פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בחצר של ג'ינג'יס חאן: המסע של גיא מרמור חלק ג'

      גיא מרמור שיצא למסע הרכיבה הגדול, ממשיך לחצות את אסיה. אחרי גיאורגיה, אוזבקיסטן וקזחסטן המסע מגיע למונגוליה. הארץ הפראית והקשוחה שגורמת לך להבין איך מפה צמח טיפוס כמו ג'ינג'יס חאן

      תקציר הפרקים הקודמים: המסע הגדול של גיא, שהתחיל ביוון ולקח אותו ואת אופנוע ה-KTM 690 שלו מזרחה, הוא לא רק מסע בנופים פראיים בדרכים לא דרכים. אלא גם מפגש עם תרבויות אחרות. חלקן של הכנסות אורחים לבביות וסקרנות, חלקן של התמודדות עם בירוקרטיה שיכולה להוציא אפילו ישראלי משופשף מכליו. הפרק הקודם הסתיים במפגש עם אנשי הגבול בקירגיסטן, שטעות אחת קטנה בדרכון, הביאה אותם לסרב לאשר לו את הכניסה למדינה ואיימה לשלוח אותו בחזרה לרכיבת לילה חשוכה וקפואה במעבר ההרים הקשה אק באיטל.

      אחרי ויכוחים רבים לבסוף הצלחתי לשכנע את שומרי הגבול להכניס אותי למדינה הבאה שלי בטיול קירגיסטן. יצאתי מהגבול בגשם שוטף, השעה מאוחרת ואני רטוב כולי, לא ציפיתי לכזאת כמות של גשם והאמת, אני מודה שלא התכוננתי נכון למזג אוויר כזה. הכביש ל-Sary Tash שבור כולו ומלא בורות. שוב אני משתתף באולימפיאדת הכבישים הגרועים, כולם מזגזגים מצד לצד מנסים לחמוק מהבורות. אין כיוון נסיעה אחיד וכל אחד יכול לעשות מה שבראש שלו. כאשר הגעתי לגבול נדלקה נורית הדלק, מה שאומר שנותרו לי בערך 2-3 ליטר, זוהי הפעם הראשונה בטיול שאני מגיע למצב של נורה והפעם למרות שלקחתי דלק ספייר הגעתי למצב הזה. למזלי הגעתי לעיירה ומילאתי את כל המכלים שוב. צריכת הדלק הייתה גבוהה מאוד בגלל הרוח האדירה שנלחמתי בה במעברי ההרים Ak baital ו-Kyzyl art וגם הרכיבה בבוץ.

      מצאתי גסט האוס לשים בו את הראש ללילה ולייבש קצת את הבגדים, האמת שאחרי שלא התקלחתי כבר 5 ימים ברכיבה דרך הרי הפמיר מאוד קיוויתי למצוא בעיירה מקום להתקלח. בבוקר זכיתי לשמש שהפציעה על נוף אדיר לפסגת לנין, אחת הפסגות הגבוהות בעולם (7,134 מ') וגם אחד הטיפוסים המסוכנים - עשרות אנשים נהרגו למרגלות ההר הזה.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      ערבות מדבריות לצד פסגות מושלגות במזרח הפרוע של אסיה

      בבוקר יצאתי לכיוון אגם Song-Kul, אחד האגמים היפים באזור מרכז אסיה. הדרך לאגם הייתה מדהימה - כביש סלול עם נופים מדהימים, פסגות ומעברי הרים בלי סוף. חשבתי לעצמי - אנשים טסים עד אירופה בשביל לרכב במעבר אחד או שניים כשביום אחד אני חוצה 5 מעברים מדהימים.

      לקראת החשיכה חיפשתי מקום לפתוח בו אוהל. השמיים הראו סימנים של גשם ואמרתי שיהיה נחמד למצוא מקום עם קורת גג. במקרה מצאתי בית ספר מקומי, נכנסתי עם האופנוע וביקשתי לישון באחד המבנים הלא משומשים מאחור. מנהל בית הספר היה נחמד ואישר לי, אבל הטעות שלי שלא לקחתי בחשבון היא שעשרות ילדים היו סביבי וסביב האופנוע לראות מי החייזר שנחת להם בחצר ומה לעזאזל הוא עושה כאן.

