ה'שביליסטים' המיוזעים נחו בצל עץ השיטה, נהנים מבריזה מדברית. ציוץ הציפורים והמיית הרוח היו הקולות היחידים אותם שמעו כאשר לפתע, התאבך בהמשך השביל דבלול אבק קטן ובעקבותיו עוד אחד, ועוד אחד. לרגע חשבו שאלה צועדים אחרים אבל קצב התנועה ותנוחת האנשים, היו שונים ומוזרים. הכלים היו צרים וגבוהים, הרוכבים נראו קצת חוצנים - עומדים זקוף, מתקדמים במהירות, בדממה מלאה. בעוד השביליסטים מתלבטים אם אלה טרקטורונים, גלשני חולות או קורקינטים, הגיעו אליהם שלושת האיזי ריידרים בדממה, כאשר רק רחש צמיגים מבשר על התקרבותם.
מה זה הדבר הזה?
"הדבר הזה" נולד במוחו של ארז אברמוב, מוותיקי סצנת המרוצים בישראל. גלגולו הראשון של איזי ריידר הופיע ב-1990 כסוג של סקייטבורד על גלגלים, עם מנוע של אופנוע וכידון מוגבה לייצוב הגוף. המוצר עבר הרבה גלגולים וקילומטרים וב-2017 הופיע בצורתו הכמעט-נוכחית, תחת כנפי חברת DSRaider. בשנים האחרונות נמכרו למעלה מ-850 ריידרים בארץ ובחו"ל, לשימושים צבאיים (סבל חי"ר, רכב לחימה ופינוי, גרסת 6X6 ועגלה נגררת-דוחפת), ובעיקר לשימושים אזרחיים.
כיום רואה ארז את השוק האזרחי כמנוף ההתפתחות החזק ביותר עבורו. העולם מחפש רכב פנאי זריז וקליל, כזה שניתן להעמיס על טנדר או לקפל אל תא המטען של קרוסאובר, כלי זריז ושקט המתנייע באמצעות חשמל. לאיזי ריידר יש טווח של 25-45 קילומטרים בערך (תלוי בקצב התנועה ובקשיי העבירות), אותו ניתן להכפיל ל-50-90 ק"מ על ידי הרכבת מצבר נוסף. הוא מסוגל לנוע בשבילים כבושים אבל גם בשטח תובעני: חולות עמוקים (בגרסת 4X4), סלעים, טרשים וכיו"ב. בהיותו רכב קל ושקט שאינו משאיר קוליס עמוקים בקרקע, זהו אחד מהכלים בעלי החתימה המוטורית המינימלית ביותר; חלומם הרטוב של חובבי שטח ירוקים. איזי-ריידר הוא רכב חוצה קטגוריות, קשה לקטלג אותו; הוא משלב עקרונות של גלשן וסקייטבורד, טרקטורון וקורקינט, אופנוע ים ואופנוע מוטוקרוס. יש בו מרכיבים של כל הנ"ל, אבל הוא אינו זהה לאף אחד מהם. יצור חדשני, ללא ספק.
אחד האתגרים הגדולים היה לפתח מתלים שיעניקו ל-EZ מהלך גדול ופרוגרסיבי, עם יכולת לבודד את הרוכב מטלטלות השטח. המתלים מתבססים על מפרקים מורכבים וגמישים, המעניקים לגלגלים חופש תנועה בכמה צירים. המתלים מעניקים ל-EZ היגוי אחורי, המאפשר תמרון ומהיר במעברים טכניים. ארז רשם מספר פטנטים על המתלים וההיגוי, חישוקים, וניהול החשמל. את האיזי ריידר רוכשים לקוחות המחפשים פאן טהור בטווח של 30-25 קילומטרים מהבית או מהטנדר, צלמי טבע וציידים, ריינג'רים, או לקוחות עירוניים המחפשים אמצעי תחבורה מדליק. גם נכים ומוגבלי תנועה מעדיפים להתנייד עם כלי Cool והרפתקני למראה, ולא בקלנועית או בכיסא גלגלים בגרסה. כלי מגניב, אבל ממש לא זול, מחירו של איזי ריידר מתחיל ב-38,900 שקלים.
למה חרמון-אילת?
לאחר שנים של פיתוח הרגיש ארז שהרכב ראוי למסע שטח מעמיק ותובעני, שייתן לו מידע על עמידות הכלי, טווחי נסיעה ריאליים בחום המדבר, וכיו"ב. עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע הצטרף למסע על תקן של נווט וגשש, הוא אף התווה את המסלול. ארז שימש כמכונאי מוטס האחראי על הכלים, וכאשף השטח גוייס שאולי גוטמן מהערבה, ג'יפאי וותיק שהשטח זורם בעורקיו.
אל שלושת המוסקטרים הצטרף חנן גולומבק מאילת, שסיים לאחרונה לבנות משאית שטח ייחודית בישראל - 'מאן' 4X4 10-טון, ובאחוריה צימר מרווח ומפנק. המשאית-בית דילגה מחניון אחד למשנהו, מעניקה לרוכבים מטבח ומקלחת, חדר שינה וגנרטור, וגיבוי רגשי - עד כדי כתיבת בלדה, אותה חיבר חנן בין המתנה להמתנה... במחצית הדרך הצטרפה לרוכבים "איישו", כלבתו המיניאטורית של שאולי. איישו גילתה את נפלאות הרוח המדברית, והתעקשה להמשיך עם הרוכבים עד אילת. מתוקה אמיתית.
הקונספט היה לצאת כל בוקר לרכיבה של 30-40 קילומטרים, לפגוש את המשאית בצהריים לטעינת מצברים, ולהמשיך אחר הצהריים. פורמט זה הוכתב על ידי טווח הנסיעה וקצב הטעינה של האיזי-ריידרים, והוא הגדיר מסע בניחוח חדש - לא קצב תחרותי כפי שהיה אולי אהוב על ארז ושאולי, לא דילוגים במכונית כמקובל על עמיר. היה זה מסע ארוך ונינוח עם הרבה חברותא, על גבול חוויה מדיטטיבית.
השלושה בחרו לסיים את מסעם באילת, לקראת יום העצמאות - היה זה מסע השטח הראשון בהיסטוריה שחצה את ישראל מצפון לדרום, עם רכב חשמלי טהור. התכנון היה לעבור את 685 הקילומטרים בעשרה ימים, בפועל הגיעו החברים לאילת מוקדם יותר - הנסיעה עברה חלק, לא היו תקלות, והאיזי ריידרים טבלו גלגלים במים ביום ב' בצהריים. יום הנסיעה הארוך ביותר נמתח לאורך 112 קילומטרים, כ-55 קילומטרים מטעינה לטעינה.
היום השמיני למסע
גיבורינו יצאו מפסגת החרמון המושלגת, חצו את רמת הגולן ואת בקעת הירדן בחום של 37 מעלות, התמודדו עם אתגרי עבירות במצוק ההעתקים, והדרימו לאורך הערבה. הצטרפתי אליהם ביום הלפני-אחרון, מצוייד בתומר פדר עם סוללת מצלמותיו, ובג'יפ רנגלר רוביקון - רכב שטח שיכולות השטח שלו גבוהות פי כמה מדרישות המשימה שלפנינו הנסיעה דרומה עברה ביעף, מנוע ה-2.0 ליטר ממחיש לנו שהוא משתלב היטב בג'יפ ונכון לכל משימה.
השכם בבוקר מצאנו את עצמנו מדרימים על ציר המערכת, עיניי מזהות את הקוליסים העדינים של האיזי ריידר. את שלושת המוסקטרים פגשנו עומדים במרכזו של משטח קרקע אדיר מימדים. בתנועות ידיים סימנו לנו "שקט!", וכך התקרבנו אליהם. מתברר שבלבן זיהה ציפור נדירה בשם "אלימון", שהסתובבה כמה עשרות מטרים מהשביל. עמיר השמיע מהטלפון שלו קריאות חיזור נלהבות, וניסה לפתות את האלימון שחור הזנב להתקרב אלינו... אני חייב להודות שלא זיהיתי את שחור הזנב, אבל המפגש המוזר המחיש לי את טיב המסע וגיבוריו. טבע, שקט, וסבלנות.
החבר'ה התקדמו דרומה, ואני מאחוריהם עם הרוביקון - לעתים משייט מגמה אחת מאחור, נהנה לראות את עבודת המתלים ואת הכלים המוזרים למראה. בקטעים אחרים דילגנו קדימה כדי לצלם, עצרנו לשיחות חולין, Tranquillo. רוחבו של ה-EZ הוא כ-70 סנטימטרים ולכן, קל לרכוב בשניים זה לצד זה. השקט התפעולי והעמידה הזקופה מאפשרים לרוכבים להתקדם במהירות של 20-25-30 קמ"ש ולשוחח בכייף. זו חוויה ייחודית המשלבת חברתיות וטיול, בלי לוותר על הנאת הנהיגה.
בצהרי היום
לעת צהריים פגשנו את חנן שפרש את החפ"ק שלו - משאית השטח ובצילה מחצלת וכיסאות, תופינים ופירות. חיברנו את שלושת ה-EZ לגנרטור ומרגע זה היו לנו שלוש שעות לקשקושים בטלים, צ'יזבאטים וסיפורי קרבות, שיחה על המוצר והמסע, התקוטטויות ג'יפאים על מנועים ודיפרנציאלים - כל דבר, רק לא פוליטיקה וקורונה. הרוכבים ניצלו את הזמן כדי לצאת לסיבובי התרשמות מהרוביקון, ארז חזר נפעם מיכולות המנוע והמתלים.
לרגע חשבנו שאני ארכב על ה-EZ מחניית הצהריים אל החניון בתמנע, אבל זה לא הסתייע - שלושת הרוכבים רצו להשלים את מרחק הנסיעה עד האינץ' האחרון והאמת, הם צודקים. לכן יצאתי לסיבוב התרשמות קצר עם ארז. איזי ריידר אינו SBS שאתה עולה עליו ונותן גז; זהו רכב חוצה קטגוריות שאינו דומה לשום דבר אחר שאנחנו מכירים, פלטפורמה ייחודית הדורשת פז"מ הסתגלות. המתלים התלת-מימדיים מאפשרים נהיגה בסגנון סקייטבורד או אופנוע ים, קצת סקי שלג וקצת ריקוד...
מכיוון שלא בא לי להתרסק עם הכלי קילומטרים ספורים לפני סיום המסע, שמחתי להסתפק בקטע נסיעה רגוע ונינוח. מתברר שעם רכב השוקל כ-90 קילוגרם בלבד, גם 13 כוח סוס עושים את העבודה. הכלי מאיץ יפה, טוען את עצמו בבלימות, רגלי הרוכב משתתפות בשיכוך הזעזועים. ארז הדגים מעברים מרשימים על סלעים וטרשים, וגם צליחת דיונות רכות. אין לי ספק ש-EZ פותח עולם חדש לטיילים וצלמים, כולל סינגלים של אופניים, שטח טכני או או סביבה עירונית צפופה.
חניון הלילה האחרון נקבע בנחל ססגון, ליד תמנע. הרוכבים כבר הרגישו את סוף המסע ולא רצו לרדת מהאיזי ריידרים, שהיו עדיין גדושים בחשמל; בלבן ושאולי יצאו לחקור את הסינגלים המדהימים של עמק ססגון, חנן נטש את המשאית ונסע בדרכים אחרות, אנחנו נשארנו למרגלות המשאית, מצטערים על כך שהמפגש קצר כל כך. מסתבר כי גם אחרי 650 קילומטרים של שטח לא נדרשה תחזוקה ל-EZ; אין ברגים לחזק, אין שמנים ונוזלי קירור, הכלים היו מוכנים לטעינה ויציאה דרומה.
האם יש עתיד לרכבי שטח חשמליים?
ארז, עמיר ושאולי נקבצו אל המסע מכל מיני סיבות; ארז רצה להוכיח שהכלי שלו מסוגל למתוח את מעטפת הביצועים למקסימום. עמיר נדלק מהפוטנציאל הירוק של הכלי ורצה לקחת חלק בחצייה החשמלית הראשונה של מדינת ישראל. שאולי היה בעצם, יוזם הרעיון שתמיד מוכן לאתגרי שטח שונים ומשונים.
מסע העצמאות של האיזי-ריידרים נתן תשובה לשאלה שעדיין לא נשאלה: האם אפשר לבצע חוצה-ישראל, עם רכב שטח חשמלי? התשובה הברורה היא 'כן', בהינתן המעטפת הלוגיסטית כמובן. האם הכלים חסונים ו'מבצעיים'? גם כאן, התשובה היא 'כן'. האם אנחנו אמורים להשבית את רכבי הבנזין והדיזל המסורתיים? התשובה היא 'עדיין לא', אבל אפשר כבר לראות את זה מתקרב.
כאשר אנו רואים אבי טיפוס מדהימים כמו ה'האמר' החדש, את הטנדר של Rivian וכאשר ג'יפ מציגה את רנגלר 'מגנטו' הכל-חשמלי, אנו מבינים שהעתיד כבר כאן. גם עולם השטח יתחשמל, את נהמת הצילינדרים תחליף המיית תמסורות ואתם יודעים מה? כל מי שזכה לנהוג ברכב חשמלי מודרני מבין שהחשמל צופן יתרונות עצומים לנהג, לרוכב ולפלנטה.
מסע יום העצמאות של האיזי-ריידרים העניק לנו הזדמנות לחוש איך זה יכול לעבוד בישראל עם פיתוח מקומי מקורי, ותעוזה ישראלית. ככל שיתפתחו טכנולוגיית הטעינה ומזעור המצברים, כוח החשמל יהפוך להיות ליותר זמין וארוך טווח. אני משער ומקווה שתמיד יישארו רכבי שטח עם מנועי בעירה פנימית אבל המסה הגדולה, תתחשמל. היום רק נגענו בקצה הקרחון, והוא מרתק.
תודה ענקית לתומר פדר, האיש בעל אלף העדשות שהצטרף למסע וניפק בכשרון רב את תמונות האיזיריידרים עוד עבודות של תומר באתר של SportPhotography ובדף הפייסבוק שלו.
לשלל הכתבות המיוחדות שלנו ליום העצמאות ה-73 - לחצו כאן
הערה:
לאחר פרסום הכתבה התברר לנו כי ב-2019 התבצע מסע סגוויי, הדומה במקצת ל'חוצה' של האיזיריידרים. מסע ה'רכינוע' התבצע על ידי אייל כהן מחברת SEGO שרכב מדן ועד אילת, לאורך שביל ישראל. במסע בן 14 הימים לא היה רכב סגוויי אחד שגמא את כל המרחק; המארגנים השתמשו ב-12 כלים שהובלו בטנדר. איל החליף רכב טעון כל כמה קילומטרים, עד עשר החלפות ביום. הסגוויי המרוקנים הועמסו על טנדר מלווה, ונטענו בלילה. בקטעים שונים הצטרפו לאייל רוכבים נוספים, פצועי צה"ל, חברי בית השאנטי וכיו"ב. כשוחרי טיולי שטח אנחנו תומכים בכל יוזמה שתגביר את המודעות לטיולי שטח נקיים מזיהום - ככל שיהיו יותר יוזמות ואופציות כאלה, כן ייטב.