ד"ר יעקב שיינין, מי ששימש עד 2015 כיו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, קורא לממשלה ולמשטרת ישראל להפסיק לרכוש ולהתקין מצלמות מהירות, מאחר שלדבריו הן לא יעילות ואף מסכנות את הנהגים. לפי שיינין, פרויקט האכיפה השאפתני של משטרת ישראל, שהפעלתו המבצעית החלה ב-2012, "הפך להיות לא רלוונטי עקב השינויים הטכנולוגיים העצומים של העשור האחרון".
לדברי שיינין, אחת הבעיות העיקריות של מערך המצלמות היא היכולת של כל נהג לדעת מראש היכן ממוקמת כל מצלמה, ולהאט בזמן. שיינין מציין שבאמצעות אפליקציה חינמית, כמו למשל waze, נהגים מתגוננים בפועל מפני האכיפה באמצעות המצלמות, ולכן הן אינן תורמות לבטיחות בדרכים. "כשהומלץ על המצלמות הנקודתיות, לא היה waze", אומר שיינין, "והנהגים לא היו מקבלים התראה על מיקומה של המצלמה".
למעשה, שיינין אף טוען שמצלמות המהירות שמפעילה המשטרה פוגעות בבטיחות בדרכים ומסכנות את הנהגים. "המצלמה הנקודתית הגלויה הופכת להיות סכנה, ולא מרסנת מהירות", מבהיר שיינין. "נהגים רבים מאטים בפתאומיות את מהירות נסיעתם לפני המצלמה, וכך הם עלולים לגרום לתאונות. אולם, מיד לאחר שהם חולפים על-פני המצלמה, חוזרים הנהגים למהירות הנסיעה הקודמת".
המצלמות היו יעילות, לפני 20 שנה
"האכיפה באמצעות מצלמות אוטומטיות הייתה לפני 10 או 20 שנים שיטה יעילה, שהוכחה בעולם לאכיפת חוקי התנועה", מסביר שיינין. "אולם, פרויקט מצלמות המהירות של משטרת ישראל, שהומלץ לפני 12 שנים ולא בוצע (במלואו) עד היום, הפך להיות לא רלוונטי... מצלמות המהירות הנקודתיות הקיימות בישראל מייצגות טכנולוגיה מיושנת, בת 20 שנה ויותר".
בהתייחסו למצלמות שמוצבות בכבישים עירוניים, ואשר אוכפות גם עבירות מהירות וגם עבירות של חציית צומת באור אדום, מקצין שיינין את ביקורתו. "לגבי אכיפת מהירות בתוך הערים, אנחנו משוכנעים שמצלמת מהירות נקודתית, במיוחד בצמתים מרומזרים, חסרת ערך בטיחותי". יש לציין שמחקר שערכה בעבר הרשות לבטיחות קרא למשטרה להפסיק את התקנתן שת מצלמות האכיפה בצמתים עירוניים.
לדברים שאומר שיינין אפשר למצוא חיזוק בנתונים של הרשות לבטיחות, שעורכת מדי שנה סקר שנועד לבחון את מהירויות הנסיעה בפועל במגוון כבישים. המסקנה שעלתה מהסקר האחרון, שבדק את מהירויות הנסיעה ב-2014, הייתה זהה לזו שעלתה מכל אחד מהסקרים שפורסמו בשבע השנים האחרונות: מהירות הנסיעה בפועל ברוב הכבישים גבוהה מהמהירות המותרת.
לכן, גם אם יש השפעה נקודתית של חלק ממצלמות המהירות, נראה שהשפעתן על ההתנהגות של הנהגים זניחה או לא קיימת. ברשות גם מבהירים שהפער בין מהירות הנסיעה בפועל והמהירות המותרת על-פי חוק "מהווה אינדיקציה לחוסר ההתאמה בין התשתיות לדפוסי הנסיעה בפועל".
לנתונים בעניין מהירויות הנסיעה בפועל יש להוסיף נתון טרגי: ב-2015, שהייתה השנה המלאה השלישית שבה הופעלו מצלמות המהירות של המשטרה, זינק מספר ההרוגים בתאונות דרכים בכ-12% - עדות אפשרית נוספת לכך שמצלמות האכיפה אינן משפיעות על מצב הבטיחות הכללי, וזאת בניגוד להבטחות שליוו את התקנתן.
להפסיק לקנות מצלמות לא יעילות
לפי שיינין, חוסר היעילות של מצלמות המהירות מחייב שינוי במדיניות המשטרה, שמתכננת לרכוש עוד עשרות רבות של מצלמות. "יש לשנות באופן יסודי את הפרויקט, ולא להמשיך במתווה אשר אינו מתאים לטכנולוגיה המודרנית", אומר שיינין, "תהיה זו טעות גדולה לרכוש עכשיו מצלמות מיושנות ובלתי אפקטיביות אלו".
בכבישים עירוניים מציע שיינין להפסיק את ההתקנה של מצלמות מהירות, ובמקום זאת להשקיע בשיפור תשתיות ובאכיפה באמצעות שוטרים. "זהו בזבוז מקורות", מתריע שיינין, "ועדיף להשקיע ברכישת כמות גדולה של מצלמות ניידות... ריסון מהירות אפקטיבי במרכזי הערים רצוי שיעשה באמצעות פסי הרעדה תקניים, רמזורים בשיטת גל ירוק, מעגלי תנועה, ובמקביל נוכחות אנושית של ניידות תנועה".
את מצלמות המהירות הנקודתיות בכבישים בינעירוניים מציע שיינין להחליף במצלמות שמתעדות את מהירות הנסיעה בקטעי כבישים ארוכים. "בעשור האחרון פותחו מצלמות מהירות לקטעי דרך שלמים של עד 70 ק"מ", מסביר שיינין, "המחשבות את המהירות הממוצעת לאורך הקטע כולו, ולא מהיות נקודתית, מקרית, המתקבלת ממצלמה שמיקומה המדויק ידוע לכולם". שיינין סבור שמצלמות אלה לא רק יעילות יותר, אלא גם הוגנות יותר לנהגים.
שיינין גם מתאר כיצד אפשר להפעיל את המצלמות: "מצלמת מהירות חדישה קולטת את המכונית בכניסה לכביש מספר 1 ובכניסה לירושלים, או בכל יציאה אחרת מהכביש, והיא מחשבת את מהירות הנסיעה הממוצעת שנסעה המכונית. המהירות הממוצעת היא זו הקובעת למשלוח דו"ח על מהירות מופרזת".