      בבוקר יצאתי לאגם Song Kul. הרכיבה הייתה דרך נוף עוצר נשימה ושוב האופנוע הוכיח שבחרתי נכון - הרבה פיתולים מעברי מים וחול עמוק בטיפוס לאגם שגובהו מתנשא ל-3,016 מטרים. בסוף הטיפוס זכיתי לנוף אדיר עם ראות למרחקים ולכל הגאיות והעמקים שטיפסתי עכשיו. המישורים של אגם Song Kul לפניי, מקום שראיתי רק בתמונות ושוב שוטפת אותי התחושה הזאת של "הגעת, הצלחת". לפעמים אני באמת תוהה כמה רחוק אני מהבית ואיך הצלחתי להגיע עד כאן.

      רכבתי לאורך האגם עד שמצאתי Yurt camp שנראה לי מזמין ונכנסתי. המחנות האלה הם של נוודים קירגיסטנים שחיים בעונה מסביב לאגם ומתפרנסים מאירוח אנשים. ה-yurt הוא סוג של בקתה עטופה בשכבות רבות של עור חיות ושומרת מפני איתני הטבע. למזלי במחנה שבחרתי הייתה גם מין בקתת עץ קטנה שבמחיר של 5 שקלים מאפשרת להתקלח עם דלי ומים מורתחים. מיד קפצתי על ההצעה - אחרי שבוע בלי מקלחת הרעיון של מים חמים שבה אותי מיד.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      אין כבישים, רק אלפי קילומטרים של שבילים מלאי בורות

      אל השממה הקזחית

      קזחסטן מדינה עצומה בגדולה וברובה מדבר שומם. מהכניסה למדינה עד לחזרה לרוסיה עמדו בדרכי כ-1,200 קילומטרים של כלום ושום דבר. ב-Almaty הבירה הישנה נכנסתי לסוכנות של KTM לבצע טיפול אחרי הרי הפמיר ולבדוק שהכל מוכן לקטע הבא של המסע.

      תכננתי לחצות את השממה הקזחית בכמה שפחות זמן ואכן שלושת הימים הבאים בהם רכבתי 1,200 ק"מ היו הקטע הכי נורא שרכבתי בו בכל המסעות שלי, ולהזכירכם רכבתי מארגנטינה לאלסקה 60 אלף ק"מ בחורים נידחים. אם יש מקום אחד שבוודאות אני אוכל להגיד שלא אחזור אליו אלא אם כן אני חייב זה קזחסטן. 1,200 הק"מ האלה של דרכים שבורות, חום אדיר ונהגים גרועים פשוט עייפו אותי ושמחתי כל כך לחזור לרוסיה.

      המעבר לרוסיה היה מדהים - שינוי חד, בקילומטרים בודדים הכל הפך ליערות ירוקים, אוויר קריר, שוב דלק באיכות ראויה וגם כבישים סלולים. האמת שכמעט ירדתי לנשק את האספלט אחרי 1,200 ק"מ שהרעידו כל בורג ועצם בגוף.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      מבחינת המקומיים זו דרך מקובלת לחלטין

      המעבר באלטאי

      כדי להגיע ברכיבה למונגוליה צריך לרכב דרך אזור האלטאי, אזור מדהים של טבע עם פסגות לבנות נחלים זורמים וירוק. אבל שום דבר טוב לא בא בחינם - חיכתה לי הפתעה ענקית בכניסה למונגוליה. הגעתי למעבר הגבול והוא היה ריק, נראה ממש נטוש. פתאום ניגש אלי שומר רוסי ובעזרת גוגל טרנסלייט הוא הסביר לי שהמונגולים חוגגים את החג הכי גדול שלהם - הנאדם והם סגרו את המדינה ל-5 ימים ואני איחרתי ביום בודד.

      הייתי בטוח שהוא צוחק עליי אבל אז ניגש המפקח שדיבר קצת אנגלית והסביר לי שזה החג הכי גדול של המונגולים והם עכשיו שיכורים למשך 5 ימים וכל הגבולות היבשתיים מסביב לכל המדינה סגורים. לא יאמן. חזרתי לאחור. בדרך עצרתי שני רוכבים, אלה היו 2 גרמנים שפגשתי כמה ימים לפני, הסברתי להם את המצב ולקחתי אותם איתי חזרנו אחורה 100 ק"מ לקרחת יער בה ישנתי בלילה הקודם.

