פרארי 296GTB. יצרן,
פרארי 296GTB(צילום: יצרן)

פרארי הזמינו לנהיגת מסלול ב-GTB296, מי אנחנו שנגיד לא...

פרארי 296GTB היא הכי לא פרארי שיש, נעימה ביום יום, היברידית, ירוקה. אבל מתחת למסרים הסביבתיים המתבקשים פועם הלב האדום שגורם לכולם לרצות אחת

שחף גליל, צילום: שחף גליל, יצרן
17/06/2022

ההזמנה מפרארי תמיד מתחילה במידע הלקוני והענייני ביותר, "נקבעה לך נהיגת מבחן ב-GTB296, משך הנהיגה: יומיים, החלוקה: יום כביש ויום מסלול". אבל מאחורי כל הודעה לקונית עומדת ציפייה גדולה, מסוג הציפיות שרק מכוניות הספורט של פרארי יכולות לעורר, וכאשר מדובר באחת החשובות, המשמעותיות והמסקרנות של החברה הזו בהרבה מאוד שנים - הציפיות בשמיים.

למי שעוד לא מכיר את הסיפור מאחורי המכונה הזו, אז בקצרה: עם ה-296GTB פרארי מחזירה לבמה את מנועי ה-V6, פעם סמל למכונית הבסיס שהיו כרטיס הכניסה לפרארי, אבל היום הם חוד החנית במעבר של היצרנית למנועים היברידיים (אלוהים אדירים, ברגע הראשון המשפט הזה כל פעם מחדש מייצר רפלקס הקאה - קינן). אבל מבחינת פרארי היברידי לא אומר "סביבתי" או "חסכוני" אלא אופקים חדשים לשיפור הביצועים, ההתנהגות והיכולת לרתום טכנולוגיה חדשה לעשות מה שפרארים יודעות לעשות הכי טוב.

עוד בוואלה!

פרארי תוקפת עם מפלצת 6 צילנדרים מפחידה!

לכתבה המלאה
פחות אגרסיבית מהדגמים האחרים, כמעט ידידותית(צילום: שחף גליל)

אני מתקרב אל המכונית, היא שונה ממכוניות פרארי מודרניות אחרות. היא לא כבדה, לא עם אותו מראה כועס ואגרסיבי, לא אימתנית. היא קצרה ונמוכה עם מכסה מנוע אחורי חצי שקוף שדרכו רואים מנוע, מנוע שגם הוא נמוך, ממש ממש נמוך בתוך החלל הקטן שהקצו לו - קודש הקודשים של כל פרארי. אבל רק במבט שני שמים לב שזה לא המנוע הרגיל, הצבוע אדום, אלא בוהק בצבע הכסוף של מגדש הטורבו שיושב מעל המנוע וממקום למקום נמתחים כבלים כתומים של, של חשמל. חשמל?! מעניין… זו חיה אחרת.

נכנס ומתניע. הכפתור האדום, הגדול, הפיזי שאנחנו מכירים מהמכוניות של פרארי הוחלף בכפתור מגע, בדומה לזה שיש ברומא וב-SF90. לוחץ, סליחה, נוגע, והרכב נדלק. ואני כותב נדלק, כי הוא לא שואג כמו שפרארי שואגת. הוא פשוט נדלק, נדלק כמו שמכשיר חשמלי נדלק. בורר מצבי הנהיגה מועבר לחשמלי מלא כי אלו היו ההוראות, ויוצא מהמתחם בחרישיות עד לכביש הראשי. כן אתם קוראים נכון, פרארי ממש ביקשו והדגישו את הפיצ'ר הזה. זו פרארי שאפשר לצאת איתה בחרישיות, להתגנב. בינינו, כנראה שלשכנים שלה פשוט נמאס. לא משנה.

