מבחן דרך: מאזדה MX-5 החלום ושברו

לרגע אחד, שם ברמת הגולן, על הכביש הישר מתחת לתל סאקי, עם הרוח בשיער ולד זפלין באוזניים, במהירות חוקית להפליא - זה קרה. פתאום כל סופת החרא שאני אוכל בחיים שלי עכשיו התעופפה והתנפצה כמו להקות הפרפרים סביב המאזדה MX-5 האדומה הזו והתערבלה הרחק ממני. זה היה הרגע המופלא בו מכונית מפסיקה להיות סך הבוכנות, השסתומים, מערכת ההיגוי, העברת הכוח והמרכב שלה וחוצה את הגבול למכשיר מילוט מהמציאות הזו. מעט מדי מכוניות מרגשות אותנו באמת היום, מתוך מיעוט זה נדירות אלו שעושות את זה כמו ה-MX-5 כבר 30 שנים וכאשר כל זה קורה בלי גג מעל הראש - אתה לא יכול להגיע יותר גבוה מזה.

ובכן, חיצונית לא תראו הרבה. בניגוד לאסוציאציה הראשונה של המילים "מתיחת פנים" המראה החיצוני של הדור הרביעי של המיאטה נותר זהה. זה טוב, כי המרכב המקומר הזה יושב מעולה על המימדים הקטנים שלה. התפיחות ממכסה המנוע והפרופורציות שלה שמושיבות את הנהג באמצע המכונית - המסר פה ברור - אתה במרכז התמונה.

אתה נעוץ בתוכה גם כאשר אתה מתיישב בפנים, נכון, מתיחת הפנים הוסיפה כיוון עומק להגה, אבל גם לפני כן עם מושב בעל תנועה מאוד מוגבלת לפנים ולאחור וללא כיוון גובה המכונית הזו מערסלת את הנהג עמוק בתוכה, נכרכת סביבו צמוד צמוד. הדלתות, שגם הפעם מצוינות במפרט כ"אבזור חוץ" סוגרות עליך בגובה הכתפיים ואתה רק רוצה לזרוק אותה לראשון ולצאת לדרך.

אבל לפני כן יש זוטות כמו תא הנוסעים. החומרים פשוטים ברובם, האבזור סביר גם הוא, זו לא מכוניות לפינוקים חוץ משניים שהם ממש הכרחיים - רמקולים במשענות הראש של המושב הקדמי וחימום למושבי העור. המרווח גבולי גם לשני האנשים שיושבים פה, אין מקומות אחסון, תא הכפפות עבר לבין המושבים האחוריים ובאמת לא יכיל הרבה יותר מזוג כפפות. אפילו מחזיקי הכוסות פה נתיקים ואתה מרכיב אותם רק לצורך השימוש הזה. גם תא המטען עם 130 הליטרים שלו לא יכול להיחשב שימושי - טוב, זו מכונית נהיגה, לא מכונית נסיעה.

מערכות הבטיחות שנוספו כוללות סיוע לבלימה עד 80 קמ"ש, ובלימה בנסיעה לאחור במקרה של תנועה חוצה כמו גם מערכת להתרעה על סטייה מנתיב. מכיוון שהיא מצוידת גם במובילאיי, מה שמקבלים זו התרעה כפולה משתי המערכות בכל פעם שמתקרבים לשוליים - זה כמו לאכול לחם בפיתה. במכונית ההדגמה ההתקנה של מצלמת המובילאיי גרמה לכך שהמראה האמצעית תקועה כאשר היא מופנית הצידה ללא אפשרות כיוון שלה - כך שאי אפשר לראות מה קורה מאחור - רציתם בטיחות קיבלתם חולירע. ממאזדה נמסר כי העניין נפתר עם התקנה של המובילאיי במיקום אחר - אני אומר שהיה עדיף לוותר על השטות הזו בכלל.

בטהרנות שלה ולשמירה על פשטות ומשקל נמוך, גג הגג נותר בתפעול ידני, שחרור קליפס והשלכה שלו לאחור ואתה עובר מישיבה בתוך ארונית קטנה וצפופה למרווח ראש בלתי מוגבל. באופן אישי, אני נמנע מנסיעה באיזורים מוכי אכלוסין עם גג מופשל, יש בכל העיניים שננעצות בכך משהו כל כך מביך. הגג המתקפל גם אומר שאין פה ידיות אחיזה לנוסע שיצטרך לקבע את עצמו למקום בסגנון נווטי ראלי עם נעיצת הרגליים עמוק בקיר האש בין המנוע לתא הנוסעים.