      ישבנו ביער הזה 5 ימים וחיכינו שיעבור הזמן, למזלנו הרע גם ירד המון גשם ולכן היו ימים שבהם בקושי יצאתי מהאוהל והשתגעתי מלשבת ולא לעשות כלום. לא יאמן, בשום מדינה בעולם אפילו לא באפריקה לא שמעתי על סגירת המדינה ל 5 ימים. הזוי. ביום החמישי יצאנו לגבול מוקדם וכמו שצפינו היה תור עצום של עשרות מכוניות, משאיות ורכבי שטח שמחכים להיכנס למדינה שסגרה את שעריה ל-5 ימים בפני העולם.

      לקראת אחר הצהריים נכנסתי לחלום. סוף כל סוף אני זוכה לרכב במונגוליה על אופנוע עם לוחית ישראלית - חלומות מתגשמים. הנוף המונגולי והמרחבים העצומים התגלו מיד - אני מזהיר ומודיע מראש לקוראים היקרים, הכינו עצמכם כי מונגוליה זו חיה אחרת לגמרי. הרכיבה לאולגי העיר הראשונה בכניסה למונגוליה ליוותה אותי בנופים פתוחים למרגלות גבעות ושטחי מרעה. עם זאת, הדרכים במונגוליה במצב רע והרוב לא סלול לכן הורדתי קצת אוויר בצמיגים להקל על הרכיבה.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      אתה פתאום לומד להעריך אפילו דברים קטנים כמו תחנת דלק באמצע השממה

      בעיר Ulgi הגיע הגשם ועמו ההשלכות של הפסקת חשמל בכל העיר. עד הבוקר לא היה חשמל לכן לא היה דלק, אי אפשר לבשל, להוציא כסף, להתקלח בעיר או לטעון מכשירי חשמל. נכנסתי לגסט האוס של רוכבים בישלתי על הגזיה והלכתי לישון. בבוקר חזר החשמל לכן התקלחתי, הוצאתי כסף, והתכוננתי לחציית השממה המונגולית.

      כמו קזחסטן, מונגוליה היא מדינה עצומה - גודלה מיליון וחצי ק"מ רבוע על 3 מיליון תושבים. יש שם פחות מ-2 תושבים לק"מ. לצורך השוואה מדינת ישראל היא 21 אלף ק"מ רבוע על 8 וחצי מיליון בני אדם עם 450 אלף בני אדם לק"מ, מונגוליה גדולה כמעט פי 100. הבעיה היא שבגלל הגודל והמרחקים העצומים המון כפרים ועיירות מנותקות מחשמל ומשאבים. חציית מרכז מונגוליה היא אתגר לא פשוט - יש כמה נתיבים, המפות לא ממש מעודכנות ואין לדעת מה מצב מעברי המים והאם תחנות הדלק עובדות בדרך. לפני היציאה מאולגי ווידאתי שאני סגור מבחינת הכל ומוכן לחציית השממה.

      תדלקתי את כל המכלים החלופיים, הצטיידתי במזון למספר ימים טובים וגם מים ויצאתי לדרך. ספויילר קטן - למזלי הגשם מהרי הפמיר המשיך לרדוף אחריי, ומה שהסתבר שהעונה שחוויתי במונגוליה היא העונה הכי גשומה שהייתה להם בעשור האחרון. היציאה מאולגי התחילה על כביש סלול לאורך כמה קילומטרים ומיד הדרך התחלפה לבוץ. הייתה עדיין הרבה תנועה והבוץ היה מלא חריצים ונתיבים של משאיות כבדות והיה קשה מאוד עם אופנוע ששוקל 215 ק"ג עם הציוד עליו, אבל למזלי הוא נחשב קל כנוצה מול אחרים שפגשתי בדרך. לקראת החשכה ירדתי מהשביל הראשי שהוא ממש איילון רק בשטח, הקמתי אוהל בישלתי קצת אוכל תדלקתי ולישון.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      למסע כזה אתה צריך אופנוע שיכול ליפול, לקום ולהמשיך כאילו כלום, אני שמח שבחרתי אחד