ראש כסוף וכבלי חשמל כתומים?! מה הולך פה?(צילום: שחף גליל)

בכביש הראשי אני מעביר למצב היברידי והמנוע מתעורר. המצב החשמלי וההיברידי הם שניים מתוך ארבעה מצבים בהם ניתן לבחור ממתג בצד שמאל של ההגה. הם שולטים על היחס בין השימוש בכוח הסוללה למנוע. בנוסף כמובן יש את מתג המנטינו הקלאסי שגם בו ניתן לבחור בין מצב הנהיגה (רטוב, ספורטיבי, מרוץ וניתוק אלקטרוניקה מפקחת). הבורר החשמלי כולל חשמלי מלא, היברידי, ביצועים, וקוואלייפיינג. כולם קשורים לכמה חשמל מעורב בהנעה וכמה כח נלקח כדי להטעין את הבטריה. מבחינת הכוח שמגיע לגלגים, מדובר בבין 165 ל-818 סוסים בהתאם למצב הנהיגה.

עם אזכורים למכוניות הקלאסיות כמו ה-250GTO והדינו(צילום: שחף גליל)

תחילת הנסיעה נעשית בתנועה ערה בכביש אוסטרי עמוס יחסית. אני נותן לזה שלפני להתרחק ואז סוגר עליו, ואז שוב. אני מניח שלא אני ולא אתם מופתעים מזה שהיא מאיצה מהר ובולמת סבבה. כשעוזבים את הגז יש פצפוצי "בקפייר" מהאגזוז, תמיד נחמד. כשסוגרים את החלון, באופן מפתיע זה נשמע יותר טוב, יש שם תעלות שמעבירות סאונד מהמנוע לתוך תא הנוסעים. נשמע לא רע ל-3 ליטרים עם טורבו.

מהכביש המהיר אנחנו יורדים לכביש צדדי, זה לא ממש מה שהייתי אמור לעשות, אבל בכל זאת, בורר הנהיגה עובר לקווליפיינג ומתג המנטינו ל"רייסינג", וגז, או.קיי אני אומר לעצמי, היא מאיצה טוב ואז בסביבות 5,000 סל"ד זה נהיה מטורף כשהטורבו יחד עם החשמל מעיפים אותה קדימה.

כפתור מגע להנעה? מה זה החרטא הזה!(צילום: אתר יצרן)

יש משהו בחיבור בין החשמל למנוע הרגיל שנותן לה כח בכל מקום, ב-SF90 זה ממש מוגזם ובגלל שהמנוע החשמלי נותן שם את הכוח לגלגלים הקדמיים, התחושה היא כאילו מישהו מושך את הרכב מקדימה. פה זה לא ככה, פשוט כל הרכב מאיץ בצורה מאוזנת ההילוכים הנמוכים בעלי יחס קצר יחסית וצריך לשים לב ולהעביר מהר כשהגז עד הסוף. סיבוב מגיע ואני על הברקס, היא בולמת חזק, אבל לא רק באמצעות הבלמים, כל הבלימה ממוחשבת, ומשתפת גם את בלימת המנוע בסיפור. שם ההילוכים הקצרים הופכים בלימת מנוע למאוד יעילה.

אמיץ מאוד? מטופש מאוד? העלו אותנו לדהור ב-260 קמ"ש בגשם שוטף(צילום: שחף גליל)

גם בתוך הפניות היא אוחזת ממש טוב, ההיגוי מדויק אבל יש משהו במתלים שהוא פחות קשוח, יותר רך מאשר הייתם מצפים ממכונית ספורט של פרארי ועוד על המצב הקיצוני שלה. עם היציאה מהפניה ופתיחת מצערת, אני מישר את ההגה, דוחף את הרגל והדוושה עד הסוף והיא עפה קדימה. נכנסים לאזור מיוער עם פניות חדות ושול דקיק מכל צד של הנתיב והיא מדויקת, נכונה, גמישה, חזקה משהו שם בין החשמלי למנוע לאחיזה פשוט עובד טוב. כשפרארי אמרו שהמכונית הזו תחזיר את הכיף, הם ממש התכוונו לזה.

