חוויה מקומית: טיול מסעיר עם מועדון מזראטי

שלחנו את הילה ציאון להצטרף לטיול מועדון של בעלי מזראטי בישראל, בדיעבד מסתבר שהקפיצה מהסובארו של אבא למכונות הנהיגה האיטלקיות הייתה איך נגיד את זה, קצת מסחררת

טיול מועדון מזראטי (מערכת וואלה! NEWS , הילה ציאון)
זו לא פאטה מורגנה, זו שיירת המזראטים החולפת בכבישי הבקעה (צילום: הילה ציאון)

שנים של נהיגה ב"סובארו" היפנית של אבא שלי, שכמורה לנהיגה נהג לשים את שלט ה"ל" בכל פעם שנכנסתי לרכב כדי ללמוד עוד קצת על חניה ברוורס, לא הכינו אותי לרגע הזה שבו ערוץ הרכב של וואלה! יציע לי לצאת לטיול לקוחות הפרמיום של מותג מזראטי. "את תנהגי במזראטי? מכונית שהמחיר ההתחלתי שלה עומד על 650 אלף שקל?", הרימו גבה חבריי בני המין השני, גם אלה שרק לפני 3 שנים שכרו איתי רכב ספורט של ב.מ.וו בברלין, וראו אותי ממריאה על האוטובאן הגרמני במהירות בלתי מוגבלת (אם כי נודה על האמת, קצת בחשש).

אז כן, נהגתי על שני כלי רכב של המותג הוותיק הזה בן 103 השנים, אשר הוקם על ידי האחים מזראטי בבולוניה שבאיטליה ב-1914. הראשון היה מזראטי לבנטה (קרוסאובר בשפת המומחים או במילים הפשוטות שלי - 'ג'יפ') ומזראטי גיבלי; והאזנתי לצליל שמספקת "מכונת המרוצים" הזו, כפי שהגדיר עופר אוגש, מדריך הרכב שליווה אותנו בסיור שערכה חברת אוטו איטליה, יבואנית מזראטי לישראל.

בדרך גם למדתי על ההיסטוריה של החברה, שלמעשה תחום ההתמחות שלה עד 1957 היה לבנות בכלל מכוניות מירוץ, עד שהבינה שעליה להתפרנס והחלה לייצר מכוניות כביש; כשאני אומרת "בדרך" הכוונה היא בזמן טיול חוויתי בכביש אלון שבמזרח הארץ, המחבר בין פנימיית השומרוני הטוב ומנזר סנט ג'ורג' לבין יישובי בקעת הירדן, האזור היחיד שהצליח איכשהו להזכיר לאוגש ולו במעט את כבישי צפון איטליה.

"כל הזמן נועצים מבטים במזראטי", אומר לי אוגש בזמן הנסיעה, וזה לא מפתיע: מזראטי היא החברה-האחות הקטנה והנגישה (במונחי העשירון העליון) של המותג הנחשק "פרארי" (בבעלות קונצרן פיאט) יחד עם מותג איטלקי נוסף - "אלפא רומיאו". "הקישור לפרארי ולמותג האיטלקי בכלל השאירו את החייתיות ברכב", מסביר אוגש כשאני לוחצת על דוושת הגז בדרך המתפתלת, "זה בא לידי ביטוי במוזיקה שהאוטו מייצר, בצורה ובביצועים. אבל מאוד בטוח לנסוע בו", הוא מרגיע, "אמנם לרכב יש מאות כוחות סוס והוא כיף לנהיגה, אבל גם שומרים על הנהג בעזרת בקרות הנהיגה".

טיול מועדון מזראטי (מערכת וואלה! NEWS , הילה ציאון)
מי אמר שפקק חייב להיות משעמם?

בניגוד למזראטי, פרארי היא זו המאפשרת בלחיצת כפתור על ההגה לנתק את מערכות הבטיחות של הרכב. "שם משאירים את ממד הסכנה, מה שמאפשר לקבל מכונת מרוץ אמיתית, ומחר נהג מרוצים יכול לקחת את הרכב ולעלות איתו על מסלול המרוצים. ואז הגיעה לישראל האחות הקטנה יותר מזראטי, שבנויה כך שיהיו לנהג חיים קלים", מוסיף אוגש, "מזראטי בעצם גורמת לנהג ליהנות על הכביש עם כל מערכות הבטיחות. אפשר פשוט להעלות את הדופק - ואז להוריד אותו מיד אחר כך".

חובבי מזראטי הישראלים שפקדו את הסיור הגיעו מכל הארץ: רמת השרון, תל אביב, ראשון לציון, מודיעין וגם עפולה. בחבורה הזאת נתקלתי ברוכשים גברים ובנות זוגן, אבל במחלקת שיווק המותג יודעים לספר על ביקוש לא קטן גם מצד נשים. "בעולם רכבי היוקרה מחברים את הנהג למותג", אומר אייל מלכי, מנהל מוצר ואחראי קשרי יצרן באוטו איטליה היבואנית. "מרבית מותגי רכבי הספורט נתפסים גבריים, אבל למזראטי יש אפיל גם לקהל הנשי, בגלל העיצוב והסטייל של המותג, בגלל איך שהרכב נראה".

"מזראטי מייצרת כלי רכב יפים והיא לא ממהרת להחליף את העיצוב", ממשיך מלכי, "הסמל שלה זה הקלשון והמיתוג בולט ברכב עד לכדי 24 סמלים לפחות בחלק מכלי הרכב". מאיפה הגיע הקלשון? מסתבר שאחד האחים, אלפיירי מזראטי שניהל את החברה, ביקש מאחיו שעסק בעיצוב לעצב את סמל הרכב. מלכי מספר שהאח המעצב קיבל השראה מהמזרקה של בולוניה שבה התנשא פסלו של נפטון אל הים הרומי, והחליט להעביר את העוצמה שבקלשון של נפטון לתוך הרכב. "חלק מהרוכשים מכירים את ההיסטוריה העשירה של המותג, זו מורשת מבחינתם", הוא אומר, "אבל גם מי שלא מכיר את
הסיפור מרגיש את החוויה בנסיעה עצמה".

הקשר של מזראטי לפרארי עדיין מעניין אותי, בזמן שאנחנו חוצים את הבקעה לעבר הגלבוע. "יש קשר שאי אפשר להתעלם ממנו, והוא העובדה שמנועי בנזין של מזראטי אמנם מתוכננים ומהונדסים על ידי מזראטי - אבל נבנים על ידי פרארי כי היא מומחית בבניית מנועי בנזין", מסביר מלכי, "בכלל, מזראטי רוצה לשמר את האיכות הספורטיבית, ולכן מבחינת המכניקה מקפידה להשתמש בחומרים הכי איכותיים. למשל בבלמים - רכב ספורט אמיתי נמדד על היכולת שלו לבלום ולא רק להאיץ; כמו שבמרוצים הבלימה היא חלק משמעותי, שהרי בלימה טובה ובלמים טובים יכולים להוביל את המירוץ".

אחרי כמה בלימות מוצלחות ועוד כמה סיבובים מהירים ומהנים, אני מעבירה את מלאכת הנהיגה מהגלבוע בחזרה לתל אביב אחר כבוד לאוגש. אחרי הכול, קפיצה מהסובארו היפנית למכונית ספורטיבית איטלקית זו חוויה די מסחררת, ומישהו צריך להביא אותי הביתה בשלום.