      התעוררתי לקול עורב שצועק עלי וקורא בקול קום! קום! (לפחות ככה דמיינתי) למזלי העורב היקר נשלח להעיר אותי, כיוון שהצצתי מפתח האוהל וראיתי עננים שחורים מגיעים עם הרוח ישר לכיווני. קיפלתי את הציוד במהירות, דחפתי לפה איזה חתיכת לחם וישר הנעתי והתחלתי את היום. חזרתי לדרך הראשית שמהר מאוד הפכה למחבת שטוחה של מדבר בלי שום כיוון ושילוט. בימים הקרובים הניווט נהפך לקשה ואפילו קשה מאוד - הזכיר לי את מדבר האטקמה בצ'ילה שרכבתי בו (המדבר היבש בעולם), הדרך שטוחה תוכנות ניווט לא מכירות את המקום, אין הר או שום נקודה במרחק שאפשר להתקבע עליה. עבדתי לפי מצפן וכל חצי שעה עצרתי והשתמשתי במכשיר המגנוס הלווייני שלי לצורך ווידוא שאני באמת נוסע מזרחה, שזהו הכיוון הכללי.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      אין מפה, אין GPS יש רק כיוון כללי ואינסטינקטים של התמצאות

      אדם, מכונה ומדבר

      הדרך הייתה נהדרת, אין כמו ההרגשה שאתה במדבר לבד סומך על המכונה שלך ב-100 אחוז בלי שום דבר סביב. המדבר יבש אך הגשם הדביק פערים וירד במשך כל היום. בדרך נתקלתי בפודרה, חול עמוק ועוד הפתעות, הורדתי אוויר ל-20psi ועם קצת פחות דלק, אוכל ומים ספייר האופנוע הרגיש בבית. טסתי ב 80-90 קמ"ש עם הציוד בחול העמוק והפודרה עם חיוך ענק ושוב הבנה למה לטייל על אופנוע קל זה החלטה נכונה. בדרך היו גם מעברי מים עמוקים שאין שום סיכוי שהייתי מצליח לעבור עם אופנוע כבד יותר. באחד המעברים פגשתי שלישית רוכבי הונדה. שניים על אפריקה טווין חדשים ואחד ישן, הם בחרו להסתובב ולחכות למזג אוויר נוח יותר. מכיוון שירד המון גשם, הזרימה הייתה חזקה וגם גובה המים, הם עשו שיקול נכון שלחצות על אופנוע ששוקל 240 קילו ללא ציוד זו החלטה נועזת.

      אחרי כמה ימים במדבר הגעתי לעיר בגודל סביר ששם יכולתי להצטייד מחדש. נכנסתי למלון ברמה סבירה אבל שוב מזג האוויר לא נח. בקבלה אמרו לי אין בעיה אבל אין חשמל ולכן גם מים חמים בשלושת ימים הקרובים. התקלחתי במים קרים כיוון ששוב כמה ימים כבר לא התקלחתי.

      למזלי התקרבתי לבירה ולצד המזרחי של המדינה שהוא הרבה יותר ירוק. קראתי כמה בלוגים של אופנוענים וציירתי לי על מפה מסלול מאולתר שלא מתקרב לשום שביל ודרך. החלטתי להמשיך עם השממה וחצייה בקו ישר דרך רכסים ועמקים - האופנוע הזה ייקח אותי רק לאן שאכוון, ומי שמכוון גם מגיע.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      מחנה יורטים מונגולי. המקומיים מסבירי פנים ושמחים לארח

      אחת הנקודות שתכננתי להגיע אליהן הייתה מקדש בודהיסטי על צלע הר. מקום מיוחד. הבעיה שבאתי מהצד שממנו שאין גישה. אחרי רכיבה ארוכה לכיוון הגעתי לעיירה ששוכנת כ-50 ק"מ מהמקדש והתחלתי לשאול איפה השביל גישה אליו, אף אחד בעיירה לא הבין מה לעזאזל אני רוצה ומה זה המקדש הארור הזה.