ובין הפניות, אנחנו מגיעים לישורות, זמן ללחוץ באמת, אבל הכביש טיפה משובש, אני חושש, בכל זאת מכונית מאוד מהירה, אבל גם שם שוב, לא מרגישים יותר מדי זעזועים. אז כן, כשמגזימים ומגיעים במהירות גבוהה מדי לקפל אספלט שגורם לקפיצות מהכביש - היא פחות יושבת טוב, גם הלב, נגזרת של המשקל והמתלים.

לקחת את הקו הפנימי במסלול רטוב... טעות...(צילום: יצרן)

עכשיו אנחנו נכנסים למעבר דרך כפר, שבו הגבלת מהירות של 30 קמ"ש ולפי ההנחיה בתדריך אני מעביר לחשמלי בלבד, זה קטע שהם כל הזמן בוחרים להדגיש. אישית, באזור עם ילדים הייתי מעדיף שישמעו אותי ולא שיקפוץ איזה ילד לכביש כי הוא לא שמע שמתקרב רכב. אבל ההצהרה הסביבתית ודעת הקהל, נו, מה יש לעשות. נראה שהוחלט שם להדגיש את הטוב ו להתעלם מהברור.

אחרי הנהיגה בכביש הציבורי דבר אחד ברור, כאן היא כיפית בכל מצב נהיגה, לא רק מבחינת ביצועים. אלא גם בשילוב בין ביצועים מפחידים כמו של ה-SF90 לבין איזונים והתנהגות שהופכים את החוויה לנשלטת וכיפית. המתלים שלה קצת רכים עבורי ולטעמי, אבל משלימים את החוויה הזו. נשאר רק לחכות למחר, יום המסלול, ולא סתם מסלול, אלא אחד ממש ממש מהיר.

היא נשמעת מטורף מבחוץ, מטריפה מבפנים(צילום: יצרן)

גשם ודמעות

היו שתי אופציות לנהיגת המסלול, הראשונה מראנלו והשנייה זלצבורגרינג. מצד אחד מראנלו - הבית של פרארי, אחד המקומות הכי מדהימים לאוהבי מכוניות. כשברחובות העיירה יש תמיד מכוניות במבחן לפני מסירה ואם יש מזל, אז גם מכוניות חדשות מוסוות בשלבי מבחן כביש של מערכות שונות. המסלול שם הוא מסלול הבית האגדי של היצרנית, מפותל ומלא אלמנטים מעניינים.

מצד שני, זלצבורינג - מסלול ממש מהיר שמגלגל המון אירועי מכוניות ואופנועים. יש לו מבנה פשוט יחסית של ישורת ארוכה ועוד מקטע עם פיתול מינימלי, והשילוב הזה מאפשר הרבה הזדמנויות לדחוק את מד המהירות עמוק עמוק לתחום הטיסה הקרקעית. ואז סדרה של עיקולים מהירים ושני שיקיינים טיפה מאתגרים בשביל שלא יהיה משעמם.

והיא נראית אפילו טוב כשהיא לא באדום(צילום: שחף גליל)

אז בחרתי בזלצבורינג. ואז חודשיים פנטזיות על כמה מהר אני אנהג שם, על מה אני אעשה עם הסייד סליפ קונטרול, מערכת שעוזרת לייצר דריפט גם במהירויות גבוהות. אני חייב להודות שגם הושקע לא מעט זמן סימולטור כדי לוודא שאני מכיר כל פניה וקו כדי באמת להוציא ממנה הכל. היום הגיע, אני מתעורר ומיד מזנק מהמיטה, פותח את הווילונות - ובחוץ גשם, גשם שוטף, שברון לב!

כשמו של הספר, נהיגת מרוצים בגשם היא אומנות. זה לא סוף העולם, אפשר לנהוג על מים ויש לזה צמיגים מיוחדים. מה שכן, הכל צריך להיות הרבה הרבה יותר עדין וחלק. מרחקי הבלימה וההאצה מתארכים וזה כמובן אומר שכל מה שבניתי לי בראש לא הולך לקרות. זה הולך להיות יום מאתגר יותר.

