדת התפוסה על 100 אחוזים.
חרף המורכבות של העניין, גם ההסבר לדוחק הבלתי נסבל נובע ממקור אחד בלבד: עד כה, לא הועלתה כל תוכנית חומש רצינית לשיקום מערכת הבריאות. הממשלות מסתפקות בשיטת הדבקת הטלאי, מתוך מטרה להדוף את הביקורת באמצעות מתן פתרונות ביניים חסרי תועלת.
שאלה: מדוע במקום שכל שר יקים וועדת מומחים שסוללת מדיניות שאינה עומדת במבחן המציאות, לא ממנים שר בריאות בעל הבנה מטריאלית משמעותית ,שבקיא בבעיות ובעל כושר ומסוגלות להתמודד עם הבעיות תוך העלאת תוכנית ארוכת טווח?
תשובה אפשרית:
אומנם יש צורך בהצבת גורם מומחה, אולם מדובר על ידע ויכולת שניתן לרכוש אותה במהלך הקדנציה.
מדוע התשובה אינה מספקת?
כי המציאות מוכיחה באופן חד משמעי כי מדיניות מינוי שר בריאות שאינו מומחה לנושא, אינה מספקת במבחן המציאות את התוצאה הרצויה. הצורך להעניק טיפול רפואי הולם לציבור הישראלי, בתוך פרק זמן קצר, גובר על כל שיקול זר אחר.
בשבוע הבא:
בחלקה השני של הכתבה, שתתפרסם בישורת האחרונה לקראת הבחירות בישראל, נעסוק כמובן בנושאים בוערים נוספים על סדר היום הכלכלי, בהם שיעור המיסוי בגין קניית רכב חדש, בעיות המוסכים, החלפים ועוד.