      לבסוף עובד במכולת המקומית דיבר אנגלית לא רעה והסביר לי שאין מכאן גישה למקדש והראה לי על המפה מה הבעיה. החלטתי שאני מנסה לעשות את 50 הקילומטרים האלה בכל מקרה ומקסימום אסתובב. אחרי כמה קילומטרים הבנתי שזה הולך להיות סיפור לא פשוט. הדרך משובצת בגבעות תלולות עם סלעים עליהם ויער בין לבין. המשכתי לטפס והאופנוע הזה פשוט לא יאמן, אבל לבסוף עצרתי 20 ק"מ מהמקדש. הדרך נהייתה יותר תלולה ויותר מיוערת וחשבתי לעצמי שאם קורה משהו, חילוץ מפה יהיה סרט הוליוודי אז כדאי להימנע.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      ארץ קשוחה שמגדלת אנשים קשוחים לא פחות

      חזרתי אחורה למעבר מים האחרון שחציתי. הייתה שם משפחה קטנה עם כמה יורטים שבאה לראות אותי חוצה את הנהר אז חזרתי אליהם וביקשתי מהם להצטרף ללילה. המונגולים מאוד נחמדים ומארחים נהדר. ראש המשפחה מיד בירך אותי ונשארתי איתם כמה ימים.

      היו אלו כמה ימים מופלאים. אין קליטה סלולרית, עבדתי איתם עם החיות, חלבתי סוסים ויאקים. למזלי הבת הגדולה במשפחה היא היחידה שנשלחה לבירה ללמוד בבית הספר וידעה אנגלית לכן היה אפשר לתרגם את כל השאלות שלי. הם סיפרו לי שהחורף קשה מאוד, בערבות המונגוליות הטמפרטורה מגיעה למינוס 40 אבל הם אנשים חזקים. הסבתא רבא הייתה בת 90 ועדיין עזרה עם העגלים הצעירים. מדהים. לאחר כמה ימים יצאתי לבירה. ידעתי שאני צריך טיפול גדול לאופנוע ולהתחיל לתכנן את הדרך הארוכה מאוד הביתה.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      האופנוע והחייזר שעליו היו האטרקציה המרכזית בכפרים הקטנים שבדרך

      הגב של ד.ל.ב

      הגעתי להוסטל oasis, מקום מפורסם למטיילים על אופנוע, הגעתי וישר נסעתי ל-KTM. הייתי צריך כיוון שסתומים, שמנים ופילטרים. כאן התגלתה הבעיה הראשונה בטיול. לאחר כ-20 אלף ק"מ, פילטר שמן תקול גרם לחוסר בשמן בראש המנוע מה שגרם לנדנד אחד להיהרס וגם לגל הזיזים. נדנד היה לי ספייר אבל גל זיזים זה כבר סיפור אחר. אני והמכונאי התחלנו לעבוד, לפרק את האופנוע ולהבין מאיפה הבעיה. לקח לנו קצת זמן להבין שהבעיה הייתה פילטר תקול. בינתיים בסוכנות KTM אמרו שיקח להם שבועיים להביא חלק חדש ואין אחריות. לא מעניין אותם אם האופנוע חדש הם לא יכולים לספק אחריות על אופנוע שלא נקנה במונגוליה. ואה כן, והם רוצים 900 דולר על לפני עבודה.

      התחלתי להתווכח ולריב איתם להסביר להם שהאופנוע חדש והוא באחריות עולמית וכו', לא עזר, הם לא הסכימו לשמוע. אז הייתי צריך להשתמש בהבטחה שנתנה לי שקניתי את האופנוע. סיפור קצר כדי להסביר לכם את מצב האופנועים בארץ: יש המון אופנועים טובים בארץ והמון יצרנים, מה שחשוב לפי דעתי זה יבואן שיעמוד מאחורייך. לפני המסע ניגשתי ל"עופר אבניר" בשביל לנסות לסגור איתם עסקה לצאת למסע על האופנוע החדש שלהם הסקוורנה 701. הם אמנם הציעו לי הנחה קטנה אבל חשוב מכך, לשאלה לגבי הענקת אחריות על הכלי במקרה של תקלה, כזו שתכסה אותי גם בפינות הנידחות של הגלובוס לא נמצא מענה.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      מבני ענק מרהיבים לצד בקתות בד

      האפשרות השנייה הייתה לבדוק את המתחרה לו KTM 690. נעמן זהר בד.ל.ב מוטורספורט מיד קפץ על ההזדמנות ואמר לי "אנחנו איתך!" הוא הציע לי עסקה שלא ניתן לסרב ובנוסף ששאלתי מה יקרה אם האופנוע פתאום מתקלקל בסוכנות מרוחקת במזרח? נעמן אמר "מה שתצטרך אדאג לך בכל מקום".