שיא הריכוז, שיא הרגש(צילום: יצרן)

בתדרוך לפני הנהיגה הודיעו שאנחנו הולכים להעביר את היום במצב הנהיגה "רטוב" במנטינו. זה אומר שכל האלקטרוניקה האחראית על מניעת החלקה נמצאת בדריכות מקסימימלית והמנוע מאבד את כל האגרסיביות שלו, פחות משונן, פחות כוח מתפרץ. בתדריך מבהירים שלא לוקחים איתנו סיכונים, יש סקירה של אזורים במסלול שהם יותר מועדים להחלקה, במיוחד החלק הפנימי של הפניה המהירה הראשונה, מרגיע. אני מבין שאני כבר לא אעשה את מה שרציתי, אבל יש פה הזדמנות לראות כמה המכונית הזו יציבה בתנאי נהיגה מורכבים כמו גשם.

הן היו מפוזרות כמו סוכריות M&M, רק תבחר צבע וסע(צילום: שחף גליל)

כשאני אומר גשם, אתם עלולים לחשוב עם מה שמכירים בדרך כלל, טיפות שנופלות מהשמיים. אז לא, זה היה גשם זלעפות. אבל אני שם קסדה, שלא יראו את הפרצוף המפוחד, ומתחיל לצאת מאזור רחבת הטיפולים (ה"פיט"). מקבל אור ירוק ואני במסלול לתוך ישורת קטנה ולתוך עיקול ראשון שתמיד לוקחים עדין. התחושה היא של מכונית קלה אבל, בכל זאת ממש נצמדת יפה לאספלט בשיקיין הראשון, שיקיין הוא שתי פניות עוקבות ימינה-שמאלה או ההפך, ככזה הוא דורש לא רק מהנהג אלא גם מהמכונית מעבר מהיר מאוד מבלימה, פניה מהירה וחדה לצד אחד ומייד לצד השני.

עוד בוואלה!

פרארי או דירה קטנה במרכז? מה השאלה בכלל

לכתבה המלאה

בלימה קטנה לפני ואז בלי גז עד שעוברים את הפניה ומשם גז היא מגיבה ממש מדויק, גם בבלימה וגם ביציאה. מאיץ אל עוד עיקול מהיר בולם בכניסה ומשחרר, משם במקום בקו הרגיל נשאר בחיצוני, בגלל השיפוע בפניות על מסלולי המירוצים האזור הפנימי הוא זה שבו מצטברים יותר מים. נותן גז בהדרגה, וככל שהרכב משדר לי יותר אחיזה אני ממשיך ללחוץ. לעיקול הבא אנחנו ניכנס יותר מהר. משם הישורת עם הפיתולים המינימליים ואני במצערת מלאה, 260 קמ"ש והיא אוחזת מדהים בפיתולים. עוד עיקול מהיר ושוב אחיזה מעולה. הסוללה שלה ממוקמת מאחורי הנהג מה שמוסיף לחלוקת המשקל והאיזון של הרכב. עכשיו אנחנו נכנסים לפנייה איטית יותר, ואני צריך לתקן עם תנועה חדה, מאוד לא אידיאלי על מסלול רטוב, ועדיין יציבות יציבות יציבות. עוד שיקיין חד ושוב טעות של מהירות כניסה לא מתאימה, ברקס יותר חזק ממה שהייתי רוצה, וה-296 צמודה למסלול. משם הישורת הגדולה ולפול גז, הילוכים רצים מהר, חלק, הכל פשוט עובד כל כך נכון.