אז השינוי המשמעותי יותר במיאטה המחודשת נמצא בכלל מתחת למכסה המנוע. זו אותה יחידת כוח אטמוספרית מסדרת ה"סקייאקטיב" של מאזדה. אבל שורת שינויים למנוע שכוללים (קחו אוויר) סעפת יניקה חדשה עם פורטינג (החלקה) לחלק הפנימי שלהן שיחד עם שני מעברי אוויר אמורים לספק זרימת אוויר מהירה יותר למנוע, גופי מצערת גדולים יותר, שינוי בתזמון שסתומי הפליטה, בוכנות וגל ארכובה קלים יותר והעלאת לחץ במזרקי הדלק - התוצאה הסופית? עלייה מ-160 כ"ס ל-183 כ"ס וקו אדום ב-7,500 סל"ד לעומת 6,500 סל"ד בעבר. נכון שאלו לא מספרים שמעיפים את הראש היום, גם לא התאוצה ל-100 קמ"ש ב-6.5 שניות - אבל אם זה מה שאתה מחפש, אז זו לא המכונית בשבילך. באמת שלא. היא כן מעבירה תחושה של מכונית זריזה מאוד, כי עם 1,123 ק"ג המשקל שלה עדיין נמוך ביחס לבהמות שהפכו להיות מכוניות מודרניות.

התיבה הידנית בת ששת יחסי ההעברה נותרה על כנה, היא עדיין נהדרת, עם מהלך קצר וקליקי, מדויקת וישירה. למעשה היא כל כך טובה שבאחת הפעמים שיצאתי לנהיגה בה, הבת הקטנה שלי בת השמונה וחצי הייתה אחראית על העברת ההילוכים בעוד אני רק אומר לה מה לשלב ולוחץ על המצמד - כי אף פעם לא מוקדם מדי לחינוך נכון.

הקלילות של המכונית הזו ברורה כבר מהמטר הראשון איתה, אפילו בתנועה העירונית הצפופה היא זזה כמו שרק מיאטה זזה. פונה על המקום, מקפצת על כל שיבוש. אבל יש עוד משהו, עם המחלה הזו של כל הג'יפונים הגבוהים מסביב - פשוט לא רואים אותך כשאתה יושב בסקייטבורד הקטן הזה. היה שם אפילו רגע מלחיץ באמת בכביש 5 כאשר אני בנתיב האמצעי בין שברולט סילבראדו לבין דודג' ראם וברור לי לגמרי שהם כלל לא מודעים לקיומי או ישימו לב אם הם יעלו עלי.

בידוד הרעשים שהוא מנת חלקה של כל מכונית עם גג בד הופך את הנסיעות הארוכות בה למשהו לא נעים במיוחד, בטח לא במהירות של 130 קמ"ש וצפונה משם. לפחות פעם אחת הרמתי את הראש לוודא שאשכרה הגג סגור.

אבל החיוכים הגדולים מגיעים כאשר מתרחקים מהערים המקומטות ומהכבישים המהירים. ברגע הראשון שבו מכוונים אותה לכביש מפותל. כאשר היא מזנקת לפניות בחדווה של גור כלבים. עם הישיבה באמצע המכונית שפשוטו כמשמעו הופכת את כל העסק לכזה שמתהדק ופונה סביב הנהג. אין פה את גלולת כוח הגברא של מנוע טורבו שיחפה על נהיגה גרועה עם שפע סוסים, אין פה מתג ספורט או קשקושי עזרים - יש פה מכונית שמה שהיא תעשה תלוי רק בך הנהג. הכל אנלוגי, ישיר ומחובר. הכל מגיב אליך וממך בתקשורת שכבר שכחנו שיכולה להיות במכונית.

היא לא המכונית שמיועדת לחובבי הביצועים בקו ישר והגב שנדבק למושב. זה מנוע שדורש מהנהג לדעת מה הוא עושה ובאיזה הילוך הוא מפצח את הפניה הזו. הכוח שנוסף למנוע לא הופך אותה למפלצת יורקת אש, אבל הוא כן מוסיף לה יכולת "לסחוב" פניות איטיות טוב יותר. יש לו הזה שלוש קומות של כוח. במרתף, עד 3,000 סל"ד אתה רק מתנייד בשוטף או משייט. מעל לזה מתחיל להתגבר הכוח אבל זה הפנטהאוז שאתם רוצים לשאוף אליו. שם, מעל ל-4,000 סל"ד היא באמת נותנת את כל מה שיש לה, עם תגובת מצערת מעולה ומדויקת, צליל רועם שהיה חסר לה לפני כן. האיזון המושלם של השלדה שלה וחלוקת המשקל הופכות אותה ליחידות הסגולה שתאפשר לנהג להרקיד אותה בפניה רק עם המצערת. מכניסה ומוציאה את האף והזנב רק עם הכבדה של הרגל על דוושת השמחה.

