באופן אבסורדי, מדד יוקר המחיה מגלה שמספר המשכורות שנדרשות כיום לרכישת מכונית משפחתית חדשה הוא גבוה יותר מלפני עשור, כתוצאה מהעלייה במחירי המכוניות המשפחתיות.
אולם מנגד, שוק הרכב דוהר ושובר שיא של כל הזמנים, עם היקף מסירות של 165,461 מכוניות חדשות - גידול של 15% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כיצד ההיגיון הצרכני של הציבור בישראל מאפשר לפרדוקס כזה להתקיים? התשובה היא כי לכאורה טוב לו. ההווה ממש מאיר פנים והרי ברור לכולנו (כנראה) שהעתיד שפיר.
אזרח שיכול להיכנס לסוכנות רכב עם 15 שקל בכיס ולצאת כעבור שעה עם רכב חדש, זה אזרח מרוצה, שחש שהמדינה והחיים מחייכים אליו, שנוח ופשוט לחיות כאן. איכות חיים בהישג יד. נכון, הרכב המשומש עדיין לא נמכר והסבירות שתתקבל עבורו אם בכלל, תמורה בשוק הפתוח, שמשקפת במקרה המאוד טוב, 75% מערכו נמוכה מאוד, אבל סביר להניח שניתן יהיה להיפטר ממנו במסלול הטרייד-אין של היבואן, אז ניחא. העיקר שכעת טוב.
אזרח שיכול לרכוש רכב חדש לחלוטין עם אפס קילומטרים, במחיר שמשקף הנחה בשיעור ממוצע של 10% - זה אזרח מרוצה. אומנם בעוד מספר שנים כאשר ירצה למכור את הרכב, הוא יאלץ לעשות שפגאט במחיר כאילו היה נדיה קומנאצ'י, אז ניחא, העיקר שכעת טוב.
אזרח שיכול להיכנס לבנק עם סכום זעום ולצאת כעבור שעה קלה עם הלוואה כנגד שיעבוד הרכב זה אזרח מרוצה. נכון, גם כך מידי חודש הוא מתמודד בקושי רב עם החזר הלוואות קיימות אבל ההזדמנות להריח, לפעמים לראשונה את ריח הניילון, זו הזדמנות פז שאולי לא תשוב. אז ניחא. העיקר שכעת טוב.
אזרח שיכול למלא דלק בהנחה משמעותית של 5 אגורות לליטר זה אזרח מרוצה. נכון, העלות בו רוכשת המדינה ליטר בנזין אינו עולה על שקל אחד ואילו המחיר לצרכן עומד על 5.96 ש"ח, אז ניחא , העיקר שמהמחיר יורד וכעת טוב.
אזרח שיכול לפתוח עיתון ולקרוא כי פתיחת שוק יבוא הרכב לתחרות באמצעות הרחבת היבוא, תביא להקטנת יוקר המחיה בענף הרכב - זה אזרח מרוצה. נכון, איש מהגורמים לא יעז באמת לצאת חוצץ נגד הלפיתה החונקת של חברות הביטוח שאחראיות במידה רבה לכך שהציבור משלם הון על חלקי חילוף לרכב, אבל ניחא - העיקר שנבחרינו לא דחקו את הנושא לשולי סדרי העדיפויות, ובאמת חושבים על טובתנו. אז ניחא, כעת טוב כאן.
המדינה ולמעשה כל הגורמים שלוקחים חלק בעוגת ההכנסות של תחום הרכב מסממים אותנו עם מבצעים, רפורמות והבטחות לשינוי שבסופו של דבר מעמיקים עוד יותר את המינוף של התא המשפחתי ולוכדים אותו בתוך עתיד משועבד. לו המדינה היתה רוצה באמת להיטיב עם הציבור, היתה מורידה את מיסי קניית הרכבים והחלפים ואת שיעור הבלו. אך היא אינה רוצה. אין לה סיבה, כי ציבור מסומם אינו יוצא להפגנות.
הכותבת היא מתכננת פיננסית ומנכ"לית משותפת בחברת נטו תכנון פיננסיים.
עוד בוואלה! רכב:
הבועה תתפוצץ: שוק המשומשות בישראל בקריסה
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל