המסע הלא יאמן של סיטרואן

חמש נקודות זעירות נעות באיטיות בתוך ים החולות שנקרא מדבר סהרה. הן עמוסות לעייפה, מתנודדות תחת מאות קילוגרמים של ציוד, חלפים, דלק, שמנים, מזון, מים ועוד על חלקן מותקנים מקלעי "לואיס". מהאוויר, הן נראו כמו חיפושיות מתכת בהירות, ואחת מהן לפחות כונתה כך, Scarabée d'Or "החיפושית המוזהבת". השיירה המוזרה, המונה 10 אנשים וכלבה לבנה קטנה בשם "פלוסי" (ההשראה של הרז'ה לכלב הטרייר של טינטין בסדרת הקומיקס), הייתה שונה מכל מה שחצה את הסהרה על הקרקע עד אותם ימים. היא לא השאירה אחריה עקבות רגליים בחול הרך, אלא דפוס משונה של שני פסים דקיקים ואחריהם שניים עבים יותר שהתפתלו בין הדיונות הענקיות. מי היו האנשים האלו, מה הם חיפשו באמצע המדבר ולמה?

אנדרה סיטרואן, שייסד את יצרנית הרכב הקרויה על שמו היה גאון הנדסי ותעשייתי, שהטמיע את טכניקות פס הייצור לרכב בצרפת, אבל לא פחות מהגאונות הזו, הוא היה גם בין הראשונים בתעשיית הרכב שהכיר בכך ששיווק המכוניות שלך חשוב לא פחות מהמכונית עצמה. המהלך הבולט מכולם (תרתי משמע) היה ההארה של מגדל אייפל עם הכיתוב CITROEN לאורכו בין השנים 1925 ל-1934, אבל היו עוד המון כולל השקעה אדירה בהדפסת קטלוגים של הדגמים שלה והוא היה הראשון שייצר דגמים מוקטנים של המכוניות שיועדו לילדים.

וכאשר הוא מציג בשנת 1921 את הגרסה הזחלית למחצה של ה-B2 הוא עושה את זה עם מהלך שיווקי והרפתקני שאיש לא עשה לפניו - הוא הולך לשלוח 5 כלי רכב לחצות את הסהרה מצפון לדרום כהוכחה לעמידות ולשרידות שלהם ולעשות שימוש באמצעי התקשורת כמו עיתונים ויומני קולנוע כדי לפרסם את המסע שלהם בזמן אמת, והוא הבין עוד משהו - את החשיבות של שימוש באמצעי תקשורת נוסף שהחל להתרחב באותן שנים - הרדיו, כדי ללוות את התקדמות המשלחת. זה היה קמפיין שישלב את הגאונות ההנדסית, הטכנית והשיווקית של אנדרה סיטרואן.

בינואר 1921 מוקמת החטיבה הייעודית שתטפל במסע הזה, האתגר שאף אחד לא עשה לפניהם, אבל הם היו נחושים לכבוש את המדבר עם מכוניות שנראות כאילו הכניסה לחניון בקניון הייתה שוברת אותן. את התפקיד של הובלת המסע מטיל אנדרה על שני הרפתקנים צרפתיים בשם ז'ורז' מארי הארדט ולואיס אודואן דוברויל (שנפטר ממחלה במהלך המסעות הבאים בהונג קונג), וכנראה הבחירה בשני השמות האלו אינה מקרית - אם אתה שורד את החיים איתם - לחצות את הסהרה במכונית כנראה לא יהיה אתגר גדול מדי.

המכוניות כאמור התבססו על הסיטרואן B2, זה היה בסך הכל הדגם השני אותו ייצרה החברה אחרי ה-A. ובגרסה הזו, על מנת לתת מענה לצרכנים שנזקקו לתחבורה באיזורים קשים לעבירות, שילב אנדרה סיטרואן הנעה אחורית באמצעות זחלים בשיטת קיירסה, הקרויה על שם הממציא שלה המהנדס הצרפתי אדולף קיירסה.

זו לא היית הופעת הבכורה של הזחלים האלו, נעשה בהם שימוש עוד קודם לכן כאשר קיירסה הועסק על ידי הצאר בבניית מערכות הנעה מפיתוחו לכלי הרכב של משפחת המלוכה ובחינה של שימוש צבאי בפיתוח. המערכת שלו עשתה שימוש בהנעת זחלים שונה מזו שבה נעשה שימוש בטנקים או טרקטורים למשל, בכך שאצלו הייתה זו רצועת גומי או בד שהייתה כרוכה על הגלגלים, זאת בניגוד להנעה זחלילית אחרת שעושה שימוש בחוליות מתכת המחוברות זו לזו ליצירת שרשרת. בשנות ה-20 המאוחרות רכש הצבא האמריקני מספר מכוניות B2 עם הנעה זחלית לצרכי בדיקת התאמה שלהם לצרכים הצבאיים. בהמשך, תחת רישיון מסיטרואן, נעשו פיתוחים נוספים של המערכת הזו שאחרי מספר אבות טיפוס, ב-1942 נכנסו לשימוש ב-M2 וה-M3 הזחלים למחצה של הצבא האמריקני. אלו גם שירתו בישראל וכונו זחל"ם, ראשי תיבות של "זחלי למחצה" או "זחל משוריין" תלוי איפה שירתתם... תקופת השימוש בהם נמשכה מ-1948 ועד סוף שנות ה-70, אז נפלטו אחרוני הכלים משימוש מבצעי של ממש.

המכוניות נחתו בנמל אלג'יר, עיר הבירה של אלג'יריה שהייתה קולוניה צרפתית (למעשה הייתה כזו עד 1962), אבל נקודת המוצא האמיתית לדרך הייתה מטוגורט, העיר שנמצאת כ-650 ק"מ דרומית אליה והשער הצפוני לסהרה והיעד הסופי שסומן במפה הייתה העיר טימבוקטו שבמאלי, שנמצאת בקצה הדרומי של המדבר. אפשר רק לדמיין מה עובר לחברי המשלחת בראש בשעות האלו, רגע לפני שהן מתנתקים לחלוטין מהציביליזציה ונכנסים ל-3,200 ק"מ של מדבריות בהם יתמודדו לא רק עם הקרקע, האקלים והמכוניות אלא גם תחת איום קיומי של מתקפות נוודים ושודדים במדינה בה הכובש הזר הוא לא בדיוק אהוד במיוחד (מכאן ציוד המכוניות במקלעים).

מצוידות בשיפורים מכאניים כמו רדיאטורים מוגדלים בחלק מכלי הרכב, במשך 21 ימים התפתלו 5 המכוניות במדבר, מאמצות את מנועי ה-1.5 ליטר שסיפקו 20 כ"ס, סוחטים כל אחד משלושת ההילוכים שלה בטיפוס איטי על דיונות מפלצתיות רק כדי לגלות אופק שמלא בכאלו וגולשות מטה. כאשר היה ניתן, הם השתדלו לעקוף אותן תוך מציאת נתיבים שלא כוללים חול טובעני. והפיתולים האלו שמאלצים תנאי השטח הביאו איתם עוד אתגר - הניווט. התנועה במדבר, במיוחד כמו זה בו הם נסעו מתאפיינת בפני קרקע נטולי אמצעי זיהוי שמאפשרים אימות מיקום על פי תוואי קבוע. לכן הם עשו שימוש בטכניקות ניווט שהגיעו מעולמות השייט יותר מאשר הניווט היבשתי. הוסיפו לכך את העובדה שהמפות שעמדו לרשותם היו במקרה הטוב כלליות מאוד, שהיכולת לסמוך על מהימנות ההנחיות שקיבלו מהנוודים בדרך הייתה מוטלת בספק ועל כל אלו, ההבנה שמשמעות כל טעות, או סטייה של מעלות בודדות על מכפלות של מאות קילומטרים כאשר מלאי הדלק, המים והמזון מוגבלים, משמעה להיתקע באמצע המדבר עם מעט מאוד יכולת לחלץ את עצמם מצרה.

על אף התנאים הקשים, העובדה שאיש מהם לא התנסה קודם בנהיגה בכלי הרכב הללו ובכלל הניסיון המועט יחסית של שימוש בהם בתנאים מדבריים - ב-7 בינואר השלימו כל 5 המכוניות את המסע. אבל זה לא הספיק להם, למרות שטימבקטו הייתה אמורה להיות נקודת הסיום של המסע, מעודדים מההצלחה ואמינות המכוניות מחליטים חברי המשלחת לסובב את חרטום המכוניות שלהם, למלא מחדש את מלאי הציוד, המזון, למלא מחדש את מיכלי הדלק הנוספים - ולצאת למסע חזרה על אותו התוואי - 3,200 ק"מ אל נקודת המוצא שלהם.

ההצלחה הפנומנלית של המסע הזה הייתה יריית הפתיחה לרצף מסעות כאלו של סיטרואן ברחבי העולם. הן כונו בשמות שהיום לא היו עוברות את משוכת התקינות הפוליטית, אבל אז ב-1924 נראה לכולם סבבה לגמרי לקרוא למשלחת בחלק הדרומי של אפריקה מצפון לדרום "המשלחת השחורה" ולזו שנסעה בין בירות לבייג'ין ב-1931 "המשלחת הצהובה", במסע נוסף בשנת 1934 שנקרא "המשלחת הלבנה" חצו המכוניות את הרי הרוקי הקנדיים. למשלחות האלו יש לציין היו גם היבטים אחרים לגמרי מאשר אליהם התכוון אנדרה סיטרואן, מבחינת ממשלת צרפת, עדיין נאחזת בשיגעון הגדלות הקולוניאליסטי שלה הם גם באו להעביר מסר פוליטי של חיבור לקולוניות המרוחקות יותר והפגנת יכולות לעליונות הטכנולוגיה הצרפתית, כמו גם היבטים מחקריים ותרבותיים.

היום כאמור חלפו בדיוק 99 שנים ליציאה לדרך של אותה משלחת ראשונה. ההישג המוטורי והשיווקי ההוא עוד נסחט בהמשך על ידי סיטרואן שקראה לגרסה המדברית האולטימטיבית של הדה שבו שלה, זו עם שני המנועים "סהרה" וזו השתתפה לא רק במירוצי ראלי אלא גם בעשרות רבות של משלחות מחקר.

והוא ממשיך להיסחט גם 100 שנים אחר כך. כעת, מתכננת היצרנית לשחזר את המסע הזה, אבל עם טוויסט אחד מרכזי. ב-19 בדצמבר 2022, שנה מהיום ו-100 שנים מאז המשלחת המקורית יצאו למסלול קרוב ככל האפשר לזה המקורי (בשל אילוצים גיאופוליטיים) כלי רכב חשמליים לחלוטין מההיצע של סיטרואן האם מדובר ב-C4 החשמלית? בנוסף מכונית קונספט חשמלית עתידית ואליהן יצטרפו גם שתי רפליקות של המכוניות המקוריות שיצאו למסע אחת מהן היא זו של אותה Scarabée d'Or החיפושית המוזהבת שיצאה למסע המקורי.