להקשחה של המתלים שהיו רכים מדי בגרסה שלפני מתיחת הפנים כדי לספק ספורטיביות של ממש יש מחיר בנוחות, אבל יש גם תמורה אדירה באופן בו הם מחזיקים את הגוף בשינויי הכיוון של כבישים צפופים כמו מבוא חמה. מאזדה דייקו אותם באומנות המסתורית והמאגית של כיול נכון. כזה שמאפשר גם את המשחק הקטן הזה של נדנוד הגוף עם שבירת הגה חדה כדי לשחרר קצת את האחוריים להחלקות קטנות, לא משנה אם זו כיכר ביציאה מהישוב או פניות במהירות שנושקת לשלוש ספרות. תענוג שמשחרר צחוק מטופש לאוויר.

אילו רק היו מטפלים בעניין הזה של התחושה מדוושת הבלמים, שכמו בעבר נותרה לא מדויקת במהלך שלה, זה היה מושלם. היא לא גרועה, אבל דורשת המון זמן כדי לפצח את המינון המדויק של כמות הלחיצה על הדוושה כאשר אתה רוצה את הבלימות הקטנות והמדויקות האלו.

מאזדה MX-5 או בכינויה "מיאטה" הייתה ועדיין נותרה הכי הרבה כיף שניתן להכניס למכונית קטנה סדרתית (יש את קייטרהאם ולוטוס אליז, אבל זה לא ממש סדרתי או בטווח המחירים שלה). גם עם 180 הסוסים שלה היא מהנה יותר ממכוניות בעלות הספק כפול או משולש. היא בת זוג מושלמת לשעשועי נהיגה, היא מכונית עם קסם וחן שאין שני לו. אין שום אפשרות להשוות אותה באופן ישיר לשום מכונית אחרת. היא משפיעה עליך כל כך הרבה קסם שכל המגרעות שלה הופכות למשהו חינני. הרעשים גורמים לך לחוש את המהירות, הפלסטיקה הפשוטה מקלה על ניקוי האבק מנסיעה עם גג פתוח, אפילו מרזבי המים שמטפטפים עליך טיפות כאשר אתה מפעיל את המגבים בנסיעה חינניים - מתי קיבלתם מכונית שהיא גם מקלחת?

אז התאוצות שלה לא ידביקו לכם את הגב למושב, אבל איזה חיוך היא תדביק לכם לפנים כשתגיעו לפניה. אבל מה לעשות שעוד הרבה לפני כן תצטרכו לקנות אותה. כאן העסק מפסיק להיות המקבילה לקומדיית קיץ רומנטית והופך לדי מדכא.

250 אלף שקלים, זה מחירה של ה-MX-5, סכום גבוה לכשעצמו וסכום שחוטא באופן הכי יסודי למה שאמורה המכונית הזו להיות - כיף זמין וזול. מכונית שניה לברוח אליה לרגעים קטנים של אושר. כאשר בארצות הברית מחירה 30 אלף דולר ומקביל לגרסאות הביניים של מאזדה 6 או CX5 קשה לראות אותה הופכת למשהו אחר מלבד צעצוע לעשירים נחושים מאוד. לפחות עד שמחיריה כמשומשת ירדו משמעותית, מה שלא צפוי לקרות בשל מיעוט המכונית הללו בשוק לכתחילה.
וזו רבותי, הטרגדיה של המכונית הכי שמחה בישראל...

מנוע, הנעה: בנזין, 4 צילינדרים, אחורית
נפח: 1,998 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 183/7,000
מומנט/סל"ד (קג"מ): 20.9/4,000
תיבת הילוכים: ידנית, 6 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 392
רוחב (ס"מ): 174
גובה (ס"מ): 123
בסיס גלגלים (ס"מ): 231
תא מטען: 130 ליטרים

ביצועים:
תאוצה 0-100: 6.5 שניות
מהירות מירבית: 219 קמ"ש

מתחרות:
בלחץ רב: סובארו BRZ, טויוטה GT86, אבארת' 124 ספיידר

מחיר:
250 אלף שקלים