הדרכת נהיגה: שטח טכני, לג'יפאים מסוקסים

השתתפו: עוזי כדורי, ג'וי בירן

כולנו יודעים כי חוזק השרשרת נקבע על ידי החוליה החלשה, וכך גם בנהיגת שטח – אתה יכול לטייל עם קרוסאובר עירוני בנחל תבור אבל אם לא תצליח לטפס ל'כוכב הירדן', תיאלץ לבחור בין שתי אופציות קשות – מעבר מסוכן ואגרסיבי של הקטעים התלולים, או נסיגה לאחור. במקרים מסוימים נמליץ על נסיגה, אבל גם היא אינה עסק פשוט: כיצד מבצעים ירידה מסוכנת ברוורס, מתי בטוח לסובב את חרטום הרכב כלפי מטה, איך נמנעים משיפוע צד מסוכן? דילמה כזו יכולה להתרחש גם עם רכב שטח אמיתי, כי לכל כלי יש את המכשול שיעצור אותו. אבל רכב שטח אמיתי נותן לנהג שליטה טובה יותר באמצעות הילוך כוח, מרווח גחון ומהלך מתלים, אולי יש כננת ונעילות? כל שנשאר לעשות הוא ללמוד כיצד מפעילים את היכולות האלה...

נחזור ונזכיר את הברור מאליו – נהיגת שטח עלולה להיות עיסוק מסוכן, בעיקר בשטח טכני בעל מכשולים מורכבים, מעברים תלולים ואימת הג'יפאים – שיפועי צד. כתבה זו אינה מתיימרת ללמד נהיגת שטח, ובוודאי שלא להחליף הדרכה מסודרת עם מדריך נהיגה. הצילומים מודגמים על ידי נהגים מיומנים (אם כי לא תמיד שקולים ואחראיים...), תוך הכוונה של מדריך מקצועי. אל תנסו את זה בבית, בוודאי לא לבד – קחו אחריות על מעשיכם, צאו לשטח עם מדריך מיומן, הישמרו לנפשותיכם!

כתבתנו עוסקת במעבר מכשולים ואנו נגדיר כ"מכשול", כל מצב המכתיב האטה משמעותית, ותכנון מחודש של ציר ההתקדמות. זו יכולה להיות מדרגת סלע (בעליה או בירידה), דרדרת, שיפוע צד (שפ"צ בלשון הג'יפאים), או סוללה תלולה. לפעמים מספיק רק להאט מעט, לבחור הילוך וזווית גישה נכונים, ולהמשיך הלאה. לפעמים, המכשול דורש מחשבה והכנה רבה – יוצאים מהרכב, מתכננים, נועלים, מניחים סלעים בנקודות אסטרטגיות, מורידים מישהו שיכוון מבחוץ, מאבטחים את הרכב, פורשים כננת... יש אינספור אופציות, לא נכסה את כולן בכתבה זו.

בואו נדבר רגע על מונח ה'מהירות' בתנאי עבירות. לעתים קרובות אני נשאל באיזו מהירות נוהגים בשטח טכני, ואחת התשובות הטובות מגיעה מבית המדרש של לנד רובר: "לנהוג כמה לאט שאפשר, כמה מהר שצריך". באנגלית זה נשמע יותר טוב, אבל ההיגיון פשוט – גישה במהירות נמוכה מדי תבטל את יתרון התנופה, העשוי להעביר את הרכב על פני 40 הסנטימטרים המפרידים בינך לבין המדרגה המכשילה. לעתים קרובות צריך תנופה, אבל לא יותר מדי - תנופה ומהירות גבוהים מדי עלולים להוציא את הרכב משיווי משקל (עד כדי אובדן אחיזה ואפילו התהפכות), יכולים לנפץ מכלולי גחון וחלקי מרכב, ולא להותיר לנהג זמן להגיב לשינויי אחיזה וזוויות. אם אינך בטוח מה המהירות הנכונה, לך על בטוח – גש למכשול במהירות נמוכה ואם לא הצלחת, תוכל לנסות שנית, מעט יותר מהר. אם לא גרמת נזק למכשול על ידי התחפרות צמיגים מיותרת, לא קרה כלום.

אנו מרבים לדבר על 'הילוך קצר' כעל המכלול המבדיל בין רכב שטח אמיתי, לבין ג'יפון עירוני. לא כולם מבינים מה עושה תיבת ההעברה, ונהגים רבים לא ינהגו לעולם ברכב בעל הילוך 'קצר' (הנקרא גם 'כוח' או Low). המכלול המאפשר בחירה בין טווח הילוכים 'רגיל' ו'קצר' הוא תיבת העברה ('טרנספר'), מכלול יקר לייצור וכבד משקל. תיבת העברה מותקנת ברכבי שטח אמיתיים – טנדרי 4X4, Jeep רנגלר, צ'ירוקי או גרנד צ'ירוקי, לנד קרוזר, פאג'רו, רקסטון, ג'ימני, דיסקאברי וריינג' רובר, וחלק מדגמי מרצדס. יש חריגים כמו פורסטר ידני, לא רלוונטיים לכתבה זו.

תיבת ההעברה מקצרת את יחסי ההעברה של כל ההילוכים הרגילים; ארבעת ההילוכים בג'ימני מתקצרים פלאות, כך גם שמונת ההילוכים של דיסקברי. התיבה מקצרת גם את יחס ההעברה של ההילוך האחורי. שינוי זה מתבטא בירידה דרסטית של מהירות הנסיעה בכל סל"ד נתון, ומעניק לנו יותר כוח ויותר שליטה בכל מצב. הדיאגרמה מתארת את מהירויות הנסיעה בהן מתקדם הרנגלר, בסל"ד מתון של 2000 סיבובים לדקה. חמשת הפסים החומים מתארים מצב 'רגיל'; לדוגמא, בהילוך שלישי וב-2000 סל"ד ינוע הרנגלר ב-60 קמ"ש. הילוך חמישי ב-2000 סל"ד יביא אותנו לכ-90 קמ"ש ואם נלחץ גז עד הסוף, נתקרב ל-180 קמ"ש. הפסים הירוקים מציגים את המהירויות ב-2000 סל"ד, במצב 'קצר'. אנו רואים שההילוך השלישי משייט אותנו בכ-20 קמ"ש בלבד, וחמישי-קצר יאיץ אותנו עד למקסימום של 50-60 קמ"ש. יתרון חשוב של נסיעה ב'קצר' הוא, שיחסי ההעברה של ההילוכים מתקרבים מאוד זה לזה. במצב 'קצר', לכל מהירות נסיעה תמצא חפיפה של הילוך או שניים, שיתאימו לפני השטח.

היתרון הענקי של טווח 'קצר' מתבטא בעיקר במהירויות זחילה; אם ננסה לטפס עלייה תלולה במצב 'רגיל', במהירות 3-4 קמ"ש נטגן את תיבת ההילוכים או את המצמד. במצב 'קצר' יסתובב המנוע במרכז רצועת הכוח, מסוגל להעניק פרץ כוח מתבקש, ותיבת ההילוכים לא תתאמץ. יתרון ה'קצר' מתבטא גם בירידה תלולה, כאשר המנוע מספק כושר בלימה קריטי ובטיחותי. גם במישור, 'קצר' מאפשר לנו לשלוט היטב בהתקדמותנו, בלי לחשוש מפגיעה במנוע או בתיבת ההילוכים. האם ניתן לצלוח שטח טכני עם קרוסאובר נטול הילוך כוח? כן, עד גבול מסוים. אבל השליטה ברכב תהיה פחות טובה, וסכנת התקלה קרובה מאוד.

נהגים רבים חוזרים מ'קצר' ל'רגיל' מיד עם מעבר המכשול; אין סיבה לכך, ניתן לנוע במצב 'קצר' עד מירות 30-50 קמ"ש. מעבר לזה יש לחזור ל'רגיל', בדרך כלל תוך עצירה מוחלטת של הרכב, ושילוב לניוטרל.

בנהיגת שטח, חייב הג'יפאי לחמוק כל הזמן משלושה מצבים המאיימים על התקדמות בטוחה ונשלטת: פגיעת הגחון בקרקע, אובדן אחיזה, וסכנת התהפכות. האיום הראשון הוא פגיעה בסלעים או בתוואי קרקע בולטים, עם מכלולי הגחון או הפגושים. לכל רכב יש מרווח גחון וזוויות מרכב אחרות, ותבונת הג'יפאי היא למצוא נתיב שישאיר את הגחון מוגבה מעל מכשולים אלה. אתה יכול לנגוח בקרקע תחוחה ולעבור 'על התנופה', אבל אי אפשר לעשות זאת עם קרקע קשה או סלעים. הקפד לתכנן את מעבר המכשול, כך שלא תינגף בקרקע. לצורך זה, הכר את מבנה גחון הרכב שלך, זכור באיזה צד נמצאים הדיפרנציאלים, היכן בולט המפלט וכיו"ב. בעת הצורך היעזר במכוון חיצוני, שיוכל לראות בדיוק מה מתרחש מתחת לרכב. זכור כי למכלולים שונים יש דרגות פגיעות שונות – דיפרנציאל ברזל מסוגל לספוג פגיעות קשות יחסית, העלולות לנפץ עוקת שמן או תיבת העברה מאלומיניום.

מכיוון שבשטח טכני אנו מתקדמים באיטיות, איננו יכולים לסמוך על תנופה וצריך להבטיח אחיזה מיטבית של הצמיגים בקרקע. נקודה זו רגישה בעיקר בכלי רכב נטולי נעילות רוחביות או בקרת משיכה, אבל היא נכונה גם בכלים משופרים. בלי להיכנס לדיונים טרחניים, נאמר כי המפתח לשמירת אחיזה מיטבית הוא לצמצם את מצבי 'הצלבת הסרנים' בהם גלגל אחד צונח לבור, ומשקל הרכב מועמס על שני גלגלים אלכסוניים. הצלבת סרנים תתרחש גם בזמן של גישה אלכסונית למכשול; כאשר מתחיל הגלגל הקדמי-ימני לטפס על מדרגה, יאבדו אחיזה הקדמי-שמאלי, והאחורי-ימני (התעמקנו בתופעה בכתבת טכנולוגיית המתלים. כדי לצמצם את הצלבת המתלים נשמור את שני צדי הרכב מאוזנים ככל האפשר; נשחיל בורות בשולי השביל מתחת למרכז הרכב, ולא ניכנס לבור עם שני הגלגלים הימניים, למשל. לסוללה או למדרגה, ניגש בזווית 90 מעלות ולא באלכסון (ככל שזוויות המרכב מאפשרות, על כך בהמשך).

אפילו בשביל שגרתי אפשר להיקלע להצלבת סרנים, ולהתחפרות. הבורות המסומנים בצהוב נחפרו על ידי רכבי שטח קודמים, שהתקשו לעבור את המדרגה המתונה יחסית. נהיגה במרכז השביל (מסלול אדום) תכניס גלגלים צולבים למעמקי הבורות; רכב שטח בעל מהלך מתלים קטן, עלול להתקשות בהמשך תנועה. בחירה במסלול הירוק תעביר את הבור תחת מרכז הרכב, ותצמצם מאוד את ההצלבה. גם ג'יפון עירוני יעבור בקלי קלות.

האיום המסוכן ביותר בשטח הוא שיפוע צד; הסכנה אינה רק עצירת התקדמות, כאן כבר אפשר להתהפך ולספוג פגיעות גוף ונפש. לעולם לא נזהיר אתכם מספיק משיפועי צד: זו תופעה מתעתעת העלולה להפתיע בערמומיותה, ולפעמים היא משקרת ומלחיצה ללא צורך. חוסר הוודאות בשפ"צ נובע מכך שהוא תלוי בעשרות גורמים המשתנים ללא הרף – גובה ורוחב הרכב, המשקל על הגג, איכות הקרקע, בורות וגבנונים, מהירות הנסיעה, העברות משקל, לחץ אוויר בצמיגים ועוד. אל תסתמכו על נתוני היצרן ("הרכב מסוגל לעמוד בשיפועי צד עד 40 מעלות"), כי גם הם משתנים בהתאם לפרמטרים שציינו למעלה.

אבל בשטח אי אפשר להימנע לחלוטין משיפועי צד, ורוב השבילים המסודרים אינם אמורים לחרוג ממגבלות רכב שטח סביר, שאינו עמוס בצורה שגוייה. במקרה שאתם מרגישים בשפ"צ המאיים עליכם, שתי פעולות עשויות לצמצם את הסכנה. אם פני השטח מאפשרים זאת, הפנו את ההגה לכיוון הירידה. הורדת חרטום הרכב כלפי מטה תצמצם מיידית את שיפוע הצד, ותחזיר לגלגליכם מעט ביטחון. בצעו את התמרון ברגיעה וב'זרימה', כדי שלא ליצור העברות משקל מסוכנות. עצרו את הרכב כאשר פניו לכיוון הירידה, שלבו בלם יד, 'פרקינג', הניחו אבנים לפני הגלגלים. פרקו את הנוסעים והתחילו לחשוב על חילוץ. עדיף להיתקע במורד הוואדי, מאשר להידרדר אל תוכו!

אבל לא תמיד ניתן להפנות את החרטום לכיוון המורד; אם יש במורד מצוק תלול, בוודאי שלא תבחרו במילוט כלפי מטה. אבל אם הגעתם עד הלום, גדול הסיכוי שתוכלו לפחות לעצור את הרכב במקומו. פנו את הנוסעים לכיוון מעלה המדרון. נסו לייצב את הרכב על ידי רתימת רצועת גרירה או חבל לחלקו העליון (גגון מסיבי, קורת הגג המרכזית). עיגון הרצועה על ידי 3-4 גברברים עשוי לייצב את המצב (היו מוכנים לשחרר את הרכב, אם הוא מתחיל להידרדר!). אם יש אפשרות לעגן את הרכב בעזרת רכב אחר הנמצא במקום בטוח, הכי טוב.
במקרה חירום ניתן לייצב את הכלי המתנודד בעזרת משקלם של כמה נוסעים שיטפסו על הצד המתרומם או על דלתותיו הפתוחות - וודאו שה'משקולות האנושיות' מוכנות להרפות מהרכב, אם יתחיל להידרדר. והכי חשוב – מלכתחילה, אל תיקלעו לשיפוע צד מוגזם. אם אינכם בטוחים שתוכלו לשלוט במצב, הזעיקו עזרה של מדריך חילוץ מקצועי, כדי שלא תסבכו את המצב עוד יותר!

טעמנו היום את העקרונות הבסיסיים של נהיגה בשטח טכני. בשבוע הבא נראה כיצד בוחרים נתיב התקדמות במעבר סלעי, כיצד מקלים על הנהיגה באמצעות 'עבודות מעצ", ואיך חוזרים הביתה בשלום.

עוד הרבה פנאי ושטח בוואלה! רכב