      השעה 14:00 בצהריים באולן באטאר מונגוליה ואני מתקשר לנעמן לנייד וגם לחגי הסוכן כדי להתחיל לקדם עניינים. נעמן אחרי כמה דק עונה אני מסביר לו ולחגי את המצב והוא אומר אני דואג לזה מיד. בינתיים המשכתי לעבוד על האופנוע כמה שעות לגרז, לפרק, לשמן ולעשות את כל שאר הדברים שתכננתי. לקראת השעה 17:00 מגיע המכונאי הראשי ואומר לי יש אישור מהאוסטרים וגם יש לנו גל זיזים חדש עם 500 ק"מ עליו שמצאנו. כמובן שאני הייתי בהלם מהמהירות שהסיפור הזה נגמר, הודתי ואני מנצל את ההזדמנות להודות שוב לנעמן.

      למחרת הרכבנו את החלק החדש וסגרנו את האופנוע. יצאתי לנקודה האחרונה והכי מזרחית שלי בטיול - הפסל של גינגיס חאן, המצביא הגדול, מזרחה מהעיר. אחרי גינגיס חאן המטרה הייתה להגיע לימת בייקל. משם אצטרך למצוא דרך להעלות את האופנוע על רכבת או משאית עד מוסקבה. אני עושה זאת כדי לחסוך 6,000 ק"מ (בערך נסיעה של 12 פעמים מקצה לקצה של ישראל) של כבישים וקילומטארז שממש מיותר לי ולאופנוע. יש לי תוכניות לרכב בשטח על השביל הטראנס אירופי ואני לא רוצה לבזבז זמן על חציית רוסיה.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      חזר לעמוד על הרגליים אחרי ההרפתקה במוסך

      תארוז לי אופנוע

      מונגוליה לא האירה פנים גם ביציאה. חטפתי סופת ברקים וגשם עז, ידעתי שאם אצליח לרכב כ-300 ק"מ אצא מעין הסערה ואחפש מקום לישון. ספוג ורטוב עד העצם אני צועק ושר בקסדה את לא תעצרי אותי ושום גשם שלך לא ישאיר אותי פה! מצאתי מקום להניח את האוהל אחרי כ-350 ק"מ. הודות לרוח החזקה הכל התייבש דיי במהירות ואפילו הרווחתי מקלחת מהגשמים.

      למחרת קמתי בבוקר והגעתי לאגם ולאחת הערים הגדולות מסביבו ששמה אולן אודה. מיד רכבתי לתחנת הרכבת וניסיתי לראות מה ניתן לעשות. בתחנה אמרו לי שכיוון שהיום יום שישי אני יכול לחזור ביום שני ורק אז יעמיסו את האופנוע וזה ייקח עוד 10 ימים! וואו אין מצב זה נוראי, הקיץ נגמר לי ואני חייב להגיע לאירופה. הדרך הביתה עוד ארוכה מאוד.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      מעמיסים את האופנוע לשילוח למוסקבה במשאית

      אופציה שנייה הייתה סוג של לונג שוט, סיכוי קלוש מאוד. רוכב שפגשתי במונגוליה אמר לי שהוא שמע על חברת משאיות שיושבת על הקו של ימת בייקל - מוסקבה, ואפשר להעמיס איתה גם אופנועים. במקרה רשמתי את השם שלהם וחיפשתי בגוגל איפה יש סניף ואכן יש שני סניפים בעיר ולחברה קוראים PEK. הגעתי אליהם ותוך שעה שלחנו את האופנוע למסע של 9 ימים למוסקבה. לא האמנתי שזה אפשרי במהירות כזאת, אבל האופנוע מהר מאוד נארז, נשקל ועלה על משאית, אפילו ביטוח ומספר tracking לחבילה! וואו לא האמנתי. טוב בכל זאת הרוסים הרבה יותר מתקדמים משאר מדינות המזרח.

      עכשיו? עכשיו מחכים לתחנה הבאה ולהמשך המסע. נשתמע.

      המסע הגדול של גיא מרמור חלק ג' (ניר בן טובים , גיא מרמור)
      זהו, נתראה עוד תשעה ימים