מתחלחלים מהשילוב של היברידי ופרארי? אפשר לנשום לרווחה(צילום: יצרן)

בלימה קטנה לפני ואז בלי גז עד שעוברים את הפניה ומשם גז היא מגיבה ממש מדויק, גם בבלימה וגם ביציאה. מאיץ אל עוד עיקול מהיר בולם בכניסה ומשחרר, משם במקום בקו הרגיל נשאר בחיצוני, בגלל השיפוע בפניות על מסלולי המירוצים האזור הפנימי הוא זה שבו מצטברים יותר מים. נותן גז בהדרגה, וככל שהרכב משדר לי יותר אחיזה אני ממשיך ללחוץ. לעיקול הבא אנחנו ניכנס יותר מהר. משם הישורת עם הפיתולים המינימליים ואני במצערת מלאה, 260 קמ"ש והיא אוחזת מדהים בפיתולים. עוד עיקול מהיר ושוב אחיזה מעולה. הסוללה שלה ממוקמת מאחורי הנהג מה שמוסיף לחלוקת המשקל והאיזון של הרכב. עכשיו אנחנו נכנסים לפנייה איטית יותר, ואני צריך לתקן עם תנועה חדה, מאוד לא אידיאלי על מסלול רטוב, ועדיין יציבות יציבות יציבות. עוד שיקיין חד ושוב טעות של מהירות כניסה לא מתאימה, ברקס יותר חזק ממה שהייתי רוצה, וה-296 צמודה למסלול. משם הישורת הגדולה ולפול גז, הילוכים רצים מהר, חלק, הכל פשוט עובד כל כך נכון.

אפשר להתרגל, 6 צילינדרים בפרארי זה כבר לא דגם בסיס(צילום: שחף גליל)

אפשר לסכם, כשהודיעו על ה-296 הייתי מופתע, ציפיתי לפרארי עם מחיר נמוך (נמוך יחסית כן? זו פרארי...), כי אחרי הכל, מאז הדינו, בפרארי לימדו אותנו שמכונית 6 צילינדרים חייבת להיות מכונית כניסה. אבל זהו שלא, היא חיה אחרת, פרארי הצליחו לייצר יורשת מהממת ל-F8 טריביוטו.

לצערי אני לא יודע לספר על איך היא כמכונית מסלול אבל אפשר להגיד בבטחה שלא משנה מה תעשו איתה ביום גשום אתם תהיו בסדר גם על 250 קמ"ש כל עוד המנטינו על רטוב. אבל היא מהירה יותר מכל מכנית כניסה של פרארי אי פעם ואפילו מהבכירות יותר, עם תאוצה בליסטית, חדה בסיבובים ועדיין ממש כיפית ונשלטת בזכות מתלים רכים אבל בפועל נכונים יותר לסוג כזה של מכונית והמון השקעה במחשוב שהופך לכלי עזר ולא בייביסיטר מעצבן. החשמל? כאן הוא לא רק מספק כוח רציף ומתפרץ בכל מקום, הוא גם מוסיף לאיזון של הרכב עם הסוללה מאחורי הנהג. ועם עם כל זה, היא מכונית יומיומית נוחה ונעימה, אפילו לשכנים.

עוד בוואלה!

330 קמ"ש במכונית פתוחה?! יש מתנדבים בקהל?

לכתבה המלאה

על הצד הטכני: פרארי GTB296

מנוע, הנעה: בנזין, היברידי, אחורית
נפח (סמ"ק): 2,992
הספק/סל"ד (כ"ס): 819 (משולב)
מומנט/סל"ד (קג"מ): 75.5 (משולב)
תיבת הילוכים: כפולת מצמד, 7 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ):
457
רוחב (ס"מ): 196
גובה (ס"מ): 119
בסיס גלגלים (ס"מ): 260
תא מטען (ליטרים): יש תא חפצים של 49 ליטרים

ביצועים:
תאוצה 0-100:
2.9 שניות
תאוצה 0-200: 7.6 שניות
מהירות מירבית: כ-330 קמ"ש

מתחרות:
מקלארן 720

מחיר:
2,380,000 שקלים (מחיר בסיס)

  • פרארי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully